גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 275ראשיהפצה

מבצע סבתא פרק 11 - סיפור לילדים

10/01/08, 14:23
אסתי רמתי

בפרק הקודם: שירי שוברת את קרסולה כשהיא מועדת לתוך בור בחצר בית הספר. רשימת הסליקים עדיין לא נמצאה, ושירי מציעה לשאול את סבא מנחם ז"ל.

כולנו הבטנו בשירי בתימהון. לשאול את סבא מנחם, שנפטר לפני שלושים שנה?!

"שירי, את בטוחה שלא קיבלת במקרה גם איזה זבנג קטן בראש, כשנפלת לתוך הבור?" שאל רוביק בזהירות. "מה את רוצה שנעשה – נעלה אותו באוב?"

"רוביק, זה לא יפה", גערה בו סבתא, אבל גם היא הביטה בנכדתה בדאגה.

"זה בסדר, לא השתגעתי", חייכה שירי. "פשוט התכוונתי שנקרא  את הצוואה של סבא, זה הכול. הוא השאיר צוואה, נכון, סבתא? אולי הוא רמז משהו על הסליקים?"

"אוי, זה נשמע לי רעיון מצוין!" אמרה סבתא, ונראתה קצת יותר שמחה. "אמנם כבר קראתי את הצוואה כמה פעמים, אבל אף פעם לא חיפשתי שם רמזים סודיים... מי יודע?"

אז בערב, כששחררו את שירי מבית החולים, הזמנו את דוד יגאל, ויחד פתחנו את הצוואה. "את הצוואה הזאת סבא שלכם באמת עשה כשהוא היה באצ"ל, למרות שהוא היה צעיר", הסבירה סבתא. "תמיד היה חשש שמא משהו יקרה... אתם מבינים... טוב, בואו נקרא".

תחילת הצוואה עסקה בחלוקת הרכוש הדל שהיה לסבא. דוד יגאל הקריא הכול לאט לאט, אבל לא הצלחנו למצוא קשר לסליקים.

"זהו?" שאלתי, כשהדוד סיים.

"כן. בעצם לא, יש הערה קטנה למטה. 'ואסיים בבקשה החשובה ללבי מאוד: את דברי התורה שליקטתי כתבתי בלהבת אש יוקדת. ואם יעלה על לבכם להוציאם לאור, אוסר זאת אני עליכם. סודות עמוקים צפונים בהם, ניצוצות קודש המאירים את בניין אומתנו בארצנו הקדושה'".

סבתא חייכה, חיוך קצת עצוב. "סבא באמת טרח הרבה על דברי התורה האלה", היא אמרה באנחה. "אני עוד זוכרת אותו יושב בלילות עם הספרים, אחרי פעולה מסוכנת..."

"את יודעת סבתא, השפה הזאת שסבא משתמש בה נראית קצת מצחיקה, לא?" העיר רוביק. "כל הלהבת אש יוקדת והניצוצות האלה... זה בכלל לא דומה לשפה שהצוואה כתובה בה. זה הרבה יותר דומה לאיך שהמורה שלי לספרות מדברת".

ובינתיים, אני ישבתי מהורהרת. רעיון התחיל להתבשל לי בראש... ונזכרתי במשהו. "דוד יגאל", פניתי אליו, מנסה להסתיר את ההתרגשות שלי. "אתה זוכר שלפני שעידו אסף אותנו באוטו ולקח אותנו למקלט ההוא, התחלנו לעבור על המסמכים שהיו אצלך במחסן? אתה זוכר ששירי מצאה את דברי התורה של סבא? ואתה זוכר מה היה כתוב עליהם למטה?"

"אני זוכרת!" צעקה שירי, "היה כתוב 'סליק פרשת וארא'! ואני שאלתי מה זה ואתה התחלת להסביר לי, ואז בדיוק צפצפו מבחוץ..."

עיניו של דוד יגאל אורו. "אמא", הוא פנה לסבתא בקול נרגש, "אני חושב שהבנות עלו כאן על משהו! אני בדיוק עמדתי להסביר להם שאת המילה 'סליק' כותבים הרבה פעמים בסוף מסכת, כמו 'סליק מסכת ברכות' למשל. בארמית פרוש המילה זה 'נגמר'. אבל האמת היא שלא נתקלתי בזה שכותבים את זה אחרי פירושים של פרשת שבוע. אולי אבא ניסה לרמוז משהו?"

"אני חושבת שסבא ז"ל היה גאון, והוא הוריש את הגאונות שלו לנכדים שלו!" אמרה סבתא בהתפעלות. "זה ממש מתאים! הסודות העמוקים והניצוצות שסבא דבר עליהם רומזים כנראה על חומר הנפץ המוחבא! יגאל, תביא את דברי התורה של סבא לכאן מהר. מוכרחים לפענח אותם... אבל איך נעשה את זה?"

"אולי זה יעזור", אמר הדוד, ושלף מכיסו מסמך. "זו רשימת כל הסליקים הידועים של האצ"ל שעידו העביר לי. מיד אצלצל אליו ואספר לו על הרעיון שלנו. כדאי שנעבוד יחד – יש לנו רק עוד שלושה ימים עד לפיגוע המתוכנן..."