בשבע 282: הכן ילדך לחורף

גם בהכנת הבגדים לקראת השלג טמונות תובנות עמוקות של חינוך הילדים ● אין יותר טוב מתחפושות מקוריות שמכינים בבית, אבל אסור לשכוח שמי שלובש אותו הוא רק ילד.

אסתי רמתי , כ"ב באדר תשס"ח

הנה חידוש בשבילכם: חינוך זה עניין מבלבל. כמו שאמר קהלת, לכל זמן ועת – עת להתעקש ועת להעלים עין, עת לחבק ועת לשחרר, עת לשחנ"ש ועת לנשוך שפתיים ולתת לילד להסתגר בחדר . וזה לא רק שצריך למצוא את האיזון הדק במצבים השונים – זה גם משתנה מגיל אחד למשנהו ומילד לילד. בהחלט לא זבנג וגמרנו. קחו למשל את מקרה השלג. 

אין לי מושג מה יהיה מזג האוויר כשתקראו את השורות האלה, הרי במדינתנו הקטנטונת גם האקלים שותף באווירת חוסר השפיות הכללית. לפני מספר ימים, בכל אופן, בשעה 7:40 בבוקר, קיבלתי טלפון בהול מהבת שלי: "אמא! אנחנו נוסעות לראות את השלג בירושלים ואין לי בגדים חמים! את מוכנה להביא לי? אנחנו יוצאות בשמונה וחצי!".

כך מצאתי את עצמי אורזת ביד אחת קצת ציוד שלג מאולתר – גרביים, כפפות, צעיפים ושקיות ניילון לנעליים (זה לא עזר) בעוד ביד השנייה אני מכינה לקטנצ'יק פיתה עם חומוס לגן ומאכילה אותו במטרנה צמחית. ותוך עשרים דקות כבר עסקתי בתכנונים אסטרטגיים בניסיון נואש למצוא את שרשרת הפקקים הקטנה ביותר בדרך לאולפנה.

עניין השלג החזיר אותי כמה שנים אחורה בבת אחת. כשאחד הילדים שלי היה בכיתה ז', גם הוא יצא לטייל במחוזות מושלגים, קרי החרמון, אבל הוא לפחות הודיע לנו על זה יום קודם כדי שנוכל להיערך. ואוהו, איך שאנחנו נערכנו. אם אתם שוכני הרי הצפון והמרכז המפורסמים מהתחזית, בטח תצחקו. אבל אצלנו נוהגים להסתובב רוב החורף בחולצות קצרות, וכל עלייה צפונה מקו חיפה מלחיצה כמו טיול לאנטרטיקה.

לרגל מצב החירום, קיימנו דיון משפחתי מעמיק, והחלטנו שהבעיה המרכזית עם שלג זו הרטיבות. אין ספק שהפתרון הטוב ביותר, מבחינתי, היה לניילן את הילד, אבל בגלל קשיים טכניים נאלצנו להסתפק בפתרונות אחרים. אז מהבוידעם שלפתי חליפת סערה צהובה ולא נקייה במיוחד, מהסוג שלובשים פועלי הזבל – קיפלתי לה את השרוולים ואת שולי המכנסיים כמה פעמים, והגשתי אותה לבחור הצעיר. מגפיים לא היו לו, וכבר התחלתי להילחץ קשות – עד שנזכרתי בזוג ערדליים לא מאוד אופנתיות, כאלה שנועלים על הנעליים. ולגבי כפות הידיים בכלל היתה לי הברקה: מעל כפפות הצמר הלבשתי לו זוג כפפות גומי צהובות של שטיפת כלים, ובא לציון גואל. ליווינו אותו לדלת. אומנם הילד נראה קצת כמו ברווז, אבל הוא היה אטום למשעי, ממוגן גשם רוח ושלג לתפארת, ואני הייתי מבסוטה מעצמי. מילאתי את תפקידי כאמא מסורה.

חיכיתי בקוצר רוח שהוא יחזור – גם משום שאמהות תמיד אוהבות לראות את הילדים שלהן כבר בבית, וגם כי הייתי סקרנית לדעת איך הוא הסתדר.

"נו, איך היה?", התנפלתי עליו ברגע שפתח את הדלת.

"בסדר", הוא ענה באדישות (התשובה הסטנדרטית שלו לשאלה המעצבנת הנ"ל). "…חוץ מזה שלא יכולתי לזוז!", הוא הוסיף בעצבנות מה. "בקושי עשיתי משהו! אף אחד מהחברים שלי לא התלבש ככה, וכולם נהנו הרבה יותר ממני. אני לא מבין למה תקעתם אותי עם כל הבגדים הטיפשיים האלה!".

בזמנו, ראיתי את הסיפור הזה כמעין משל חינוכי. הגעתי למסקנה שאם עוטפים את  הילדים ביותר מדי שכבות מגן לפני ששולחים אותם לחרמון של החיים, זה רק מזיק להם. וגם היום זה נראה לי די הגיוני, אבל כל מקרה לגופו. כי כשבתי חזרה חצי מעולפת מהטיול הספונטני לשלג הירושלמי, עם בגדים ספוגים ורגלי ארטיק, כאב לי הלב שלא שלחתי לה את הערדליים.

חופש התנועה 

שלושה שבועות לפורים, וזה הזמן לכל האימהות שחלמו ללמוד ב'שנקר' ולא יצא להן, להיסחף לחגיגת העיצוב השנתית. אם יש לך זמן, כישרון וחדוות יצירה, אין דבר יותר כיף מלהכין תחפושת מושקעת ומקורית. וחוץ מזה, זה עושה יופי של רושם על השכנות. אולי אפילו יותר מעוגת שוקולד תלת-שכבתית עם קצפת בארבעה טעמים ופצפוצי פקאנים מסוכרים למעלה.

האמת היא שכשהיו לי קצת פחות ילדים וקצת יותר סבלנות, גם אני הקדשתי ערבים ארוכים להכנת תחפושת מפוארת של ספר תורה, עם אריות מרהיבים מטוליפ מוזהב. חלפו כמה שנים, ולפתע שמתי לב לעובדה שפורים חל ארבעה שבועות וחצי לפני פסח, מה שאומר שצריך לשנות קצת את סדרי העדיפויות. אז הלכתי על דברים קלים יותר – משביע נחשים הודי, מוכר ממתקים שזוכה לחלק את המגש העמוס בין החברים (איך שהם נהנים מזה) ובלש בכלום עבודה. לבושתי הרבָּה, בשנים האחרונות אפילו ירדתי לדיוטה תחתונה של קניית תחפושות מוכנות. מה לעשות שבן החמש לא מעודכן בפרשת הקטינות העצורות ורוצה להיות שוטר?

בכל אופן, שכל אמא שתשקיע כמה שמתחשק לה, אבל הרשו לי פנייה נרגשת קטנה: אנא, רחמו על הצאצאים המחופשים. חג-חג, אבל הם גם צריכים ללכת, לשבת, לנשום ולעשות עוד כמה פעילויות חיוניות. לפעמים אני רואה ברחוב תחפושות שמעוררות בי חשק להרים טלפון בהול ליצחק קדמן.