בשבע 278: ברק, שחרר אותנו מאולמרט

לפחות עכשיו שר הביטחון אהוד ברק לא יוכל יותר לומר "נחכה לדו"ח וינוגרד". מה גם שהוא היה צריך לדעת מה קרה במלחמה כבר מזמן. לדעת ולתקן ● יש להפעיל עליו לחץ, כי המפתחות בידיים שלו.

משה מוסקל , כ"ד בשבט תשס"ח

לכאורה לא קל לכתוב יום לפני פרסום דו"ח וינוגרד דברים שיתפרסמו אחרי פרסום הדו"ח שכולם מחכים לו כבר שנה וחצי. כמי שתבע את התפטרותו של אהוד אולמרט, ראש הממשלה, ואת התפטרות שריו כנושאים באחריות למה שקרה במלחמת לבנון השנייה, כמי שחשב שלא צריך להקים ועדת חקירה, כמי שדו"ח וינוגרד לא יחדש לו דבר, הבעיה הזו לא קיימת אצלי. ואכן, מבלי לזלזל חלילה בכבודם של חברי הוועדה, לא ממש חשוב מה נכתב בדו"ח וינוגרד.


המאבק הזה אינו רק בשם ההולכים, כדי שלא יהפכו ל"זיכרון רחוק", כפי שרצה ראש הממשלה כבר מיד עם תום המלחמה. המאבק הזה הוא בשם הערבות ההדדית בין כל חלקיה של החברה. המאבק הזה הוא עבור החיים עמנו פה היום
מה אם כן חשוב ביום שאחרי שלא היה ביום שלפני? מה שטוב ביום שאחרי זו העובדה שלא ניתן יותר להשתמש בתירוץ "נחכה לדו"ח, נקרא מה כתוב, ונחליט מה טוב למדינה"! כשברק השתמש בתירוץ הזה, אמרתי לו שהדבר מדיר שינה מעיניי. וכי שר הביטחון של מדינת ישראל לא יודע מה קרה במלחמה ולא תיקן מזמן את כל מה שהיה טעון תיקון כדי שנהיה ערוכים למלחמה הבאה, על-מנת שלא תפרוץ? ואם חלילה תפרוץ, שנהיה ערוכים להשיג ניצחון מכריע ולא "בנקדות". וכי יש משהו בהתנהלות חסרת האחריות של הדרג המדיני שאהוד ב' לא יודע על אהוד א'? הרי הוא היה החבר הטלפוני שלו במלחמה. והאם בוז'י ופואד לא עדכנו אותו על שתיקת הכבשים? הרי פואד כבר הודיע: "כולנו אשמים".

ואכן, מי יאמר לנו מה טוב למדינה לעת הזו? אם נשאל את סגנו של ברק במשרד הביטחון, מתן וילנאי, הוא יאמר לנו במילים מכובסות שהערך "יציבות שלטונית", קרי: הידבק לכסא, חשוב יותר מהערך אחריות לאומית. אם תשאלו את מזכ"ל 'שלום עכשיו', הוא יאמר לכם: נכון, אולמרט כשל במלחמה, אז מה? הוא מוכר לנו שלום עכשיו עם אבו-מאזן, אז מה זה חשוב אם הוא נכשל נוכח פני אויב או אם אנאפוליס היא ספין מבית מדרשו?

בין בחירות עכשיו לשלום עכשיו, ודאי עדיף שלום עכשיו; גם אם אשליית העכשיו הזה נמשכת כבר עשרות שנים. כך או כך, את הלחץ נפעיל על ברק, כי לטוב ולרע המפתחות בידיים שלו.  

מי צריך ללחוץ על ברק?

את הלחץ "נפעיל", מי זה "נפעיל"? למי כל כך חשוב להפעיל לחץ על ברק כדי שיחזיר את המנדט לעם? מי ירוויח ומי יפסיד מבחירות עכשיו?

על-פי הסקרים, הליכוד בראשות נתניהו עשוי להגיע לשלושים מנדטים לעומת התריסר שיש להם היום. לכאורה, היו הליכודניקים צריכים להפוך עולמות ולהוביל את המאבק להקדמת הבחירות. אבל מכיוון הליכוד לא ממש רואים ושומעים על פעילות כלשהי.

מרצ-יחד עם חמישה מנדטים, כמה היא עוד יכולה לרדת? לכאורה, יש לה עניין להקדים בחירות. אבל היא לא ממש נראית נלהבת, ואפילו מראה סימני תמיכה בממשלה הנוכחית, מתוך פחד מעלייתו של נתניהו.

מי שנקראים 'כתומים' לכאורה היו צריכים לפעול במרץ להפלת ממשלת אולמרט שמאיימת בהורדת מאחזים, ובהמשך בעקירת יישובים. אבל גם הכתומים לא ממש נראים בשטח ולא עושים מאמץ להחזרת המנדט לעם.

לברק עצמו, שאינו חבר כנסת ולא יכול להרכיב קואליציה כדי להיות ראש ממשלה בכנסת הנוכחית, ולמפלגתו, צפויה, נכון לעכשיו, תוספת של מנדט אחד עד שלושה. האם זו סיבה להקדים בחירות?

אז למי יש עניין לעת הזו לנהל מאבק כדי להחזיר את המנדט לעם?

לכן, ברור שהמאבק המתנהל עתה בחברה הישראלית לא מתחלק בין אינטרסים של עלות-תועלת כסאולוגיים. המאבק כעת מתנהל על מהותה של המדינה הזו ועל ערכיה. המאבק עתה הוא על "אחריות אישית ולאומית" של מנהיגים כלפי העם.

המאבק הוא על אמירת אמת. המאבק הוא על קיום הבטחות של נבחר לבוחריו. המאבק הוא על המוסר והמצפן המוביל את המנהיג בטרם ישלח את חייליו אל שדה הקרב. במאבק הזה נמצאים היום אלו שהחלטות המנהיגים הוציאו אותם אל שדה הקרב, ממנו שבו מצולקים, ויש כאלו שלא שבו מהקרב ואחרים נושאים את זעקתם.

המאבק הזה אינו רק בשם ההולכים, כדי שלא יהפכו ל"זיכרון רחוק", כפי שרצה ראש הממשלה כבר מיד עם תום המלחמה. המאבק הזה הוא בשם הערבות ההדדית בין כל חלקיה של החברה. המאבק הזה הוא עבור החיים עמנו פה היום, כדי שמלחמה לא תבוא לעולם. ואם בכל זאת תתרגש עלינו מלחמה, יהיה הצבא ומעליו הממשלה ערוכים ומוכנים כדי לסיימה בניצחון בהכרעה מהירה.