גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 281ראשיהפצה

מפגיני ימין למען שדרות - שולחן עורך

למי מותר ולמי אסור להזדהות עם תושבי שדרות ● על מה מותר ועל מה אסור לחסום כבישים.
22/02/08, 00:10
עמנואל שילה

1.  ביום שלישי שעבר הוצגו בעיתון 'הארץ' תמונות מן ההפגנות שערכו יום קודם לכן תושבי שדרות ותומכיהם, במחאה על הפקרתם לירי הקסאם הבלתי פוסק. בתמונה שצולמה בירושלים נראו ארבעה שוטרים כשהם מובילים למעצר נער צעיר, פניו אל המצלמה, פיו פעור ועיניו מבוהלות. זה היה אמיתי, בן למשפחת חברים מעקורי גוש קטיף.
אמיתי בן ה-14 לומד בישיבה ירושלמית ידועה של הציבור התורני-לאומי. ביום שני שעבר הוא יצא עם חבריו לכיתה, הגיע אל ציר בגין שכבר היה חסום בידי מאות מפגינים, ועמד שם ביניהם כדי למחות על ירי הקסאמים. מי כמוהו יודע כמה קשים החיים בעיר מוכת קסאמים.

2.  הוא נולד וגדל בנווה דקלים שבגוש קטיף. הים, החולות והיישובים בחבל עזה היו בית גידולו ונוף ילדותו, עד שגורש עם משפחתו מביתם לפני כשנתיים וחצי.

השנים האחרונות בנווה דקלים עברו על אמיתי בצילם של שני איומים קודרים. מצד אחד היו הפוליטיקאים, אחיו בני עמו, אשר ביקשו לגרשו מהבית ולהרוס את כל המוכר והיקר לו. מהצד השני היה האויב הערבי שירה פצצות מרגמה ורקטות קסאם אשר נחתו בין בתי היישובים וגרמו להרס, לפציעות ולחרדה, ולעיתים גם לאבדות בנפש. כמו חבריו ובני משפחתו, אמיתי עמד באומץ מול שני האיומים, והשתתף עד הסוף במאבק על הזכות להמשיך לחיות בחבל הארץ הזה, על אף המצב הביטחוני הקשה. ביום הגירוש צולם אמיתי במלון בירושלים, חולצתו קרועה לאות אבל ובידיו ענף זית, מזכרת מהגוש.

בחגיגת הבר-מצווה שנערכה לאמיתי לפני כשנה, סיפר אביו על חבורת הילדים שפעלה בבית הכנסת ביישוב תחת חסותו של הרב האזורי. הילדים למדו והתפללו שם ביחד, והיו מהמשכימים למניין הראשון. בגיל 10 הופקדו בידיו של אמיתי מפתחות בית הכנסת, כדי שבהגיעו לשם ראשון בבוקר יוכל לפתוח אותו בשביל כולם. עכשיו בית הכנסת ננטש ונשרף, אמר האב לחתן בר-המצווה, אבל את המפתחות שמור בידך. יום יבוא ועוד תחזור ותפתח אותו.

3.  כמו כל מגורשי הגוש, משפחתו של אמיתי היא למודת התעמרות שלטונית. ובכל זאת, המעצר הזה והתמונה בעיתון הצליחו לזעזע אותם. הם אנשים פתוחים ומשכילים, מתונים באופיים ובהשקפותיהם, עוסקים בהוראה ובמחקר תורני ואקדמי. אמא של אמיתי יודעת שכבר היו מקרים של מעצרים אלימים יותר, שהיו פרשים רומסים ופיצוח גולגולות. אבל מה שלא נותן לה מנוחה זו השאלה למה מבין מאות המפגינים שעמדו שם עצרו דווקא את הבן שלה. הוא לא עמד בשורה הראשונה, לא השתולל ולא התעמת. די ברור שעצרו אותו בגלל מראהו הישיבתי-מתנחלי, בגלל הכיפה הגדולה והפאות. גם שאר העצורים נראו מאותו מגזר.

מסתבר שבתוך היחס הסלחני הכללי אל חסימות הכבישים למען שדרות, מישהו אמר לשוטרים להפלות בין מפגין למפגין. מישהו הסביר להם שמחאתם של אנשי שדרות היא לגיטימית, אך את אנשי הימין, שנספחים אליהם כדי להפיל את הממשלה, מותר לעצור. ואמא של אמיתי שואלת, על סמך מה הם מחליטים שהבן שלי הוא מפגין פוליטי מהימין, ולא מפגין תמים שבא כמו כולם להזדהות עם תושבי שדרות? שנתיים אחרי עמונה וכמעט שלוש שנים אחרי ניסו שחם, פתאום נפל לה האסימון שהיא שייכת לציבור מסומן.

4. אם יש לכם תחושה שהזעקה הזאת היא נאיבית, אולי זה רק מפני שכבר התרגלתם להיות שק חבטות, אזרחים סוג ב'. הגישה הזאת הוטמעה בקרב זרועות השלטון השונות בימי המאבק נגד הגירוש, ועד היום רישומה ניכר ופגיעתה רעה.
ממשלת אולמרט מוציאה גזרות גזעניות נגד בנייה עבור יהודים ביו"ש, ואנו שותקים ועוברים לסדר היום. עקורי גוש קטיף עושים חורף שלישי בקראווילות חדירות למים ואנחנו מוחים בקול ענות חלושה. מועמדים לגיוס בעלי עבר כתום פוגשים את השב"כ בדרכם לבקו"ם, נשלחים לקב"ן ומשוחררים על סעיף נפשי. הטבות במס הכנסה מחולקות לפי קריטריונים חדשים, וחוץ מאורי אריאל אף אחד לא מעז לחשוב שאולי הגיע הזמן להחזיר את ההטבות גם לתושבי יו"ש, שגם הם חיים באזורים של מתיחות ביטחונית. שרת החינוך יולי תמיר מכסחת בהתמדה תקציבים שמחזיקים את מוסדות החינוך שלנו, ועולם כמנהגו נוהג.

גם אם הורגלנו למעמדנו כאזרחים סוג ב', כדאי להיזכר מדי פעם שזו לא מציאות נורמלית. שלא מדובר בגזירה משמיים אלא ברדיפה אידיאולוגית, בניכור מרושע ובאטימות דורסנית של בני אדם.

5.  באתר ynet יהדות פורסם סקר שלפיו הלגיטימיות של חסימת כבישים במסגרת מאבקם של תושבי שדרות מקובלת על הציבור בישראל ברוב מוחץ של 73 אחוז בעד מול 27 אחוז נגד. לעומת זאת, כשמדובר במאבק נגד עקירת יישובים ביש"ע, רק 43 אחוז סבורים שחסימת כבישים היא לגיטימית, מול רוב של 57 אחוז השוללים זאת. אפילו מאבק הסטודנטים להפחתת שכר הלימוד, עניין של כמה אלפי שקלים בשנה, נחשב יותר בדעת הקהל כמשהו שראוי לחסום כבישים עבורו, וזוכה ל-50 אחוזי תמיכה.

כזכור, תושבי גוש קטיף יצאו למאבק כולל רק כאשר הונפה מעל ראשם חרב הגירוש. על מצוקת הקסאמים הם הפגינו בפרופיל נמוך הרבה יותר, בין השאר משום שחששו שאם ירימו קול זעקה יקבלו בתגובה תוכניות נסיגה.

הציבור בישראל צריך ללמוד ולהפנים שבעיני המתנחלים הגירוש הוא גזירה חמורה הרבה יותר מהקסאמים. אחר כך יהיה אפשר גם להסביר למה כדי למנוע גירוש מותר גם לחסום כבישים.