גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 276ראשיהפצה

מתנחמים בבניין ירושלים - בגליון השבוע

השבוע החלו העבודות על פרוייקט הבנייה החדש של שכונת מעלה הזיתים בירושלים, אותו היה אמור לנהל עידו זולדן הי"ד, שנרצח בידי מחבלים לפני כחודש וחצי.
17/01/08, 14:07
עדי גרסיאל

ליד 1: ליד 2: ליד 3:
כמה עשרות אנשים התאספו בבוקר יום ראשון השבוע במכתש גדול שנפער באדמה סמוך להר הזיתים. השמש הבוהקת נאבקה בעוז בקור הירושלמי המקפיא, בדומה לתחושותיהם של הנוכחים, שנמהלו בהן שמחה ועצב. המשתתפים – בני משפחה, חברים ואנשי התיישבות – ציינו בטקס צנוע אך שמח את הנחת אבן הפינה לשלב השני בשכונת מעלה הזיתים. שמחה – מכיוון שהפרויקט, שהושקעו בו כספים ומאמצים מרובים, מחזק את ההתיישבות במתחם שנרכש על-ידי יהודים לפני יותר מ-120 שנים. עצב – בשל העדרו של מי שהיה אמור לנהל את הבנייה, עידו (עידודי) זולדן הי"ד, שנרצח בידי מחבלים לפני חודש וחצי.


"עידו תמיד אמר שצריך לבנות את ארץ ישראל 'עם הידיים', לא עם הפה. אנחנו מתכוונים להמשיך לממש את החזון שלו"
בניגוד לפרויקטי נדל"ן רגילים, לא התנופפו דגלים מסביב למתחם, רמקולים לא השמיעו מוזיקה קצבית, ואנשי שיווק לא נשאו נאומים נלהבים מדי. את הטקס פתח האב, הקבלן נחמן זולדן, בנאום קצר: "ידוע שככל שדבר הוא יותר גדול וחשוב, כך יש יותר מניעות. וכאן היו הרבה כאלה. אבל התגברנו עליהן. רק מניעה אחת תישאר איתנו לעד", נשנק קולו, "עידודי, שהיה צריך להרים את הפרויקט, כבר לא איתנו. אני בטוח שנצליח להמשיך את דרכו בבניין ירושלים.

"אנחנו ניקח את הכוח של האסון שלנו, ובעזרתו נעשה את העבודה. הוא יבנה את ירושלים של מעלה, ואנחנו את ירושלים של מטה".
 מיד אחר כך אמרו הנוכחים תפילה מיוחדת להצלחת מעשה הבנייה.

מרים זולדן, האם: "ממשיכים, למרות הקושי והכאב. החלטנו לחגוג בשמחה את תחילת הבנייה, ואנחנו חושבים שזה מה שמתאים לעשות לזכרו של עידודי".

לבנות את הארץ בידיים

עידו הי"ד התמסר לקידום הרעיון של בנייה בידי פועלים יהודים בלבד. נחמן זולדן: "כשעידו הגיע אליי בפעם הראשונה עם הרעיון של עבודה עברית, לא האמנתי שזה ניתן לביצוע. אבל הוא התעקש, והצליח בחביבות לשכנע אותי לנסות. וזה הצליח – כיום כל הבנייה שלנו נעשית על טהרת העבודה העברית. עידו לקח את הפרויקט הזה על עצמו. הוא תמיד אמר שצריך לבנות את ארץ ישראל 'עם הידיים', לא עם הפה. ואנחנו מתכוונים להמשיך לממש את החזון שלו. איתמר, אחיו של עידו, ינהל את הפרויקט במקומו".

איך זה הולך מבחינה כלכלית?

"זאת הפתעה. לדעתי, בשורה התחתונה זה אפילו לא עולה יותר. כיוון שזו עבודה איכותית שנעשית עם הלב, היא לא מצריכה הוצאות ותיקונים אחריה. בפועל, העלות ההתחלתית לקבלן גבוהה בעשרה עד 15 אחוזים, אך זה לא משמעותי, ולבסוף, כאמור, טיב העבודה מפצה על כך".

אז למה אחרים לא הולכים בעקבותיכם ומעסיקים פועלים יהודים?

"הבעיה היא שאין מספיק עובדים. מדובר בתהליך הכשרה ארוך. אבל אני מאמין שבסופו של דבר זה מה שיקרה. הרי הסבים שלנו בנו את הארץ בעבודה עברית. כשהייתי ילד, כל פועלי הבניין היו יהודים. ברגע שאנשים יבינו שמדובר במלאכה מכובדת עם עשייה גדולה, הם יתחברו מחדש לעבודת הכפיים".

לא מפחדים מבוש


"עבודה עברית לא עולה יותר מהערבית. כיוון שזו עבודה איכותית שנעשית עם הלב, היא לא מצריכה הוצאות ותיקונים אחריה. בפועל, העלות ההתחלתית לקבלן גבוהה בעשרה עד 15 אחוזים, אך טיב העבודה מפצה על כך"
את אדמת המתחם, הנמצא מדרום להר הזיתים ומשקיף על הר הבית, קנו לפני יותר מ-120 שנים שני 'כוללים' והיא חזרה אליהם לאחר מלחמת ששת הימים ושחרור העיר. איש העסקים ד"ר ארווין מוסקוביץ' רכש את השטח מידיהם, וחברת הבנייה 'קדומים 3000' של זולדן, עם שותפים נוספים, הקימה במתחם 51 יחידות דיור, שכולן אוכלסו. שלב ב', שאבן הפינה שלו הונחה השבוע, יכלול 66 יחידות דיור.

המתחם אומנם סמוך לשכונות ערביות, אבל פרט לשומר בשער, אומר זולדן, אין מגבלות ביטחוניות. "אנשים נכנסים ויוצאים חופשי. הולכים לכותל ברגל, בלי שום בעיה". מעבר לכביש נמצא מתחם מחוז ש"י של המשטרה, שעתיד לעבור מהמקום בעוד מספר חודשים. במקומו תוקם שכונה יהודית נוספת.

איש העסקים ניסן חקשורי מבעלי 'קדומים 3000', שנכח אף הוא בטקס, אמר: "אני מרגיש גאה ובר-מזל לקחת חלק בבניין ירושלים. אני מקווה שלא נאכזב את עידו, שהאמין בעבודה יהודית".

אתה לא מפחד ממה שיגיד הממשל האמריקני?

"מי שצריך לגור כאן הוא אנחנו, ולא משפחת בוש. הייתי רוצה לראות את הממשל של בוש יושב תחת מטח טילים יומיומי כמו בשדרות, ולא מגיב".

איתמר זולדן הנמרץ, שינהל את הבנייה בפועל, מנסה לדבר תכל'ס, אבל מתקשה להיפרד מהאידיאולוגיה: "נבנה כאן שלושה בניינים בני חמש קומות. יש לנו כל האישורים, ומדובר בחלק רגיל בירושלים. התחושה מעורבת, אבל המכה רק תיתן לנו יותר כוח, ואני מאמין שרוחו של עידודי תרחף פה. אין דבר שהוא יותר עילוי לנשמתו מאשר בנייה של בתים ליהודים בארץ ישראל ובירושלים במיוחד, בידי יהודים".

כבר יש קונים?

"ההתעניינות היא רבה. בעיקרון אנחנו לא מוכרים דירות לפני תחילת הבנייה. לכן, ממחר בבוקר אפשר יהיה כבר לקנות".

מצבה שנעשתה בטהרה


"זו בעיה שאין מספיק עובדים. מדובר בתהליך הכשרה ארוך. אבל ברגע שאנשים יבינו שמדובר במלאכה מכובדת עם עשייה גדולה, הם יתחברו מחדש לעבודת הכפיים"
מיד לאחר השבעה, מספרים בני המשפחה בחוברת שהוציאו לציון השלושים להירצחו של עידו הי"ד, התחלנו לברר מהיכן ניקח אבן למצבתו של עידודי. "ידענו ששוק השיש כולו בנוי על עבודה של ערבים ובדואים... נפגשנו עם בעל מקצוע בתחום, והוא אמר לנו שאכן כל האבנים למצבות מגיעות ממחצבות ערביות, או ממחצבות בבעלות יהודית שהעובדים בהן ערבים".

בסופו של דבר פנתה המשפחה ליהודי מהר חברון שעוסק בתחום, והוא הציע לה לקחת בעצמה את אחת מאבני המקום, ולהכשיר אותה למצבה. וכך היה: המשפחה איתרה אבן מתאימה במצפה עשהאל, הזמינה מנוף והביאה את האבן לבית מלאכה בבאר-שבע שעובדים בו יהודים בלבד. "כך, מעל גופו הטהור של עידודי, הצבנו אבן שנעשתה בטהרה".

חברת 'קדומים 3000', אומר נחמן זולדן, הוקמה לפני כעשור ובונה ביהודה, שומרון וירושלים, מסיבות אידיאולוגיות.

ואם יציעו לך פרויקט רווחי במיוחד בצפון תל-אביב?

"אני לא מחפש שם עבודה. אינני פוסל זאת על הסף, הרי גם זו ארץ ישראל. אבל בכל מקום שיש אחרים, שיבנו הם. הייחוד שלנו הוא שאנחנו בונים היכן שקבלנים אחרים לא. המטרה שלנו היא להוכיח שגם ביו"ש צריך לבנות, אפשר לבנות, ויש גם רווח".

בין הפרויקטים הבולטים של החברה: שכונות בקרית-ארבע, בקדומים, הקניון בקרני-שומרון, בהר ברכה, ביצהר והישיבה בעלי. בסך הכל הקימה החברה כאלף יחידות דיור.

מההצהרות האחרונות על הקפאת הבנייה זולדן לא כל כך מתרגש. "אנחנו עובדים לטווח ארוך, ולכן, בכל מקום שבו אנו בונים, אנחנו כבר מצוידים באישורים מתאימים. אבל כשזה ייגמר, נצטרך להתמודד עם הבעיות. אני מקווה שעד אז המדיניות הממשלתית תתחלף, וגם הממשלה".

לשיחה מצטרף יעקב כץ (כצל'ה), שמתייחס לפיגועים האחרונים בהם נרצחו צעירים כמו עידו הי"ד ודוד רובין ואחיקם עמיחי הי"ד. "יש הרגשה שמדובר בילדים של כולנו. הרי כל הילדים שלנו מטיילים בכל מקום", הוא אומר.

מרים, האם: "איפה שהילד הזה היה, ואיך שאני דאגתי לו... הרי אף אחד מילדיי לא עשה לי ככה בית-ספר. הוא היה אוהב הארץ, אוהב טיולים. ובכל מקום שהלך דאגתי וביקשתי ממנו להתקשר. והנה, הוא נרצח בפונדוק, 'במקום הכי פחות מסוכן'".

ונחמן מסכם, על רקע השקת הפרויקט: "כשניחמו אותי, אמרו לי שהמשפט בבניין הארץ תנוחמו אינו מטאפורה אצלנו, אלא מציאות של בניין ממש".