בשבע 278: בדיוק בדמן

האלבום החדש 'לכל זמן', מכניס את אודי דוידי לרשימת היוצרים בנישת המוזיקה היהודית שעושים מוזיקה עכשווית עם טקסטים בעלי תוכן ומסר.

מרים הופמן , כ"ד בשבט תשס"ח

השילוב של רעיית עיזים ומוזיקה מעלה בדרך כלל אסוציאציות של צלילי חליל ורוח מדברית, אבל הזמר והרועה אודי דוידי מנסה בשנים האחרונות לשנות את הדימוי ולהוסיף למרעה גם גיטרה חשמלית ומערכת  תופים. לא בטוח שהצאן יתלהב, אבל דוידי הצליח לייצר כבר כמה וכמה שירים שהקפיצו לא מעט רחבות בשלוש השנים האחרונות.

שלושה אלבומים בשלוש שנים שיחרר דוידי. זה הספק מרשים לכל מוזיקאי, ובמיוחד למי שאלו שלושת אלבומיו הראשונים. לא תמיד בטוח שהמהירות והדחיסות הללו הן מתכון להצלחה, אבל אלבומו החדש, 'לכל זמן', פשוט ממשיך את הקו שהסתמן בשני האלבומים הקודמים: רוק 'אמצע הדרך' שנע על הציר האנרגטי, עם גלישות מדי פעם לכיוון רגוע ושקט.
הלחנים והכתיבה של דוידי ואשתו לילך ממשיכים גם הם באותו כיוון. הטקסטים אומנם ממשיכים לדבר על 'אלוקים אוהב אותך' ועל 'איזה טוב ה'', אך עם זאת  מרשים לעצמם להיות קצת יותר מורכבים ולתת תחושה של התבגרות והתמקצעות בכל המאפיינים המרכיבים את הוצאת האלבום.

אפשר למצוא דוגמאות רבות של ההשתדרגות שעבר דוידי באלבום הזה: הוא שר טוב יותר, הטקסטים הרבה פחות בנאליים, אולי חלק מהלחנים עדיין מזכירים שירים ממקורות אחרים, אבל גם הם התעדנו והתפתחו. בהרבה מובנים נראה שזה צריך היה להיות האלבום הראשון של אודי דוידי, ושהשניים הקודמים היו בעיקר חלק מתהליך של ניסוי וטעייה, של סינון חומרים עד להגעה לאיזון הנכון בין הרכיבים שידגישו, בכל רצועה כמעט, את הצדדים החזקים של דוידי.

אודי דוידי נכנס כאן באופן ברור לרשימת היוצרים בנישת המוזיקה היהודית שעושים מוזיקה עכשווית, עם עיבודים והפקה מוקפדת שיכולים להתחרות בכבוד בכל מה שנוצר באקלים המוזיקלי הכללי, אבל עם יתרון ברור של טקסטים בעלי תוכן ומסר. שיר הנסיעה 'חוזר אל הבית' והשיר המרגש 'נישא על הרוח' היו צריכים להפוך בקלות לשיר השבוע בכל תחנת רדיו המכבדת את עצמה, לו לא הייתה כאן אפליה בוטה של תכנים עם שאר רוח.

 עוד יתרון הוא שהשירים ב'לכל זמן' באים לעשות שמח, וגם השקטים שבהם הם בעלי מסר של תקווה, עד שאפילו הלוקים בציניות חורפית יכולים לקחת כמה מנות של 'תחשוב טוב יהיה טוב' ולהעלות חיוך על הפנים.

רצועות עם פוטנציאל שלאגרי: 'אם אשכחך' הרגוע והעדין הוא ניגון חופה קלאסי, 'וישמע קולי' עם סולו מתוק של הראל דוידי ששבה את האוזן גם באלבום הקודם, ו'שמח' באווירת שמחם קפיצית ומעגלית שמזה עשור וחצי לא נצפתה באזורנו.

לתגובות ולהמלצות על מוזיקה טובה ניתן לכתוב לדוא"ל : thejrhythm@gmail.com