בשבע 280: ש"ס בממשלה למרות אולמרט, לא בגללו

הביקורת על הישארותה של ש"ס בממשלה נובעת מרצון לייבשה באופוזיציה ומהאשליה שביבי טוב ליהודים.

אהרון חלקיה , ח' באדר תשס"ח

למען הגילוי הנאות ולמען הסר כל ספק,אקדים ואבהיר: סברתי מלכתחילה שאל לה לש"ס להיות שותפה בממשלה הנוכחית. וזאת בשל ההבטחות והמסרים הברורים שניתנו לציבור הבוחרים בקמפיין הבחירות האחרונות הן בתחום המדיני והביטחוני, הן בתחום החברתי והכלכלי והן בתחום דת ומדינה. הערכתי  שלא ניתן לממש את האג'נדה שהוצגה לבוחרים אפילו בחלק בתחומים אלו תוך שותפות עם 'קדימה' המהווה, לטעמי, סוג של תמהיל ליכוד-שינוי, ועודני סבור כך גם כיום.

כל זאת, במסגרת הפלורליזם והחופש להבעת עמדות ודעות בתנועת ש"ס, מיו"ר התנועה ועד לאחרון הפעילים, חופש שאותו מעודד מזה שנים יו"ר התנועה.עם זאת, כאשר נקבעת החלטה וניתנת הוראה -בכל תחום- על ידי מרן הגר"ע יוסף שליט"א ומועצת חכמי התורה, הציות הינו מלא, ללא תנאי, סייג, הרהור או ערעור. הגם, שבכפוף לחובת ציות זו, כל הדרכים והדלתות נותרות פתוחות  בפני כל המעוניין לנסות להשפיע ולשכנע, אך לא לחלוק.

בתקופה  האחרונה אנו עדים לקמפיין ציבורי  שמטרתו לגרום לש"ס לפרוש מן הממשלה. הקמפיין הזה מתנהל מעל דפי העיתונים, עלוני השבת, אתרי אינטרנט, מדיה אלקטרוניות וכמובן פשקווילים ברחובות. מאחורי הקמפיין עומדים גופים רבים ושונים, שלכל אחד מהם אינטרס משלו. היעד המשותף לכולם הינו הרצון העז לראות את ש"ס מתייבשת באופוזיציה, בדרך - כך הם מקווים - להיעלמותה כליל מהמפה הפוליטית.

חשוב לזכור זאת, שכן שאיפות אלו ימיהן כימיה של ש"ס כגורם בפוליטיקה הישראלית, עשר שנים לפני אוסלו. הניסיון ללבות שוב ושוב את המיתוס של משקלה, כביכול, של ש"ס בהסכמי אוסלו, חברון, וואי ועוד, הינו אמתלה שהפכה לקמפיין שמטרתו האמיתית לנסות למחוק את ש"ס מהמפה הפוליטית. לעומת זאת, האם מאן דהו בעל יושרה מינימלית  יכול לנסות ולטשטש את חלקה ואת משקלה המכריע של המפד"ל  ביצירת הפלטפורמה לממשלת השמד הקודמת, אשר המיטה אסונות על קודשי ישראל, על ארץ ישראל ועל עם ישראל?האם בשל עובדה זו, ש"ס מפנה עורף ומתכחשת לציבור אותו מתיימרת המפד"ל לייצג?נהפוך הוא, התנהלותה של ש"ס ביחס לציבור זה ולצרכיו, עומדת ביחס הפוך לחלוטין ליחס אותו העניקו, למשל, אנשי הציונות הדתית בהיותם אדוני משרד החינוך (למעט השר המר ז"ל ויבלח"א צבי הנדל) לציבור החרדי כולו.

את כל זה אני מציע להעמיד בבסיס הדיון בשאלה, כפי שהוצגה  במדור 'שאלת השבוע':"מדוע נשארת ש"ס בקואליציה - למען היהדות העם והמדינה או למען משרות ותקציבים?"

ובכן, מדוע מתנהל הקמפיין הזה, למען היהדות העם והמדינה, או כדי למנוע מש"ס משרות ותקציבים? אמנם מפתה להשאיר שאלה זו כשאלה ריטורית, וכך בעצם להישאב לים הדמגוגיה והצביעות המאפיינים לפחות חלק מן המתדיינים, אולם בכוונתי לדון בשאלה על בסיס ענייני, ובעיקר ערכי, ולכן לא אתפתה. עם זאת, אני מבקש לערוך אבחנה בין שתי קבוצות מאלה המבקשים את פרישת ש"ס מן הממשלה. את הראשונה כבר תיארתי בהרחבה יתירה, ועם קבוצה זו אין לי, ולא צריך להיות לש"ס לדעתי, כל שיג ושיח. ישנה קבוצה שנייה, שעל פניו לפחות, מניעיה הם טהורים וראויים, לפחות להסברה ולהתייחסות, ללא שמץ של משהו שעלול להתפרש כסוג של אפולוגטיקה.

כל בר בי רב מבין שמושגים ערכיים כדוגמת 'אחריות לאומית' 'יציבות שלטונית' –מחד , ו'טובת היהדות, העם והמדינה' - מאידך, הפכו  זה מכבר במחוזותינו לקלישאות נבובות, סחורה שמחליפה ידיים מדי קדנציה בין יושבי הקואליציה  לחבריהם שוכני האופוזיציה.הנובורישים של אתמול  הפכו להיות האידאליסטים של היום.

לכן, ידידי המבקרים, טובת היהדות והמדינה כיום הינה בשני מישורים עיקריים:

1. בעטיין של הנסיבות, בעיקר הביטחוניות, טובת היהדות העם והמדינה מחייבת הקמת ממשלת חירום לאומית, לתקופה מוגבלת, כדי לתת את המענה הבטחוני לטרור ברצועת עזה, בדמות 'חומת מגן 2' עד למיגור טוטאלי של הטרור ומתן בטחון מלא ומוחלט בכל איזור וללא תנאי.

2. בד בבד, יצירת אלטרנטיבה לממשלה הנוכחית. פרישת ש"ס מן הממשלה לא תביא להקדמת הבחירות ללא פרישת העבודה, אלא תביא להאצת התהליכים ההרסניים שמבקש אולמרט להוביל בתמיכת מרצ והערבים. גם אם יוקדמו הבחירות, ונתניהו יהיה ראש הממשלה.הימין מגיע לבחירות האלו מפולג מפורד ושסוע, ממש כמו ב-92', ונמחק מהמפה הפוליטית. אולם חמור מכך, ואני מזהיר ומתריע, ביבי רע ליהודים, אויב הילדים ומסוכן לחרדים. אני מבטיח לכם, ידידיי,  אני רואה בעיני רוחי כיצד ממש בימים אלו הוא שוקד על הכנת המצגות, הגרפים והטבלאות שבאמצעותם יבקש להוכיח לכם ולשכנע אתכם, למה ההסכם שבו חילק את חברון יכול להיות מודל מצוין גם לחלוקת ירושלים; כיצד הרעבת ילדים תורמת לדירוג האשראי, ולמה חשוב לשלמות העם היהודי הגיור של ידידיו הראבייס הרפורמים. מי יעמוד מולו אז?

העבודה, גוש מפלגות הימין שישא מדברותיו בעלוני השבת. מה מוסר תטיפו אז לש"ס וליהדות התורה?

ובכלל, אני מציע לכם, במצב עניינים זה, לנסות ולאמץ קו מחשבה לפיו ש"ס נמצאת בממשלה הנוכחית, למרות אולמרט ולא  למענו או בגללו. אולמרט לא רצה קואליציות עם ש"ס לא כראש עיריית ירושלים ולא כראש ממשלה. הברירה בין ש"ס לבין מרצ וערבים פשוט לא היתה בידו, לא אריתמטית ולא פוליטית. אולמרט הינו בבחינת "שכיב מרע (פוליטית,כמובן) שאומר תנו", ובכל מקרה מעולם לא היה בבחינת "זה הנותן בריא".

ואסיים ב"עשה טוב", באלטרנטיבה, כפי שאני סבור שיש לבנותה, ורק אז לפרוש מן הממשלה, ולא לפרוש רק כדי שחלילה יהיה לכולנו למי להתגעגע - בסרט הזה כבר היינו, ויותר מדי פעמים.

ובכן, בלי להיכנס כרגע לדיונים על השיטה בה ייבחר ראש הממשלה הבא, אני מזהה כיום אדם אחד בלבד שביכולתו להנהיג ולהוביל את מדינת ישראל, בכל התחומים, ולזכות לתמיכת ציבורים וחלקים בחברה הישראלית ששום מועמד אחר לא יוכל לזכות בתמיכתם ובאמונם ביחד, וכך להוביל לשינוי אמיתי, יסודי ושורשי ולשנים רבות, בעזרת ה'.זהו יעקב עמידרור. אני רואה בו, בדמותו האישית והציבורית, צבר של תכונות  העשויות להוות מענה הולם, כמעט מושלם, למה שנדרש היום לחברה הישראלית על כל חלקיה.

אני מסיים בקריאה ליעקב עמידרור: "עמוד, עמוד עמוד יעקב עמידרור, והתייצב להנהגת מדינת ישראל!"