בשבע 282: כבודם לא עוברים מסך

על אף הניסיונות להאשים את שר המשפטים בפגיעה במעמדו של בית המשפט העליון, המציאות מוכיחה כי את הנזק העיקרי מחוללים השופטים, הלוקים בהתבטאות יתר בתקשורת.

יאיר שפירא , כ"ב באדר תשס"ח

בראשית השבוע שוב עלה לשידור המשנה לנשיא בית-המשפט העליון לשעבר, השופט בדימוס מישאל חשין. העילה הפעם היתה ראיון עם השר פרידמן באחד ממוספי העיתונים בשבוע שעבר. וכבכל פעם, מדובר היה ברצף של טיעונים תוקפניים ומבולבלים נגד השר השורר. חשין נשאל מה עולל פרידמן בחודשי כהונתו למערכת המשפט, וענה כי הוא אומנם מתקשה להצביע על מעשים של ממש, אך הרטוריקה בה אוחז פרידמן גורמת נזק כבד למעמדו של בית-המשפט העליון. 

השבוע מלאו שנתיים לפרישתו של חשין מבית-המשפט העליון. שלושה חודשים לאחר פרישתו, עוד פרסם השופט פסקי דין כנהוג, והצליח לשמור על דומייה תקשורתית. אך לכולם היה ברור כי זה השקט שלפני, והסערה בו תבוא.

מעט קודם לכן פרשה מבית-המשפט העליון שופטת צבעונית לא פחות, דליה דורנר, ופרצה עבור חשין את נורמות המכובדוּת שעטו על עצמם שופטים קודמים בדימוס. דורנר חגגה את פרישתה בראיון צבע ארוך ובהרבה ראיונות קצרים יותר. גם השופט בדימוס אליהו מצא, שופט אפור לאין ערוך מהשניים הנזכרים, שפרש באותה תקופה, פצח בקרירה של מגיב סדרתי על אייטמים בתקשורת, ולחשין לא נותר להוסיף, אלא את ההתלהמות.

חשין לא אכזב, ומבול הראיונות מיהר לבוא. באחד הראשונים והזכורים שבהם, הבטיח לגדוע את ידו של השר פרידמן אם זה יעז להרימה, מטאפורית כמובן, על ביתו, בית-המשפט העליון.

ככל שחלפו החודשים, התברר כי ורבליות היתר לא פסחה גם על היושבים עדיין בבית-המשפט העליון, ובקצב של אחת לשבועיים-שלושה, בדרך זו או אחרת, אנו נחשפים לדעתה של הנשיאה, דורית בייניש, על פרידמן ופועלו.

אם מישהו היה צריך הוכחה כי הנזק שנגרם למעמד בית-המשפט העליון מפי אוהביו גדול יותר מכפי שפרידמן יכול לגרום גם אם יזכה בעוד שתי קדנציות נוספות, הרי שהיא ניתנה השבוע. ידיעה בלעדית של פרשן המשפט של ערוץ 10, ברוך קרא, סיפרה כי בייניש, עם שופט נוסף, נותרה בדעת מיעוט בניסיונה לפסול את עסקת הטיעון עם הנשיא קצב, והיא מנסה לשכנע לפחות את אחד משופטי הרוב הבוחרים שלא להתערב בשיקול הדעת של היועץ המשפטי לממשלה, להצטרף אליה ולהכריע את הכף.

מספרה של נעמי לבינצקי על בית-המשפט העליון, 'העליונים', עלה כי גם הנשיא בדימוס ברק עיכב פרסום פסקי דין עקרוניים כדי לנסות להטות את דעת רוב השופטים לדעתו; אך אז התקשורת לא זכתה למקורות כה זמינים בתוך בית-המשפט העליון ובסביבתו כדי לדווח על המתרחש בחדרי חדרים בזמן אמת. כרגע, לפחות, מסתמן כי פרידמן הוא מאחרוני המחבלים במעמדו של המוסד המכובד. 

למי מיועד החוק

במסגרת הניסיונות לבלום את הפשיעה החמורה המשגשגת, אישרה לאחרונה ועדת השרים לענייני חקיקה הצעת חוק דרקונית במיוחד, הקובעת כי על אדם שיורשע בתוך 15 שנה בשלוש עבירות חמורות, ייגזרו מינימום 12 שנות מאסר.

הצעת החוק שיזם חבר הכנסת יוחנן פלסנר ('קדימה') היא גרסה מרוככת של חוק הקיים במדינת קליפורניה בארה"ב, שם על כל הרשעה שלישית נשלח המורשע למאסר עולם ללא אפשרות חנינה. החוק הקליפורני אומנם מצמרר באכזריותו, אך הצליח להוריד באופן דרמטי את שיעור הפשיעה במדינה. חוק פלסנר מכוון בעיקר נגד פשעי אלימות משמעותיים כמו תקיפות חמורות, תקיפות בנסיבות מחמירות, אונס ועבירות רכוש, שהפכו מכת מדינה – כמו גניבות הרכב למשל.

החוק המדובר מצטרף לחקיקה חסרת תקדים בכנסת בהקיפה ובחומרתה, בניסיון להחזיר את הביטחון לרחובות ישראל.

נזכיר כי זה עתה אישרה הכנסת בקריאה ראשונה את 'חוק שי דרומי', הפוטר מאחריות פלילית אשם שהרג פורץ שחדר לביתו, לתחום העסק שלו ואפילו לשטח חקלאי פרטי, גם אם חרג ממתחם הסבירות המקובל היום בבתי-המשפט, וגם אם לא נשקפה סכנה ברורה ומיידית לחייו.

החוק עתיד להתעדן מעט כשיחזור להכנה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת החוקה של הכנסת, אך גם כך הוא עתיד להשפיע על יחסי הכוחות שבין עברייני הרכוש לאזרחים מן השורה, וגם ככל הנראה לעלות במחיר דם נקי שיישפך באופן בלתי נמנע. גם הקמת מאגרים גנטיים לזיהוי פלילי החלה זה לא מכבר בעקבות חקיקת הכנסת.

האופוזיציה להצעות החוק הנוכחיות מובלת בעיקר בידי אנשי שמאל מקצה המפה הפוליטית, כמו ח"כ דב חנין מ'חד"ש' וח"כים ערביים. אך מן הראוי כי גם אנשי הימין יהרהרו מעט במשמעויות החקיקה, שכרגע, לפחות, רצופה בכוונות טובות למיגור הפשיעה. לא קשה לדמיין מאבק פוליטי עיקש וארוך בשנים הקרובות על שלמותה של הארץ. לא קשה לדמיין גם עימותים אלימים בנוסח עמונה. והשאלה אם מישהו ינסה לעקר מחאה פוליטית חריפה בעזרת חוקים דרקוניים שנחקקו כדי לטפל בפשיעה לא צריכה לתת מנוח. די אם נזכיר כי סעיף תמים בחוק העונשין, סיכון חיי אדם בנתיבי תחבורה – סעיף שכוון במקור נגד עבריינים כבדים הנמלטים במרדף משטרתי – הכניס שלושה מטובי בני הציונות הדתית, אנשים ללא רבב, לתקופות מאסר ארוכות לאחר שתכננו לחסום את נתיבי איילון בעזרת גרוטאות רכב בוערות.

החוק העיקרי שהופעל באופן גורף ופוליטי נגד ארגוני ימין היה החוק למניעת טרור, שבעקבותיו הוצאו תנועות הימין הקיצוני, 'כך' ו'כהנא חי', אל מחוץ לחוק, אחרי רצח הערבים במערת המכפלה בידי ברוך גולדשטיין. ככל הידוע, גולדשטיין ביצע את הרצח על דעת עצמו, לא שיתף אחרים בתוכניותיו, ומאחוריו לא עמדה כל התארגנות בכלל, בפרט לא של הארגונים מיסודו של הרב כהנא הי"ד. מה שלא מנע ממשלת השמאל לנצל את האירוע החמור כדי להחיל את החוק הדרקוני על הארגונים, ולמעשה לנטרל אותם פוליטית. אך חשוב לציין כי החוק למניעת טרור נחקק ביוזמתו של בן-גוריון מיד לאחר רצח הרוזן ברנדוט, כדי לדכא ארגוני ימין.

חוק דרקוני אחר שנחקק בראשית העשור הנוכחי הוא חוק למלחמה בארגוני הפשיעה. החוק מאפשר לפרקליטות להגדיר כל ארגון המתכוון לבצע עבירות פליליות כארגון פשיעה, וככזה להעמיד למשפט כל חבר בו, מעצם השתייכותו לארגון, להאשים את ראשיו בכל עבירה שעבר חבר כלשהו בארגון, ולבקש לגזור עליהם עונשים חמורים במיוחד. על אף היצירתיות שגילו גורמי אכיפת החוק בתקופת ה"התנתקות", לא נוצל החוק כדי לדכא את תנועת ההתנגדות. אך מי ידע מה יילד יום.