בשבע 278: לאן את רצה, ציפי?

שרת החוץ נחפזת כל כך לוויתורים כמו אותו יהודי שהצטווה למהר אל חבל התלייה ופתח בריצה ● ג'ורג' חבש, המחבל המתועב, לא 'נפטר' ולא 'הלך לעולמו'.

עו"ד אליקים העצני , כ"ד בשבט תשס"ח

מקס קליין, יהודי אמריקני כנראה, סיפר סיפור שהופץ באינטרנט ע"י הפרשן עמנואל ווינסטון. זכות גדולה היא לי להעתיקו כאן, עם מעט קיצורים, אולי יעורר כמה ישנים משנתם.

"ציפי לבני, שרת החוץ של ישראל, אמרה בכנסת  ב-14.1.08, בדברה על שיחות "הליבה" – לרבות גבולות, הזרמת פליטים ערבים שעזבו את ישראל בתקווה לשוב לאחר חורבנה וירושלים - דברים אלה:

'נכון, אני מוכנה לפשרות טריטוריאליות משמעותיות. אני מעדיפה להגיע לשם כשאני מנהלת את המו"מ ולא כאשר אחרים מניחים תכנית על השולחן, ועלי להחליט לקבלה או לדחותה. אינני יכולה להרשות  לעצמי לחכות עד שהקיצונים והמחבלים יבואו במקום הפרגמטיסטים'.

"הדברים האלה מזכירים באורח מצמרר תקרית מן השואה. הגרמנים הנאצים עמדו לתלות רב ואדם נוסף. אולם לפתע הם היו דרושים להם לעבודה כלשהיא, ועל כן הורו להם ללכת לעבוד, ואחרי שיסיימו - לרוץ בחזרה מהר ("schnell"), כדי להיתלות. הרב, ששמר על שפיותו, ניסה לשכנע את רעהו: 'הבט, למה לנו לרוץ בחזרה להיתלות? אם לא נשוב, מה יעשו לנו? יענישו אותנו?!' אולם האיש ההוא, משותק מאימת הנאצים – חזר, ובריצה, וניתלה כחוק. אשר לרב, הוא שרד את המלחמה וזכה להקים קהילות בכל העולם (הסיפור – אמיתי).

"ציפי יקירתי, מדוע את רצה להיתלות? מה הם כבר יכולים לעשות לך? ייקחו את מחצית ירושלים? יתנו לטרוריסטים את לב הארץ כדי לשגר יותר טוב את הטילים לתוך עריכם? ואולי האירופים מן הארצות הרוויות בדם יהודי לא יאהבו אותך? ציפי יקרה, עשי לנו טובה ואל תעשי טובות. איננו זקוקים לך ולחבריך כדי 'לנהל את המו"מ'... איך להיתלות".

רב-מחבלים ערבי וארון הספרים היהודי

תחת הערך 'נפטר' נכתב במילון גור: "כינוי כבוד למת". הביטוי הזה מרמז על הנשיאה בעול החיים ואולי גם בעול עשיית מעשים טובים, שהמנוח נפטר מהם בהסתלקו לעולם שכולו טוב.

האם לזה התכוון 'קול ישראל' כשבישר למאזיניו שג'ורג' חבש – "נפטר"? ממה, לדעת 'קול ישראל', נפטר אותו רשע ורוצח, מייסדו של ארגון הטרור 'החזית העממית לשחרור פלשתין' - ממלאכת שליחתו של היפני קוזו אוקמוטו לרצוח עשרות בני אדם בנמל התעופה לוד, וביניהם הפרופסור אהרון קציר הי"ד? ואולי מתלאות פיצוץ מטוסי הנוסעים בזרקה בירדן, ערב 'ספטמבר השחור'?

מאוחר יותר, בפי ירון דקל ('הכל דיבורים') ג'ורג' חבש אפילו "הלך לעולמו"! כאשר שמעתי מילים אלה מתוך "אל מלא רחמים", נבהלתי ומיהרתי לסגור את הרדיו, לפני שיגיע ל"בגן עדן תהא מנוחתו".

ומה הפלא? הלא ה'פרטנר' של ראש הממשלה, אבו מאזן, הכריז על שלושה ימי אבל לזכרו של ראש ארגון הטרור שרצח שר בישראל, את האלוף רחבעם זאבי הי"ד. ואם הפרטנר שרוי באבל, הרדיו הממלכתי חולק עימו את צערו.

לא היתה כאן מעידה לשונית גרידא. צומחת כאן בקרב האליטות של השמאל שפה חדשה, העוקרת נטיעות מתוך הגן היהודי הנורמטיבי ושותלת אותן מחדש בתוך ערוגותיו של אויב זר. כך, עורכים סדרי פסח שבהם מככבים הפלשתינים כעבדי הנוגשים הישראלים, יורשי המצרים. וכך חגג זה עתה עסקן התנועה הקיבוצית, יואל מהרשק, 'ט"ו בשבט' בנטיעת 1000 עצי זית  באדמות  הכפר שממנו יצאו רוצחי האם ושני ילדיה וקצין הביטחון של קיבוץ מצר. ומי היתה אורחת הכבוד בטכס? פדווא ברגותי, שאין לה כל ייחוד משלה, לבד מהיותה אשתו של ראש התנזים, המרצה 5 מאסרי עולם על רצח עשרות יהודים.

את מלאכתם של אויבינו, הריסת החברה היהודית מבפנים, עושים משת"פים יהודים – מפסח וט"ו בשבט פלשתיניים ועד ל"הליכתו לעולמו" של ג'ורג' חבש. 
  
עם טמא שפתיים

הסטייה הנפשית והרוחנית של השמאלנות בישראל מפיקה שפה משלה - פוסלת מלים ומוחקת מושגים, וכנגד זה נותנת משמעויות חדשות, זרות ומוזרות, למילים ידועות. דרוש מחקר בלשני ופסיכולוגי (או פסיכו-פאתולוגי) ברזי השפה החדשה.
כדי לגרות את תיאבונם של החוקרים, הנה כמה דגימות מתוך המילון החדש.

פעיל - כינוי לטרוריסט ערבי. למשל, "פעיל חמאס". לעומת זאת, אצל יהודים כל אקטיביסט פוליטי הוא פעיל, בתנאי שהוא "פעיל-ימין".

ארץ ישראל/ארץ מולדת – המילים  הוצאו משימוש והוחלפו ב"מדינת ישראל". גם מזג האוויר, הנוף  והגעגועים הם למדינה, לא לארץ. נותרו השימושים הבאים להבליט ש"השטחים" הם בחוץ-לארץ. למשל: "הפצוע הועבר מחברון לבית חולים בארץ", כלומר בקו הירוק.

אדמה – נותרה בשימוש רק בהקשר לאומני ערבי: "גזילת אדמות", "יום האדמה", "אדמה תמורת שלום".

מקומי – כינוי לערבים, תושבי הסביבה. יהודים לעולם אינם "מקומיים".

אויב – הוצא משימוש בכל הנוגע לאויב הערבי. במקומו משתמשים בביטוי "יריב","הצד השני" וגם - "פרטנר".

ניצחון – הוצא משימוש, בהיותו יעד שאינו ניתן להשגה. במקומו הונהגה "צריבה בתודעה", המובילה למו"מ מדיני, בו "אין מנצחים ואין מנוצחים". תורת הלחימה הזאת נוסתה במלחמת לבנון השנייה, הראשונה בהיסטוריה בה צד לוחם התאמץ לחמוק מניצחון, למרות עדיפות מכרעת על "היריב".

הגירה – תחליף ל"עלייה" ול"ירידה", שהוצאו משימוש. במקום "עלייה לארץ ישראל", קרי: "הגירה למדינה".

פריצת דרך – התקדמות ערבית ניכרת במו"מ על הוצאת חלקי א"י מידי העם היהודי.

חלון הזדמנויות – אמריקניזם.  ישראלים קופצים דרך החלונות ונותנים לערבים הזדמנויות. לביטוי אין תוקף במובן ההפוך – חלונות לערבים, הזדמנויות לישראלים.
 
אין ארוחות חינם - אמריקניזם:  היהודים מקבלים על הצלחת מלים ריקות ומשלמים בארצם.

המשחק היחידי בעיר – אמריקניזם.  הכוונה לתכניות שלום הצצות חדשות לבקרים, כולן על חשבון האינטרסים הלאומיים של היהודים.

שטחים –  מה שנותר אחרי שמרוקנים ערכים כמו ארץ או מולדת ממטענם הרגשי: תרשים גיאומטרי מופשט של אורך כפול רוחב.

תהליך –  "תהליך השלום". מדע מדויק, כמו תהליך כימי.

פיתרון – מטרת תהליך השלום. ללמדך, שה"שלום" הוא ערך מדויק ובלתי ניתן לשינוי כמו פיתרון מתמטי.

כאב – "ויתורים כואבים": קריעת חבלי ארץ, אובדן הבירה, גירוש מאות אלפים יהודים, הכנסת כל ערי ישראל לטווח טילים ופצמ"רים.

כיבוש – כינוי של גנאי, מיאוס ודחייה, בתנאי שמדובר בתפיסת חבלים בארץ ישראל ע"י צה"ל. כיבושי עמים אחרים חסרים את הקונוטציות השליליות הנ"ל.
 
כוחנות – כל פעולה שלטונית ישראלית, אזרחית או צבאית, שמטרתה להגן על חיי יהודים, רכושם ורווחתם.
 
גאולת אדמה – הוצאה משימוש. הוחלפה ב"גזל קרקעות".

התנחלות – שם גנאי להתיישבות יהודית בא"י. מוזכר בד"כ ביחד עם "כיבוש", "כוחנות" ו"גזל קרקעות".

התנתקות – עקירת 10,000 יהודים בא"י מבתיהם והחרבת יישוביהם, ביחד עם הסגת צה"ל, והכל כדי להעביר לערבים שטח "נקי מיהודים", כדרישתם.

התכנסות – כנ"ל, אולם במימדים של פי 10 עד פי 30.
 
טרנספר - כינוי גנאי לגירוש ערבים. אינו חל על גירוש יהודים.

גירוש – עקירת ערבים ממקומותיהם, בעיקר במלחמת השחרור. המונח אינו בשימוש בכל הנוגע ליהודים, שגירושם הוא "פינוי", "הורדה" או "העברה".

ישראלי
– בעל אזרחות ישראלית – יהודי, ערבי, דרוזי, צ'רקסי, רוסי פרבוסלאבי וכד'. התקשורת הישראלית אינה מזהה יהודים בארץ-ישראל. בפיגוע או בתאונות דרכים מדווחים רק על פצועים "ישראלים". זכות הציבור לדעת לאיזה עם או עדה הם שייכים – בוטלה. לצורכי התקשורת הישראלית קיימים יהודים רק בחו"ל. למשל, כאשר מדווחים על תקריות אנטישמיות, על בעל פרס נובל או על אוליגרך.

גילוי נאות: גם המחנה הנגדי, הלאומי/ דתי/ חרדי מפתח לו שפה משלו, שגם אותה ראוי לחקור. שני המחקרים ישקפו את רוחב התהום ההולכת ונפערת בין היהודים בא"י בשאלות של ארץ, לאום ודת.