בשבע 280: יש פתרון לכל חלום

הקשר של הפסיכואנליטיקן ד"ר דוד ג'רבי לחלומות, התחיל מפרשת בר המצווה שלו, שעסקה ביוסף וחלומותיו.

יפה גולדשטיין , ח' באדר תשס"ח

"חלום לא מפורש שקול למכתב שלא נקרא מתוך החיבור לעומקו של הלב, לתת מודע", אומר ד"ר דוד ג'רבי, פסיכואנליטיקן שומר מצוות, מומחה לטיפול באמצעות חלומות, שמגיע אלינו מאיטליה.

הדברים הם פרפראזה של ג'רבי למאמר תלמודי, המאשר לו בדיוק הן את מה שלמד במכון הפסיכואנליטי היונגיאני ברומא, והן את מה שהוא מלמד כבר שנים בארצות כמו איטליה, יפן, דרום אפריקה, קנדה אוסטרליה ועוד. במסגרת מסעותיו בעולם הוא מטפל בטראומות מקומיות שם באמצעות עיבוד החלומות, וגם מנסה להעביר את המסר האנושי שצמח מהטראומה היהודית האישית שלו.


חלומותינו הם המקום שבו יש חופש לבטא גם את מה שלא אפשרי. בהם מתרחשת ההתבוננות הפנימית על החלקים האפלים, וגם על האור הפנימי שלנו. אני רואה את החלומות כתפוז עסיסי המחכה שיסחטו אותו כדי לשתות ולקבל את הכוחות להתקדם עם המסר החדש שהם העבירו לנו"
לפתור חלום זו עבודת קודש


כעת, באחת מגיחותיו הרבות לישראל, כאן מרוכזת משפחתו הקרובה וכאן הוא חבר במכון היונגיאני הישראלי, אנחנו פוגשים את ד"ר ג'רבי במכללה לבנות בבית וגן בירושלים, בה הוא מעביר זו השנה השנייה סמינר מרתוני של טיפול באמצעות חלומות. המשתתפות הן כשישים נשים, המתמחות או מלמדות במגמה החדשה ללימודי תראפיה באמנות, מוסיקה, תנועה, פסיכודרמה וביבליותרפיה, שנפתחה בשנה שעברה במכללת בית וגן.

העברית של ג'רבי, המהולה במבטא איטלקי, טובה דיה כדי להסביר למשתתפות את אופי ומהות העבודה המיוחדת הזאת, וכדי להבין היטב את דבריהן. ביום הראשון של הסדנה האינטנסיבית הנחה את המשתתפות להזמין חלום לפני השינה.
למחרת נבחר בגורל חלומה של אחת המשתתפות. הוא עוצם עיניים ונראה מרוכז בכל הווייתו, מנסה להיות עם בעלת החלום בחלומה עד כמה שניתן. מבחינתו לא מדובר באיזשהו שעשוע אינטלקטואלי בניסיון לפרש חלום, אלא ב"עבודת קודש ממש", מין כניסה לקודש הקודשים של פנימיות האדם, למקומות הכי כאובים ופצועים. ג'רבי מדגיש שהדבר מחייב התייחסות מאוד מכבדת, מלאת אמפתיה וחמלה, ולא שיפוטית או ביקורתית, גם כשהיא מזהה את המקומות האפלים והחלשים בזולת.

המספרת מגוללת חלום לא ברור לה, בו היא יושבת בכיתה לפני מבחן. המורה, שהיה אמור להכין את הכיתה למבחן בגיאוגרפיה, הקדיש את השנה להרבצת ערכי אהבת העם והארץ בתלמידים, שכעת אינם מוכנים למבחן החיצוני. המפקחת שנכנסת, אימו של המורה, מתביישת מאוד בבנה, שכעת מנסה להשיג אישור לבחינה אלטרנטיבית.

ג'רבי מנסה לבדוק עם החולמת מה עומד כנגד המבחן שבחלום, שמתברר כמבחן של החיים. הוא גם מנסה לברר איתה מהם הרגשות שעולים בתוך מציאות החלום. למשל - מהי הבושה הנזכרת והיכן היא מצויה בחייה עכשיו? בעקבות הבירור עולה רגש בושה שהחולמת יודעת שעליה לחוש בעקבות החלטתה להמתין המתנה ארוכה מהמקובל בין הלידות, מה שמנוגד לחינוך ולמוסכמות בחברה הציונית-דתית בה צמחה, המעלים על נס את הלידות כתרומה הגדולה ביותר של האישה.

החולמת בוחרת משתתפות שתגלמנה את תפקידי הדמויות או העצמים המשמעותיים בחלום. במעין פסיכודרמה של החלום הזה, נכנסות במהלך האלתור הדרמטי עוד משתתפות שמרגישות שיש להן מה לומר, כקולות משמעותיים ומנוגדים של החולמת, שאולי לא הופיעו מפורשות בחלום. כמו אחותה, אישה ברוכת ילדים שהקדישה את עצמה לגידולם, שהיא מודל הפוך העלול לעורר את רגשות הבושה.

מתפתחת סצינה דרמטית שמצליחה לסחוף לתוכה את כל המשתתפות. גם להן, מסתבר, לא זרה ההתלבטות הזו בין הקולות שמדברים בשם ה'עצמי' של החולמת, השואף לממש את עצמו בלי להתעייף כל כך בהריונות צפופים ולהשקיע עוד זמן בילדים שכבר נולדו, לבין הקול האידיאליסטי, המציג רף גבוה של מסירות נפש ומחוייבות לערכים לאורם חונך הציבור הזה. את הקול האידיאליסטי מייצגת בין היתר אחת המשתתפות שנבחרה לתפקידה בגלל הריונה המתקדם. בסיכום העבודה על חלום זה, התוודתה האישה שאמנם במשחק החלום גילמה בלהט את הקול ה'אימהי', למרות שבתוכה היא עדיין קרועה בינו לבין הקול ה'אנוכי' היצירתי, כאשר עד היום, כשהיא כבר בהריון העשירי, לא הצליחה להכריע ביניהם...

מעניין שבלהט הוויכוח הרגישה החולמת פתאום שמשהו השתנה בה, ושכעת ליבה דווקא נוטה לקול השני, ופחות נתון לקולן של הנשים שבאו להזדהות ולבטא את טענותיה נגד הריונות צפופים ובעד מימוש ה'אני'. בסופו של יום  אינטנסיבי, היא אומרת לי שהיא חוזרת הביתה עם איזושהי תובנה חדשה על שני הקולות הנאבקים בתוכה ועם החלטה חדשה.
 
השואה חדרה לחלומות

ג'רבי, הנראה מהצד כמנצח שאינו מנגן, ומתערב רק כשמשהו תקוע במהלך הדרמטי, מאמין שאין שום דבר מקרי או סתמי. הנה, הוא  אומר לי, כל החלומות שעלו בגורל שהפילו המשתתפות כדי לעבוד עליהם בקבוצה, הם לגמרי לא במקרה גם החלומות שלו עצמו.

כולל החלום הזה שעל פניו נשמע כחלום 'נשי' טהור? 

"כן", הוא מפתיע, ומסביר שגם הוא כמי שהתמסר ליעוד שהטיל על עצמו לחקור את הנושא ולרפא בעזרת פתרון חלומות, לא התפנה עד היום להקים משפחה, ורק כיום הוא מרגיש פנוי ומוכן לקיים גם את היעוד הזה, ולהשתקע בישראל.

ואיפה נוגעים בך, יליד לוב, חלומות על השואה, שגם הם עלו בסדנה?

ג'רבי: "באיזשהו מובן עברנו שואה כשנאלצנו לברוח מלוב. עד גיל עשר חיינו באידיליה עם  השכנים הערבים. בבוקר למדתי בתלמוד תורה ואחר כך הייתי משחק עם ילדיהם. בבית הרגשתי אמביוולנטיות: יחסים טובים עם הערבים, אבל מתוך שמירת מרחק, שלא הבנתי את פשרה. פתאום, אחרי מלחמת ששת הימים, התחילו לרדוף אותנו. לוב קרובה למצרים, ונאצר עודד הרג יהודים. השתלטו לנו על חלק מהשטח וחצו את המרפסת שלנו בקיר שאותו לא יכולתי לעבור.

כילד לא הבנתי למה. השאלה הזאת נשארה בתוכי וגעשה בי הרבה שנים.

"כל הקהילה היהודית ברחה, הרבה עלו לישראל. הוריי ברחו לאיטליה. אבי, שעסק בזהב ויהלומים, השאיר מאחור את  הבית והחנות. שנתיים אחר כך, כשקדאפי עלה לשלטון, הוא החרים את כל הרכוש היהודי ואסר על כניסת יהודים.


"אתה מוצא שאדם מקבל כוח לעשות מחלומותיו. אני למשל הגעתי ללוב כדי להוציא מבית אבות את דודתי, היהודיה האחרונה שנשארה שם. כשניסיתי להגיע לשם שנית, דחו בשגרירות את פנייתי. הייתי מוותר, אבל בחלום ראיתי מעטפה, עליה המילה: 'התקווה'. מהחלום הזה לקחתי כוח לפעול בתקווה להצליח למרות התשובה השלילית. ניסיתי שוב, ואכן, הפעם קיבלתי את האישור"
באיטליה היינו פליטים חסרי כל. גרנו בעוני בחדר אחד. למדתי בבי"ס יהודי ואחר כך בסמינר לרבנים, אותו לא סיימתי כי כנראה הייתי צריך לעזור לאנשים להגיע לקשר עם ה'רב הפנימי' שלהם. בינתיים, במקום להמשיך בלימודים באוניברסיטה, הרגשתי שאני חייב להרוויח הרבה כדי להרים את המשפחה. עבדתי בכל עבודה, גם בבזויות ביותר כמו מכירת ירקות בשוק וסבלות. הפכתי סוכן של כל מה שנפל לידי, כולל בולאות מישראל. ב"ה הצלחתי לייצב את המעמד הכלכלי של המשפחה.

"כשנפטרו תוך שנה שישה אנשים מהקרובים לי ביותר, החל מאבי, שסבל מדיכאון על אובדן פרנסתו ומעמדו, סבי, דודי, אחייני, גיסי והחבר הכי טוב שלי, הפסקתי לישון כמו שצריך והתחילו החלומות המעיקים, מהם הבנתי פתאום עד כמה השואה הפרטית שלנו מעיקה עלי".

איך למדת זאת מהחלומות?

ג'רבי: "השינה שלי, כשכבר ישנתי, היתה רדופת חלומות קשים. חיפשתי תשובות בכל מקום, אצל רבנים ומקובלים, בקברי צדיקים, כולל קברו של אהרון בירדן. הייתי מדוכא. רציתי להבין למה פתאום מופיע לי בחלום נאצי האוחז בכף מלאה אפר ורוצה שאצא, ואני בכלל לא שייך לשואה? עד היום זכר החלום הזה מעלה בפי ובשפתיי יובש נוראי ומחנק. הגעתי לכל מיני מטפלים והילרים בעולם ולא קיבלתי תשובה. ואז פגשתי פסיכולוג איתו עבדתי על החלום. זה כל כך הצליח, שהחלטתי ללמוד פסיכולוגיה עם התמחות יונגיאנית, שעוסקת הרבה בחלומות. בעבודתי על החלומות הבנתי שאני לא רוצה להמשיך להיות הקורבן של עצמי ופליט של הסבל היהודי. רציתי מזור מהטראומה של הגלות, לי ולאחרים. כי לא יעזור, צריך לקחת אחריות. אפשר לומר שתודות לחלומות, אליהם אני קשור כבר מאז הבר מצווה, נרפאתי מפצעי מהשואה שלי".

מה הקשר בין החלומות לבר המצווה שלך?

ג'רבי: "בגלל המלחמה לא קיימו את הבר מצווה שלי בזמן אלא בפרשת 'מקץ', שמספרת על יוסף. זו הפכה לפרשת הבר מצווה שלי, כנראה שלא במקרה. מאוחר יותר עשיתי את הדוקטורט בפסיכולוגיה על החלומות של יוסף. כשלמדנו את הפרשה לבר מצווה, אמר לי הרב שהפרשה קשורה לגורל שלנו. מאז יוסף קשור מאוד חזק אצלי, גם לנושא החלומות וגם לנושא השלום, משום שהוא היה איש שנתן שלום גם לאויביו. איש מלא סליחה, כי בשביל השלום צריך לסלוח. לא כפראייר אלא כניסיון, ולא לפני שאתה בודק אם האויב אכן חזר בו, כמו שעשה יוסף עם אחיו".

לממש את המסר

מה הדגש היהודי שלך כפסיכולוג יונגיאני יהודי?

ג'רבי: "בדקתי ביהדות מה שלמדתי על החלום. למשל, היהדות אומרת על החלום שהוא הולך אחרי הפירוש. המשמעות היא שאתה מאמין בפירוש והולך אחריו ומממש אותו. כמו שיהודה אומר ליוסף, אחרי שיוסף מספר את חלומותיו: אתה תשלוט עלינו? ויוסף מאמין, מקבל כוח מהפירוש הזה לחלום, וזה מתממש. אתה מוצא שאדם מקבל כוח לעשות מחלומותיו. אני למשל הגעתי ללוב כדי להוציא מבית אבות את דודתי, היהודיה האחרונה שנשארה שם. כשניסיתי להגיע לשם שנית, דחו בשגרירות את פנייתי. הייתי מוותר, אבל בחלום ראיתי מעטפה, עליה המילה: 'התקווה'. מהחלום הזה לקחתי כוח לפעול בתקווה להצליח למרות התשובה השלילית. ניסיתי שוב, ואכן, הפעם קיבלתי את האישור.

"אם את שואלת על יונג – אצלו אין אלוקות. הוא דיבר על הארכיטיפ (סמל אופייני לחברה) הקולקטיבי של כל נפש העולם. אני מאמין בה'. אצל יונג יש אחדות בין זכר לנקבה, אבל במישור הסימבולי. הזוהר אומר שלא מספיק שתהיה אחדות סמלית אלא זה צריך להיות ממשי. יונג היה מתייחס להריון נניח כאל סמל הצורך ביצירה, אמנות וכו'. לפי היהדות אמא זה אמא. הריון זה הריון ממש".

מניין החיבור בין התיאוריות המערביות לבין השימוש בזוהר?

ג'רבי: "כל הצד המיסטי מגיע מהסבים שלי, כל המשפחה באה משם. המשכתי לחפש את זה גם אצל מיסטיקנים מתרבויות שונות. עבדתי במקומות שונים, כולל ברואנדה עם שמאנים. בדקתי בחלומות שמצאתי בהרבה תרבויות, ברואנדה ובדרום אפריקה, באוסטרליה, בקנדה, בדרום אמריקה וביפן, מה הבעיה שם. חלומותינו הם המקום שבו יש חופש לבטא גם את מה שלא אפשרי. בהם מתרחשת ההתבוננות הפנימית על החלקים האפלים, וגם על האור הפנימי שלנו. אני רואה את החלומות כתפוז עסיסי המחכה שיסחטו אותו כדי לשתות ולקבל את הכוחות להתקדם עם המסר החדש שהם העבירו לנו. מהארכיטיפים המאפיינים שבדקתי בעולם, עלה שבכל מקום חזק מאוד הסמל של הקורבן. גם של הרודף וגם של סמל המציל והעד מהצד".

ואכן, בכל הקבוצות איתן עובד ג'רבי, עולה תמיד סמל הקורבן. למשל האישה המקריבה עצמה למען המשפחה. אצלו אישית מדובר בתחושת הקורבן היהודי.

אחרי שנים של עבודה טיפולית וסמינרים בנושא, החליט ג'רבי לעשות מעשה ולהשתחרר מה'קורבן' שבתוכו, כשהוא יוצא ללוב בלווית מסר שהוא סולח ורוצה שלום.

היהודי הראשון בלוב


"השינה שלי, כשכבר ישנתי, היתה רדופת חלומות קשים. חיפשתי תשובות בכל מקום, אצל רבנים ומקובלים ובקברי צדיקים. הייתי מדוכא. רציתי להבין למה פתאום מופיע לי בחלום נאצי האוחז בכף מלאה אפר ורוצה שאצא, ואני בכלל לא שייך לשואה? עד היום זכר החלום הזה מעלה בפי ובשפתיי יובש נוראי ומחנק. הגעתי לכל מיני מטפלים והילרים בעולם ולא קיבלתי תשובה. ואז פגשתי פסיכולוג איתו עבדתי על החלום. זה כל כך הצליח, שהחלטתי ללמוד פסיכולוגיה עם התמחות יונגיאנית, שעוסקת הרבה בחלומות"
זה קרה לפני כשש שנים, בעיצומה של האינתיפאדה, שהציפה את כל הזעם האצור על הילדות ההרוסה של ג'רבי כפליט. אימו, שהגישה בקשה להארכת הדרכון הלובי שלה דרך שגרירות איטליה בלוב, נשאלה אם יש לה קשר עם לובית בעלת שם כמעט זהה לשלה, השוהה בבית אבות בבעלות משפחת קדאפי. זו היתה דודתו, שנותרה היהודיה האחרונה בלוב.

הוא הרגיש שזו השעה לסגור את המעגל ופנה לקדאפי בבקשה להיכנס ולהוציא את דודתו, כשהוא בא עם מסר של שלום תוך הסכמה לוותר על הרכוש המשפחתי. וכך היה ג'רבי ליהודי הראשון שהצליח להיכנס ללוב. בביקור פנו אליו גורמים ממשלתיים בבקשה שיסייע בידם להשיג נורמליזציה ביחסים עם ארה"ב. הרב של רומא איתו נועץ אישר, והפנה אותו לסופר אלי ויזל, כדי שזה יפנה את הבקשה לדרגים ממשלתיים. כך מצא את עצמו הפליט ג'רבי מקושר עם חברי קונגרס וסנטורים אמריקנים בניסיון לתווך בין אויביו לבין אויביהם, ניסיון אותו המשיכו אחרים.

בעקבות הביקור כתב ג'רבי את ספרו האוטוביוגרפי 'בוני השלום' ויצא עם הצגת יחיד: 'עושים שלום עם קדאפי', שהועלתה באירופה, ארה"ב, דרום אפריקה ועוד. ההצגה גררה עימה מפגשים עם צופים פלשתינים, שאמרו לו: "אז אתה שסבלת יכול להבין אותנו. ומה אתה רוצה לומר? שכעת כל הפליטים צריכים לוותר כמוך על בתיהם בשביל השלום?"

ג'רבי ענה להם: "את זה לא אמרתי. אינני יכול לדבר בשמכם. אבל באתי לומר לכם שאמנם השארתי מאחור בית ורכוש, אבל הוויתור הזה בשבילי היה הריפוי הכי גדול".

אתה מאמין שבמציאות הנוכחית יש עם מי לעשות שלום?

ג'רבי, איש של חזון וחלומות, נאלץ להודות בעצב: "קשה מאוד לראות את זה היום".

לפני נפילת מגדלי התאומים חלם שדגלי ישראל, ארה"ב ואש"ף פרושים מכל צידי גופו, זבים דם. אחרי הביקור בלוב חלם חלום משמעותי, בו הוא רואה את גופו כמפה גיאוגרפית של העולם, כולל ערים, נחלים וכו'.

זה אומר שבזהות הפנימית שלך אתה אזרח העולם, שגריר של שלום?

ג'רבי, מחייך: "עד לאחרונה אכן הרגשתי כך. כינו אותי כך כשהופעתי עם ההצגה שלי באו"ם. הרגשתי זהות מורכבת: גם ישראלי, כי אני יהודי, וקצת לובי, כי נולדתי שם, וקצת איטלקי, כי יש לי אזרחות איטלקית. אבל אחרי הסמינר האחרון שהעברתי במכללה, בו זכיתי להיפגש עם הנשים הדתיות הנפלאות שעבדתי איתן, ולהכיר דרך חלומותיהן את העולמות הפנימיים היפים שלהן, אני מרגיש היום ישראלי יותר מכל דבר אחר. היום אני מבין שלפעמים אדם צריך לעבור הרבה בחוץ כדי להיות מוכן להרגיש בתוכו ממש ישראלי"