גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 277ראשיהפצה

מגזין למהדרין - תרבות ופנאי (סרט)

'סידיש' הוא מגזין אקטואליה חודשי בוידיאו שיכול להעביר בכיף כמעט שעה וחצי בכיף. המצלמה עושה רק טוב למגישי הרדיו הפופולריים, מנחם טוקר וקובי סלע.
24/01/08, 15:27
אמציה האיתן

מדי חודש בחודשו, כבר שנים, יוצא לאור סרט אקטואלי לציבור החרדי, ועד היום די התעלמתי ממנו. נודה על האמת, פעם אפילו צילמתי אותו, ואז כמובן שלא יכולתי לכתוב עליו. אך היום, כמה מצער, איני קשור אליו, ולכן אני משוחרר מכבלי ההגינות העיתונאית, ואפילו יכול להיכנס בו בכיף. פרט לכך, בחודש שעבר הם חגגו את הוצאת הדיסק השבעים, וזו כבר סיבה מספיק טובה להצטרף לחגיגות.

מעט היסטוריה: בשוק החרדי היו עד לא מזמן שתי סדרות של יומני וידאו חודשיים, שמטבע הדברים התחרו זו בזו.

הסדרה 'אקטואליש', בהגשתם של קובי סלע ואריאל ברמן, ו'חסידישקייט', בהגשתו של מנחם טוקר. כולם נחמדים, כולם חביבים, אבל קצת יותר מדי בשביל שוק לא ממש רחב. והנה החליטו לחבור יחד, לסגור את הראשונים ולפתוח אחד חדש, יחיד ומיוחד. התוצאה היא 'סידיש' – מין שילוב שכזה בין 'חסידישקייט' לבין 'אקטואליש', כולם שמות שמנסים להעביר את הרוח הישיבתית אל המדיה הכל כך בלתי ישיבתית.

קובי סלע ומנחם טוקר – שניהם כוכבי רדיו מהשורה הראשונה שעשו הסבה לטלוויזיה (יותר נכון למסכי המחשב). כל סטודנט מתחיל לקולנוע יודע לדקלם מהסרט 'שדרות סאנסט' שעוסק בתקופה בה הראינוע החל לדבר, ובעצם הפך לקולנוע. בתקופת הראינוע היו הסרטים אילמים, והפסנתר שבאולם ליווה אותם בשידור חי. הכוכב הידוע של אותה תקופה היה צ'רלי צ'פלין האגדי.

כשהחלה להתפתח הטכניקה שמאפשרת להשמיע את קולם של השחקנים, איבדו כמה מהבכירים שביניהם את הזוהר בגלל קולם, שלא היה ערב לאוזני הצופים. תופעה דומה לכך היתה במעבר מהרדיו לטלוויזיה. כוכבי רדיו שהיו נערצים על מאזיניהם חיפשו את מקומם בתוך הטלוויזיה המתפתחת, אך חלקם לא צלחו את המעבר – בגלל המראה החיצוני, או בגלל כבדות תנועותיהם מול המצלמה. ראינו זאת גם בישראל, בתקופה של פריחת הטלוויזיה והקמת הרשות השנייה. אך יש גם כאלה שהמעבר אל המסך עושה להם רק טוב. ניחשתם נכון – מנחם טוקר וקובי סלע. שניהם ערניים, לא ממש מתביישים מהמצלמה, ויכולים להתחרות בלי שום בעיה במגישי התוכניות לציבור הישראלי הרחב.

אך התוכן של 'סידיש' שונה בתכלית מתוכניות הטלוויזיה הכלליות. מדובר בסדרה שהיא על טהרת הציבור החרדי. כיוון שזהו מגזין חודשי, הוא עוסק כמובן באקטואליה, אך נקודת המבט אינה מתביישת במקום שממנו באה. המרואיינים, כמעט תמיד, יהיו מהציבור הדתי והחרדי, התרבות המוצגת היא שלנו נטו, וכמובן: לא תראו שם נשים.

הזווית החרדית יכולה לעתים גם לעצבן את קוראי 'בשבע', כמו למשל הכתבה על גידולי השמיטה "לחומרא", הלא הם גידולי נוכרי, המוצגים כאן כתכלית ההידור. אך נדמה לי שהמרקם המלא של המגזין מתאים לציבור שלנו, ודאי יותר מתוכניות ומגזינים המגיעים ממקורות שאינם יראי שמיים.

הפורמט הוא מגזיני, ומורכב מכתבות, מראיונות וממדורים. שני המגישים מובילים את קטעי הקישור, וגם את רוב האייטמים. יש בהחלט מגוון של נושאים ועיסוקים. פוליטיקה, צרכנות, טיולים, הלכה, חסד, וגם תרבות במנה גדושה – מוזיקה, סרטים או תערוכות. הדיסקים החדשים המוצגים שם באים, רובם ככולם, מחברת 'גרינטק', שהיא המוציאה לאור של 'סידיש' – תופעה שאני לא כל כך מקבל, אבל בהחלט מבין מאיפה היא נובעת.

אייטם  חדש ומרתק הוא החידון שמופיע ב'סידיש' החל מהדיסק השבעים, ונקרא בשם המבריק 'אויבער חוכעם'. זה שעשועון טריוויה, ברמת הפקה מרשימה, המעמת ארבעה מתחרים עם שאלות מכל הסוגים ומכל המינים. יש שאלות בהלכה, בתרבות ובידע כללי. וכמובן, יש פרסים למנצחים, אך גם למפסידים.

בקיצור, מגזין מגוון שיכול להעביר בכיף כמעט שעה וחצי מדי חודש, ועליו אמרו חז"ל, גם אם לא ממש יועיל, בטח לא יזיק. צפייה נעימה.