גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 275ראשיהפצה

המהפך יתחיל בתשובה - דעות

ההשתלבות במערכות הכלליות כפי שמציג הרב סדן, תצלח רק על בסיס מהפכת תשובה שיחולל הציבור הציוני-דתי.
10/01/08, 14:23
ישראל זעירא

אילולא ביקש הרב סדן שליט"א להמשיך בבירור ובתגובה על מאמרו, לא הייתי מרהיב עוז בנפשי להגיב על דברי הרב. לאחר בקשת מחילה, אציע כמה תובנות ותוספות אשר חסרו לי בדבריו.


קומה זו, של תודעת קודש ואנשי אמונה חדורי קרבת אלוקים, עדיין חסרה בקרבנו. היא קיימת בתוך עולם התורה, אבל כשיוצאים החוצה – היא איננה עומדת במבחן החיים. דווקא העיסוק בקירוב ובתשובה יעצים אותה ויחזק אותנו, ודווקא אז חזון הקודש שבחול יבוא לידי ביטוי
בראשית דברי אציין שניתוח המגמות המופיע החוברת היה נכון גם לפני 20, 30 ו-50 שנה. כל מי שלמד תורה מפי הרצי"ה או מפי תלמידיו שותף לסבלנות של גאולה הבאה קמעא קמעא ואורה ההולך ובוקע. אך 'קריאת כיוון' איננה ניתוח לאחור, אלא קביעת המשימה המרכזית הניצבת לפתחה של הציונות הדתית בעשור הקרוב; ובזה, נדמה שהרב אינו מחדש דבר שלא נאמר, נלמד או נהגה בבית המדרש הציוני דתי, המבקש כבר דור שלם להביא לתחיית הקודש, ולחנך להעמיד דמות של איש קודש הפועל בתוככי עולם החול. אילולא המיואשים בתוכנו שבעקבות משבר הגירוש נטשו את הדרך, ספק אם הרב היה נדרש לעניין.

שנית, אעיר שהשפה שבה משתמש הרב היא כללית מדי: השתלבות במדינה, בצבא, בפרקליטות, במשטרה ועוד מצוות כלליות חשובות. הכול אמת ויציב, אך נראה לעניות דעתי שלא ניתן להלביש כיפה למדינה, תוך דילוג על שלב חשוב והכרחי – יחס אישי וחם לפרטים שבה. אף מילה על חסד, ודאי שלא על החסד בה"א הידיעה: להכיר את מי שאמר והיה העולם.

בדרכו של אברהם

הציבור הדתי-לאומי, שהתחנך לשלב את הקודש והחול, הנו ציבור צעיר, שעבר בעצמו תהליך של תשובה ובירור. ברוך ה', הכוחות בו הולכים ומתעצמים, הן בכמות והן באיכות.

תרומה מכריעה וחשובה, שחוללה מפנה לפני 20 שנה, היתה הקמת המכינה הראשונה בעלי, אשר קראה להנהגה ולאחריות, והציבה בפני הנוער שלנו אידיאל אמיתי וקשה: לקדש שם שמים במערכות צה"ל. תוך כמה שנים עבר הנוער הדתי-לאומי שינוי, מתפיסה בינונית ומתגוננת למוטיבציה של הנהגה ועוצמה. לא עוד 'תתגייס אבל תיזהר שלא להתקלקל', אלא 'תתגייס, תצטיין, תוביל, תשפיע ותקדש שם שמים'. נכון, יש גם מחיר לפסיכולוגיה החדשה, אבל זכויותיו העצומות של הרב סדן, יחד עם שותפו לדרך הרב יגאל לוינשטיין – יעמדו לעד.

אבל הגיע הזמן, ומוכרחים אנו להוסיף נדבך נוסף. נדמה שהיום הציבור שלנו בשל ומשתוקק למהפכה הבאה: מהפכת התשובה הציונית. לא רק לקדש שם שמים, בבחינת השפעה המחלחלת לאטה במסדרונות הממלכה, אלא חינוך להשפעה אישית וישירה מאדם לחברו. עלינו ללכת בדרכו של אברהם אבינו, שעשה חסד עם כל הבריות והאהיב שם שמים על כל סביבותיו.

אברהם (וכך פוסק הרמב"ם להלכה, בספר המצוות מצווה ג') היה מראה 'איזה טוב ה'' לכל מי שהיה נפגש עמו. אהבת ה' פירושה שאנו כל-כך דבקים בו, שאיננו יכולים להישאר אדישים לנוכח אנשים שלא זכו לטעום זאת. עלינו לחתור להשפעה אישית בכל מקום שאנו נמצאים בו, באופן אישי, במעשינו, בדיבורנו ובכל נפשנו. המעורבות העצומה של הציבור הדתי-לאומי המשתלב בכל מערכות החיים, הנפגש במילואים, בלימודים ובעבודה עם כל רבבות עמך בית ישראל, מטילה עליו אחריות לעמוד במשימה. על ההנהגה התורנית לחנך דווקא את אלו שפועלים במרחבי המציאות לחתור ללמוד חברותא, עם חבריהם לאוניברסיטה, וללמוד לקרוא בשם ה' באופן ברור וצלול.

כשם שמהפכת המכינות חישלה את הציבור, וחשפה רובד שהיה קיים והודחק, כך בטוחני שנצליח לחולל שינוי עצום במדינה, אם נבין שיש לעבור מקידוש השם לאהבת ה'. הדבר בידינו, אם רק נאמין שאפשר.

להאמין ולקב

במשך שנים רבות, אותם חרדים שהתכנסו ל'בונקר', כדברי הרב סדן, לא ישבו בחיבוק ידיים. באופן אבסורדי, דווקא הם מימשו את חזון הרב זצ"ל אודות תשובת הדור. הם האמינו שאפשר לקרב יהודים ואסור להתייאש: הקימו מפעלי תשובה אדירים, סמינרים, ישיבות ומדרשות לבעלי תשובה, תלמודי תורה וליווי אישי, חברותות ופרוייקטים באוניברסיטאות. במשך כ-30 שנה קיימת תנועת אדירה של חזרה למקורות בסגנונות חרדיים, כמובן – תוך נטישת הערכים הכלליים. אין כמעט זרם חרדי שהרשה לעצמו שלא לעסוק בכך. חב"ד היו הראשונים, אך כבר מזמן הצטרפו אליהם הליטאים, הברסלבים והש"סניקים, שעוסקים במרץ ומצליחים לחולל שינוי. בשקט ובסבלנות קמות אלפי כיתות תורניות לילדים 'חילוניים', שכונות שלמות משנות צביון, מאות אלפים חוזרים בתשובה, ועוד אלפים נמצאים בתהליך.

באותו זמן, הציונות הדתית הולכת ובונה עצמה כציבור משמעותי. קמות ישיבות גבוהות, תלמידי החכמים מתרבים, נוער תורני איכותי יוצא לחיים, ונראה שהזמן הבשיל כדי שגם אנחנו נעסוק בכך.

'ראש יהודי', אשר קיימת כעשור, פועלת בתל אביב ובעוד כמה מקומות בהצלחה, ברוח חדשה-ישנה זו. הוכחנו בשנים אלו כי ניתן לחולל את השינוי ולהעמיד אלטרנטיבה רצינית בתחום. את סיפורי התשובה הפרטיים אנו מפרסמים, כדי לתת כוח ותקווה לכל מי שמוכן להצטרף לעשייה אמונית זו.

המשימה איננה פשוטה כלל ועיקר. קשיים רבים עמדו ועודם עומדים לפנינו, אך אנו רואים תוצאות יפות ומשמעותיות: אנשים ונשים, אינטליגנטיים, משכילים, צעירים וממעמד סוציו-אקונומי בינוני ומעלה, מצטרפים לציונות הדתית ומתחברים לרבניה.

עוד מאה גרעינים

את ה'פיילוט' בתל אביב העתיקו בהצלחה בערים נוספות, ואנו עדים לעוד מרכזים ו'בתים יהודיים' הפונים ברוח תורת הרב זצ"ל לציבור החילוני (כדוגמת 'נהורא', 'לב יהודי', 'מים' ועוד). אבל המהפכה האמיתית לא תבוא מעמותה זו או אחרת, אלא מהביטחון העצמי וממסירות נפש של כלל הציבור שלנו, אשר יבין שהתחברות אמיתית לכלל עוברת גם דרך הפרטים, בלי לדלג על שלב הכרחי זה.

השינוי בתודעה של הציבור שלנו, מבחינות מסוימות, חשוב אף יותר מהתוצאה המיוחלת. מפני ששינוי זה יביא לקומה נוספת בדמותו של בן תורה ציוני. ביטחון עצמי, בהירות מחשבה, התנסחות, ביטוי רגשי, אחריות לכלל ויצירת תקשורת בין אישית נטולת התרפסות, ומעל לכול תודעת שליחות אמונית, שתחזק את האישיות ותחייב אותה לעמוד מאחורי הדיבורים.
קומה זו, של תודעת קודש ואנשי אמונה חדורי קרבת אלוקים, עדיין חסרה בקרבנו. היא קיימת בתוך עולם התורה, אבל כשיוצאים החוצה – היא איננה עומדת במבחן החיים. דווקא העיסוק בקירוב ובתשובה יעצים אותה ויחזק אותנו, ודווקא אז חזון הקודש שבחול יבוא לידי ביטוי.

הנוער שלנו הוא אכן אידיאליסט יותר מבעבר. הוא לא יסתפק בפחות מהשפעה מן השורש על כל המערכות הפרטיות והכלליות. הציבור מייחל למנהיגות רוחנית שתסחוף, תעצים ותנהיג את המהלך הזה. מנהיגי הציבור הפוליטיים צריכים להעמיד מגמה זו בהפניית משאבים כספיים וארגוניים: חיזוק הגרעינים התורניים הקיימים, והקמת עוד כ-100 נוספים, חיזוק תנועות התשובה הציונית, ועידוד הנוער למשימות של השפעה פרטית, ולא רק כללית.

ולסיום אתגר: אתה עובד בסביבה חילונית? פתח שיעור בפרקי אבות לחבריך. מהר מאוד יצטרפו רבים, שיתחילו להתקדם בזכותך. אתה תהיה המרוויח העיקרי.

חזק ונתחזק.

לזכרו הטהור והקדוש של עדינו העצני, דוד רובין הי"ד, שנפל בקרב על קידוש השם יחד עם אחיקם עמיחי הי"ד. תנצב"ה.