גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 277ראשיהפצה

'על דעת עצמי' - על דעת עצמי

24/01/08, 15:27
אבי סגל

לחסל את הספקות

בעוד חסן נסראללה מנסה להתפרנס מסחר בחלקי גופות, הפוליטיקאים שלנו מרוויחים את לחמם דווקא מהעיסוק בגופתו של מנהיג החיזבאללה. שרים וח"כים קוראים לחסל את נסראללה, ובקרוב אולי יציעו גם להפוך את העניים לעשירים ולסגור את החור באוזון, כי אין כמו לפנטז. לעומתם אומר שר הביטחון ברק, והוא לא היחיד, כי לא בטוח כלל שחיסול נסראללה יועיל לישראל. מצד שלישי, זהו אותו ברק שטען כי נסיגה חד-צדדית מלבנון כן תועיל לישראל, אז לכו תאמינו.

ההרהור הספקולטיבי על התועלת בחיסול נסראללה מזכיר (זהירות: דימוי משומש במיוחד) את חששה של אשה מוכה לעזוב את בן זוגה ולצאת לחיים חדשים עם גבר אחר. שיקולים דומים בעבר האריכו את חייו של יאסר ערפאת בשנים רבות, ואת התוצאות המהממות אפשר לראות גם היום בשדרות ובעזה. ייתכן כי נסראללה המחוסל יוחלף במישהו גרוע יותר וייתכן שלא, אבל קביעת מדיניות החיסול על בסיס הערכת היורשים מעולם לא הובילה אותנו רחוק. רצף של חיסולים מוצלחים בעורף האויב, בכל רגע ובכל צורר שרק ניתן, נשמע לי אופציה יעילה הרבה יותר.

מה עוד שנסראללה הוא באמת מהגרועים שבצוררים, וקשה לדמיין מישהו שיאפיל עליו ברשעותו ובכריזמה החלקלקה שלו. סביר להניח כי מותו דווקא כן יעזור לנו ולאזור כולו, ולו במעט. יודעים מה? גם אם לא תצמח לנו כל תועלת מחיסולו, שביעות הרצון הקלה תספק אותנו.

פעולה מיותרת

רגע לפני דו"ח וינוגרד, קיימה ח"כ זהבה גלאון מסיבת עיתונאים יחד עם חיילי מילואים, ובה ניתחה את כשלונו של ראש הממשלה בסיום מלחמת לבנון השנייה. גלאון התייחסה לפעולה הקרקעית ב-48 השעות האחרונות של המלחמה, פעולה שהתקיימה מתוך ידיעה על הפסקת האש הקרבה ושגבתה מחיר של 33 חיילים הרוגים.

יכול להיות שח"כ זהבה גלאון צודקת. נא לא לעבור לעמוד השער – זה אכן עיתון בשבע. אבל גם אם העניין מורכב יותר מכפי שהיא מציגה אותו, יש מצב שהפעולה באמת היתה מיותרת. רק מה? בעיני זהבה גלאון, כמעט כל פעולה היא מיותרת, בין אם היא מסכנת חיילים ואזרחים או מצילה אותם: מלחמות הן מיותרות, חיסולים מיותרים, נוהל שכן מיותר, שמירה על התנחלויות מיותרת, דילול החשמל בעזה מיותר, וגם הפגיעה בתשתיות ובאזרחים לבנוניים במלחמה האחרונה היתה מיותרת, פשוט מיותרת.

ומלבד זאת, דו"ח וינוגרד כבר בדרכו אלינו, מה שהופך את כל מסיבת העיתונאים הזאת למיותרת.

כנסת הרצליה

אדוני היושב-ראש, כנס הרצליה נכבד,

אני, נשיאת המדינה לשעבר ודליה איציק בהווה, מתכבדת לנאום במושב הפתיחה של הכנס. היי, אתה שם בפינה, אל תפריע לי – אתה לא בכנסת. אופס, בעצם אתה כן.

את ההחלטה לקיים את כנס הרצליה בכנסת קיבלתי בלב כבד. אמנם בתחילה יצאתי מהנחה שגויה כי עלי להעביר את הכנסת להרצליה. אבל גם לאחר שהסבירו לי שכנס הרצליה לא חייב להתקיים בהרצליה, עדיין חשבתי כי אין זה מכבודו של הכנס להתקיים במקום המוני וחסר תרבות כמו הכנסת.

בכל זאת החלטתי להביא את הכנס לכאן, ולו משום שהמסרים החשובים של מנהיגי האומה לא נאמרים במליאת הכנסת אלא בכנס הרצליה. כן, וגם בחדר החקירות של המשטרה. זה בסדר, כבר קבעתי עם המפכ"ל להעביר לכאן גם את החקירות.

אבל כעת אני מביטה בכם, אורחים נכבדים, ויודעת שעשיתי את הדבר הנכון: איש מכם לא בא בג'ינס, איש אינו נועל סנדלים תנ"כיות. זה לא כמו הפרחחים האלה באולם הסמוך, שחושבים כי הם יכולים להתלבש איך שבא להם רק משום שמישהו הצביע להם בבחירות. לעומתם, אתם נראים פשוט מיליון דולר. כן, אני רואה את הכסף מבצבץ לכם מהכיס.
חבר הכנס, אתה שוב מפריע. אני קוראת אותך לסדר. פעם ראשונה, פעם שנייה, פעם שלישית, נמכרה הכנסת!

חמסה עלינו

א. רגע לאחר שהמשטרה המליצה להגיש נגדו כתב אישום, הלך עוזי כהן לעולמו. עם כל העצב, קשה שלא להבליע גם צל של חיוך: פעם נוספת ואחרונה הצליח האיש לדפוק את המערכת.

ב. מתוך חוסר התחשבות מוחלט, בחרו חברי ועדת וינוגרד לפרסם את הדו"ח שלהם יום לאחר הגשת המדור שלי בשבוע הבא. לפחות אולמרט עשה עימי חסד והודיע מראש כי לא יתפטר בעקבות הדו"ח. מי אמר שהוא לא קשוב לרחשי לב העם?

ג. "אומרים עלי שאני רגישה. האמת, זה נכון!" אומרת מיכל ינאי בפרסומת רדיופונית אחת. "עור הפנים שלי נראה נפלא", מעידה על עצמה חני נחמיאס בפרסומת אחרת. לעתים אומרים על ידוענים שהם חסרים את תכונת הענווה. האמת, זה נכון!

ד. לשמוע את ד"ר אבשלום קור מפרשן ברהיטות אין קץ ('באופן מילולי', גל"צ) את כתיבתה של נעמי שמר – אלה שני תענוגות בכרטיס אחד.

ה. מבזק DVD: 'הגוניס' הוא סרט הרפתקאות משעשע על חבורת ילדים, ששיפר את מצב רוחי העגום בגיל ההתבגרות, אי שם באייטיז. למרבה ההפתעה, כל שבעת הילדים עדיין בחיים כיום, והם מלווים (יחד עם הבמאי ריצ'ארד דונר) את גרסת ה-DVD של הסרט בהערות ובזכרונות מהתקופה.

יודע את מקומי

"טוב", אמרתי לבני היקר והאהוב, "הגיע הזמן לישון".

התשובה לא איחרה לבוא. "סתום ת'פה!" צעק הילד, חיוך זורח על פניו. זוגתי ואני הבטנו זה בזה בתדהמה. סליחה? מאיפה זה הגיע? בטח לא מאתנו. אצלנו בבית לא מדברים כך.

"שלא תגיד לי את זה שוב, הבנת?" התפרצתי על הילד ושלחתי אותו למיטה לחשוב טוב-טוב על מה שאמר. דרך הדלת הסגורה הספקתי לשמוע אותו רוטן: "אתה עוד תשלם על זה", וכעבור זמן קצר גם "איזה דו-פרצופי...".

"מחר אני הולך לתפוס שיחה עם הגננת", אמרתי לאשתי לאחר שהילדים נרדמו, "אני לא מוכן שהבן שלי ילמד לדבר כך מילדים אחרים בגן".

"מאיפה אתה יודע שהוא למד את זה מהם?" שאלה הזוגה.

"נו, אלא ממי למד? בטח הוא שמע את המילים האלה מדודי, הילד המעצבן ההוא עם התלתלים. אני אתפוס שיחה גם עם ההורים של הדודי הזה".

למחרת, רגע לפני היציאה לגן, החלטתי לשוב ולחנך את היורש בדרכי נועם. "אתה צריך לדבר יפה, בני. גם אם ילדים אחרים אומרים מילים לא יפות, אתה לא צריך ללמוד מהם".

הילד הנהן בהבנה, ואני שבתי לענייני. "חתיכת טיפש מעצבן!" שמעתי מאחוריי את קולו השובבי. טוב, עד כאן דרכי נועם.
"הילד לא הולך יותר לגן", הודעתי לאשתי, "הוא נשאר איתי בבית". בתגובה, פרץ בני בבכי ובצעקות שבר: "לגן, אני רוצה ללכת לגן!" אבל אני לא הייתי מוכן לשמוע. כעבור דקותיים, נכמרו עליו רחמיי. אחרי הכול, ברור שהוא לא הבין את חומרת התבטאויותיו.

"עזוב את הגן, אנחנו נבלה נהדר יחד", ניסיתי לנחם אותו, "מה אתה רוצה לעשות? אולי נשחק בפאזל? אולי נצא לטייל באוויר הצח? מה אתה בוחר?"

מגוון האפשרויות האטרקטיביות פעל את פעולתו. "דיוידי", פסק הילד, "אני רוצה את הדיוידי שקנית לי בחנות". בתחושת הקלה הוצאתי מהמגירה את הדיסק החדש והנחתי אותו במגש שלו. בני התיישב לידי בפנים מאושרות ויחד התחלנו לצפות בסרטונים המצוירים של האחים וורנר.

"חתיכת טיפש מעצבן!" אמר באגס-באני לססיל הצב.

"אתה עוד תשלם על זה!" קרא החייל המשופם.

"איזה דו-פרצופי", אמרה טוויטי על החתול הרעבתן.

"סתום ת'פה!" צעק שודד הבנק על באגס-באני.

"היי, גוש פרווה שמן!" צעק באגס. איזה מזל שבני עדיין לא למד את הכול.

בעוד אני מביט באימה באוצרות התרבות שסיפקתי לבני בכורי, צלצל בביתנו הטלפון. ראשה של אשתי הציץ מעבר לקיר. "זה אבא של דודי מהגן", אמרה בטון מהוסס, "הוא אומר שהוא חייב לתפוס אתך שיחה".