גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 276ראשיהפצה

מבצע סבתא פרק שנים עשר - סיפור לילדים

17/01/08, 14:07
אסתי רמתי

בפרק הקודם: סבתא, דוד יגאל והילדים קוראים את צוואתו של סבא מנחם, ומגיעים למסקנה שכנראה רשימת הסליקים מסתתרת בתוך דברי התורה שהוא כתב.

"אין סיכוי שנצליח לפצח את הקוד של סבא בזמן", אמרה שירי בייאוש, "למה הוא לא צֵירף דף הוראות?!".

שוב ישבנו במקום החביב עלינו, מתחת לאקליפטוס הגדול, לא הרחק מאולם ההתעמלות. אפילו שהפיגוע היה אמור להתרחש למחרת, סבתא לא הרשתה לנו להישאר בבית. "עידו וחבריו אמורים להסתדר עם הצופן לבד", היא אמרה, "אבל אתן יכולות לקבל עותק של דברי התורה ולנסות את מזלכן בהפסקות, אם תרצינה".

אז ניסינו. "אסור להתייאש!", אמרתי, "ראית איך שהחבר'ה של עידו עלו על העניין של הערים".

"כן, זה היה חכם מצד סבא לכתוב למעלה 'נכתב כאן בעיה"ק ראשון-לציון', למשל, בדפים של הסליקים של ראשון-לציון...", הסכימה שירי.

"זהו, אז בואי ניקח את הדפים של ארבעת הסליקים, נניח, בעיר רחובות. מצאת אותם? יופי. אז יש ארבע כתובות ידועות של סליקים: חובבי ציון 14, המלאכה 6, החצב 10 והחלוץ 8. את זוכרת איך עידו הציע שנחפש? הוא אמר שננסה לרשום כל אות שנייה ולראות מה יוצא, ואחרי זה כל אות שלישית...".

דברי התורה שהחזקתי ביד היו של פרשת נח. ספרתי את האותיות, והכתבתי לשירי. בפסקה הראשונה לא מצאנו כלום, אבל בשנייה פתאום שירי צעקה. "'החצב!' יצא לי 'החצב!' עלינו על הקוד! אני לא מאמינה! וזה כל-כך פשוט!".

גם אני שמחתי, אבל ציננתי קצת את ההתלהבות של אחותי. "חכי", אמרתי, "קודם כל 'החצב' זו מילה קצרה, אולי זה במקרה. חוץ מזה, בואי נבדוק את האותיות השניות גם בדפים האחרים. אנחנו אמורים לקבל את שאר הכתובות, אם זה נכון. אבל זה נראה לי פשוט מדי...".

ובאמת, בשלושת הדפים האחרים, כתיבת כל אות שנייה הניבה רק קשקוש.

 "אוף!" אמרתי וכמעט פרצתי בבכי מרוב תסכול, "כנראה זה באמת היה במקרה. מה יהיה?!". ברגע זה נשמעו קולות שירה שעלו מאולם ההתעמלות.

"הפרשה הראשונה היא בראשית... הפרשה השנייה היא נח... הפרשה השלישית היא לך-לך, והרביעית היא וירא...".
"דווקא מחר הן צריכות לעשות מסיבת חומש?!", התעצבנה שירי. "כל היום שרות ועושות לי כאב ראש. איך אפשר לחשוב ככה!".

"חכי שנייה", אמרתי. "את יודעת מה? השיר שלהן נתן לי רעיון... נכון שמצאנו את המילה 'החצב' לפי כל אות שנייה בדף של נח?".

שירי הנהנה.

"ונח זו הפרשה השנייה!", הכרזתי בחגיגיות. "פרשה שנייה – כל אות שנייה, הבנת? בואי ננסה לבדוק את דילוגי האותיות בפרשות האחרות לפי מספר הפרשה בחומש!".

שירי הביטה בי בספקנות. "נשמע לך? טוב, ננסה. הנה, פרשת 'ויקהל'. איזה מספר היא בחומש שמות?".

"עשירית", אמרתי אחרי בדיקה בתנ"ך. "ועכשיו תכתיבי לי כל אות עשירית – אבל רק מהפסקה השנייה".

"ח'", הקריאה שירי, "...שש, שבע, שמונה, תשע... ו'! אחת... שתיים... תשע... ב'! ב', י', צ', י', ו', נ'! חובבי ציון! ענבל, את גאון עולמי!", היא קראה בהתרגשות ונתנה לי חיבוק ענק. "חכי, אנחנו מוכרחות לצלצל לסבתא ולספר לה מה גילינו!".

את צווחת השמחה של סבתא אפשר היה לשמוע עד המזכירות.

"וגם נושא מספר הבית פוענח", היא אמרה באנחת רווחה, "פשוט צריך לספור את מספר המילים בשורה האחרונה. עכשיו ימצאו בקלות את הכתובות של הסליקים החסרים".

ואכן, באותו ערב צלצל עידו. "כל הכבוד לבנות!", הוא אמר. "גילינו את הכתובות החסרות. אחת מתחת לחנות שמזמן לא פעילה, שתיים במגרשים ריקים, כי הבית שהיה מעליהן נהרס, אבל איזה מזל שמצאנו בזמן את הרביעית! היא ברחוב הדרור 18, פתח-תקווה".

"רחוב הדרור 18?!", קראה שירי בבהלה, "אבל שם בית-הספר שלנו!".