גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 277ראשיהפצה

שאלת השבוע - דעות

24/01/08, 15:27
אנשים שהמערכת בחרה

שאלת השבוע: נמשך הוויכוח. האם מעצר ממושך של נערות צעירות אינו מחיר כבד מדי?

הקב"ה הוא הסמכות העליונה/ אתי מידד ארגון 'חננו'

מי מאתנו באמת מכיר בסמכות בית המשפט? בית משפט הדן לפי חוקים שאנשים קובעים אותם ללא מחויבות לחוקי התורה - אין פלא שהוא מושחת. לכל אחד מאתנו ברור שהסמכות היחידה שהוא באמת סומך עליה היא רק זו הדנה על פי חוקי ה'. הוא היחידי שעליו ממש אפשר לסמוך. אבל מה לעשות, המציאות כיום הפוכה. לא סתם כולנו מתפללים בכל יום "השיבה שופטינו". השאלה היא אם התפילה מנותקת ונשארת בסידור או שאנחנו רוצים להוציאה מהסידור אל המציאות.
ידוע שהרב צבי יהודה זצ"ל היה נוהג לומר שיש שני משרדי ממשלה שרק שְבירתם היא תיקונם: המשפטים והחינוך.

מי שמובל לבית משפט ומרגיש שאינו מסוגל לשתף פעולה, ולשחק כאילו הוא מכיר בסמכות בית משפט לשפוט אותו נגד חוקי התורה - הוא בדיוק כמו חייל שאינו מסוגל לבצע פקודה לחלל שבת או לגרש יהודים. הוא לא מוכן להיות "שפוט" של המערכת.  שופטים אינם יכולים לשפוט ללא שפוטים. "אין מלך בלא עם". יש עשרות בנים ובנות מבוגרים וילדות שלא הכירו בסמכות בית המשפט, אמנם מספרם קטן בינתיים אבל אין ספק שהתופעה הולכת ומתרחבת.

לשאלה האם באמת כמה ילדות קטנות יכולות לשנות משהו מול מערכת כל כך חזקה? התשובה היא שהכול תלוי בברכת ה'. וכולנו זוכרים שמעטים ניצחו מתייוונים ויוונים רבים. לשואלים, האם המחיר אינו כבד מדי? התשובה היא שזוהי בחירה אישית של כל אחד ואחת. לצערנו כולנו משלמים בכל יום מחיר כבד מנשוא. אחינו נרצחים ע"י נשק  שהממשלה מספקת לרוצחים, אנחנו מגורשים מארצנו והדוגמאות רבות. הריטואל חוזר על עצמו ואנו חסרי אונים. לא סתם המערכת 'משתוללת' נגד ילדות קטנות. היא מרגישה שהילדות גורמות לסדקים בענף עליו היא יושבת. 'אי הכרה בסמכות' נוגע בלב התיקון.

המחיר של הישיבה בכלא קטן לעומת גודל התיקון. מחיר כזה, משלמת הנערה צ' מאלון מורה כבר כחודשיים. האם היא תישאר לבד?  

בנות לא צריכות לחלל את צניעותן/ הרב מיכאל קאפח, ראש אולפנת בני עקיבא מירון

אני מזדהה מאוד עם המאבק, ואני מלא הערכה לבנות שפועלות למען אידיאלים גדולים ונשגבים ובכך שראשן מחובר לכלל ישראל. אין ספק שהן קיבלו חינוך מצוין, הן בבית והן באולפנה, ורואים את התוצאות. בת שכואבת את כאבו של עם ישראל ושמחה בשמחתו ופועלת בעניין ועושה מעשה – כל הורה ומחנך צריך להיות גאה בה.

עם זאת, אשר לדרך המאבק, יש לי הסתייגות. אני חושב שלבת אסור בשום פנים ואופן להיקלע לסיטואציה של היגררות על-ידי חיילים או שוטרים. זה גובל בחילול הקודש. לכתחילה צריך להימנע ממצב זה, ויש דרכים שבנות יכולות להיאבק ויש דרכים שבנים יכולים להיאבק.

אני חושב שהבנות היו צריכות להזדהות בשמן, לצאת מן המעצר, ולהיאבק בדרכים אחרות. בת יכולה להפגין ולעמוד עם שלטים, וגם לעמוד בגבעה ולכבוש אותה; אבל ברגע שהיא רואה מצב שהיא עומדת להיגרר, היא צריכה מראש להימנע מכך. צריך להבין שהמוסר של השלטון אינו המוסר שלה, ויש צורך לצפות מראש את התנהגותם של המפנים והמגרשים.

בת ישראל זה מושג נשגב וקדוש, ואי אפשר שמישהו יחלל אותו. כשם שברור לנו שיש חלוקה ברורה בשדה הקרב – מה תפקיד הבנים ומה תפקיד הבנות – כך גם כאן.

לדעתי, הגבולות נפרצו לפני שנתיים בעמונה, אז כולם גררו את כולם, בלא הבדל אם מדובר בשוטרים או בשוטרות. היה מביש וכואב לי שהציבור שלנו לא גרם לרעידת אדמה פוליטית, ונתן לנושא הזה לעבור בשלום.

בזמני גורשתי מימית, והיתה חלוקה ברורה ששוטרים וחיילים 'מפנים' בנים ושוטרות וחיילות 'מפנות' בנות.

עמידה איתנה במחיר כבד/ ד"ר אמי רוזנבלו, יו"ר חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי בשנים 2005-2007  

כשניגשים לדיון במאבקן של הקטינות מגבעת האור, הנושא מתחלק לכמה מישורים. יש המישור החינוכי – איך להחדיר לנוער שלנו את הערכים החשובים והחיוניים; יש המישור הרגשי של הבנות עצמן – מה הן תיקחנה הביתה מהחוויה הקשה של שהייה בכלא; ויש המישור של הממסד כלפי הבנות – איך הגיבו הגופים הממלכתיים מול ה"פשע" של הבנות ואיך התנהגו כלפיהן בכלא.

במישור החינוכי, האחריות לוודא שבני הנוער יפנימו את הערכים החיוניים לקראת היותם יהודים גאים בארץ ישראל, וגם לקראת היותם אזרחים במדינה דמוקרטית, מוטלת על ההורים ועל המחנכים. במקרים רבים, שני הזרמים מתנגשים, ואז הקו נהיה דק מאוד. כאן המסגרת החינוכית הכוללת חייבת לדעת להוביל את הנוער בין כל המכשולים, לעזור להם למזג את שני העולמות, ולהעצים את אישיותם כך שהיא תעמוד בדרישות של שני עולמות אלה.

בטוחני שהבנות תחזורנה הביתה בהרגשה של ניצחון על המערכת, ומגיע להן יישר כוח גדול על עמידתן האיתנה מול מערכת שהן רואות עוינת וזרה, ובצדק, וגם על עמידתן בעקרונות שהן הפנימו. אך הבנות עברו חוויות קשות, הן בידי אלה שעצרו אותן, והן על-ידי החקירות הכוחניות והסיטואציות שפגעו בצניעותן, העלולות להקשות על המשך התפתחות האישיות של כל אחת מהן. תקוותי שהוריהן ומחנכיהן יצליחו לעזור להן להתגבר על הטראומות שחוו בידי ממסד שאמור לדאוג בראש ובראשונה לזכויות יהודים במדינה יהודית, ושאף יחזקו ויעצימו אותן לקראת העתיד.

לגבי הגופים הממלכתיים, אין די מילים כדי להוקיע את הצורה המבישה שבה טופלה כל האפיזודה. במקום לנסות לפתור את הסבך על-ידי חשיבה יצירתית, ואולי על-ידי כך להדגים לבנות מה זו תרבות דמוקרטית הפועלת לטובת אזרחיה, מערכות המשפט והשיטור נשאבו לתוך משחק שבו ההתנהגות שלהן היתה ילדותית למדי, ולא ידעו כיצד לרדת מהעץ בצורה אלגנטית. החל מניהול שימוע בהיעדרות נציגות של הבנות; המשך במניעת קשר עם הוריהן מניעת שיחות טלפון ומניעת זכותן ללמוד; וכלה בשאלה של זהות הבנות והתעלמות מהחלטת שופט בית-משפט לשחררן.

בנות אלה לקחו על עצמן משימה קשה, עמדו בה בעוז ובחיל, והראו לכולנו מה זה מסירות נפש למען ארץ ישראל. מערכות המשפט והשיטור יצאו מהסיפור מופסדות, במיוחד ברמה הערכית והחינוכית.

מדרון חלקלק בדרך לאנרכיה/ ד"ר עליזה לביא, אוניברסיטת בר אילן, ארגון 'קולך'

משך למעלה משלושה שבועות הוחזקו שבע נערות במעצר, משום שסירבו להזדהות בפני הערכאות השיפוטיות של מדינת ישראל. כזכור, נעצרו צעירות אלה בעת שהתנגדו לפינוי מאחז גבעת האור. מעצר הבנות הכה גלים בקרב הציבור הדתי ובפרט אצל תושבי יש"ע, אך בקרב כלל הציבור עורר מעצרן עניין דל.

רשויות החוק שגו שגיאה ממשית באופן טיפולן במקרה זה. מעצר אינו אמור לשמש תחליף ענישה. מעצר מיועד למטרות אחרות לחלוטין. אין צורך בכישרון בלשי יוצא דופן כדי להבין שאפשר היה, במאמץ משטרתי מזערי, לאתר במדויק את זהות הנערות על אף התנגדותן, ולמנוע מהקטינות את חוויית המעצר. אני תקווה כי מחדלה של המשטרה לפעול באופן זה מקורו בחוסר יצירתיות ובאטימות ביורוקרטית, ולא בכוונות פסולות אחרות.

אולם הטעויות הגסות שנעשו על-ידי גורמי החוק במדינה אינן פוטרות את המעגלים הבוגרים הסובבים נערות אלה מאחריותם המלאה למעשיהן.

החלטת הנערות שלא להזדהות היא פרי חינוך של בית גידול שאינו מכיר בחוקיותה של המדינה ושל הזרועות הפועלות מטעמה. השקפת עולם זו חמורה מאוד ובעלת נזק רב. אימוץ השקפה זו מבטל את עצם היכולת לקיים חברה אנושית בעלת כללי התנהגות ברורים, ומוביל לאנרכיה ולכאוס חברתי.

אף על פי כן, רבים בציבור הדתי מתייחסים להתנהגות הנערות כאל "שובבות מבורכת". במילים אחרות: פורמלית התנהגות אסורה, אך תכל'ס התנהגותן היא בעלת כוונות טובות ומעידה על איכותן המשובחת של הבנות.

יש לפסול לחלוטין את גישת "עצימת העיניים". אם להגנתן של הנערות אפשר לזקוף את גילן הצעיר ואת אווירת מרד הנעורים האופפת אותן, הרי שלהוריהן ולמוריהן לא עומדת הגנה זו. בפני אלה ניצבת משימה חינוכית הכרחית ומיידית לפעול בקרב הבנות ובני גילן. יש להבהיר כי הזכות לפעול "בתוך המגרש" מחייבת שמירה קפדנית על אי חריגה מגבולותיו.

כל חלופה חינוכית אחרת היא מדרון חלקלק, שיוביל לאנרכיה ולכאוס חברתי.