בשבע 274: מכתבים

קוראי העיתון , כ"ה בטבת תשס"ח

דם על הידיים/ אריה וודקה, קרני שומרון

אם אביא רוצח מועד אל ביתם של שנואי נפשו, ואתן לו נשק ביד – לא אוכל לאחר הרצח להתחמק מאחריות. ואם עשיתי זאת פעם אחר פעם במשך 14 שנה, שום מלים יפות לא יכבסו את ידיי. אפילו טענת הטיפשות לא תועיל לי אז, כי לכל טמטום יש גבול, וניסיון עקבי ארוך ונורא מסוגל ללמד גם את הסתום שבאדם.

זה בעיניי הקריטריון של דם כאלפיים הרוגי אוסלו על הידיים. כל קשקושי 'השלום' שלהם אינם שווים טיפת דם יהודי אחת! היכן האחריות למספר הקרבנות, שמתחיל להתקרב למספר הרוגי מלחמת יום הכיפורים?
                                                                                               
לאן נעלם הימין החילוני (בתגובה ל'יש תקווה?' גיליון 272)/ ציפי לידר, ירושלים

כשם שהציבור הדתי שמאלני מהווה מיעוט (וייצוגו העיקרי בתנועת 'נתיבות שלום'), כך ציבור ימני חילוני מובהק מהווה מיעוט ניכר. לכן נציג אחד בכנסת משקף פחות או יותר את חלקו הריאלי של ציבור זה בתנועות הימין.

כפי שסקרים מצביעים (ואף פורסמו בעיתונכם), אכן רוב הציבור הוא ימני, אולם גם אם הוא חילוני, נטייתו הימנית נובעת מזיקתו המסורתית לארץ ולתורה.

דומני כי הרתיעה של מצביעים ימניים חילונים מפני המפלגות הדתיות נבעה בעיקר מהתככנויות הפוליטיות, שהיינו עדים להן ערב הבחירות, או בגלל גילויי לאומנות קיצונית.

נרדמו כולם?/ אדוה נוה, שערי תקוה
 
תקוות רבות נתלו במועצת יש"ע  החדשה שתוביל מאבק תקיף ואפקטיבי נגד תוכניות הנסיגה של אולמרט, אולם כגודל הציפיות גודל האכזבה. ככל שהתבררו  תוכניות הנסיגה וההרס גבר חוסר המעש של המועצה. אפילו הצעדים המעשיים בשטח כמו הקפאת הבנייה ושחרור מחבלים נותרו ללא תגובה.

 אני זוכרת רק שתי פעילויות שמועצת יש"ע ארגנה בשנה האחרונה: הפגנה בעת ביקורה של קונדוליסה רייס, והפגנה לקראת ועידת אנאפוליס. שתיהן בלטו במיעוט המשתתפים ביחס לעבר.

בעבר הייתה מועצת יש"ע פעילה מאוד בתחום התקשורתי שהוא חשוב ביותר. כיום בקושי זוכרים מה זה מועצת יש"ע.
כל הפעילות לחיזוק אחיזתנו בארץ מבוצעת על ידי גופי שטח: "נאמני ארץ ישראל", "המטה העולמי להצלת העם והארץ", "נשים בירוק" "מטות ערים", ועוד. הבעיה היא שאין גוף שיאחד ויהפוך את המאבק לאפקטיבי ויסחוף אחריו המונים.

לרשותה של מועצת יש"ע עומדים מנגנון ותקציבים רבים, מה שאין לגופי השטח, וחבל שלא נעשה בהם שימוש. מועצת יש"ע שרויה בתרדמת עמוקה. האם יש מי שיכול לעורר אותה?

מכות מצרים/ חיים דויטש, חולון

התקשורת הישראלית רבת פנים. אבל במה שקשור למצרים היא חד משמעית: שרת החוץ לבני הגזימה בגינוי מצרים המאפשרת הברחה של נשק וחומרי חבלה לעזה.

כלומר, לא החתול אשם אלא השמנת.

מצער לקרוא שהמצרים אולי לא בסדר, אבל לבני ממש לא בסדר. איך היא מעיזה ככה לדבר אל המצרים? הרי יש בינינו הסכם שלום, שאנחנו לא נפריע להם להזיק לנו.