בשבע 278: שאלת השבוע

אנשים שהמערכת בחרה , כ"ד בשבט תשס"ח

שאלת השבוע: האם מוצדקת דרישת ש"ס להעלות בחזרה את הקצבאות למשפחות ברוכות הילדים?

לחנך להתנהלות כספית נכונה/ אריאל לדרברג, ארגון 'פעמונים'

הגדלת הקצבאות היא דבר חיובי שאנחה גדולה בצדו, ולא רק אנחת רווחה. עם התמיכה בהגדלת הקצבאות, שתביא רווחה לאלפי משפחות, חובה לזכור ולהזכיר כי הפתרון הכלכלי של המשפחות אינו מסתיים בהגדלת קצבה כזו או אחרת.

אנו נפגשים עם משפחות רבות שהכנסתן גדלה, אך בגלל חוסר ידיעה כיצד להשתמש בכסף, הרווחה הכלכלית לא הגיעה בהתאם, ומצבה של המשפחה לא השתפר. על אף הגידול בהכנסה. בו בזמן, להליך כזה או אחר של הגדלת הכנסה, המשפחה צריכה ללמוד לנהל את משק הבית בצורה נכונה, לתכנן את ההוצאות בהתאם להכנסות, ואף להפריש כסף לצרכי העתיד. אם באמת חפצים אנו ברווחת המשפחות – יש לתת להן כלים כדי שיידעו לנהל נכון את משק ביתן. משפחה שאינה משנה את התנהגותה הכלכלית תעשה אותן טעויות גם בכסף הנוסף שיהיה לה, ואין לדבר הזה סוף.

מתוך הניסיון הרב שארגון 'פעמונים' צבר במהלך השנים, השינוי הניכר והחיובי של המשפחות בנושא הכלכלי מותנה בראש ובראשונה ברצון של המשפחה לחיות חיים כלכליים מאוזנים ונכונים.

כל הגדלת הכנסה צריכה להגיע כהשלמה לתכנון כלכלי. הגדלת הכנסה צריכה לחזק את המשפחות שנמצאות בתהליך כלכלי. כיוון שכך, הגדלת הקצבאות, אם כוונתה הבאת רווחה למשפחות, צריכה להיות משולבת בהדרכה מקצועית למשפחות כיצד הן צריכות לחיות נכון. אמירה זו נכונה גם לשאר התמיכות הניתנות למשפחות – הן תמיכות ציבוריות לסוגיהן, והן תרומות פרטיות.

התניה זו נכונה מכל היבט: תורני, מוסרי וכלכלי.

קצבאות ליהודים בלבד/ ח"כ צבי הנדל האיחוד הלאומי-מפד"ל

"חוכמה בגויים תאמין". אחד מגדולי אויבי ישראל בדורנו, הרוצח הנאלח ערפאת יימח שמו, וגם כל המסיתים כוהני הדת המוסלמיים, דרשני המסגדים, הטיפו שוב ושוב לערבים היושבים בארצנו שרק דרך רחמה של האם הערבייה ננצח במאבק לגירוש הציונים מארץ ישראל.

לצערי, אני נאלץ להשתמש כתנא דמסייע בגדולי אויבינו הנאלחים משום שמאז מנהיגותו של בן-גוריון, המנהיגות הישראלית אינה מצליחה להפנים מה שהערבים מטיפים ומיישמים בפועל כדי להביס אותנו בנשק הדמוגרפי – עידוד הילודה.

במשך שנים נהגה ישראל להעניק קצבאות ילדים לכל אזרחי המדינה, וכמו כן הוענקה תוספת ניכרת למה שהוגדר בצורה רחבה "יוצאי צבא", שהכלילה כמעט את כל האוכלוסייה היהודית, וזאת ממניעים ציוניים שאין להתבייש בהם: לעודד את הילודה היהודית, ולהוציא מכלל מקבלי הקצבאות את האוכלוסייה הערבית.

לצערי, במסגרת הבטחת הח"כים הערבים לתמוך בהסכמי אוסלו האומללים, העניקו יצחק רבין ז"ל ובייגה שוחט, שכיהן אז כשר האוצר, את קצבת יוצאי הצבא גם לאוכלוסייה הערבית.

הכללת הערבים במסגרת הזכאים לקבלת קצבת יוצאי צבא גרמה במשך השנים לנסיגה קשה בבשר החי של הקצבאות בשל נטל תקציבי כבד, תוצאת השוחד לפוליטיקאים הערבים. מאז, כל ניסיון שלנו להשיב את המצב לקדמותו נכשל בנימוקי האוצר לקשיי תקציב, וכמובן בהאשמה לגזענות נגד ערביי ישראל.

אין לי ספק שבקונסטלציה ממשלתית נכונה שבקרוב תנהיג את ישראל, אפשר יהיה לשוב לנוסחה משפטית שתגדיל מאוד את קצבאות הילדים לציבור היהודי, כדי לעודד את הילודה. זה צורך לאומי קריטי מהמעלה הראשונה.

הצעת ש"ס היא פשטנית, זמנית, והמדינה לא תוכל לעמוד בה לאורך זמן. ובצדק. משום שהיא מכלילה גם את הערבים, וכך מעודדת את האויבים בתוכנו ומטילה עול תקציבי בלתי אפשרי. אני, כאמור, לא מתבייש להצהיר בקול רם שחובת עידוד הילודה מוטלת מבחינתנו רק כלפי העם היהודי.

צריך גם לזכור שש"ס, הנמצאת במצוקה בדעת הקהל בקרב ציבור בוחריה, מבקשת להתכסות ב"הישג" כדי להתחמק מאחריות לישיבה בממשלה שללא ספק שועטת לעקירת כל יישובי יהודה ושומרון ומכירתם, ואף מתכוונת להעז לחלק את בירתנו ירושלים. ומצווה חלקית וזמנית הבאה בעברה – שאין לסלוח עליה – פסולה מיסודה. 

להגדיל, אך בזהירות/ פרופ' בן ציון זילברפרב, לשעבר מנכ"ל משרד האוצר

קיצוץ הקצבאות הדרסטי, הן קצבאות זקנה והן קצבאות הילדים, בוצע בשנת 2003. נזכיר כי באותה תקופה, 2001–2002, המשק היה במיתון הארוך והעמוק ביותר שהיה מאז קום המדינה. הגירעון בתקציב הממשלתי גדל מאוד בגלל תקבולי מסים נמוכים, שנבעו מהמיתון, והיתה סכנה ליציבות הכלכלית. חשוב גם לזכור כי עד לשנת 2000, פרוץ האינתיפאדה, חלקו של תקציב הביטחון בכלל התקציב וכן חלק התקציב שהלך לפירעון חובות של הממשלה קטנו. המקורות שהתפנו, כעשרה אחוזים מהתקציב, הלכו כמעט כולם להגדלת תשלומי הרווחה, ובעיקר לקצבאות. משום כך, ברור שכאשר נוצר הצורך בהקטנת הגירעון בתקציב, המקור העיקרי לכך היה אותו חלק שגדל מאוד לאורך השנים, קרי: הקצבאות.

עם היציאה מהמיתון, הבעתי את דעתי כי יש להחזיר חלק מהקיצוץ בקצבאות, ובעיקר לקצבאות הזקנה. אשר לקצבאות הילדים, הדברים מורכבים יותר. אחת מהבעיות המבניות הקשות של המשק הישראלי היא אחוז ההשתתפות הנמוך בכוח העבודה. הווה אומר, אחוז האנשים העובד או המחפש עבודה מבין האנשים בגיל הרלוונטי לעבודה, נמוך בהשוואה למדינות המפותחות.

אחת הסיבות לכך היא מערכת הקצבאות הנדיבה שאפשרה להימנע מיציאה לעבודה כשמשק הבית נסמך על הקצבאות. באופן זה, הנטל של אחזקת הסקטור הציבורי על הוצאותיו ועל התמיכות שהוא מעביר לנצרכים נופל על חלק מצומצם יותר של האוכלוסייה. עם צמצום הקצבאות, התברר כי אחוז ההשתתפות בכוח העבודה אכן עלה עלייה ניכרת. זה תהליך מבורך שגם מוסיף תפוקה למשק וגם מחלק את נטל ההוצאות לביטחון, לרווחה, לחינוך ועוד, בין חלק גדול יותר באוכלוסייה.

החשש הוא שאם תוחזרנה הקצבאות לרמתן הישנה, תהליך זה עשוי להיפסק ואף לחזור למצבו הקודם.

ניתוח זה נוגע כמובן לקצבאות הילדים, אך אינו רלוונטי לקצבאות הזקנה. שם מדובר באוכלוסיה שכבר פרשה ממעגל העבודה, ולכן שם אני תומך בהגדלת הקצבאות. תיקון בקצבאות הילדים מחייב זהירות כדי שלא ייווצר תמריץ שלילי ליציאה לעבודה.

להציל את מעוטי היכולת/ ח"כ שלמה בניזרי, סיעת ש"ס

בעבר, כאשר התקבלה ההחלטה להעלות את קצבאות הילדים, אי אז בשנות השבעים, החליטו על כך כיוון שהבינו שכדי להעלות את ראשיהן של המשפחות מעוטות היכולת, המדינה מוכרחה לסייע להן. אסור לשכוח שסוף-סוף זה כסף של האזרחים עצמם.

ואכן, הקצבאות הצליחו להוכיח את עצמן. והראייה, שמרגע שהקצבאות נסגרו – מאות אלפים ירדו אל מתחת לקו העוני. הסיבה שהפסיקו את הקצבאות היא שחשבו שכך אנשים יתחילו לעבוד, אבל זו ראייה מוטעית. הרי מדובר באנשים שגם אם ייצאו לעבוד, הם יקבלו 4000-5000 ש"ח לחודש, לכל היותר. וכשיש 12 נפשות – בלתי אפשרי לקיים משפחה בהכנסה נמוכה כזו. מה גם שהטענה שיש לבטל קצבאות כדי שהחרדים ייצאו אל מעגל העבודה – כי הרי הם אינם עובדים – זו טענה שאינה נכונה. או שהבעל עובד, או שהאישה עובדת. יש זוגות כאלה גם אצל החילונים, שלא שני בני הזוג עובדים.

לכן, הברירה היחידה שיש למדינה – אם היא רוצה להציל אותן משפחות, ולא רק להתקיף אותן שייצאו לעבוד או שלא יולידו ילדים – היא רק להחזיר את הקצבאות.

מוזר הוא שביום אחד החליטו, באופן דרקוני, לקצץ את הקצבאות. כך הוסיפו סבל לאנשים שכבר לקחו משכנתא ובנו את העתיד שלהם, כיוון שידעו שיש להם הכנסה מהקצבה. הם נפגעו כלכלית.

טענו שביטול הקצבאות יגרום לחרדים להביא פחות ילדים לעולם. זו טעות. הרי אבי הוליד שמונה ילדים עוד לפני שהיו קצבאות, וגם אני לא מתכנן את חיי לפי הקצבאות. ליעקב אבינו היו 12 ילדים. יש מצווה של פרו ורבו, והקצבאות לא ישנו את זה.