גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 276ראשיהפצה

שאלת השבוע - דעות

17/01/08, 14:07
אנשים שהמערכת בחרה

שאלת השבוע: האם הערך הביטחוני של כניסה לעזה לתקופה מוגבלת מצדיק את המחיר הצפוי של פעולה כזאת?

לירות בחזרה, גם לתוך שכונות/ אבי פרחן, מגורש מאלי סיני וימית, תושב שדרות 

בתור סגן אלוף במילואים ובתור איש ממשל צבאי, בתור מי שהיה מושל חאן-יונס במילואים ומושל נבטיה בשלום הגליל, בתור מי שחי עם הערבים מילדותו, בתור מי שהיה קצין אג"מ בסיני, בתור מי שהיה בממשל הצבאי קצין מטה לחקלאות ודיג, בתור מי שדובר את שפתם ומכיר את המנטליות והשטח והתרבות של הערבים, בתור יוצא טריפולי שבלוב, בתור מי שמכיר את הערבים "מבפנים" – אני טוען שהנושא המרכזי שלא מבינים בציבוריות הישראלית, או שמנסים להתעלם ממנו, הוא שהחברה הערבית – יש בה אחריות קולקטיבית למשפחה ולמשפחה המורחבת, לשבט, לחמולה, לכפר וכו'. הווי אומר שלא ייתכן שבחברה הערבית ייעשה מעשה בתוך השכונה בלי הסכמת הנהגת השכונה; שאם לא כן, יחל מסע נקמת דם.

אני טוען שבעיקרון, כדי לסיים את תופעת הטילים על ערים בישראל, לא צריך להיכנס לעזה למתקפה, אלא יש לשנות את המדיניות. כמו שכל מדינה נורמלית היתה עושה. כי כל  מדינה נורמלית לא היתה מאפשרת נורמות שכאלה. וזה אומר לקבל החלטות עקרוניות ולהצהיר עליהן קבל עם ועדה. כי די, נגמרו המשחקים. ישראל לא תאפשר עוד ירי של טילים על יישובים ועל ערים שלה. צה"ל יירה אל מקורות הירי, גם אם הירי נעשה בתוך שכונה. במלחמה כמו במלחמה.

ישראל גם תזהיר את הפלשתינים כי הם מוכרחים לגרש מתוכם את חוליות משגרי הטילים, ואם הם פוחדים לגרש אותם, בשל חשש כזה או אחר, שיברחו משם, כי אנחנו נירה לשם. נציב תותחים סביב האזור, ובלי כל צורך להיכנס לרצועה. הרי ברדיוס של 15 מטרים אנחנו יודעים מאין שוגר הטיל, ונפגיז היישר את המקור. מי שרוצה לעשות סדר לאבו-מאזן – שייכנס לשם הוא. שיישלחו את חיילי האו"ם שייכנסו לשם.

ממתי המחיר הוא השאלה המכרעת?/ יוסי בן-אהרון לשעבר מנכ"ל משרד רה"מ

עצם הצגת השאלה מצביע על השינוי שחל בתפישת העולם של החברה הישראלית. עד לימי הסכם אוסלו, נקבעה מדיניות ישראל בהתאם למטרה: לחסל את הטרור הערבי ולשחרר חיילים ואזרחים שנשבו או שנחטפו על-ידי האויב. המחיר לא היה רלוונטי, משום שהיה משקל הרתעתי חשוב לעצם השגת המטרה. הסכמי אוסלו, הבאת אלפי מחבלים רוצחים לארץ ישראל, וגירוש אלפי יהודים מבתיהם תרמו לשיבוש סולם הערכים והמוסר של קובעי המדיניות במדינת ישראל. לא פלא שממשלה שאיבדה את דרכה עומדת לשחרר מאות רוצחים כדי להשיב חייל אחד מן השבי, במקום לפעול בתקיפות עד שיגיע האויב למסקנה שחטיפת חייל יהודי אינה כדאית ועולה לו ביוקר רב מדי.

רק ממשלה כושלת, שאיבדה את הזכות למשול, היתה מסוגלת להשלים עם הפגזת יישובים ואזרחים במשך שבע שנים ולהימנע מפעולה שתשים קץ להפקרת חייהם של אזרחים. במקום לחסל את התוקפים ואת אלה שנתנו להם חסות, המציאו ממשלות שרון ואולמרט תירוצי סרק בדבר צורך לקיים תהליך שלום שאין בו ממש, והסתתרו מאחורי הנימוק של מחיר בחיי אדם. כל זמן שהמחיר הזה יהיה השיקול הראשון במעלה לגבי פעולה נגד האויב, ייפגע כושר ההגנה של ישראל אנוּשוֹת.

הרי האויב, שחיי אדם אינם חשובים בעיניו, יגביר את תוקפנותו בחסות השיתוק שאחז את קובעי המדיניות בישראל. 

להיכנס לעזה לזמן בלתי מוגבל/ יעקב עמידרור, אלוף במיל' וסגן נשיא מכון לנדר

שאלה זו דנה בכניסה מוגבלת לעזה, ואז עולה השאלה אם כניסה כזו שווה את המחיר הצפוי שנשלם מפעולה כזו. לדעתי, אם מחליטים להיכנס לעזה, יש טעם רק אם מוכנים לשבת שם הרבה זמן. אם צריך, גם שנים. אם מוכנים להיכנס רק לתקופה מוגבלת – עדיף שלא להיכנס. אז נשלם את כל המחיר ולא נרוויח שום דבר.

ואם יטענו "בוץ לבוני" או "בוץ עזתי", אענה: "חומת מגן". הרי מאז שנכנסנו למבצע, לא יצאנו מהמקומות שנכנסנו אליהם, כלומר: השטח כולו בשליטתנו. אם צריך – נכנסים, אם צריך – יוצאים, הכל על-פי שיקולים צבאיים בלבד.

לדעתי, יש להגיע לשליטה צבאית מלאה בעזה, כמו ביהודה ושומרון.

אין לי ביקורת על איש, לא על הדרג המדיני ולא על הצבאי. אני יודע שלא קל לקבל את ההחלטה הזו, וכל מי שמותח ביקורת אינו מבין את מורכבות הנושא. אבל בכל זאת, ההחלטה היא הכרחית. אין ברירה אחרת.

הפלשתינים יחוללו את השינוי בתוכם/ ח"כ שי חרמש , לשעבר ראש מועצת שער הנגב

חד-משמעית, לא.

אני לא מאמין בכניסה קרקעית. כבר עשינו זאת לא אחת – הן מהאוויר, הן מהים והן מהיבשה, הכל ביחד וכל אחד לחוד. פעולה קרקעית כרוכה, מטבעה, בכך שיודעים איך מתחילים, אבל לא בטוח שיודעים איך יוצאים.

ברור לגמרי שפעולה חד-פעמית תביא לרגיעה קצרה, ואחריה להסלמה מחודשת. ברור לגמרי שהפעולה תגרור אחריה מחיר דמים. ספק אם בסופו של יום הפעולה תצדיק את המחיר. הרי צה"ל נמצא כבר במלחמת גרילה, והירי של הטילים נמשך.

שיטתי שונה לגמרי: אני מאמין בשיטת המקל והגזר. יש לסייע לאוכלוסייה הפלשתינית ביהודה ושומרון, יש לעשות הכל כדי לחזק את המהלכים המדיניים עם אבו-מאזן, תוך מאמץ להבין לשינוי אמיתי באיכות החיים ביש"ע ולהמשיך בפעולות כירורגיות ממוקדות, כמו שהדברים מתנהלים היום.

אני מאמין שבסופו של דבר, חיי העוני, האבטלה, הדלות, המחסור בחינוך ובמערכות בריאות אינם גזירה משמיים.

התושבים הפלשתינים בעזה יביטו אל עבר אחיהם ביהודה ושומרון, ויבינו שהם חייבים לחולל את השינוי מבית. שום משטר כיבוש ישראלי, כמו שידענו לעשות מ-67' עד 94', לא יכול להביא את השינוי הזה.

ראש השב"כ, אבי דיסקין, דיווח רק השבוע כי במהלך השנתיים האחרונות נהרגו בפעולות הממוקדות כאלף אנשים שעסקו בטרור – מחיר לא פשוט עבור הפלשתינים – ולמולם הפגיעה בנפש בחיילי צה"ל ותושבי עוטף עזה היתה קטנה לאין שיעור מהמחירים ששילמנו  במהלך האינתיפאדה בעזה עוד כשישבנו בפנים.

איני מזלזל בסבל שסובלים תושבי עוטף עזה, ואני ביניהם, אבל מהלך משולב של יוזמה מדינית כלכלית בגדה, פעילות ממוקדת בעזה, מיגון בתי התושבים כמו שהתחייב ראש הממשלה, יהיו הנוסחה הגואלת.