בשבע 278: שורד בזכות הפחדנים

אריה אלדד , כ"ד בשבט תשס"ח

יש מפקדים בצה"ל שהיו מוכנים להשליך חייהם מנגד במלחמה על ארצם, אבל חסרים את האומץ לשחות נגד הזרם ולדבר גלויות נגד מקבלי ההחלטות.

בשכבר הימים סבור הייתי כי יש בני אדם אמיצים ויש פחדנים.

ועוד ידעתי כי יש מי שמעצם טבעו מטה שכמו לשאת בעול האחריות  ויש כאלו המתנערים ממנה.

ויש דוברי אמת ויש שקרנים.

אבל ככל שאני רואה יותר בעולם הזה אני  מודע יותר לגווני הביניים. יש סוגים שונים של אומץ. וגם האחריות שתי פנים לה. יש בצה"ל מפקדים רבים שאיש לא יטיל ספק באומץ ליבם. מול אויב  מחופר , יורק אש, לא יהססו לקום ולהסתער ראשונים. להשליך חייהם מנגד. אבל לא נמצא בצה"ל זה שלנו גם מפקד בכיר אחד בימי המלחמה הרעה ההיא בלבנון שקם והתריס כלפי הממונים עליו כי כך אין מנצחים במלחמה, והיה מוכן גם להקריב את הקידום והקריירה האישית שלו, להניח את דרגותיו על השולחן, כיוון שלא היה מוכן להשתתף באחריות למחדל או למעשה נטול תכלית שסופו מותם חסר הטעם של חיילים. איך זה שבצבא  עתיר אמיצים נוכח פני האויב , המוכנים להקריב את חייהם במלחמה לא נמצא גם אמיץ אחד המוכן להקריב את הקריירה שלו במאבק על עמדותיו המקצועיות, על האמת שלו?

האם זו אותה רובוטיקה שגרמה לכל מפקדי צה"ל הבכירים להשתתף גם בגירוש יהודים מבתיהם גם כשידעו שזה פשע? שזה יפגע בביטחון ישראל? האם האומץ  מאפשר להם לחרף נפשם למות כל עוד הם בתוך העדר ולא מניח להם לסכן הרבה פחות מזה כשהם מתבדלים מהעדר?

יש מנהיגים, בודדים מאד במחוזותינו המסוגלים לקבל על עצמם אחריות לכישלון ולהתפטר גם כשהם משוכנעים שאין הם אשמים בו. לא היו לנו ראשי ממשלה רבים כאלו בישראל. גולדה מאיר התפטרה  לאחר פרסום  מסקנות ועדת אגרנט אף שזו לא עסקה בדרג המדיני. אולמרט לא התפטר אחרי דו"ח הביניים של וינוגרד אף שהועדה קבעה  את אחריותו לכישלון באופן שאינו משתמע לשתי פנים, ובחוצפתו שאין לה שום גבול הודיע כי בשום פנים לא יתפטר גם אחרי פרסום הדוח הסופי של הוועדה שמינה לחקור את כישלון המלחמה בלבנון. עבור אולמרט "לשאת באחריות" אינו התפטרות לאחר כישלון אלא הטלת אשמה באחרים והתחייבות להמשיך ולשאת באחריות לניהול המדינה  לנצח. גם כשאיש אינו מבקש זאת ממנו. בשביל אולמרט מדינת ישראל איננה ערך, היא מקום עבודה. מולדת היא נדל"ן, תבוסה היא ניצחון או לכל היותר כשל שכבר תיקן ברוב חריצותו.

אולמרט שורד בזכות הפחדנים. אלו שלעולם לא יעיזו לצאת מן העדר גם כשהם רואים שהוא שועט ב"קוראלס" אל השחיטה. ולהם אני מבקש לעוץ עצה אחת: למה לא תמצאו לכם מנהיג שלא הפך את הטעות לאורח חיים? רק לאחרונה הודה אולמרט כי טעה כמעט לכל אורך חייו הפוליטיים, ועכשיו,  רק עכשיו הוא יודע מהי הדרך הנכונה : דרכה של "שלום עכשיו" . לצערנו לא גרם ההווה השמאלני לאולמרט לקבל החלטות מוצלחות יותר – והדרך בה ניהל את המלחמה תוכיח.

אולי עדיף  לפיכך לכל המאמינים בדרכו למצוא להם מנהיג אחר? כזה שלא טעה כל חייו ושב וטעה שוב ושוב גם במלחמה? ואולי כדאי לנסות – רק לשם הגיוון – למצוא גם מנהיג שאינו מושחת עד היסוד?