בשבע 280: מיקרוסקופ

עפרה לקס, חגית ריטרמן, עדי גרסיאל, חני לוז, ישראל מידד , ח' באדר תשס"ח

אבן תחת אבן/ עפרה לקס

זה היה מפחיד וגם מפתיע. מוצאי שבת, כביש 77 על הדרך שבין צומת אלונים לצומת המוביל. התנועה זורמת ולפתע - מטח אבנים. ארבע מכוניות נפגעות, אך בחסדי ה', למעט פצועה אחת, אין נפגעים בנפש. אבנים בכביש מרכזי בגליל? האירוע החריג והחמור גורר אחריו סיקור עיתונאי בכל אמצעי התקשורת.

ביום ראשון ראיין רפי רשף ("נכון להבוקר", גלי צה"ל) את סמי סמדיה, אחד מנהגי המכוניות עליהן הושלכו האבנים. בשידור תיאר סמדיה את ההפתעה ואת התהייה שאולי מדובר בחפץ שעף מהמכונית שלפניו. אחר כך הוא סיפר על המכוניות שחנו בצד כדי לאמוד את הנזק ועל אחרות שנסו מן המקום בבהלה, כדי שלא לחטוף מטר נוסף.

המראיין, כהרגלו היה מאוד אמפתי, ולאחר מכן המשיך לעסוק בנושא וראיין את קצין המשטרה האזורי. אכן מדובר באירוע חדשותי שראוי לעסוק בו, אבל האמת שאירועים זהים מתרחשים יום יום בכבישים אחרים בארץ.

השבוע דווח שמהכפר עזון שבשומרון יצאו רק בחודש האחרון 30 אירועים של יידוי אבנים ובקבוקי תבערה. מתיישבים אפילו הפגינו ביום ראשון ליד הכפר. גשם של אבנים נוחת לא אחת גם על הנוסעים בכביש 443, ובכבישים אחרים ביו"ש. אבל איפה סיקור האירועים הנרחב והיכן האמפתיה? לעורכי המדיה פתרונים.

על אלימות שלא היתה/ חגית ריטרמן

אבי פירסט, כתב של הערוץ הראשון, דיווח במהדורת 'מבט' על הפגנת תושבי שדרות נגד אולמרט וממשלתו. מאחוריו עמדה שורה של נערים נושאי שלטים, וכמה מהם נשענו זה על זה ומעדו. "האלימות הזאת לא היתה מתוכננת", הסביר הכתב את המתרחש.

במעט הזמן שניתן לו אפשר היה להבין שהכתב לא ממש מסמפט את המפגינים שאותם נשלח לסקר, ולא רק בגלל שהדגיש באמצעות קולו כי מדובר ב"קומץ" מפגינים. "מחר הם יפגינו בגוש דן", הוסיף, "האלימות הזאת תעבור מחר למרכז".

לא יודעת מה איתכם, אני לא ראיתי אלימות, הכתב גם לא דיווח על אלימות שהיתה שם קודם הצילום, ונערים שנפלו לרגע על האדמה זה לא בדיוק "אלימות". אולי עצם ההפגנה נגד אולמרט זו האלימות.

מי מסקר את המסקרים/ עדי גרסיאל

העיתונות המודפסת היא מקום טוב להתעדכן ביחסי הכוחות בממשלה והאם למשל, ציפי לבני ואהוד ברק יחברו כדי להדיח את אולמרט. גם את היחסים והתככים בין כל סוגי הסלבס מסקרת העיתונות נאמנה. אבל כדי לדעת 'מי נגד מי' בתקשורת, לא מספיק לקרוא ידיעות, מעריב או הארץ. האם, למשל, דוד לנדאו, עורך הארץ, שיוחלף בקרוב על ידי דב אלפון, הודח מתפקידו, ואם כן, מדוע. בידיעה בעמוד הראשון של הארץ צוין שלנדאו הגדיל את תפוצת העיתון וכי הוא מסיים את כהונתו עם "הישגים עיתונאיים גדולים". אם כך, מדוע הוא עוזב? בידיעות הסתפקו בדיווח קצר ונטול פרשנות. במעריב האריכו יותר, אך גם החברים מרחוב קרליבך לא העזו לנתח את מה שאירע מאחורי הקלעים. אולי מתקיים כאן מאזן אימה הדדי - בבחינת אנחנו לא נכבס את הכביסה המלוכלכת שלכם בפומבי, ואתם לא תכבסו את שלנו.

אבל בעידן האינטרנט, העיתונים כבר לא לבד, ואם אתם ממש סקרנים בנוגע ללנדאו, לטוקבקיסטים באתרי הברנז'ה יש ניתוחים מעניינים.

לא מאושרים או לא חוקיים/ חני לוז


המלים מקבעות את התודעה. מאבק ארגוני השמאל, ובראשם ש.ע.ל מפעלים חינוכיים (המכונה "שלום עכשיו") הצליחו ליצור שם שלילי למאחזים ביו"ש: הם נחקקו בתודעה כ"מאחזים בלתי חוקיים". בכתבה מגמתית ב"יומן" לפני כחודש פתחה גאולה אבן במשפטי מחץ נגד המאחזים ה"לא חוקיים", למרות שגם לפי ציטוטיה מדו"ח טליה ששון מדובר ב"מאחזים בלתי מורשים".

במהדורה החגיגית הראשונה של מבט החדש, ביום ראשון, עסקה  אחת הכתבות בנושא "שלום עכשיו". יום מותו ה-25 של פעיל התנועה אמיל גרינצווייג, שנהרג במהלך הפגנה, היווה פתיח לכתבה שלמה על השאלה איפה שלום עכשיו עכשיו?
גם בגלי צה"ל לא שכחו את התאריך, וציינו אותו ב"מה בוער" בפינה ארוכה במיוחד ב"היום לפני".

במקרה, או שלא, ממש למחרת נחשף על ידי עמית סגל בחדשות ערוץ 2 דו"ח חמור על "שלום עכשיו", שכונתה "התנועה הציבורית הבולטת בישראל כבר 30 שנה", על ידי המגישה יונית לוי. רשם העמותות קבע כי "פעולותיה אינן עולות בקנה אחד עם מטרותיה המאושרות". במלים אחרות: הם עוברים על החוק בפעילותם נגד המאחזים.

השאלה היא, האם המאחזים שנקבעו בתודעה כ"לא חוקיים", כינוי שנקבע כ"משקף את המציאות" על ידי אומבודסמן רשות השידור בתשובה לתלונה, יישארו גלמודים באי חוקיותם? האם תנועת "שלום עכשיו" תיחקק כמאחזי-עיניים בלתי חוקיים?
או שמא ייסלח לשלום עכשיו בזירה הציבורית כמו במאבק התודעתי על היישובים הבדואים, הזוכים לכינוי הנכון-פוליטית "יישובים בלתי מוכרים"?

חיזוי כמו שצריך/ ישראל מידד
 
מהדורת 'מבט' החדשה עלתה לאוויר של המזרח התיכון ביום ראשון.  שני מנחים צעירים,  קצב מהיר (אם כי יותר מדי תנועות ידיים עם העט),  אולפן אוורירי ורחב.  שיהיה בהצלחה.

 מעבר לכתבות, נהניתי דווקא מחיזוי מזג האוויר.  לא, לא בגלל ששרון וכסלר מוסרת את הפרטים בעמידה ולא בישיבה, ולא בגלל שיש מסך אינטראקטיבי גדול ותזזיתי. מה ששבה את ליבי היתה התחזית לשבוע הקרוב.

ראינו את ארץ ישראל, מן הים למדבר ומאילת עד הרי הצפון.  ראינו ארץ ישראל הגיאוגרפית, האדמתית.  עם מישור החוף, השפלה, ההרים, בקעת הירדן, הרי מואב והגלעד ועד למדבר.  ממש תענוג לעיניים.  וללא גבולות.  לא קו ירוק ולא קו סגול.

ציבור הצופים לומד שיש ארץ ישראל, ולא רק מדינת ישראל. זה היה מדהים, לפחות בשבילי.  

חדשות בחדשות, חגית ריטרמן

* מוטי גילת, התחקירן הבכיר של 'ידיעות אחרונות' יעזוב את העיתון לאחר 32 שנים, ויעבור לחינמון 'ישראל היום' של שלדון אדלסון. ככל הידוע, קברניטי העיתון לא אפשרו לגילת לפרסם מידע אודות ראש הממשלה אהוד אולמרט ובכירים נוספים. 

*פרס מנכ"ל רשות השידור ע"ש אילן רועה ז"ל יוענק השנה לכתבים יוסי הדר וניסים קינן ולעורך אברהם בן-מלך. מנימוקי רשות השידור: קינן, הכתב בדרום, מסקר את מלחמת ההתשה בעזה ובסביבתה במסירות ובנאמנות ולעתים תוך סיכון נפשו. הדר, הכתב לענייני חינוך, הצטיין בחריצות ובדיווחים מאוזנים ואמינים. אברהם בן-מלך, עורך, שדר ומגיש ותיק במשך 30 שנים, מוביל את התוכנית 'ישראל לקראת 60', בה מוצג תיעוד ייחודי של אישים שנטלו חלק בהיסטוריה של המדינה.

* ניסים קינן יקבל בשבוע הבא גם את פרס כנס ירושלים בקטגוריית 'עיתונות תחת אש'.

*הרשות השנייה מתכוונת להחיל על תוכניות טלוויזיה את הכללים הנהוגים בהשתתפות של ילדים בפרסומות. זאת בעקבות עלייה בהשתתפות ילדים בתוכניות בתקופה האחרונה. המטרה היא להגן על הילדים מפני ניצול ומפני מסרים אלימים ובוטים. הרשות השנייה תדרוש ממפיקי התוכניות הללו להציג היתרים להעסקת בני נוער ואף תבצע בדיקה יזומה מטעמה