בשבע 282: שיחות ישירות ללא אשליות

האנרכיסטים מהשמאל הקיצוני ניסו להחריב בית-כנסת, אבל הערבים סירבו. המקרה הזה מייצג את מה שמתפתח לאחרונה בחברון: שיתוף פעולה טקטי בין היישוב היהודי לחמולות ערביות, כנגד רעיונות השמאל.

בעז העצני , כ"ב באדר תשס"ח

בראש השנה תשס"ח התכוונו קבוצות של אנרכיסטים להחריב את בית-הכנסת חזון דוד, השוכן באוהל על קרקע השייכת למשפחת ג'עברי, ליד הכניסה לקרית-ארבע. הם התכוונו לקבל ייפוי כוח מבעל הקרקע, להגיע עם טרקטור בליל החג, להחריב את בית-הכנסת ולתפוס את הקרקע, מכוח הכיסוי החוקי למהדרין הנובע מאישור בעל הקרקע הרשום.

הניסיון הזה סוכל על-ידי ראשי חמולת ג'עברי, שהבינו היטב מהי המשמעות הנפיצה הטמונה במעשה של הרס בית-כנסת בעיצומו של חג כה חשוב, ומנעו את מתן האישור מטעם בעל הקרקע. כך נוצר מצב של שילוב אינטרסים בין היישוב היהודי לערבים. איש מהצדדים אינו זקוק להתנגשות חדשה על רקע דתי, וכולם רוצים להיפטר מהאנרכיסטים הממאירים, קבוצה מסוכנת וחסרת מעצורים הן ברמה הלאומית והן במישור המוסרי היומיומי.

לפני כשבועיים השתתפתי בפגישה שנערכה בין ראשי חמולות חשובות בחברון לבין פעילים מקרית-ארבע והיישוב היהודי בחברון, שבו הענקנו לערבים תעודות הוקרה על הצלת בית-הכנסת.

הבסיס ליראת הכבוד הזו שאנו מקבלים בחברון נובע מכושר העמידה והקשיחות שהוכחנו במשך שבע שנות מלחמת אוסלו. למרות הקרבות היומיומיים, למרות ההרוגים והפצועים, למרות כל הקשיים, הסתיים סיבוב הדמים הזה כשהיישוב היהודי גדול ומחוזק, לעומת נטישה ערבית חלקית של מרכז חברון ומשבר כלכלי אדיר בקרבם.

לשם שינוי, התקיים מפגש יהודי-ערבי שלא על הנחות הבסיס של אוסלו, על אפם ועל חמתם של ארגוני הטרור ושל אנטישמים בצד הישראלי. חשוב לציין כי בניגוד למקרים מבישים מן העבר, שבהם נסחפו אנשים מצדנו והחלו לדבר עם הפת"ח מתוך קבלת ה"עובדה" שהם "בעלי הבית" החדשים, הפעם התנהל המפגש מנקודת מוצא שלפיה אין ויכוח עם העובדה שחברון היהודית היא "מאז ולתמיד". אין מדובר בשיחות שלום או בפנטזיות משיחיות נוסח השמאל, אלא בהידברות על בסיס טקטי, שמטרתה להקל על החיים היומיומיים של שני הצדדים.

כך בא לידי ביטוי המצב החדש בשטח, שבמסגרתו, פרט לשמאלנים הפנאטים המיוצגים על-ידי משפחת אולמרט וציפי לבני, ברור לכולם שהרשות הפלשתינית נופחת את נשמתה הטמאה, והערבים מתחילים לחזור להתארגנות על בסיס חמולתי מקומי. חיזוק התהליך הזה והתפשטותו למקומות נוספים, תוך שמירה על עקרונותינו וכבודנו הלאומי, עשויים להרוס סופית את הרשות הפלשתינית, שהיא הסכנה הגדולה ביותר לקיומה של מדינת ישראל.

ברור לנו לחלוטין כי אסור לנו בשום אופן לחשוב ולהתבטא כאילו מדובר בימות המשיח והשלום הגיע, כדי שלא ניפול לבור שאליו נפלו הממשלות והשמאל בדורות האחרונים. גם לנו וגם לערבים חשוב "לנהל" את המשבר, לנווט אותו למצב שהאש תהיה קטנה ככל האפשר, ולא לנסות להתיימר לפתור אותו. זה תמיד נגמר באסון.