גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 277ראשיהפצה

עד שדליה אמרה די - שופטים ושוטרים

הטיפול הדורסני של המשטרה ובית המשפט בקטינות העצורות גרר תגובות נזעמות מימין ומשמאל, ואפילו דליה איציק נזעקה לשים קץ מהיר לפרשה.
24/01/08, 15:27
יאיר שפירא

עם שחרורן של האחרונות מבין שבע הקטינות בראשית השבוע, התכנסו במשרד המשפטים כדי להעריך את נזקי הפרשה לרשויות החוק, ולנסות ולהיערך לתופעה שעשויה לתפוס תאוצה, במיוחד אם תנסה הממשלה לחזור לעקור את המאחזים הבלתי מוכרים.

השבע נעצרו לפני יותר מחודש ימים, לאחר שהפגינו סמוך לבית-אל, במקום שלטענת המשטרה הוכרז כשטח צבאי סגור. הבנות סירבו להזדהות במשטרה, והשופטים לפניהם הובאו מעת לעת להערכת מעצרן שמעו כי אין הן מכירות בסמכותם.
רשויות החוק, שכבר נתקלו בתופעה בעבר, ביקשו לחסל אותה אחת ולתמיד. הם רצו להרתיע סרבנים וסרבניות עתידיים על-ידי טיפול בפרשה במלוא חומרת הדין, ואף מעבר לכך.

במהלך הפרשה, רמסו השופטים לא פעם נורמות מקובלות בהתנהלות עם עצירים שהם קטינים. המשטרה, כדרכה, לא היססה גם לעבור על החוק. השופטים העריכו שוב ושוב את מעצרן של בנות 13 ללא עבר פלילי, גם כשלא היו מיוצגות.
המשטרה הסתירה מבית-המשפט את העובדה כי זהותן של חלק מהבנות ידועה לה. בסוף השבוע שעבר, היא אף התעלמה מהחלטה של בית-המשפט המחוזי בירושלים, שציווה עליה לשחרר לאלתר את הבנות שעוד נותרו במעצר, ושחררה אותן רק לאחר שבילו את השבת בנווה תרצה.

עד מהרה גילו רשויות החוק כי הטיפול האגרסיבי בפרשה הפך לחרב פיפיות. שלא כצפוי, הבנות הצעירות לא נשברו, והתעמרות בהן החלה אט-אט לתת את אותותיה. אומנם באיחור מרשים, אך לבסוף אפילו 'המועצה לשלום הילד' יצאה בקריאה לשחרר את הקטינות. ארגוני זכויות אדם, מימין ומשמאל, יצאו בקריאות דומות. ואפילו מהתקשורת, האוהדת בדרך כלל טיפול נוקשה באנשי ימין, קיבלו הפעם המשטרה והשופטים כתף קרה.

הלך הרוח האוהד כלפי הבנות הודגם היטב ביום שלישי שעבר, בישיבת מליאת הכנסת. כבכל יום שלישי, מייחדת הכנסת חלק מדיוניה לנאומים בני דקה, בהם כל חבר כנסת יכול להעלות כל נושא הקרוב ללבו. חבר הכנסת צבי הנדל מ'האיחוד הלאומי' העלה מעל הדוכן את פרשת מעצר הקטינות. יו"ר הכנסת נדהמה לשמוע את הפרטים, והורתה למזכיר, עו"ד אייל ינון, עד לא מכבר איש הפרקליטות, לדרוש הסברים מהפרקליטות.

אחרי הנדל עלה לנאום ח"כ דב חנין מ'חד"ש', שאישר באוזני היו"ר דליה איציק והמליאה כולה כי מדובר בשערורייה. איציק יצאה מגדרה. "אז למה אי אפשר להתאחד ולקרוא להוצאתן?", קראה לעבר חנין. "אדוני, אני מבקשת שתרד עכשיו למטה, ותברר את זה. אני רוצה לדעת למה זה קורה".

חנין ירד, אך נשאר במליאה לדיון בחוק העמותות, הקרוב ללבו. איציק איבדה את הסבלנות. היא החליטה שלא לחכות לח"כ חנין, גם לא לעו"ד ינון. היא קראה לאחד מסגניה לנצח על המשך הדיונים, וזימנה את חבר הכנסת הנדל למהר איתה ללשכתה, כדי להתקשר בדחיפות אל היועץ המשפטי לממשלה, ולדרוש הסברים. 

הפרוטוקולים של שופטי העליון

ברכות לעו"ד מרדכי אייזנברג מ'התנועה להגינות שלטונית' שרשם השבוע הישג מרשים במאבקו לשקיפות במוסדות השלטון. בשנה שעברה הגיש אייזנברג, בשם תנועתו, עתירה לבג"ץ בדרישה לנהל בבית-המשפט העליון פרוטוקולי דיון מלאים ומחייבים כמקובל בכל הערכאות האחרות בארץ, ובכלל בכל גוף ציבורי מתוקן.

העתירה הוגשה לאחר שהן הנהלת בתי-המשפט והן הנציבה לתלונות על שופטים השיבו לעמותה כי חובת ניהול פרוטוקולים לא חלה על שופטי בית-המשפט העליון, בהיותם ערכאה עליונה, ועל כן אין נדרשים להליך של ערעור.

בתשובה לעתירה הודיעה המדינה, לפני כחצי שנה, כי היא תשדרג את האמצעים הטכנולוגיים באולמות השופטים, ותתגבר את מערך הקלדנים במקום. אייזנברג סירב להסתפק בכך, ולמדינה ניתנה חצי שנה להודיע מה יהיה מעמדם של הפרוטוקולים שיירשמו. השבוע הודיעה עו"ד אסנת מנדל, מנהלת מחלקת בג"צים, בשם מנהל בתי-המשפט, כי ינוהלו פרוטוקולים בעליון כבכל ערכאה אחרת, וכי הפרוטוקולים בבית-המשפט העליון יהיו כפופים להוראות סדר הדין הפלילי ולתקנות סדר הדין האזרחי, או במילים פשוטות: הם יהיו מסמך מחייב ורשמי האמור לשקף, ככל הניתן, את שיתרחש באולם בית-המשפט.

מיהו מסית?

גם עו"ד אלי פוקסברומר מהסנגוריה הציבורית רשם השבוע תרומה משמעותית לשקיפותם של רשויות החוק. פוקסברומר מייצג את שמואל בן-ישי, אדם הנוהג להתראיין בתקשורת מעת לעת כשהוא משמיע אמירות קיצוניות. אל בן-ישי נוהגת התקשורת להגיע במועדים מיוחדים, כמו בימי הזיכרון ליצחק רבין ושאר ימים בעלי רגישות פוליטית גבוהה, ובן-ישי לא מאכזב.

באחת הפעמים החליטו בפרקליטות כי האיש הגדיש את הסאה, והגישו נגדו כתב אישום בעוון הסתה לגזענות והסתה לאלימות נגד ערבים. פוקסברומר מונה לייצגו בידי הסנגוריה הציבורית, ובין שאר טענותיו טען להגנה מן הצדק. פוקסברומר הניח בפני שופט בית-משפט השלום בירושלים, דוד מינץ, מספר מקרים בהם החליטה הפרקליטות לסגור תיקים דומים, וטען כי הגשת כתב האישום נגד בן-ישי היא אכיפה בררנית המנוגדת למדיניות הפרקליטות. כדי להוכיח את טענתו, הוא ביקש כי הפרקליטות תמציא לו את החלטותיה בחמישים התיקים האחרונים של עבירות הסתה. הפרקליטות סירבה, אך צו של השופט מינץ הכריע את העניין.

הזכות של נחקר לפרטיות הדאיגה לפתע את נציגי הפרקליטות, והם דרשו כי על החומר שיועבר לפוקסברומר יחול צו איסור פרסום. אחרי דין ודברים, סוכם כי רק על שמות החשודים בתיקים יחול איסור הפרסום, והשבוע מסרה הפרקליטות את המסמך המבוקש.

למרבה הצער, חמישים התיקים מכסים בקושי את 18 החודשים האחרונים, ושופכים אור חלקי בלבד על מדיניות התביעה בעבירות של הסתה. עיון בנתוני התיקים מגלה כי מדיניותו של היועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, לפחות בתיקים שנחשפו, יציבה ועולה בקנה אחד עם הצהרותיו בעבר.

הגשת כתבי אישום בנושא הסתה לאלימות דורשת הוכחה לסכנה ממשית לביצוע האלימות, ולכן כתבי אישום שכאלה כמעט שאינם מוגשים. הסתה לגזענות דורשת אמירה גזענית מפורשת. מספר כתבי אישום שכאלה הוגשו בשנה וחצי האחרונות בעיקר בשל הסתה נגד ערבים, מעט פחות בשל הסתה נגד יהודים, והיו תיקים בודדים בשל הסתה נגד מגזרים אחרים.
מכל מקום, אם יש דרך כלשהי לפרש את הפרסום הנחשד כגזעני בדרך שאינה פלילית, הפרקליטות נמנעת מלהגיש כתבי אישום.