גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 275ראשיהפצה

הל"ה ממשיכים - תרבות ופנאי (סרט)

יובל ואודט אור אספו עדויות על גבורת לוחמי הל"ה, והפיקו סרט תיעודי המהווה שיעור מרתק בהיסטוריה.
10/01/08, 14:23
אמציה האיתן

כמעט כולנו שמענו על מחלקת הל"ה, אך כמה מאיתנו באמת יודעים מה אירע במסע של אותה מחלקה? סיפורם ההרואי, אך גם הטראגי, של הלוחמים שהקריבו עצמם כדי להציל את אחיהם הנצורים, הפך למיתוס בתולדות ימיה של מדינת ישראל. הם היו ארבעים, מהפלמ"ח ומהחי"ש, בפיקודו של דני מס האגדי, שיצאו, בעיצומה של מלחמת העצמאות, להציל את גוש עציון הנצור והנלחם על חייו. שניים מהם נאלצו להישאר מאחור, מכיוון שלא היה נשק בשבילם. עוד שניים חזרו ברגל, כשהם תומכים בלוחם אחר שנקע את רגלו. שאר הלוחמים המשיכו בדרכם כל הלילה, לכיוון גוש עציון, אך נתקלו במחבלים ערבים. לאחר קרב עיקש נפלו כולם, תוך פגיעה ברבים מכוחות האויב, שעלו עליהם במספרם ובכמות הנשק שעליהם.

אחד מאלה שנשארו מאחור, בגלל המחסור בנשק, היה יגאל בוטרימוביץ. בנו, יובל אור, גדל על סיפורי הפלמ"ח ועל המיתוס של מחלקת הל"ה. כשהחל לעסוק בתחום הקולנוע, היה ברור לו שבפרויקט הזה הוא חייב להשקיע. קרוב לשבע שנים הסתובבו יובל ואשתו אודט בארץ ובעולם, ואספו עדויות מצולמות ומסמכים היכולים לשפוך אור על הקרב הנורא. הם הגיעו ליותר ממאתיים שעות של חומרי גלם, ועלתה השאלה מה עושים עם כל החומר. כיוון שהמטרה העומדת לנגד עיניהם היא להעביר את הסיפור לדורות הבאים ולהנציח את זכרם של אלה שלא שבו, הסרט שיצא תחת ידיהם, שונה בתכלית מהסרטים הדוקומנטריים הרגילים.

כמו שידוע לכל מחנך, גם יובל הבין שלבני נוער בתקופתנו לא תהיה סבלנות לשבת לראות דקות ארוכות של עדויות מצולמות. כאן החליטו השניים לשנות כיוון, ולהפיק תוצר שיהווה תיעוד היסטורי מדויק, אך לא פחות מכך: מרתק וקצבי. את כל חומר הגלם העבירו לארכיון של בית-ספר שדה כפר עציון, שכרו שחקנים, וצילמו סצנות עלילתיות, המשחזרות את דרכם של הל"ה.

הסרט 'אגדת הל'ה' משלב בתוכו קטעי משחק ושחזור, בנוסף להסברים וראיונות עם אנשים השייכים לנושא. את סיפור המחלקה בגוף ראשון מספר השחקן אלי אלטוני, שהפך, לצורך הצילומים, ללוחם אמיץ מהפלמ"ח. אלטוני משחק היטב את תפקידו – תפקיד לא פשוט, בהתחשב בעובדה שמדובר בתקופה שונה לגמרי מזו בה אנחנו חיים. יובל אור גאה בכך שהוא "גילה" את אלטוני, שחקן שכיכב לאחר מכן בסרטים ובסדרות טלוויזיה.

אחת הבעיות בסרט מסוג זה היא העובדה שהצופה הממוצע כבר יודע את סוף העלילה, וקשה יהיה להפתיע אותו. לכן, אחד ההישגים של הסרט הוא היכולת להחזיק את הצופה במתח, או לפחות בעניין, עד לסוף הסיפור.

הדוברים, המשחזרים את אירועי המחלקה, עדיין חיים ממש את מאורעות התקופה ומוסיפים לסרט ממד של אמינות, כך שאפשר לקריין אותו בשיעור היסטוריה, מבלי צורך להוסיף אף מילה.

יובל ואודט, בשיתוף בית-ספר שדה כפר עציון, לקחו על עצמם את משימת ההפצה של הסרט, והמטרה היא אחת: להנחיל לדורות הבאים את סיפורם של האמיצים שהתלהבו להשתתף במשימה הקדושה, וכאשר אזלו הרימונים באפודיהם, הרימו אבן ונלחמו עד טיפת דמם האחרונה.

נדמה לי שהלמידה מסרט כזה תהיה הרבה יותר משמעותית מאשר קריאה בספר, ולכן הוא יכול להתגורר, ללא שום רגשי נחיתות, במדף של ספרי ההיסטוריה, ועמוק בתוך התודעה הלאומית של עם ישראל.