גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 276ראשיהפצה

תוכנית אם - בגליון השבוע

חלוקת המאבקים בין האוכלוסיות השונות היא נכונה: לכל קבוצה יש תפקיד. אבל זה ש'הם' בעד, לא אומר שאנחנו נגד ● אין סיבה שבהפגנות למען איכות הסביבה לא יהיו יותר חובשי כיפות.
17/01/08, 14:07
אסתי רמתי

גם כתום יכול להיות ירוק

ט"ו בשבט (כמעט) הגיע, ועוד מעט נשמע את הקיטורים הרגילים על התאנים מתורכיה והאננס המיובש מהשד יודע איפה. השנה, במקום לחזור הביתה עם שני קילו בוץ על הנעליים, נוטעים ערכים בלבבות (לפי פרוספקט של אחת מתנועות הנוער. דווקא מתאים לי). אך השקדיות כנראה תפרחנה למרות השמיטה, וזאת הזדמנות לדבר מעט על נושא שמירת הטבע והנוף, או בקיצור:  איכות הסביבה.

דגל ירוק

יש לי לפעמים תחושה ש'הירוקים', אותם המשוגעים לנושא שלומו של כדור הארץ, לא במיוחד פופולריים במקומותינו. איכשהו זה הולך עם 'בצלם', עם חבורת המעצבנות מהמחסומים, ועם ההרגשה שבאמת שיש לנו דברים חשובים יותר להתעסק איתם מגורל הגורילות וכריתת יערות הגשם. שאנחנו נחסוך על החד-פעמי ונשטוף עוד נאגלה של כלים בשביל עניין ערטילאי כמו מהירות ההתכלות של הפלסטיק? ולמי יש זמן לצעוד עד כלוב מִחזור הבקבוקים כשאפשר פשוט לזרוק אותם לפח?

יכול להיות שהפנאטיות של חלק מפעילי איכות הסביבה וחוסר היכולת שלהם להבחין בין עיקר לטפל הן שדוחות אותנו. כשמשווים חיי תרנגולות לחיי בני אדם, או כשחסים על הנוף על חשבון דאגה מוצדקת מאין כמוה לרווחת מגורשי גוש קטיף, זה בהחלט מעיד על בעיה בסדרי העדיפויות. אבל כל זה לא צריך להפריע לציבור שומר המצוות לעזור לשמור על עולמו של הקב"ה. כמובן, באופן שפוי ועל-פי ערכי היהדות.

מגמה כזאת כבר מתחילה להסתמן באי אלו מקומות ישיבה תיכונית שחרטה על דגלה את נושא איכות הסביבה, תוכנית ירוקה בתחנת רדיו מגזרית, ארגון הירוקים החרדי ועוד, ולדעתי זו מגמה מבורכת. התורה מלאת דאגה לנבראים, אוסרת השחתה ואינה מאפשרת לצער בעלי חיים סתם ככה. המדרש המצטט את ריבונו של עולם המזהיר את האדם הראשון שלא יחריב את עולמו מעולם לא היה אקטואלי יותר, ואפילו האנושות עצמה קיבלה פתאום שכל והבינה לאיזו קטסטרופה היא יכולה לגרום. אין שום סיבה שבהפגנות מוצדקות על איכות הסביבה לא יראו גם מנה מכובדת של כיפות בקהל. העולם הזה שייך גם לנו, ואנחנו מצווים לשמור עליו לא רק מכוח שכלנו האנושי, אלא בעיקר מפני שנצטווינו על כך.

של מי המאבקים האלה?

בכלל, חוסר היכולת לעכל את העובדה שלפעמים גורמים תועים יכולים ללחום מלחמות צודקות היא תופעה די נפוצה. וכשקם מישהו ממחננו ומציע להצטרף ואפילו להנהיג – יהיו שינפנפו מול פרצופו את אשמת 'ריקוד המה יפית' הידוע לשמצה. כשאחד מילדיי הצעירים העיר פעם הערה בגנות השלום, נדלקו לי הנורות האדומות. "שלום זה דבר טוב", נצרכתי להסביר לו. אך השלום כבר מנוכס למחנה האחר, והפך כמעט לביטוי מגונה. גם נושא הדאגה לזכויות אדם לא צריך להיות מוקצה מחמת מיאוס, להפך. אנחנו, במיוחד, צריכים לדאוג לעניינים חברתיים כמו שעושה ארגון 'במעגלי צדק', ולא כדי להיות 'אִין' או כדי להיראות טוב, אלא פשוט מפני שכיהודים, אלה הם ערכינו.    

אולי חלוקת המאבקים הציבוריים בין האוכלוסיות השונות היא יעילה מבחינה לוגיסטית. הרי אי אפשר להילחם כל היום על הכל. אז החרדים ישמרו על השבת והקברים, אנחנו נשמור על ארץ ישראל השלמה, הפמיניסטיות ישמרו על זכויות הנשים, ובא לציון גואל. אולי. אך הבעיה היא במיתוג. כשיונתן פולארד הופך במהירות להיות השבוי 'שלנו' ורון ארד השבוי 'שלהם', זו בעיה קשה. אין לי ספק שהיו רבים מעמך ישראל שהתנגדו לנסיגה – והסרטים הכתומים יעידו – אך הנוכחות שלהם לא הורגשה בזמנים הקריטיים. הזדהות קלה היתה, בסדר, אבל בסך הכל, המלחמה הזאת לא היתה שלהם. ולקראת מאבקים עתידיים, שנתפלל שלא יגיעו, אולי כדאי לתת על כך את הדעת.

סבתא יקרה

יש המציינים בסוף חודש שבט אירוע נוסף – 'יום המשפחה' שמו. בילדותי קראו לזה 'יום האם'. רבבות ילדי ישראל נהגו להגיש לאימותיהם כרטיס ברכה עטור לבבות, והמהדרין הוסיפו ספל שהיה כתוב עליו "לאמא באהבה". אחר כך החליט מי שהחליט שחבל לבזבז יום שלם בלוח השנה על איהות בלבד, ושאר בני המשפחה צורפו לעסקה. אז אומנם עכשיו לא ברור מי צריך לקנות מה למי ומדוע, אבל זה בהחלט נכון שיש עוד דמויות משפחתיות הראויות לצל"ש שנתי. סבתות, למשל.

מה היינו עושים בלי הסבתות, תגידו? מה היו עושות כל האמהות העובדות כשווירוס חסר התחשבות מתנחל אצל הצאצא? ואצל אחיו? ואצל אחותו? מה היו עושים בעלי חנויות הצעצועים עם כל המשחקים היקרים המונחים על המדף? (אגב, משפט המחץ של המוכר הוא: "המשחק הזה מיועד רק לילדים אינטליגנטים במיוחד...". תראו לי סבתא אחת שאין לה נכדים גאונים. מה היו עושים בתי-החרושת לשוקולד בלי הסבתות המצטיידות לעייפה לפני כל ביקור? ומה היו עושים הנכדים בלי הדמות המנוסה, המפנקת בלי חשבון, שלא צריכה לחנך, ויכולה סתם כך לאהוב בלי תנאים?

אז יום משפחה שמח לכן, סבתות, והרבה נחת מכולנו.