גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 275ראשיהפצה

הצעה לא ידידותית - שולחן עורך

ג'ורג' בוש מציע לנו לתמוך באולמרט. זו לא העצה הרעה היחידה שקיבלנו ממנו בזמן האחרון.
10/01/08, 14:23
עמנואל שילה

כמו ברפובליקת בננות, שוב בוחשת ארצות הברית בפוליטיקה הפנימית של ישראל. נשיא ארצות הברית מטריח את עצמו לכאן כדי להמליץ לנו על חבילה הכוללת את אהוד אולמרט על תקן של מנהיג מועדף, ואת חזון המדינה הפלשתינית על תקן של אופק מדיני מזהיר.

כבר ידענו התערבות אמריקנית דומה בפוליטיקה הישראלית ערב הבחירות לכנסת ה-13, כאשר ג'ורג' בוש האב מנע מאיתנו את כספי הערבויות שביקשנו רק כדי שנוכל לקלוט את גל העלייה הגדול מברית המועצות. הממשל האמריקני ביקש להקשות על ממשלת שמיר, ולהביא לניצחונה בבחירות של מפלגת העבודה בראשות יצחק רבין. ואכן כך היה.

זה קרה שוב ערב הבחירות לכנסת ה-15 ולראשות הממשלה. נטייתו הברורה והבוטה של ממשל קלינטון נגד ראש הממשלה המכהן בנימין נתניהו ולטובת מועמד האופוזיציה אהוד ברק, באה אז לידי ביטוי בין השאר בהתגייסות יועציו האמריקנים של קלינטון לניהול הקמפיין של ברק. ואכן, ברק ניצח.

כעת מבקש שוב נשיא ארצות הברית, הפעם ג'ורג' דבליו, להטיל את כובד משקלו לטובת צד אחד במפה הפוליטית בישראל, גם אם מדובר בראש ממשלה כושל ובלתי אהוד בעליל. בארצות הברית כבר מתנהלות בחירות מקדימות לקראת החלפתו, אבל בוש מבקש, רגע לפני ירידתו מעל במת ההיסטוריה, להטביע את חותמו ולהציג פיקציה של הישג מדיני מרשים.

שיקולי היוקרה של ג'ורג' בוש נפגשים עם שיקולי ההישרדות של אולמרט. בעוד 20 יום ינחת על שולחן הממשלה הדו"ח הסופי של ועדת וינוגרד. לקראת רעידת האדמה הפוליטית שצפוי לחולל הדו"ח, אולמרט משתמש בכל חבל ובכל יתד כדי לעגן את יציבות ממשלתו. את ש"ס הוא מבקש לקנות על ידי חידוש משרד הדתות.  בשביל התקשורת ודעת הקהל הוא הביא את נשיא ארה"ב, שנרתם ברצון לעזור לשותפו לדרך. הספין של ועידת אנאפוליס, מסתבר, לא הספיק כדי לחולל מפנה בדעת הקהל, שממשיכה להתייחס בספקנות לגן העדן המובטח לנו לאחר הקמתה של מדינה פלשתינית שבירתה בירושלים. אז אם דבריו של בוש לא הועילו מרחוק, אולי יועיל אם ישמיע אותם מכאן. במשך כמה ימים הוא ישתלט לנו על סדר היום ועל סדרי התנועה. גם מי שמאוד ירצה לא יוכל שלא להקשיב לדבריו על חשיבות הקמתה של מדינה פלשתינית, ועל סגולותיו הייחודיות של ידידו הטוב, אהוד אולמרט.

באמצעות חיבוק דוב ידידותי מבקש בוש לכפות על עם ישראל מהלכים אסטרטגיים הרי אסון. אבל את פרי הבאושים נאכל אנחנו, לא הוא. כבר היינו בסרט הזה עם בוש ועם הקונדוליסה שלו, כאשר שרת החוץ האמריקנית כפתה עלינו הסדרי ביטחון אומללים בציר פילדלפי. את המחיר משלמים יום יום ילדי שדרות, כאשר חומרי נפץ ושאר אמצעי חבלה זורמים בחופשיות לידי חורשי רעתם, בעקבות קריסת הסדרי הפיקוח במעברי פילדלפי ימים ספורים לאחר נסיגתנו משם. ממשל ידידותי לא אמור לנהוג כך.

הפלשתינים מזייפים לכל אורך הדרך במילוי מחויבותם להילחם בטרור. בתוך תקופה קצרה נחשפה מעורבותם המביכה של אנשי ארגונים הכפופים לאבו-מאזן בניסיונות פיגוע רבים וברציחתם של שלושה ישראלים. אבל הלחץ האמריקני מכוון בעיקר כלפי המאחזים, כאילו מדובר בבעיה שמאיימת על עתיד האזור. כך לא נוהג ממשל ידידותי.

ובעוד האיום האיראני ממשיך לרחף מעל ראשינו, ארה"ב מרופפת את מחויבותה לבלום את פרויקט הגרעין של מדינת האסלאם הקיצונית, שנשיאה מדבר בגלוי על השמדת ישראל. ובעוד אנו נדרשים לשלח לחופשי עוד ועוד מחבלים מסוכנים, ארה"ב ממשיכה להתעמר בסוכן הישראלי האומלל יהונתן פולארד. כך לא נוהגים בידידים.

גם המהלך הנוכחי של ממשל בוש אינו מהלך ידידותי. בוש ורייס מציעים לישראל לתמוך בראש ממשלה ששלטונו רע לעמו, ובחזון מדיני שנועד להיטיב עם האויב על חשבוננו.

יש לקוות שהציבור הישראלי, למוד הניסיון המר, לא ייכנע הפעם למתקפה התעמולתית המשולבת של ממשל ארה"ב, ממשלת ישראל ותקשורתנים מתמסרים ומתרפסים. את ערכי הנצח של העם היהודי לא מוסרים בתמורה לחיוך ידידותי של נשיא בערוב ימיו הפוליטיים. רק מי שמתכחש ליהדותו יכול לשכוח את שבועת הדורות "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני". למסור את ירושלים יכול רק מי שבעד נדל"ן מוכן לשכוח את יושרו ומוסריותו. מצטערים מיסטר פרזידנט, העם בישראל כבר הבין שהבחירה באולמרט היתה שגיאה, והוא לא מתכוון לחזור על השגיאה הזאת.

לפתוח את השורות

בדבר אחד בוודאי צודק אפי איתם: האיחוד הלאומי זקוק לניעור ולהתחדשות. דרושה תסיסה ארגונית ורעיונית, כי המשך הדשדוש הנוכחי לא יאפשר את הגידול האלקטוראלי הנחוץ כל כך למחנה נאמני ארץ ישראל, בפרט בשעה קשה זו.

מפלגה חפצת חיים וגידול זקוקה לתשתית של חברים, פעילים וסניפים. התשתית הזאת היא שמרחיבה את פוטנציאל המצביעים עבור המפלגה. אבל אין הרבה טעם להיות חבר במפלגה אם חברות זו אינה מקנה לך אפשרות רצינית להשפיע על דרכה של המפלגה ועל זהותם של נבחריה.

בשנים האחרונות התפקדו לליכוד אלפים רבים מציבור נאמני א"י, במסגרת חטיבת 'מנהיגות יהודית'. ההתפקדות הזאת העניקה להם זכות בחירה של מועמד המחנה הלאומי לראשות הממשלה. לקראת הבחירות הבאות, על פי חוקת הליכוד הנוכחית, הם גם ישתתפו בהרכבת רשימת הליכוד לכנסת, וכך יוכלו לעצב את הרכבה של מפלגת השלטון הבאה.

המפד"ל נותנת לחבריה הרבה פחות. מי שמתפקד למפד"ל מקבל זכות להשתתף בבחירת נציגי היישוב שלו למרכז המפד"ל. זה הכול. את יו"ר המפלגה ואת הרשימה לכנסת בוחרים אלף איש מאושרים שזכו להיכנס למרכז. בחירות למרכז המפד"ל מתקיימות בממוצע אחת לעשר שנים, כך שגם אם תתפקד היום כלל לא ברור מתי תוכל לנסות להיבחר למרכז.
גם בתנועת 'מולדת' המצב דומה למפד"ל. בשאר מרכיבי סיעת 'האיחוד הלאומי' אין בכלל משמעות לחברות בתנועה, ולא מתקיימות בחירות בהשתתפות החברים. ככה לא בונים תנועת המונים.

לשיטת הפריימריס יש אכן חסרונות שונים, אבל ליתרון הגדול של הגדלת הכוח האלקטוראלי יש חשיבות מכרעת. את החששות השונים והמוצדקים - למשל יצירת מחויבות של המועמדים כלפי בעלי הון שיתרמו להם - צריך לנטרל בעזרת חוקים ומנגנונים שונים.

המפקד שמובילה תנועת 'אחי' הוא אתגר שמונח לפתחן של שאר התנועות ברשימת האיחוד הלאומי-מפד"ל. מן הראוי שיגיבו לו, או בהצטרפות או בהצעת אלטרנטיבה משכנעת.