בשבע 274: שאלת השבוע

אנשים שהמערכת בחרה , כ"ה בטבת תשס"ח

שאלת השבוע: פריימריס או ועדה מסדרת? איזו דרך עדיפה לבחירת רשימה לכנסת

פריימריס עדיפים על מרכז מסואב/ ח"כ אביגדור יצחקי 'קדימה'

הפורום המתאים ביותר להרכבת רשימה לכנסת הוא כלל חברי המפלגה. זוהי הדרך הדמוקרטית ביותר ובה רצון הבוחר בא לידי ביטוי באופן האמיתי ביותר שאפשר. מפני שתפקידו של נבחר הציבור, בדמוקרטיה ייצוגית הוא לשאוף ולייצג את הציבור, הרי שדבר זה יכול להתממש במידה וכמה שיותר מהציבור יהיה מעורב בבחירת הנציג. נושא חשוב זה אף נידון בימים האחרונים בוועדת חוק, חוקה ומשפט של הכנסת בחוק הבחירות המקדימות, אשר עוסק אמנם ביכולתו של מבקר המדינה לעקוב אחר הנעשה במהלך הבחירות המקדימות במפלגות השונות, אך במהלך הדיונים חזר ועלה נושא חשיבותן הרבה של עריכת בחירות שבהן משתתפים כלל בוחרי המפלגה.

מפלגת קדימה, שבה אני חבר, קבעה בתקנון המפלגה כי בכל מערכת בחירות בה ישתתפו נציגי המפלגה, בין אלו בחירות כלליות ובין מקומיות, ייערכו קודם לבחירת הנציג בחירות מקדימות. כמו שידוע לכול, קדימה הוקמה כדי להימנע מכבילת חברי הכנסת בידי קבוצה קטנה של חברי מרכז אשר צברו כוח רב בידם, מה שהוביל לשחיתות. נכון שהרשימה הנוכחית הורכבה ברובה על ידי ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון, אך זאת נעשה אך ורק מפאת קוצר הזמן שכפו עלינו הנסיבות. לולי היה עמיר פרץ נבחר לראשות העבודה ומחליט לפרוש מהממשלה, סביר להניח כי גם בהרכבת הרשימה לכנסת הנוכחית היו נערכות בחירות מקדימות בידי כלל מצביעי המפלגה. 

הפתרון: גם וגם/ ד"ר אשר כהן אוניברסיטת בר-אילן

בדרך כלל כשדנים בנושא אומרים: או ועדה מסדרת או מוסדות המפלגה הנבחרים או כלל חברי המפלגה. למה "או, או, או"? אפשר לשלב. הרי הכול יודעים שיש יתרונות וחסרונות לכל שיטה. למשל בפריימריז אין שליטה על הרכב הרשימה וזה מעורר את בעיית הקשר בין הון לשלטון.

ועדה מסדרת מאוד לא דמוקרטית בתפקוד שלה, כי מדובר בשלושה אנשים שיושבים ומסדרים את הרשימה, אבל יש יתרון בכך שלא מגיעים מתמודדים שאינם מתאימים לתפקיד. קח לדוגמה את פרופ' מנחם בן ששון. הוא היה רקטור האונ' העברית והיום הוא ח"כ. הוא לא היה מכתת את רגליו בפריימריז ולוחץ ידיים בכל מיני אספות, ולכן טוב שהוועדה המסדרת הביאה אותו.

אם ועדה מסדרת נותנת שליטה או ברירה בשער הכניסה, כדאי להשתמש בה בצורה שונה – בצורת השילוב.  כלומר ועדה מסדרת שתקבע לא את הרכב הרשימה, אלא את הרשימה שמתוכה צריך לבחור. הם ירכיבו את רשימה של, נניח, 50 בני האדם המתאימים ומתוכם יצטרכו לבחור את המתמודדים. המהלך הזה ייתן את הברירה הראשונית, והדמוקרטיה תתבטא בכך שחברי המפלגה יבחרו את האנשים המתאימים ביותר מבין 50 המועמדים.

פריימריס אחרי ועדה מסדרת/ ח"כ הרב יצחק לוי מפלגת אח"י

לכל אחת מהשיטות המוזרות לעיל יש יתרונות וחסרונות. אין ספק שהשיטה הנראית יותר 'אמיתית' ומכוונת לרצון הציבור היא שיטת הפריימריז. כל חברי המפלגה משתתפים בקביעת מועמדיהם להנהגת המפלגה. החסרונות הבולטים של השיטה הזאת הם שניים: כסף ותחרות אישית המביאה ללשון הרע וכו'. הכסף הופך להיות גורם מכריע בשיטת הפריימריז: האפשרות לפרסום, לדיוור ולגיוס פעילים להקמת מטה נותנת מקדמה גדולה מאוד למועמד שעומדים לרשותו אמצעים רבים, לעומת מועמד דל אמצעים.

החיסרון השני הוא כמעט בלתי נשלט בפריימריז פתוחים, גם אם המועמדים עצמם שומרים על סוד חבריהם ונזהרים בשמירת הלשון, קלה כחמורה. הרי מתוך פעיליהם, אוהדיהם, אנשי יחסי הציבור והעיתונאים תמיד יימצא מישהו שירצה לסגור חשבון עם יריב פוליטי וכדומה. בסקר שערכנו לפני כחודש בקרב הציבור הדתי-הלאומי, התברר שכ-80 אחוזים מהציבור תומכים בשיטת הפריימריז.

הצעתי היא להנהיג פריימריז שבהם הציבור יתבקש לדרג רשימת מועמדים שנקבעה על-ידי מוסדות המפלגה או ועדה מסדרת. הווי אומר, מזכירות המפלגה או ועדה מסדרת תגבש רשימת מועמדים, וכל מי שירצה להגיש מועמדות יגיש אותה לאותו מוסד שנקבע לגבש את הרשימה. לאחר גיבושה, תעמוד הרשימה הזו לדירוג בפני הציבור, וכך תגובש הרשימה באופן סופי.

אנו מבטיחים בכך שלושה דברים: מניעת 'מבול' של מועמדים, כשחלקם עשוי להיות לא רלוונטי כלל, חיסכון כספי רב מאוד – המועמדים כבר נמצאים ברשימה, ומי שינהל את הפרסום והתעמולה יהיה המפלגה בלבד, וכמובן צמצום משמעותי של רכילות ולשון הרע. הדירוג הוא חשוב ביותר לגבי סיכוי של מועמד להיכנס לכנסת, ולכן לציבור יש השפעה רבה מאוד על הרשימה, ומאידך גיסא ה'מאבק' בין המועמדים נעשה באופן מבוקר ורגוע יותר.

הפריימריס משחיתים/ ח"כ אורי אריאל יו"ר סיעת האיחוד הלאומי-מפד"ל

הפריימריס ההמוניים, שבהם יבחרו אלפי מתפקדים את נציגי הרשימה לכנסת, הם אופנה פופוליסטית, שלטענת תומכיה תביא ל'איחוד הלאומי' רוח של מפלגה גדולה וחשובה, הראויה להגיע לשלטון. גם אני מאמין שעלינו לשאוף ולהגיע לשלטון, אך אם הדרך לשם עוברת בשיטות המושחתות כמו אלו במפלגות אחרות – נגיע מהר יותר לתחתית הריקבון הערכי והאידיאולוגי.

הפריימריס הם שיטה משחיתה. ההוכחות לכך נשענות על ניסיון העבר, על מחקרים מודרניים במדע המדינה, ועל מהתבוננות במפלגות אחרות. ביום עיון בנושא שיזמה הסיעה, ובה גם חברי הכנסת אפי איתם ויצחק לוי, הבהירו מומחים למדע המדינה, ביניהם גם הפרופ' אבי דיסקין, כי הפריימריס, מלבד העובדה שהם משחיתים, אינם מביאים בכלל יותר מנדטים.

נגיד שיתפקדו מאה אלף איש. הרי רק שליחת מכתב בודד, בלי צבע, ל-100 אלף בוחרים תעלה למתמודד מעל 150 אלף ש"ח. וזה עוד לפני פלריגים, מודעות בעיתונים ובעלוני שבת, דיסקים להפצה, דלק, כיבוד, אספות, שכר לבני נוער, ביטוח, יעוץ משפטי וכו'. מתמודד שבאמת רוצה לבלוט, צריך להוציא בין חצי מיליון ל-700 אלף ₪.

כיוון שרוב בני האדם אינם מיליארדרים, וגם לא שודדי בנק, מועמדים נזקקו לחסדי בעלי ממון שיתמכו בקמפיין. הנדבנים אינם עושים זאת 'לשם שמים', והם לא פראיירים. הם ידרשו לפרוע את ההשקעה, ויתבעו מהנבחר לקדם את ענייניהם. הם מצפים שאם המועמד שלהם נבחר להיות שר השיכון, התשתיות או התעשייה והמסחר – הוא יזכור אותם לטובה.

פריימריס מביאים לתופעות של מתפקדים לרגע, צמיחת מנהיגים פופוליסטיים ולא רציניים, מִפקד ארגזים, ותוצאה סופית של רשימה שדווקא מעוותת את רצון הבוחר. היא גם מוחקת ציבורים חשובים ותוססים, שחובה לתת להם ביטוי, אך הם קטנים מספרית – כמו הקיבוץ הדתי, אוניברסיטת בר-אילן, 'נשים בירוק' ו'נאמני תורה ועבודה'. את כולם הייתי רוצה לראות מיוצגים ומשפיעים, אך בשיטת הפריימריס הפתוחים – הם פשוט יימחקו.

אסור להיגרר אחרי מראית עין של דמוקרטיה, שמשחיתה וגם מעוותת את רצון הבוחר. מועצה מייצגת, שבה יהיו נציגים לכל הציבורים של הצינות הדתית, חילונים לאומיים, אנשי התיישבות ואקדמיה, יכולה להניב גם רשימה מאוזנת, להביא לצמיחת הנהגה רעננה ומנוסה גם יחד – ולמנוע תופעות שחיתות כספית ואישית.