חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 275ראשיהפצה

קרב עם מורשת - בגליון השבוע

תא"ל הרב אביחי רונצקי, הרב הצבאי הראשי, סבור שהניצחון בקרב תלוי בתודעה היהודית-ערכית שהוטמעה בלוחמים, והנחלתה היא המטרה העיקרית שלשמה הסכים לעזוב את הישיבה באיתמר לטובת הלשכה בקרייה בתל אביב.
10/01/08, 14:23
חגית רוטנברג

בעוד שנה וחצי מתכוון תא"ל הרב אביחי רונצקי (56), הרב הצבאי הראשי, לפשוט את מדיו ולחזור לישיבה הגבוהה באיתמר, בראשה הוא עומד. כשיעזוב את לשכתו הצנועה וגדושת ספרי הקודש בקרייה בתל אביב, הוא מקווה להותיר אחריו הרבה יותר חיילים שיכירו את התנ"ך וערכי היהדות, והרבה פחות סטריאוטיפים ביחסי דתיים-חילונים. בהישגיו בתחום שמירת הכשרות והשבת בצה"ל הוא לא מתכוון לנפנף, כי את הישיבה הוא לא היה עוזב רק כדי להיות משגיח כשרות, כלשונו.


"תפקיד הצבא הוא להכריע מלחמה ולא להיות מעבדה לניסיונות חברתיים כאלו ואחרים. שילוב בנות ביחידות לוחמות פוגע במטרה העיקרית של הצבא. הבנות יותר חלשות פיזית והסיבולת שלהן נמוכה יותר, וגם העירוב עם החיילים גורם בעיות. אני חושב שזה לא מעשי. טייסת קרב זה אולי אפשרי, אבל לשבת עם חיילים בצפיפות של טנק, עם כל מה שזה יוצר, זה לא ישים. לדעתי גם נהגת האמר אינו תפקיד ראוי, אבל זה מה שהצלחנו להשיג במסגרת 'השילוב הראוי'"
דמותו השקטה והצנועה נחתה לפני כשנה וחצי בלשכה התל אביבית מעומק יישובי גב ההר. לאיתמר הגיע לאחר מסלול צבאי בו שירת כמ"פ בסיירת שקד ובמקביל חזרה בתשובה. את השנים שלאחר מכן העביר על ספסלי בתי מדרש שונים, בהם 'מרכז הרב' ו'עטרת כהנים'. לאחר שכיהן כר"מ בישיבת אלון מורה, שנמנה על מקימיה, הצטרף למייסדי היישוב איתמר והקים בו את הישיבה הגבוהה. בשנים אלו חיבר גם ספרי שו"תים בהלכות צבא ומלחמה והתקדם בסולם הדרגות הצבאי במילואים, עד לתפקיד ראש מטה החטיבה המרחבית שומרון.

דף יומי בבה"ד 1

את המינוי הנוכחי הסכים לקבל על עצמו לשלוש שנים בלבד, כמחליפו של הרבצ"ר הקודם, הרב ישראל וייס. התכניות המדיניות המתקדרות באופק מאיימות להעמיד אותו בניסיון דומה לזה שמולו עמד קודמו בתפקיד, אולם לפי שעה הוא מעדיף לא לעסוק בשאלות הללו. בראש מעייניו עומדים יעדים אחרים, והסיפוק שהוא רווה מהגשמתם עד כה. 

מהן המטרות המרכזיות שאתה מבקש להשיג במהלך הקדנציה שלך?

הרב רונצקי מצביע על שלוש מטרות מרכזיות מבחינתו: "הנחלת תודעה יהודית לכלל חיילי צה"ל, פיתוח תחום ההלכה וחיבור הרבנים ליחידות עצמן ולשטח". את תעדוף המטרות שלו הוא מנמק בכך ש"הצבא הוא הזדמנות ראשונה ואחרונה לנוער הישראלי להיפגש עם תכני היהדות".

לדבריו, נעשו צעדים גדולים קדימה בתחומים הללו מאז נכנס לתפקיד, ופעולות נוספות נמצאות בשלבי ההתרקמות והגיבוש. תמונת המצב שהוא משרטט נשמעת אופטימית: "בראש התחום של הנחלת ערכי היהדות עומד הרב דוקי בן ארצי. אנחנו רואים הרבה פירות. עד כה חיילים שמעו הרצאות ביהדות במדרשות שהיו קיימות בתל אביב וירושלים. את הבסיס הזה הרחבנו, הוספנו מדרשה ניידת שמגיעה ליחידות בשטח. ישנן הרצאות ביהדות, ימי עיון וסיורים במקומות כמו עיר דוד, מדרשת הגולן בחיספין וגם יום בשדרות. מלבד המדרשות הקמנו מערך מסודר של חיבור בין רבני ישיבות ומכינות ליחידות שממוקמות סמוך אליהם. לדוגמה, ישיבת מצפה רמון מחוברת עם בה"ד 1, בסיס רמון ובסיס חיל האוויר שנמצאים באזור. מדובר בקשר על בסיס יומיומי: הרבנים מעבירים שם שיעורי דף יומי, חברותות, מלמדים את הילדים לבר מצווה, נמצאים שם בשבתות. בפעולות הללו משתתפים לאו דווקא חיילים דתיים, והן פעולות חובה כחלק מהתכנית בבה"ד 1.

הדברים מתבצעים גם בפלוגות שיושבות סמוך ליישובי איו"ש, או על ציר 91 בצפון, לאורכו נמצאות ישיבות נהריה, מעלות, עכו, צפת, וקריית שמונה שנמצאות בקשר עם החיילים שם. גם אני עצמי נמצא רוב ימות השבוע בגזרות הללו". בתחום הזה, אומר הרב רונצקי, משקיעה הרבנות את מיטב המוחות והמשאבים, "והביקוש גובר על ההיצע. מדובר בקשר פורה, אני רואה אנשים שמחים". 

במקביל לפעילות שבעל פה, מפיצה הרבנות הצבאית חומרים כתובים ליחידות צה"ל בענייני פרשת השבוע, חגים ועוד. אתר אינטרנט גדול של הרבנות נמצא כעת בשלבי בנייה, והרב רונצקי עצמו שולח מייל מדי שבוע לכל הקצינים. הפידבקים, הוא אומר, חיוביים.

ואין כאלה שמסתייגים? שרואים בפעילות הזו סוג של כפייה דתית בצה"ל?

"לא. שום דבר לא נעשה מתוך כפייה דתית. עד כה זה לא היה כך ולדעתי גם לא יהיה כך בעתיד. המשובים שלנו מצויינים. אנחנו נמצאים גם בשיתוף פעולה פורה עם חיל חינוך. יש כתיבה משותפת של חומרים, אנחנו יושבים בוועדות משותפות. הורדנו את השיתוף הזה לכל הרמות בצה"ל, עד למש"קית חינוך מול רב החטיבה. לחיל חינוך ולנו יש מטרה משותפת, להבין את המגמה של העם הזה. הם אמנם יותר פלורליסטים ופותחים צוהר לזרמים שונים ביהדות, מדברים על נושאים כמו רוח צה"ל ומנהיגות. אנחנו נותנים את הדגש של ערכי היהדות".

עם כניסתך לתפקיד התבטאת ואמרת שהתפקיד המרכזי של הרבנות הצבאית הוא חיזוק רוח הלחימה. אתה יכול להסביר?
"ודאי. חייל שמחובר למקורותיו, לתנ"ך ולהיסטוריה היהודית, הוא חייל שיילחם יותר טוב. אין מי שחושב אחרת בעניין הזה. לכן גם מערך הפעילות שלנו נמצא בממדים גדולים בקורסים של מפקדים.

בכלל, הפעילות שלנו מכוונת בעיקר ליחידות הלוחמות", הוא מחדד "אנחנו רואים ברבנות הצבאית חיל תומך לחימה, כמו חיל הרפואה".

מהפכה במטבח הצבאי

האם אתה תומך בדרישת הצבא מישיבות ההסדר להאריך את תקופת השירות הצבאי?

הרב רונצקי מבקש להדגיש בטרם ישיב, כי לא היתה דרישה כזו, אלא רק בקשה שהופנתה כלפי ראשי הישיבות, ונענתה בשלילה. עם זאת, עמדתו העקרונית תומכת בקו שמתווה ראש אמ"ש, האלוף אלעזר שטרן, לפיו יש להגדיל את מספר המחלקות המשולבות בצה"ל (שכיום עומד מספרן על 4 ושטרן מבקש להעלותו ל-6 במחזור הגיוס הקרוב) ולערב את חיילי ישיבות ההסדר עם כלל החיילים כמה שיותר. "בעניין הזה צריך להשפיע על הישיבות, אך לא לחייב. לדעתי לא נכון לכוף את הדבר, אך נכון שכך יהיה. התועלת היא הדדית לחיילים הדתיים והחילונים. אני פוגש תלמידים שנמצאים יחד עם חיילים חילונים, ויש בזה ברכה עצומה, השפעה גדולה. החבר'ה שואלים, מתעניינים, סטריאוטיפים נשברים. מגלים שלצד השני אין קרניים".

אבל ביחידות הרגילות יש כבר חיילים דתיים שהתגייסו שלא דרך ההסדר. למה צריך דווקא את בני הישיבות ביחידות המעורבות?

"תלמידי ישיבה זה דבר גדול. יש בזה ערך מוסף", הוא אומר בהתעוררות, ומסביר כי "לצד השיח הטכני מקצועי שמתנהל בין החיילים, לא פחות ואולי יותר חשוב שיתנהל שיח מהותי על השאלה מי אנחנו, למה אנחנו נלחמים. מי ינהל את השיח הזה? החיים המשותפים עם החייל החילוני באותו אוהל, בנסיעה בג'יפ, הם שיוצרים את השיח. זה לא דומה לסתם מישהו מבחוץ שמרצה להם על יהדות. אני גם אומר למפקדים שאני נפגש איתם בשטח, שחלק מתפקידם הוא לעורר שיח בנושאים ערכיים".
 
בתחילת דרכך אמרת שהופתעת לגלות את ההיקף הגדול של הבעיות ההלכתיות הקיימות במטבחי צה"ל. האם המצב השתנה? חייל שמגיע לחדר אוכל מזדמן יכול לאכול בשקט?

"הבעיה העיקרית של כשרות בצה"ל קיימת במטבחים במוצבים הקטנים, באבט"שים. במקומות שמאויישים על ידי 10 חיילים בערך, לא היתה השגחה כמעט. אנשים בישלו שם ללא השגחה, אין עליהם בקרה. גם אם מישהו בודק, הוא הולך ואחרי שעה אפשר להטריף שוב הכל. לכן קבענו מדדים חדשים של בקרה על ידי איש הרבנות לפחות פעמיים בשבוע באותם מטבחים – אחרת אין תעודת כשרות. עשינו עבודה רבה עם חיל הלוגיסטיקה. סיכמנו איתם שנגד הכשרות, איש קבע שמצוי בכל גדוד, יהיה אחראי לא רק על המטבח הגדודי אלא על כל הפיזור של הגדוד במחלקות השונות. הכנו תכנית עבודה שבועית באלו ימים הוא עובר באותן נקודות. כמו כן הוחלט שבאותם מטבחים קטנים לא יהיו בישולים כלל. כל מוצב יקבל מיקרוגל בשרי ומיקרוגל חלבי ומזון שמיועד לחימום בלבד. זו מהפכה. מלבד העובדה שלא יהיו בעיות של הטרפת כלים בבישול כי פשוט אין שם כיריים, הרי שמיקרוגל, במידה שהוטרף, קל יותר להכשיר מאשר כיריים וכלים אחרים. גיבוש המערך החדש ארך חודשים, כעת מתחיל הרכש עצמו".

על מנת למנוע התנגשויות בין משגיחי הכשרות שעוברים בפועל במטבחים לבין רס"ר המטבח, קבע הרב רונצקי כי מעתה יהיו משגיחי הכשרות כפופים לרב הגדודי ובמקום שאין רב, הם יהיו ת"פ המפקדה. רענון מערך הכשרות הוא רק חלק מתהליך השינוי המבני הכולל במערך הרבנות הצבאית הוותיק, עליו עמל הרב רונצקי. "עד היום לא הגיעו מש"קי הדת לחיילים בתעסוקה המבצעית או באימונים. התקן היה קיים, אך הם נשארו במפקדה. לכן שינינו את מבנה הרבנות. הקמנו ענף תורה והדרכה הכולל תכנית הכשרה שנתית לכל קבוצת עבודה ברבנות: משגיחי כשרות, מש"קי דת ורבנים. יש לנו 5 רבנים בדרגת סא"ל שנמצאים היום בפו"ם, מה שלא היה עד כה".

רבנים במסלולי לחימה


"חייל שמחובר למקורותיו, לתנ"ך ולהיסטוריה היהודית, הוא חייל שיילחם יותר טוב. אין מי שחושב אחרת בעניין הזה. לכן גם מערך הפעילות שלנו נמצא בממדים גדולים בקורסים של מפקדים. בכלל, הפעילות שלנו מכוונת בעיקר ליחידות הלוחמות", הוא מחדד "אנחנו רואים ברבנות הצבאית חיל תומך לחימה, כמו חיל הרפואה"
בתום דיון של כעשרים דקות על נושא הכשרות בצה"ל, קוטע הרב רונצקי את ההסברים המפורטים על העשייה שלו בתחום, ואומר בנימה אישית: "אבל לא בשביל זה באתי לרבנות. לא בזה אני מתרכז ולא בשביל זה עזבתי ישיבה של 200 תלמידים", הוא מגלה, ובקולו נשמע געגוע. "רב הוא לא נגד כשרות מדופלם. זה אמנם התפקיד הבסיסי של רב צבאי, אבל בשביל זה לא צריך רב שלמד שנים רבות בישיבה. בגדול, החיילים הדתיים מסתדרים עם נושא הכשרות, מקסימום אוכלים סנדוויץ'". מה שמוביל אותו הוא ההבנה ש"התיקון הגדול של העם לא יבוא באמצעות טיפול בהסדרניקים ובדתיים, אלא על ידי חיבורו ליהדות, ולשם כך באתי, כדי לחבר את העם בצבא אל מקורותיו וייעודו. וזה מצריך עבודה אדירה יום ולילה".

הוא מדגיש שוב כי נעשתה עבודה רבה מצידו בקידום תחום הכשרות, אולם מבחינתו זהו דבר אלמנטרי. את עיקר התפקיד הוא רואה במקום אחר: "רבנים צריכים להתעסק בתחום של אנשים. רב אינו רק רב של הדתיים, אלא רב של קהילה. רב צבאי הוא רב של כל 3000 החיילים בחטיבה. הוא נמצא איתם בבעיות אישיות, משפחתיות ואפילו בריאות הנפש. הרי יש לא מעט מתאבדים בצבא". לאחרונה צירף את עצמו הרב רונצקי לפורום מנהיגות וערכים בצה"ל. "אנשים התפלאו. הם היו רגילים כל השנים שהרב נמצא בסירים, במטבח ובהלוויות. רב זה איש של טקסים? הלוויות? הייתי רב יישוב הרבה שנים. חלק מהתפקיד היה להאזין לאנשים במצוקה, להיות אוזן קשבת. כשיש מרד בגדוד, הרב צריך לדעת מה קורה שם, ללכת למח"ט ולהסביר לו מה עובר על החיילים. כך אני מבין את תפקידו של הרב".

על מנת להפוך את הרבנים הצבאיים לגורם בלתי נפרד מחיי היומיום של חיילי היחידות הלוחמות, מפעיל הרב רונצקי מערך בקרה שמפקח על רמת הקשר של הרב הצבאי עם חייליו. הוא עצמו עושה את רוב השבתות בצבא. "אנחנו דורשים מהרבנים הכשרה הכוללת מסלול לחימה, כדי שיידע מה עובר על החיילים. הוא צריך להיות איתם במסעות, לצאת איתם למלחמה. לא כדי לירות אלא כדי להרים את המורל".

יש לרבנות הצבאית מה לומר לצה"ל בנושא מוסר לחימה?

"בוודאי. אך הדעה שלה תישמע כשהיא תהיה מחוברת. כשהרב יהיה בחפ"ק עם המח"ט בשתיים בלילה. כשהוא יהיה מחובר לכל מקום, ולא רק להסדרניק שמתלונן, ממילא דעתו תישמע. לאחרונה היה כנס מבצעי של הצבא בנושא מוסר לחימה. נודע לי על כך רק יומיים מאוחר יותר. התקשרתי לשאול מדוע לא הודיעו לי. ענו לי שהם לא חשבו על זה, כי אף פעם לא באו אנשים מהרבנות".

עסקת שחרורו של גלעד שליט היא סוגיה הלכתית מובהקת של פדיון שבויים. מה יש לרבנות הצבאית לומר בנושא?
"הצבא אינו גורם מכריע בעניין הזה. אפילו את השב"כ הוציאו ממערך מקבלי ההחלטות. אנחנו מדברים על זה בתוכנו, בפורומים של צה"ל. כששואלים אותנו לדעתה של תורה, יש לנו מה לומר. אך ככלל לצה"ל, ובתוכו הרבנות הצבאית, אין השפעה בעניין זה".

מה עמדת הרבנות לגבי שילוב חיילות בתפקידי לחימה?   
       
"אני מתנגד לשילוב בנות ביחידות לוחמות. החיילות עושות תפקידים מצויינים במערך ההדרכה. כל אחד צריך לשרת בהתאם ליכולות שלו. לבנות יש תכונות נפשיות ייחודיות להן, כמו עדינות, סבלנות ויכולת התמדה, והן עושות עבודה מצויינת ביחידות מודיעין, תצפית והדרכה. חיילות לוחמות לא ממצות את הפוטנציאל שלהן, וזה חוץ מהבעיות הקיימות מעצם הימצאותן שם, של עירוב המינים בתנאים בלתי שגרתיים. גם מי שיש לה את היכולת הפיזית לשירות קרבי, יש ציבור חיילים דתי ומסורתי גדול שהעירוב מפריע לו. יש מקומות בהם העירוב הוא בלתי נמנע, וזה בעייתי".

יש בנות שרוצות למלא תפקידים משמעותיים, ולכן מעוניינות ביחידות הלוחמות.

"תפקיד הצבא הוא להכריע מלחמה ולא להיות מעבדה לניסיונות חברתיים כאלו ואחרים. שילוב בנות ביחידות לוחמות פוגע במטרה העיקרית של הצבא. הבנות יותר חלשות פיזית והסיבולת שלהן נמוכה יותר, וגם העירוב עם החיילים גורם בעיות. אני חושב שזה לא מעשי. טייסת קרב זה אולי אפשרי, אבל לשבת עם חיילים בצפיפות של טנק, עם כל מה שזה יוצר, זה לא ישים. לדעתי גם נהגת האמר אינו תפקיד ראוי, אבל זה מה שהצלחנו להשיג במסגרת 'השילוב הראוי'. הגענו למכנה משותף די גדול באותה ועדה".

מדוע הרבנות לא נאבקת בתופעת החיילות הלוחמות?

"הרבנות כלל לא עוסקת בתחום הזה, הוא נמצא תחת הכותרת של כבוד האדם וזכויותיו. חשוב להדגיש שחייל קרבי כמעט ולא נתקל בבעיה של בנות במהלך השירות, מלבד המזכירה הפלוגתית. אלו שיוצאים לקורסים מיוחדים בבי"ס למכ"ים פוגשים מדריכות, אבל גם זה עניין של ימים ספורים. באופן קטגורי החיילים הקרביים לא נתקלים בבנות. העירוב הגדול הוא ביחידות העורפיות – בשלישות, במודיעין, בפיקוד".

כיצד צריך חייל דתי לעמוד על זכויותיו בצבא כאשר הן נפגעות?


"מניסיוני הרב בצבא ובמילואים, וממה שאני שומע מתלמידיי – באופן עקרוני אין התנגשות בין פקודות הצבא לזכויות הדתיות של חייל. יש מקרים שחיילים נתקלים בבעיות התעקשות של מפקדים. במקרים אלו יש לפנות לרבנים הצבאיים ביחידות, והדברים מטופלים". הרב רונצקי מוסיף כי לא רצוי לצאת עם כל תלונה לתקשורת, אלא מוטב לפתור אותה בתוך המערכת. לדבריו, פעמים רבות נובעות התקלות מתוך חוסר מודעות של המפקד החילוני לרגישויות של החייל הדתי. "אנחנו עובדים על עניין המודעות. בבה"ד 1 אנחנו מעבירים תכנית שנקראת 'לחיות ביחד', ובה בין השאר מסבירים למפקדים לעתיד את הבעיות הייחודיות הנוגעות לחיילים דתיים".

את צה"ל יש לבקר בזהירות


"נפגשתי אתמול עם נציגי גרעין חומש בביתי. אמרתי להם שייתכן שהיו תקלות, והפקודות הנורמטיביות חודדו למפקדים, שחילול שבת מותר רק לצורך מבצעי. הדברים נבדקים, אך לא עסקתי בדברים האלה. צריך להבין שיש תקלות בכל מיני מקומות, ועל כל מקרה כזה יש תחקיר צבאי מסודר, כולל עונשים"
בשעתו הוסעו חיילים דתיים בשבת כדי לבצע פינוי בחוות גלעד. האם נקבעו נהלים ברורים כדי שזה לא יקרה שוב?
"לצבא יש פקודות ברורות שקיימות הרבה שנים – חילול שבת מותר רק לצורך פעילות מבצעית, שזה שווה ערך לפיקוח נפש במושגים הלכתיים. כל דבר אחר – אסור לחלל עליו את השבת. אם דבר כזה קורה - זו תקלה, האירוע מתוחקר ואם צריך גם מענישים".

אם כך, איך אתה מסביר את הפינויים החוזרים ונשנים של מתיישבי חומש בשבתות ובחגים?

"נפגשתי אתמול עם נציגי גרעין חומש בביתי. אמרתי להם שייתכן שהיו תקלות, והפקודות הנורמטיביות חודדו למפקדים, שחילול שבת מותר רק לצורך מבצעי. הדברים נבדקים, אך לא עסקתי בדברים האלה. צריך להבין שיש תקלות בכל מיני מקומות, ועל כל מקרה כזה יש תחקיר צבאי מסודר, כולל עונשים".

אגב פרשת הפינויים מחומש, מבקש הרב רונצקי להדגיש נקודה חשובה בעיניו, במיוחד למגזר אליו משתייכים קוראי העיתון: "על אף הקושי של הציבור הזה ביחס לצבא, עם מה שקרה לפני שנתיים ועם דברים המתרחשים ביומיום כמו בחומש, צריך להיזהר מאוד בביקורת כלפי הצבא. צריכה להיות אחריות כלפי הצבא, שהרבה פעמים הוא שעיר לעזאזל בכל מיני עניינים ומשמש מושא לביקורת, ועם זאת הוא זה שעומד בחזית. לכן הביקורת כלפיו צריכה להיבדק היטב לפני כן ולהיות עניינית. הביקורת המיותרת מחלישה אותו, ולפעמים הדברים מתגלים כלא נכונים. אני אומר מידיעה שהצבא עוסק המון בביקורת פנימית ומדברים על כך באופן חופשי. דווקא הציבור שלנו, שהצבא נמצא איתו ביישובים, צריך להיזהר מהביקורת. לפעמים לא רואים את התמונה בכללותה".

לאחרונה נחלתם הישג בסגירת שדה דב לפעילות בשבת.

"אני לא רואה בזה הישג. זה בסך הכל עוד חוק דתי, אפשר להעביר הרבה חוקים דתיים. אמרנו שחיילים לא יעשו פעולות בשבת שלא לצורך, וקיבלו את דעתנו. אראה הישג אם אצליח לגרום ליותר חיילים להיות מחוברים לתנ"ך".

מה לגבי פעילותה של גלי צה"ל בשבת?

"זו בעיה ידועה, וכדי לתקנה צריך להשקיע הרבה אנרגיות. אני מעדיף להשקיע את הזמן הזה בישיבה עם חיילים ביחידות. ייתכן שצריך לנהל על כך מאבק, אך זה לא בתעדוף שלי".

יש לך זמן ללמוד, לחדש פסקי הלכה?

"כמעט ולא. מי שעוסק בזה הוא הרב אייל קרים. הבאנו אותו לצבא לשם כך, ויחד עם רבנים נוספים בבית המדרש של הרבנות הצבאית הם עורכים מיפוי של שאלות הלכתיות בתחומים מחודשים שעדיין לא עסקו בהם. מתוך הסוגיות הנלמדות, הם מוציאים נהלים כתובים של הרבנות לחילות ולמקצועות השונים. יש מגוון עצום של שאלות: האם פעולות של המנהל האזרחי, כמו קשר והסעות, מותרות בשבת; איזו ידיעה שמתקבלת במטכ"ל בשבת מותר להעביר הלאה, ואם כן, באיזו תצורה. רבנים של כל חיל מתכנסים אחת לשבוע ללימוד הלכתי של הסוגיות הרלוונטיות".

עם איזה פוסקים גדולים אתה מתייעץ לפני הכרעות בשאלות הלכתיות כבדות?

"יש לנו מפגש קבוע עם הרב ליאור, הרב נבנצאל והרב זלמן נחמיה גולדברג. מעבר לזה יש התייעצויות בטלפון". 

יותר מסוכן מהגרעין האיראני

מה היתה מעורבותך בפרשת חיילי דוכיפת שסירבו להגיע לחברון?

"חלקם היו תלמידיי מאיתמר. הם התקשרו אלי באותו בוקר, וביקשתי מהרב שלמה רוזנפלד משדמות מחולה שיגיע לשם. דיברתי עם ראשי הישיבות. אני חושב, ופרסמתי את דעתי בעבר פעמים רבות, שאסור לסרב פקודה. לשמחתי, המספר של כמה עשרות עליו דובר בהתחלה, הפך לבודדים. גם ראשי הישיבות שלהם תמכו בדעתי ושכנעו אותם".

אמרת שהרב איתו אתה מתייעץ הוא הרב ליאור. הוא פוסק אחרת.

"אני לא מחוייב לשאול את הרב ליאור בכל דבר ואני לא יודע מה הוא אמר. סירוב פקודה אסור. אני שומע מג"דים בחטמ"ר שומרון. אנשים שבאים לעשות 90 יום מילואים בשנה ומפסידים כסף בהגנה על מקומות שמנוגדים להשקפותיהם. הם עושים מה שנדרש מהם במסירות ובחירוק שיניים, באים לחווה של אברי רן באיתמר למרות שלדעתם הוא הורס את המדינה. החברה שלנו היא בעלת מרקם עדין ביותר וצריך לשמור עליו. התפוררותו של המרקם הזה היא הסכנה הגדולה ביותר שלנו, לא הגרעין האיראני. אם איש הישר בעיניו יעשה – זו הסכנה הכי גדולה".