גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 275ראשיהפצה

שאלת השבוע - דעות

10/01/08, 14:23
אנשים שהמערכת בחרה

שאלת השבוע: האם הקמתו מחדש של משרד הדתות היא צעד מועיל או שמדובר במהלך אינטרסנטי ונועד בעיקר לחלוקת ג'ובים?

משרד לחלוקת ג'ובים/ גילה פינקלשטיין, לשעבר סגנית ח"כ מטעם מפד"ל

הבשורה בדבר "החייאת" משרד הדתות, מחזירה אותי לכהונת הכנסת ה-16 שבה הוחלט על ביטול קיומו. ההחלטה, שלה הייתי שותפה בתור ח"כ מטעם המפד"ל, נתקבלה בנסיבות המחייבות רענון הזיכרון: החקירות בדרכי תפקוד המשרד הניבו ממצאים קשים בתחומי הבקרה והפיקוח. בו בזמן, המימון החלקי של המועצות הדתיות באמצעות המשרד, הוביל אותן לקשיי תפקוד, בהעדר מימון משלים מהרשויות המקומיות. 

בניגוד למפלגת "שינוי" שהבטיחה לבוחריה את פירוק משרד הדתות כשלב במלחמתה הכוללת נגד זהותה היהודית של המדינה, סברנו – נבחרי המפד"ל בכנסת – שאכן יש מקום לשיפור התנהלות המשרד. עפ"י ההסכמה להקמת מערך חדש לסיפוק צורכי הדת במדינה, הובטחו לנו שיפורים ושינויים מהותיים בתפקוד המשרד.  המשרד טיפל בין היתר גם בישיבות ובתלמידיהן, נוסף על תחומים אחרים שכללו סיפוק צורכי הדת באמצעות המועצות הדתיות. הקמת מערך חדש לסיפוק צורכי הדת, אמורה להתבסס על עבודת הכנה יסודית, של מטרות, יעדים ומדדים לפיהם יוגדר המערך החדש. לטעמי, אחד הנדבכים היסודיים בתפקיד המשרד הוא שמירה על זהותה היהודית של המדינה. זהו כר נרחב לפעילות אינטנסיבית, שקשה להגזים בחיוניותה לעתידה, לביסוסה למעמדה ולביטחונה של המדינה.

בפועל, לא נערכה עבודת הכנה הולמת ליצירת תשתית חדשה: חוקית, תקציבית וארגונית. כל שנעשה, בניגוד למובטח, היה קריעת נתחים מיחידות המשרד ופיזורם בין משרדי הממשלה. גולת הכותרת היתה קריסת המועצות הדתיות עם "ייבוש" תקציב המשרד. כ-130 מועצות דתיות נותרו עם משימות, עם צרכנים, עם עובדים ועם גמלאים נטולי פנסיה, ללא מקורות תקציביים. רבים מהעובדים המשיכו בעבודתם בלא שכר, והכול במסירות רבה תקופה ארוכה.

עפ"י הפרסומים, החייאת המשרד כיום אינה כרוכה בתקציב, ואיננה מתייחסת ליחידות האחרות שנקרעו  ממנו. לפיכך מטרתו היחידה של הצעד יצירת בסיס חוקי למינויים חדשים במועצות הדתיות: מאות ג'ובים, בלשון המעטה, יחולקו ע"י השר הממונה, כמיטב הבנתו. בהעדר תקציב לפעילות, לא תהיה פעילות של המועצות הדתיות ולא יינתן פתרון לנושא שירותי הדת. המשרד החדש צפוי להיות קרדום לחפור בו.

ההחלטה ראויה אך לא כדי לחזק את אולמרט/ אלדד עוזרי, מנכ"ל איגוד הישיבות הגבוהות הלאומיות

בבואנו לבחון את הסוגיה עלינו להתבונן בכמה היבטים. ראשית, צריך לומר כי משרד שיעסוק במתן שירותי דת לגופו, ודאי נצרך במדינה היהודית שרוב אזרחיה רואים את עצמם כדתיים (33% ע"פ מחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה שפורסם בזמן האחרון) או מסורתיים (47%), והם נזקקים רבות לשירותי הדת במהלך חייהם. מקוואות ראויים לטבילה ופיקוח על הכשרות הם ודאי צורך גדול לאדם יהודי מן השורה; ואם נוסיף עליהם את תפקידיה המפוזרים של הרשות לשירותי דת כתמיכה בתורה ובלומדיה, אחריות לתפקוד דיינים ורבנים ועוד, נגיע למסקנה שאין ספק שמדינה יהודית מתוקנת ראויה להתכבד לצד שר המדע, שר התרבות והספורט, גם בשר הממונה על שירותי הדת הרבים.

בשולי הדברים אציין כי לכאורה ראוי לכתחילה כי אחריות כל כך כבדה כתלמוד התורה בעם ישראל, מקוואות הטהרה, כשרות האוכלים ושאר שירותי הדת אכן ימשיכו להיכלל כחלק מאחריותו ומסמכויותיו הישירות של ראש ממשלת ישראל.
אף על פי כן, את קיומו של המשרד הוותיק ליוותה כל העת עננה של עסקים שונים ומקומות שמורים שהביאו רבים למסקנה שאין הדברים מתנהלים כפי הראוי למשרד חשוב שכזה והוחלט שטוב יותר שסמכויותיו יהיו מפוזרות במשרדי ממשלה שונים, כאלו הדומים לאותה סמכות. ואולי שוב נעז ונאמר: שמא ראוי לכתחילה שמוסדות התורה והאחריות לתלמודה ולהתפתחותה יהיו באחריות משרד החינוך של מדינת ישראל, ולא ייחשבו לשירותי דת המשרתים רק דתיים למיניהם. הלא נכון הוא שבתי הדין הרבניים במדינתו של עם ישראל יהיו בסמכות משרד המשפטים שלו?

עם כל זאת עדיין עומדת לפתחנו שאלת העיתוי. בימים שבהם ראש הממשלה נאחז בקרנות המזבח והקמת המשרד לשרותי הדת לתחייה הוא כנראה עוד ניסיון לגרום להישרדות הקואליציה שלו, אולי טוב נעשה אם נשאיר את שאיפותינו בדבר משרד שירותי הדת כמוסות עד עת ראויה יותר.

צעד מבורך/ יעקב כרמי, יו"ר המועצה הדתית גבעתיים

בלי כל ספק החזרת משרד הדתות, ואפילו בחלקו, היא בשורה משמחת לציבור הדתי והחרדי כולו.

כל מטרת סגירת משרד הדתות בזמנו, נועדה אך ורק כדי להצר את צעדי הציבור הדתי בארץ ישראל. החזרת המשרד היא ניצחון חשוב לדרך של תנועת ש"ס, ובראשה הראשון לציון עטרת ראשנו, מרן הגאון הרב עובדיה יוסף שליט"א.

לעצם העניין – עד לפירוק משרד הדתות היה מצב של ריבוי משרדים המטפלים באותם הנושאים הקשורים להפעלת שירותי הדת במועצות הדתיות, וזה גורם לביורוקרטיה ארוכה ומסורבלת ופוגעת בטיב השירות לאזרח. אני תקווה, שבמתכונת המחודשת משרד הדתות יפעל במתכונת שונה, ושהמצב יהיה הרבה יותר טוב. בעבר לא היה תיאום בין השר הממונה על שירותי הדת לבין מנכ"ל המועצות הדתיות, אבל כעת אני מקווה שיהיה קשר ביניהם או שלשר תהיה סמכות ברורה על המנכ"ל שלו כך שלא יהיו שני מסלולים, ושיהיה שיתוף פעולה מלא ביניהם. זה המצב הבריא למועצות הדתיות.
אני תקווה שהשר הרב יצחק כהן יצליח בדרכו החשובה להחזיר עטרה ליושנה.

לא לערבב דת ומדינה/ יוסף פריצקי לשעבר ח"כ ושר מטעם שינוי

לא זה ולא זה. כל העירוב בישראל של דת ומדינה הוא עירוב מחליא, הן  למדינה והן לדת.

מחליא לדת משום שבשום מקום בעולם, וגם לא ביהדות, אי אפשר שמוסדות ממלכתיים יקבעו בענייני דת, יממנו מוסדות דת ויפגעו בחופש הדת של אנשים. כך למשל, רב מסוים סבור שלפי אמונתו הוא אינו יכול לגייר אדם כלשהו. האם המדינה יכולה לכוף עליו לגייר אותו? ודאי שלא. רב אחר סבור שמקום מסוים אינו ראוי להיות כשר. האם המדינה יכולה  לאכוף עליו לתת תעודה כזו? ודאי שלא.

מנגד, המדינה גם איננה יכולה להפלות אנשים או להיטיב עם אנשים בשל דתם ואמונתם. הרוב המוחלט של אזרחי מדינת ישראל הם יהודים. יש השומרים מצוות ויש שלא, יש דתיים יותר ויש דתיים פחות. איש באמונתו יחיה. אבל ברגע שמציבים משרד ממשלתי להתעסק בענייני אמונה ופולחן – יש כאן ערבוב בשר בחלב, שמן במים. כמו שזה היה מצחין ומסריח כל השנים, כך זה ממשיך להיות מצחין ומסריח גם כעת.