גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 281ראשיהפצה

עגל הזהב של ימינו - רביבים

הסגידה לבג"ץ היא עבודת עגל הזהב של ימינו ● בג"ץ פוגע בתמריצים להתיישבות יהודית בפריפריה ● הצדקות להענקת תמריצים ליהודים דווקא ● בג"ץ מחייב את צה"ל לשלב חיילות במגוון תפקידים ופוגע בצניעות.
22/02/08, 00:10
הרב אליעזר מלמד

פגיעת בג"ץ - חטא העגל של ימינו

שתי סוגיות עלו בשבועות האחרונים על סדר היום, ושתיהן כרוכות בפגיעתו הרעה של בג"ץ. היחס לשלטון הבג"ץ הוא בחינת חטא העגל של ימינו. כמו העגל, גם בג"ץ נוצץ כזהב. החוטאים ואישי התשקורת מעריצים אותו כמו את העגל, תורמים למענו את מיטב הערכים, את היקר והקדוש, בטוחים שעגל הבג"ץ יגן עליהם, אבל הוא מביא פורענות לישראל.

הפגיעה הראשונה כוונה אל תושבי הצפון, והשנייה אל הציבור היהודי שוחר הצניעות.

הפגיעה בהתיישבות בצפון


לפני שבוע סיפר לי ידיד איך סבו, שהיה עשיר, הספיק עוד לפני השואה לשלוח כמה מילדיו לארץ, ותרם תרומה נכבדה לקרן הקיימת לישראל. לפני שהספיק להעביר רכוש עבור הילדים פרצה המלחמה. בתחילה נטלו את רכושו, ואח"כ רצחו אותו יחד עם שאר בני הקהילה. עתה הורה בג"ץ למדינה לתת לערבים להתיישב בקרקעות שקנתה קק"ל משארית כספו
במשך שנים ראשי ממשלות ושרים מדברים על הצורך לחזק את ההתיישבות היהודית בצפון. זהו קונצנזוס לאומי. גם אישי שמאל ציוניים מסכימים לכך. אחד המרכיבים המרכזיים בעידוד ההתיישבות בצפון היה הענקת הנחות בתשלום מס הכנסה. לאחרונה החליטה ועדה להקטין במחצית את גובה ההטבה, ולהעניק את ההטבה המוקטנת ליותר ישובים. תושבי הצפון מרגישים פגועים - המילים הגדולות על ציונות וחיזוק ההתיישבות ליד הגבולות נתרוקנו מתוכן. חלקם מאיימים להחרים את חגיגות הששים למדינה.

למרבה הצער, התקשורת, ואף ראשי היישובים בצפון, אינם מדברים ברורות על שורשי הבעיה. הכול התחיל בעתירה של ערבים לבג"ץ, שהיאך המדינה מעניקה הטבות ליישובים היהודיים בצפון, ואילו ליישובים הערביים אינה מעניקה הטבות. ובג"ץ, שערכי הציונות רחוקים מתפישת עולמו, הורה למדינה לקבוע קריטריונים חדשים להטבות המס, ללא העדפת יישובים יהודיים.

גם בלי להיות ציוניים אפשר היה להצדיק את מתן התמריצים לישובים היהודיים שבפריפריה, שכן היהודים שליד הגבולות הם אלה שמאוימים על ידי אויבי ישראל. לכן כמעט כל ההפגזות של מחבלי החיזבאללה פגעו ביישובים היהודיים. אם יצא שגם הערבים חטפו, הרי שזו היתה טעות. בנוסף לכך, מה טעם לתת תמריצים למי שכל משפחתו וכל סביבתו הטבעית גרה בגליל? התמריצים נועדו לעודד את הישארותם בפריפריה של יהודים, שסביבתם הטבעית במרכז, ואף לעודד יהודים נוספים להצטרף לישובי הפריפריה.

יתר על כן, התיישבות יהודית באזורי ספר היא תנאי לשמירת גבולות המדינה היהודית, ולמניעת תביעה של האוכלוסייה המקומית להיספח אל מדינות ערב השכנות יחד עם שטחי מגוריהם. כמו כן יש צורך בנאמנות האוכלוסייה במקרים של עימות בגבול, או אפילו למניעת חדירות טרור. אפשר היה לקבוע למשל, שרק מי ששירת בצבא זכאי להטבות מס.
את כל זה שופטי בג"ץ לא מבינים, וכעת מדינת ישראל אינה יכולה עוד לעודד התיישבות יהודית בגליל.

שילוב הבנות בצבא

מתחילה עמדת מפקדי הצבא היתה שלא לשלב בנות ביחידות קרביות. אולם בעקבות תביעתן של מספר בנות לשרת בחיל האוויר ובעוד חילות, עתרו גופי שמאל לבג"ץ, וזה הורה לצבא לשלב את הבנות באשר יחפצו. מאז הצבא פועל לשילוב הבנות, ועם הזמן ישנן יותר יחידות שהפעילות בהן נעשית מעורבת. אישים מהציבור הדתי ניסו להסביר למפקדי הצבא את הבעייתיות ההלכתית שבדבר ואת הפגיעה בקדושת המחנה ובמסורת ישראל, אבל הוראת בג"ץ חזקה עליהם, ושום הסבר לא הועיל. לאחרונה 'נתבשרנו' שוועדת שגב אף המליצה להגביר את שילוב הבנות בצבא.

שילוב הבנות לא בדיוק הביא לשיפור הביצועים הצבאיים ביחידות שבהן שולבו. ולעומת זאת, רבים מבני הציבור הדתי חשים שהאווירה בצבא נעשית פחות ופחות מתאימה להם. לפני שבועיים נשפטו שלושה חיילים דתיים ל-21 יום בכלא, על סירובם להשתתף בקורס בן חמישה שבועות, שכולו מועבר על ידי מדריכות ומפקדות, כשמתוכו שלושה שבועות מתקיימים בשטח.

ושוב, כל זה בא בעקבות החלטת בג"ץ, שהולך ומרוקן את מדינת ישראל מערכיה הציוניים והיהודיים.

אשמת חברי הכנסת

אמנם האשמה העיקרית היא על חברי הכנסת. הם הריבונים. הם אלה שיכולים לחוקק חוקים שיגדירו את מדינת ישראל כמדינת העם היהודי, ואת חובת המדינה ליישב יהודים על הגבולות. הם יכולים לקבוע את מקומה של מסורת ישראל בחוק, באופן שלא רק ערך הפמיניזם יבוא לידי ביטוי על ידי חוק כבוד האדם, אלא גם את תפקידה של המדינה לטפח את המסורת היהודית (ולא הערבית). מתוך כך, לא רק לעתירות של בנות נגד שלטונות הצבא יהיה משקל, אלא גם לעתירות של שומרי מסורת כנגד חוסר צניעות.

על ידי חקיקה כזו אפשר יהיה גם להעניק תקציבים עודפים לחינוך יהודי בלא שיחשב הדבר כאפליה כלפי הציבור הערבי, שכן ייעודה של המדינה לחזק את מורשת ישראל. לשם מימוש החוקים הללו תהיה חובה לשנות את הרכב בית המשפט ואת סמכויותיו.

אבל עתה, חברי הכנסת מאפשרים לחוג שמנוכר לערכי העם והתורה להכתיב את אורח חיינו במדינה. לפעמים אנו שומעים חברי כנסת מסיעות שונות, אפילו משמאל, שמביעים משאלה רחוקה: הלוואי והיינו יכולים לחזק את אופייה היהודי של המדינה ואת ערכי הציונות, אבל מה נעשה, זה לא יעבור בג"ץ. זו חרפה!

לפני שבוע סיפר לי ידיד איך סבו, שהיה עשיר, הספיק עוד לפני השואה לשלוח כמה מילדיו לארץ, ותרם תרומה נכבדה לקרן הקיימת לישראל. לפני שהספיק להעביר רכוש עבור הילדים, פרצה המלחמה. בתחילה נטלו את רכושו, ואח"כ רצחו אותו יחד עם שאר בני הקהילה. עתה הורה בג"ץ למדינה לתת לערבים להתיישב בקרקעות שקנתה קק"ל משארית כספו.  
הביקורת על בית המשפט

בשבת פרשת 'משפטים', בה קראנו על המצווה לשפוט על פי משפטי התורה, חשבתי שראוי לעמוד על החטא ועונשו. רואים אנו כיצד כאשר חברי הכנסת חוטאים ומעמידים על עם ישראל בית משפט שאינו מחויב לערכי התורה, הופך בית משפט זה להיות המוסד המזיק והמסוכן ביותר לקיומו של העם היהודי בארצו.

חובה לסקור את חטאיו של בית המשפט העליון: פגיעה בשבת קודש, במעמד הרבנות ובתי הדין, בבטחון ישראל (הפרעה לחקירות מחבלים, מניעת הפגזת בתי מחבלים וגירוש מחבלים וכו'), פגיעה בהתיישבות היהודית בארץ (ביש"ע ובקרקעות קק"ל וכו'), פגיעה במעמד השפה העברית, ותקצר היריעה. אמנם ברמה האישית רוב השופטים משתדלים לעשות צדק, אבל ביחס לערכים הלאומיים ובטחון ישראל - פגיעתם רעה. כפר ערבי בלתי חוקי בעליל יהיה תמיד במעמד עדיף על התנחלות יהודית שבעוון פקידי הממשלה לא נסתיימו תהליכי הרשאתה.

אני לא יכולתי לעסוק בנושא חשוב זה בפרשת 'משפטים', כי הרגשתי חובה, לכבוד יום פטירתו של גאון התורה והמוסר, רבי ישראל מסלנט זצ"ל, להקדיש את הטור לזכרו. ועתה אני חוזר לעסוק במה שהיה צריך לעסוק בפרשת 'משפטים'.
אמנם מכון 'משפטי ארץ' ועוד גופים יקרים דיברו על המצווה להישפט אצל דייני תורה, אבל חובה לעמוד גם על הפן הממלכתי, ועל הפורענות המגיעה לעם היהודי מבית המשפט העליון. לפקוח עיניים ולראות איך מתברר בעליל שהפניית העורף למשפט התורה פוגעת ביסודות הקיום הישראלי.

הלא תבינו, אם לא ידברו על זה, בלא נס גלוי, לא יהיה שינוי. מדוע לא נלך בדרכי הנביאים והחכמים, שהיו בוחנים את המציאות הכללית בעיניים של אמונה ותורה?!

האם מותר לפנות לבית המשפט

שאלה: כאשר אדם חש שעושקים אותו, האם רשאי הוא לפנות לבג"ץ, או שמא הוא נותן בזה כוח למוסד שפועל בניגוד לתורה ולערכי ישראל?

תשובה: להלכה, כאשר אין ברירה וזו הדרך היחידה להשיג דבר צודק, מותר לפנות לבג"ץ. ואף זאת צריך לעשות בהסכמת בית דין או רב חשוב. עם זאת, ככל שנאלצים יותר להתעסק עם בג"ץ, כך צריך לדעת יותר את חטאיו.

על היחס למלכות

כיוצא בזה אמרו חכמים (תנחומא וישב ג): מעשה באנטונינוס (הקיסר) שבא לקיסרין ושלח אחר רבינו הקדוש (ר' יהודה הנשיא) שיבוא אצלו. הלך רבי יהודה והלכו עמו ר' שמעון בנו ור' חייא הגדול.

ראה ר' שמעון שם לגיון אחד נאה ומשובח, ראשו מגיע לקפאלירס של עמודים (חטיבת חיילים גדולה ומרשימה). אמר לו לר' חייא (בלשון רמז): ראה כמה מפוטמים עגלים של עשו. נטלו רבי חייא והוליכו לשוק והראהו סל של ענבים ושל תאנים והזבובים עליהם. אמר לו רבי חייא: זבובים אלו ואותו לגיון שווים.

לאחר מכן, כשעלה ר' שמעון אצל אביו, סיפר לו: כך אמרתי לר' חייא וכך השיב לי. אמר לו אביו: "כל כך נתן רבי חייא הבבלי ממש שהשוה אותן לזבובים?! לפי שלגיונים אלו אינן ספונים לכלום, אבל זבובים, הקב"ה עושה שליחותו בהן, שנאמר (ישעיה ז) והיה ביום ההוא ישרוק ה' לזבוב אשר בקצה יאורי".

וכמדומה שדווקא רבי יהודה הנשיא, שמתוקף תפקידו היה חייב לבוא בקשרים עם המלכות, ראה צורך לומר שמצד האמת אין לכוחם הרב ערך כלל, ואפילו זבובים חשובים מהם.

פיקוח נפש

בעקבות פסיקות בג"ץ, שהגבילו מאוד את יכולתו של צה"ל להפגיז בתי מחבלים, צה"ל כבר אינו יכול להכריע את האויב, והם ממשיכים להפגיז את שדרות וסביבותיה. יש חשש כבד שחיילינו היקרים יידרשו בקרוב ללחום בעזה ולסכן את נפשם. ושוב, בג"ץ העדיף את חייהם של משפחות המחבלים על פני חיי חיילינו. עמדתם מנוגדת לעמדת התורה, ולמקובל בין אומות העולם על פי השכל הישר. מתי יושם לדבר סוף?

יהי רצון שיתקיימו בנו דברי הנביא ישעיה (א, כו-כז): "ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה, אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה. ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה".