בשבע 280: קייטנה למסתננים

הגבול הארוך עם מצרים מאפשר הברחה של מאות אפריקנים שרוצים לשפר את איכות חייהם, רובם לא קשורים לטרגדיה בדרפור.

יאיר שפירא , ח' באדר תשס"ח

הגבול הארוך והפרוץ שבין ישראל למצרים, הוא גבול ידידותי כבר שנות דור. אשר על כן הוא משמש בעיקר להחדרת סמים לישראל, סחר בנשים והברחת נשק לשוק הפלילי - לא נושאים ביטחוניים המצדיקים את סגירתו בגדר אפקטיבית. לפני כשבועיים, כשנראה היה שמחבלי החמאס מתכננים לעבור באופן גלוי לסיני, עלה לכותרות הצורך בפיקוח על הגבול. עתה, כשמצרים סגרה את הפרצות בציר פילדלפי ושוב אין המחבלים יכולים לעבור לסיני אלא דרך המנהרות, נראה שהעניין הציבורי בגבול עם מצרים שוקע שוב ל'שגרה', שכוללת בין השאר אחווה בין הממסד הישראלי ובין דורשי עבודה ואיכות חיים מאפריקה.

דרך גבול מצרים נכנסו בשנת 2006 למעלה מ-700 אנשים שלא כחוק. בשנת 2007 שנסתיימה זה עתה עלה המספר ל-4900 איש, כמעט כולם תושבי מדינות באפריקה. למרות מצגת השווא שמנסים להציג ארגוני שמאל שונים, התופעה בעיקרה אינה של פליטים מדרפור הנרדפים משלטון האימים של הערבים בסודאן, שחזרה למולדתם שקולה לגזר דין מוות. פחות משליש מבין הבאים הם יוצאי דרפור, וגם בהם לא מעטים שמגיעים לישראל לאחר שכבר קיבלו תעודת פליט המאפשרת להם לבנות את חייהם מחדש במצרים. רוב הבאים, כך על פי הצהרתם, חודרים לישראל לאחר ששמעו כי בארץ המובטחת יזכו לתנאי חיים טובים בהרבה במדינות מוצאם.

ואכן, על פי תשובה שהגישה המדינה לבג"ץ, המדינה נערכת להתמודדות עם הבעיה. לפני כחמישה חודשים החליטה המדינה להוציא את המסתננים שנעצרו מאגף שהוקצה להם במתחם כלא קציעות, כדי להדגיש את שונותם מאסירים פליליים רגילים, ולהקים בסמוך לכלא מתקן חדש וידידותי בשם הפחות ידידותי 'סהרונים'. בתחילה שוכנו המסתננים בקרוונים, אך לאחר שארגונים שונים התלוננו על רמתם הירודה, העבירה המדינה את המסתננים באופן זמני לאוהלים גדולים מבודדים היטב המצוידים ברדיאטורים ואף החלו בהתקנת חימום מרכזי. כל שוהה מקבל ציוד בסיסי: מגבות, כלי רחצה, צורכי הגיינה, כלי מיטה, ביגוד בסיסי ועוד. גם ארגוני סיוע מורשים להכניס למתקן ציוד נוסף כמו בגדים וצעצועים.

במקום מוגש מזון מבושל וחם, וניתנים שירותי מרפאה ואשפוז. בשל הנשים ההרות הנמצאות במתקן נבנה חדר החלמה מיוחד ממוזג, שישמש אותן להתאוששות לאחר הלידה. קצינת חינוך מופקדת על נושא החינוך במתקן. גן ילדים פועל במקום. שלוש מורות שעובדות חמישה ימים בשבוע חמש שעות ביום, מנצחות על שלוש קבוצות לימוד של בית ספר מאולתר. הילדים לומדים בעיקר חשבון, אבל גם עברית. בנוסף נמצאות במקום מדריכת טאי-צ'י ומדריכה לנשים. חמישה צעירים בשנת שירות מקיימים פעמים בשבוע פעילות של יצירה, מדע וספורט, סטודנטית מתנדבת אחת מלמדת אנגלית.

עובדת סוציאלית אחת כבר עובדת במקום ובעתיד הקרוב אמור השב"ס לאייש עוד שני משרות שכאלה.  בתשובה לעתירה לבג"ץ של ארגוני זכויות אדם שונים וארגוני שמאל, הסבירה המדינה כי התנאים הנוכחיים הם תוצאה של זמן התארגנות קצר של חודשים ספורים, וכי התנאים רק ילכו וישתפרו ככול שינקוף הזמן. עד אז, מעריכים במשרד לביטחון פנים, זרימת האפריקנים לישראל נמשכת בקצב של לפחות 200 איש לשבוע.

כשהממשלה מפירה חוקי יסוד

מחשב בית המשפט לא לקח סיכונים מיותרים, ואת עתירתה של תנועת נאמני הר הבית כנגד ראש הממשלה אהוד אולמרט הפקיד בידיה האמונות של שופטת בית המשפט העליון עדנה ארבל. בעתירה שהוגשה בידי עו"ד נפתלי ורצברגר מבקשת התנועה את התערבות בג"ץ במשא ומתן המתהווה של ממשלת אולמרט עם שאריות שלטונו של מחמוד עבאס על עתיד ירושלים. בעתירה מתבקשים השופטים להורות לראש הממשלה להפסיק לפעול בניגוד לחוק יסוד: ירושלים, שחוקקה הכנסת, וליועץ הממשלה לפתוח בחקירה כנגד ראש הממשלה על פי חוק העונשין המגדיר כבגידה פעולות המקדמות מסירת שטחים ריבוניים לידיים זרות.

עתירה דומה הגישה התנועה כנגד ראש הממשלה דאז, יצחק רבין, לפני יותר מחמש עשרה שנה. כאז כן היום העתירה נדחתה בנימוקים, חייבים להודות, משכנעים למדי. קשה לחלוק על הקביעה כי ממשלה דמוקרטית שיש בידי הכנסת והציבור להפילה, לא יכולה להיחשב בוגדת כאשר היא מובילה מהלכים מדיניים, מפוקפקים ככול שיהיו. גם קשה להתווכח כי אין זה מין הראוי שבג"ץ יתערב בדברים המסורים לפוליטיקה, לעם ולדמוקרטיה.

קשה להתווכח, אבל אפשר בהחלט להגניב חיוך מר.

פנתר של מרצה

מה העונש המקובל על תקיפה ואיומים, העלבת עובד ציבור, וביזיון בית המשפט? תלוי במי מדובר. צ'רלי ביטון, אישיות שמאל כמעט מיתולוגית, נכנס לפני כשנתיים לסניף של בנק טפחות, ביקש וקיבל הצעה למשכנתא. ההצעה לא נשאה חן בעיניו והוא ניגש למנהל הסניף וביקש לשפרה. כשסירב המנהל התנפל עליו ביטון תקף אותו ואיים. הפרקליטות איחדה לביטון עוד כמה תיקי אלימות שונים מהשנים האחרונות והגישה נגדו כתב אישום.

ביטון, שהחל את דרכו הפוליטית בתנועת הפנתרים השחורים, חבש לא מעט שנים את ספסלי הכנסת במפלגות שמאל קיצוני שונות. הוא נבחר ארבע פעמים לכנסת וכיהן בה כחבר בסיעות רק"ח והחזית הדמוקרטית לשלום ולשוויון. ביטון נשא עימו עבר פלילי שהתיישן מהימים הסוערים בפנתרים השונים. אך בבית המשפט התברר כי יש לו גם הווה פלילי מרשים.

בין התיקים שצורפו לתקיפת מנהל הבנק היה תיק על תקיפת אחראית משמרת ביטחון במוסד לביטוח לאומי והתפרעות במקום; תיק התנהגות פרועה בבנין עיריית ירושלים, העלבת המאבטחים במקום ואיום באלימות, ותיק על גידוף והעלבה של תובעת עירונית, במהלך דיון בבית המשפט לעניינים מקומיים, ואפילו על העלבת השופטת באותו מעמד. על כל אלה לא דרשה הפרקליטות, אלא תג מחיר של שעות עבודה למען הציבור. שירות המבחן קבע כי ביטון כלל לא לוקח אחריות על העבירות שעבר, מתקשה להסכים כי קיימת בעייתיות בתגובותיו ומייחס אותם לסגנון אישי לגיטימי.

למרות זאת, המליץ השירות על לא יותר מ-130 שעות עבודה  למען הציבור. הסנגור דרש לצמצם למאה שעות. וסגן נשיא בית משפט השלום בירושלים, יצחק שמעוני, גזר עליו את אותן מאה שעות במועדון נוער בקסטל. את שעות העבודה אמור ביטון להעביר כפעיל ומרצה.