בשבע 278: מר שיקולים זרים

אולמרט חייב ללכת לא רק בגלל העבר, אלא בגלל השיקולים זרים שמנחים את התנהלותו גם בהווה ובעתיד.

עמנואל שילה , כ"ד בשבט תשס"ח

1.  האם קבלת אחריות על כישלון מחייבת התפטרות? האם ראש מערכת שכשל באחד ממהלכיו חייב ללכת הביתה? באופן עקרוני התשובה היא שלא תמיד. אין אדם שהוא חף מטעויות, והעברתו של מי שטעה מתפקידו לא מבטיחה שמחליפו לא יטעה גם הוא. התפטרות נדרשת בעיקר כאשר מדובר בתקלה חמורה, ובפרט כאשר הגורם שהביא לכישלון הראשון לא הוסר, ועלול להביא לכישלונות נוספים.

עמיר פרץ היה חייב לעזוב את משרד הביטחון לא רק משום שכשל בניהול המלחמה, אלא בעיקר משום שהגורם לכישלונו - חוסר הבנה וחוסר ניסיון בתחום הביטחוני - היה בלתי ניתן לתיקון בטווח סביר. גם הרמטכ"ל דן חלוץ היה חייב ללכת, לאחר שחוסר האמון שנוצר כלפיו בדרגי הצבא השונים הפך לגורם שהיה מפריע לו בעתיד למלא את תפקידו בהצלחה.

2.  גם אהוד אולמרט צריך ללכת, ולא רק בגלל הכשל המתמשך בניהול המלחמה - אחד המבחנים החשובים ביותר של ראש ממשלה בישראל, אלא בעיקר בגלל ליקוי חמור שדבק בהתנהלותו לאורך כל דרכו הציבורית, ולכן עלול להכשיל אותו גם בעתיד. אולמרט לוקה שוב ושוב בקבלת החלטות מתוך מניעים לא ענייניים ובגלל אינטרסים זרים. הוא לא המציא את הנוהג הנפסד הזה, אבל הביא אותו לרמות שלא היו אצל ראשי ממשלות לפניו, מלבד אריאל שרון במהלכיו האחרונים.

למעשה, קבלת החלטות מתוך מניעים זרים היא רעה חולה שהשתרשה בשנים האחרונות כמעט בכל המערכות בישראל, הציבוריות והפרטיות. זה מתחיל ממינוי פוליטי של פקיד קטן במועצה מקומית נידחת, כאשר הצורך לגייס תמיכה פוליטית על ידי הענקת ג'ובים מביא לכך שהשירות לציבור נפגע כתוצאה מהפקדתו בידיים לא מתאימות. וזה מגיע עד להפקדת האינטרסים הביטחוניים החשובים ביותר בידי רמטכ"ל שיתרונו העיקרי הוא קשרים טובים עם עמרי שרון או תמיכה במשימה החשובה מכולן - ההתנתקות. באמצע הדרך אפשר למצוא את הפקיד הבכיר שמעניק הטבות לחברה מסוימת במגזר הפרטי ומייד עם פרישתו מתקבל לג'וב שמן בשירותיה, או את הפקידה הלא-בכירה שמקבלת משרה שמנה רק משום שהיא אהובתו של אחד השרים.

3.  הדו"ח של וינוגרד אולי ניקה את אולמרט מהחשד ששלח עשרות חיילים אל מותם בסוף המלחמה מתוך שיקולים זרים, אבל עצם החשד הזה היה יכול להידבק באולמרט רק משום שזוהי דרך התנהלותו לעיתים קרובות, גם כשמדובר בהחלטות רגישות ביותר. מינויו של פרץ לשר הביטחון רק משום שאולמרט רצה את האוצר עבור מקורבו הירשזון זו דוגמה קיצונית של החלטה רגישה שהתקבלה בגלל שיקולים זרים. במדינה שנתונה לאיום קיומי, אי אפשר לבחור שר ביטחון על פי שיקולים חבריים או פוליטיים.

תחת לחציו של אולמרט כראש עיר, כשר וכראש ממשלה, נדרשו גם גופים ממשלתיים וועדות ציבוריות לקבל החלטות לא ענייניות לטובתו ולטובת ומקורביו, פעם כדי להעניק תמיכה ממשלתית שמנה להקמת מפעל, פעם כדי להבטיח שוועדת מכרזים תיתן עדיפות למתמודד שאולמרט חייב לו טובה, ופעם כדי שוועדה עירונית תאפשר בנייה חריגה לחברה שמכרה לו בית במחיר מיוחד. המחלה הנורמטיבית של אולמרט מדביקה את כל סביבתו. ולא מדובר רק במעשיו בעבר אלא גם בתוכניותיו לעתיד.

4.  בחודשים האחרונים אולמרט מוביל מהלך מדיני הרפתקני ומרחיק לכת, בניגוד לטובת המדינה, רק למען השיקול הזר של טובתו האישית. הוא יודע היטב שאין פרטנר פלשתיני לשלום. הוא יודע ששטחים שיימסרו לאבו-מאזן יהפכו בעתיד לבסיסי טרור, בדיוק כמו שקרה בעזה. אבל מה שמעניין את אולמרט זו הישרדותו האישית, בתוך המעטפת האתרוגית שהובטחה לו בידי אליטות השמאל אם אך ייטיב לקדם את חזון המדינה הפלשתינית.

אולמרט חייב ללכת לא רק משום שכשל בעבר, אלא משום שהוא מנוע מלהצליח בעתיד. המחיר שהחברה הישראלית משלמת בגלל החלטות הנובעות משיקולים זרים הוא כבד מנשוא. ההחלטה העניינית היחידה שאולמרט יכול לקבל כעת היא להניח את המפתחות. ומכיוון שהוא לא יעשה זאת מרצונו, מוטלת אחריות כבדה על אהוד ברק, ויותר ממנו על ש"ס, וליתר דיוק על השר אריאל אטיאס, שככל הנראה יש לו חלק מרכזי בהחלטה להמשיך לתמוך בממשלה הרעה זאת.

הקואליציה הזאת שורדת למרות כישלונותיה בעיקר בגלל שיקולים זרים של רבים מחבריה, שיודעים שבחירות כעת ישאירו אותם מחוץ לכנסת. זה נכון לגבי רוב הח"כים של קדימה וכל הח"כים של הגמלאים. לש"ס אין בעיה כזאת. המנדטים שלה מובטחים פחות או יותר, וגם חברותה בכל קואליציה עתידית כמעט שאינה מוטלת בספק. כוח המיקוח שלה כעת אמנם גדול במיוחד, מה שמבטיח משרות ותקציבים, אך השיקול הזה לא יכול להצדיק תמיכה בממשלה שחותרת לגזור גלות על מאות אלפי יהודים, להפקיר את קברות אבותינו לגורלו של קבר יוסף, לעקור אלפי מתים מקברם, ולהחריב אלפי בתי כנסיות, מקוואות ובתי מדרשות.

תגובה

בעקבות דברים שפורסמו בכתבה בגיליון הקודם בעניין מסלול מורות חיילות באגף לתרבות תורנית, ביקש הרב יעקב שפירא, ראש ישיבת 'מרכז הרב', להבהיר את עמדתו של אביו מו"ר הרב אברהם שפירא זצ"ל בעניין זה. להלן דבריו:
"הנני מוצא לנכון לומר את הידוע לי בבירור, כי אבי מורי הרב שפירא זצ"ל התנגד בכל תוקף לשירות בנות גם במסגרת של מורות חיילות, בכל הזמנים ולכל הפונים, וכפי שהורתה הרבנות הראשית מקדמת דנא. ודעה זו נאמרה והובהרה לרב יוחנן פריד ע"י נאמניו הקרובים ביותר של אבי מורי זצ"ל, בשמו של הרב.

כידוע לרבים, אבי מורי זצ"ל לא היה בין אלו אשר פיהם בנסתר אומר כה ובנגלה אומר כה.

צר לי על הניסיון לטשטש את עמדותיו הברורות של הרב שפירא זצ"ל בנושא זה ואחרים, לאחר הסתלקותו למרומים להיות מליץ טוב עלינו ועל כל ישראל".

הרב יעקב שפירא צירף לדבריו מכתב בחתימת אביו הרב שפירא זצ"ל ובחתימת הראשל"צ הרב מרדכי אליהו יבדל"א, שנכתב בימי כהונתם כרבנים ראשיים. שני הרבנים מזכירים את החלטת מועצת הרבנות הראשית בעבר אשר אוסרת גיוס בנות לשרות צבאי בכל מסגרת צבאית שהיא, ומציינים כי "בכלל הוראה זו גם מורות חיילות ונח"ל". "החלטה זו", כתבו הרבנים הראשיים שפירא ואליהו, "עומדת בתקפה ללא שינוי גם היום".