בשבע 282: רשימה איכותית מאוחדת

השאלה איננה איך מבטלים את הפיצול באיחוד הלאומי, אלא איך מרכיבים רשימה איכותית תוך שיתוף הציבור בבחירתה.

עמנואל שילה , כ"ב באדר תשס"ח

חבורה צעירה של תלמידי ישיבה תיכונית ותלמידות אולפנה פנתה בדרישה אולטימטיבית אל חברי סיעת האיחוד-הלאומי-מפד"ל: או שתתאחדו למפלגה אחת, או שלא נצביע עבורכם בבחירות הבאות. בין השאר צוטטו החברים הצעירים, שאין לי ספק לגבי כוונותיהם הטובות, כמי שאמרו שלא חשוב להם איך תורכב הרשימה הבאה לכנסת, העיקר שכולם יתאחדו למפלגה אחת.

גם אני בעד אחדות, אבל נגד אולטימטום. דרישה אולטימטיבית לאיחוד היתה מוצדקת בעבר, כאשר המפד"ל והאיחוד הלאומי התמודדו ברשימות מתחרות. התחרות של מפלגות דומות בהרכבן ובמצען על קולותיו של אותו מגזר גרמה לציבור הרחב בלבול ומבוכה, ולשתי המפלגות בזבוז משאבים על התשה והכפשה הדדית.

לקראת הבחירות הקודמות התאחדו המפד"ל, תקומה, מולדת ואח"י (אז היא נקראה 'הציונות הדתית') לרשימה אחת, אם בגלל הלחץ הציבורי ואם מתוך חשש שבריצה מפוצלת לא יעברו את אחוז החסימה. ומרגע שכולם רצים עם פתק הצבעה אחד, השאלה האם מדובר במפלגה אחת או ברשימה מאוחדת של כמה מפלגות היא הרבה פחות קריטית. כך או כך, כל נאמני היהדות הלאומית יכולים לשלב ידיים לטובת הצלחתה של הרשימה המאוחדת. אז לפני שבאים לדרוש ביטול מוחלט של החלוקה למפלגות, מוטב להבטיח קודם כל שלפחות האיחוד השברירי הנוכחי יחזיק מעמד גם בבחירות הבאות.

ועוד משהו: הדרישה לאחדות נשמעת יפה, אבל לעיתים היא גם צדקנית. בעיני רוב בני האדם נראות המחלוקות שהם אינם צד בהן כקטנוניות ומכוערות, כאלה שבמאמץ קטן ניתן לגשר עליהן. לעומת זאת, הסכסוכים שלהם עצמם עם זולתם נראים להם עקרוניים, עניינים ובלתי ניתנים לגישור. האם לא ראינו ישיבות שהתפלגו, בתי כנסת שנפרדו, זרמי חינוך שהתפצלו, יישובים שנחלקו, ארגונים וולונטריים שפועלים למען אותה מטרה, אבל בנפרד? מדוע הדרישה האולטימטיבית לאחדות מוחלטת מופנית דווקא אל הפוליטיקאים, אלה שהשורש 'פלג' הוא חלק מהגדרת הגוף שבמסגרתו הם מתאגדים ופועלים?

לא לסידור עבודה

בניגוד לדבריהם של החברים הצעירים, דווקא הרכב הרשימה לכנסת הוא הנושא החשוב כאן. הבעיה העיקרית בפיצול המפלגתי הפנימי היא שבחסותו יכולים הח"כים המכהנים לשמר את מעמדם בלי קשר לאיכות תפקודם. כך מורכבת רשימה שאינה אטרקטיבית מספיק, וההישג האלקטוראלי נותר מינורי בהתאם.

ברוך השם, חברי הכנסת של האיחוד-הלאומי-מפד"ל הם אנשי ציבור טובים וראויים. לא תמצא ביניהם דמויות אזוטריות מסוגם של ענבל גבריאלי ואלכס גולדפרב, וגם ברמת ניקיון-הכפיים הם עולים בהרבה על הממוצע שמציגות המפלגות המתחרות. אלא שבלי להיכנס לשמות, בין נבחרינו המצוינים יש כמה שאינם בשיאם ותפקודם אינו משביע רצון, ויש שמלכתחילה היו בינוניים וטובים לשעתם. בסך הכול התחושה היא שמדובר בנבחרת סבירה שיש בה גם כמה שחקנים מצטיינים, אבל לא כזאת שאפשר לכבוש איתה את הצמרת.

לפני הבחירות הקודמות ביקש זבולון אורלב למנוע מצב שבו הרשימה המאוחדת תהיה סידור עבודה לח"כים המכהנים, אך זה מה שקרה בסופו של דבר. בראיון ל'בשבע' לפני מספר שבועות אמר יו"ר הרשימה המאוחדת, ח"כ בני אלון, שלדעתו מחצית מהרשימה לקראת הבחירות הבאות צריכה להיות מורכבת ממועמדים חדשים. ציניקנים יאמרו שלאלון אין בעיה להתחייב על כך כי ממילא יידרש לו מחליף לח"כ אריה אלדד, שאינו מתכוון להמשיך במולדת. אבל ברמה העניינית, דבריו של אלון הם בכיוון הנכון.

מה שבאמת נדרש כעת זה ליצור מנגנון בחירה שיאפשר את המשך כהונתם של חלק מהח"כים הוותיקים, ובמקביל יפתח סיכוי לחילופי משמרות ולכניסתם של כוחות חדשים נמרצים ואטרקטיביים, כאלה שמסוגלים לגייס את הציבור ולהוביל אותו. יש למצוא את הדרך שתשלב את יתרונות הפריימריס עם יתרונות הוועדה המסדרת. להמציא שיטה שתאפשר בדיקה מעמיקה ורצינית של המועמדים השונים והרכבת רשימה ייצוגית ומאוזנת, אך גם תפתח שער לשיתוף הציבור בבחירה ולהתחשבות ברצונו. אפשר למשל להקים ועדת איתור שתבחר מספר רב של מועמדים ולאפשר לציבור לדרג אותם. אפשר לשריין מקומות למגזרים מסוימים (למשל נשים) ולאפשר לציבור לבחור בין כמה נציגים של אותם מגזרים. יש לבדוק כיצד אפשר להימנע ממערכת בחירות יקרה שרק בעלי הון או הזוכים לחסדיהם יוכלו לעמוד בה.

במקום להתכתש ביניהם על שיטת הבחירות הראויה, מוטב שראשי המפלגות יסכימו על ועדה של אישים בעלי הבנה, חפים מאינטרסים פוליטיים, אשר תלמד את הנושא לעומקו ותמליץ על השיטה הנכונה להרכבת הרשימה המשותפת.

בדיחה עצובה

"אכיפת חוקי הבנייה בארץ היא בדיחה", קבע לאחרונה שר הפנים מאיר שטרית. על פי נתוני משרד הפנים, בתוך תחומי הקו הירוק יש לא פחות מ-84 אלף מבנים בלתי חוקיים. בשנה האחרונה נהרסו בפועל רק 759 מתוכם, וצווי הריסה הוצאו רק ל-1500 מבנים. עכשיו הבנו למה היה דחוף כל כך להרוס תשעה בתים שנבנו ללא אישור בעמונה.

תופעת הבנייה הבלתי חוקית נפוצה במיוחד במגזר הערבי, אבל גם במגזר היהודי לא חסרים פורצי גדר, או כאלה שבונים גדרות ומבנים ללא אישור. לא פחות מ-122 גני אירועים הוקמו בניגוד לחוק. סמוך לחופי ישראל יש 68 מבנים בלתי חוקיים. אפילו תחנות דלק פיראטיות יש לא פחות מ-48, וכאן כבר מדובר במפגע בטיחותי.

הנתונים הללו מוכיחים, אם מישהו עוד זקוק להוכחה, שזעקות השבר נגד "הבנייה הבלתי-חוקית בשטחים" נושאות לשווא את שם הדאגה לשלטון החוק. המניע האמיתי שמאחוריהן הוא התנגדות פוליטית ואידיאולוגית לכל בנייה עבור יהודים ביהודה ושומרון, חוקית או בלתי-חוקית. אם מישהו באמת חרד לשלטון החוק, עליו להתריע קודם כל על הפרת החוק הנרחבת הרבה יותר בתוך תחומי ישראל הקטנה, היכן שתחולתו המלאה של החוק הישראלי אינה מוטלת בספק, ולכן גם ההימנעות מאכיפתו היא הפרה בוטה הרבה יותר של עקרון שלטון החוק.

אז בפעם הבאה שטליה ששון עולה לשידור כדי לקונן על ההתעלמות מדו"ח המאחזים המגויס שנקרא על שמה, אולי מישהו ישאל אותה מה יש לה לומר על עשרות אלפי מבנים בלתי חוקיים מעברו השני של הקו הירוק. וכאשר יריב אופנהיימר שוב יציג נתונים מדאיגים על שני צריפונים חדשים שהוצבו במגרון, כדאי לשאול אותו אם אפשר לקבל גם צילומי אוויר של הארמונות שנבנו ללא אישור באום-אל-פאחם.

תגובות והערות יתקבלו ברצון אך ללא התחייבות להשיב: eshilo777@gmail.com