בשבע 284: "בוש לא יחזיר את יהונתן כי ישראל לא באמת רוצה"

ביקורו של נשיא ארה"ב בישראל במסגרת חגיגות ה-60 למדינה, יכול להביא עימו בשורת שחרור עבור הסוכן הישראלי, יונתן פולארד, הנמק בכלא האמריקאי מזה 23 שנים.

עפרה לקס , ו' באדר ב תשס"ח

יום העצמאות השישים של מדינת ישראל הוא מאורע חגיגי בקנה מידה בינלאומי. השנה לא יהיו רק זיקוקי דינור וריקודי עם, אלא אישים רמי דרג ממדינות שונות יבואו לישראל לרגל התאריך העגול. אחד מהם הוא נשיא ארצות הברית, ג'ורג' בוש, שהיה כאן אך לפני חודשיים.

כצירוף מקרים מעניין, בעוד מספר חודשים עומד בוש לסיים את כהונתו השנייה והאחרונה כראש המעצמה החזקה בעולם. סמיכותם של שני האירועים נוטעת תקווה גדולה בלבם של הפעילים למען פולארד. נשיאי ארצות הברית נוטים לחון אסירים בחצי השנה האחרונה לכהונתם בבית הלבן.

על אלה מוסיפים הפעילים את העובדה שעברו כבר 23 שנים. אישים בארצות הברית שהיו אז בעין הסערה כבר ירדו מגדולתם, ואחרים מודים, מי בפה מלא ומי בחצי פה, שהגיעה העת שבה יהיה פולארד אדם חופשי. רבים פועלים למען פולארד בשדה הציבורי. אנשים זוכרים אותו בשמחות, מארגנים תפילות, ומעבירים את חשיבות הנושא בתנועות הנוער ובבתי-ספר.

כשעולים למישור הפוליטי, רבים התומכים אך מעטים העושים. בממשלה אפשר להצביע רק על איש אחד שמנסה לפעול למען פולארד. והוא עושה זאת בגלוי.

אבל כל האופטימיות הזאת אינה מוצאת לה מקום כאשר בעצם הימים האלה עדיין נאבקים יהונתן ואסתר, רעייתו, על שמם הטוב מול הממסד הישראלי. בעיניים של בני הזוג, האוחזים במושכות השלטון לא מספיק רוצים את פולארד, וזאת הסיבה שהוא גם לא ישוחרר. "בוש לא יעשה מחוות שישראל לא באמת רוצה", אומרת אסתר.

אין כל סיוע כספי

כבר שנים טוענים דובריהם של נשיאים וראשי ממשלה כי ישראל תומכת ומסייעת בכל כוחה ליהונתן  פולארד ולמקורביו. עורכת-הדין ניצנה דרשן-לייטנר, שהתגייסה לפני ארבע שנים לפעילות בשדה המשפטי למען פולארד, מנסה להסיר בימים אלה את הלוט מעל המילים היפות האלה. לבני הזוג מפריעה בעיקר התשדורת של המדינה בפן הכלכלי: "אנחנו רוצים להזים אחת ולתמיד את השמועות", אומרת דרשן-לייטנר. "במשך השנים השתמשו אנשים שהיו נגד יהונתן בטיעון כאילו הוא עשה את מה שעשה ממניעים כלכליים, וכאילו יש לו טובות הנאה מן העניין".

אשר מבצרי, מהוועד להשבת יהונתן הביתה, מסביר שיהונתן קיבל, שלא ברצונו, כמה מאות דולרים בחודש בתקופת הפעלתו. מכסף זה הוא מימן את כל ההוצאות שהיו כרוכות בפעילותו, כגון טיסות לארץ ולארצות נוספות. הדבר האחרון שמדינת ישראל מימנה עבורו הייתה ההגנה במשפטו על-ידי עורך הדין הכושל ריצ'רד הייבי, שהמיט עליו את העונש שאותו הוא מרצה עד היום. מרגע שדלתות הכלא נטרקו מאחוריו, הוא נעזב לנפשו. אסתר צריכה לממן את המאבק המשפטי והציבורי למענו, כמו גם את המחייה שלה. עד היום היא מתגוררת בירושלים בדירה של "אלמנה נחמדה ונדיבה", כהגדרתה. משפחותיהם של סוכנים אחרים, החל מטננבאום, וכלה בשבויי חרב, מקבלות סיוע מן המדינה.

דרשן-לייטנר החליטה להשתמש בניסוח המקובל על ממשלות ישראל, לפיו המדינה "תומכת ועוזרת ליהונתן פולארד ומקורביו בכל היבט אפשרי". לפני מספר חודשים היא כתבה ללשכתו של ראש הממשלה, וביקשה לדעת כיצד בדיוק עזרה ועוזרת המדינה. 

עו"ד שלומית ברנע-פרגו השיבה בשם ראש ממשלת ישראל כי המדינה "פועלת ופעלה רבות כדי לסייע לפולראד ולמקורביו". ברנע-פרגו כתבה כי הם מנועים מלחשוף את הפרטים מטעמים של "צנעת הפרט, מסיבות רגשיות, ומתוך רצון שלא להזיק לעניין עצמו". עוד טענה עורכת-הדין כי המדינה העמידה משאבים לטובת יהונתן, אשתו לשעבר אן ואשתו הנוכחית אסתר. "פעמים רבות נעשה הדבר לפנים משורת הדין ומטעמים הומניטריים, מתוך התחשבות במצבו של מר פולארד". במכתב נטען עוד כי לאחרונה קיבלה אסתר סיוע להסדרת מעמדה המשפטי בארץ כדי לקבל טיפול רפואי בישראל, וכי צוות הקונסוליה באטלנטה עומד בקשר רציף עם פולארד ורעייתו.

אסתר רותחת. "לא רק שהם לא עוזרים, הם גם מפיצים שקרים!". עו"ד דרשן-לייטנר אומרת שבני הזוג אינם מקבלים מן המדינה "אפילו חצי שקל". את הזעם של אסתר היא יצקה לתוך מכתב נוסף. היא כתבה כי האמירות הסתמיות האלה, יש בהן כדי להזיק ליהונתן, שאסור לו לקבל טובות הנאה בעודו בכלא, וגם לאסתר, שהיא אזרחית קנדית. כי לפי האמור היא קיבלה לכאורה סיוע שלא דיווחה עליו. דרשן-לייטנר דרשה במפגיע לקבל פירוט של כל התשלומים או הטבות אחרות, ואם לא היו כאלה, שיאושר בכתב "כי במשך כל 23 שנותיו של מרשי בכלא האמריקאי, הן מרשי והן רעייתו, הגב' אסתר פולארד, לא קיבלו מידי ממשלת ישראל כל סיוע כספי שהוא". אם היו תשלומים כאלה, היא ביקשה לקבל עליהם סימוכין.
מכתבה השני של עו"ד דרשן-לייטנר טרם נענה. פנייתנו ללשכת ראש הממשלה כדי לקבל תשובה על השאלה הזו של דרשן-לייטנר ועל מספר שאלות אחרות העולות מן הכתבה, גם הן טרם נענו.

הכל דיבורים

חברי כנסת מדברים בעד פולארד. חלקם אף משתתפים בכינוסים שנערכים למענו. ההסכמה על כך שפולארד צריך להיות בבית חוצה מפלגות. למשל, חבר הכנסת משה שרוני, מסיעת הגמלאים, רשימתו של רפי איתן שהיה מפעילו של פולארד, אומר: "ממשלת ישראל צריכה להגיד פעם אחת לאמריקה שלא יכול להיות שכולם מקבלים חנינות ושהוא צריך להיות שם כל החיים. צריך לשים לזה סוף אחת ולתמיד".

כשנשיא ארצות הברית, ג'ורג' בוש, היה בישראל לפני חודשיים, הוא לחץ את ידו של רפי איתן. האם יש בכך רמז ששחרורו של פולארד אפשרי?

"אין לזה משמעות. בוש היה בישראל, ולכן לחץ את היד של רפי. אם רפי היה בא לארצות הברית, זה היה משהו אחר".
אופיר פינס מהעבודה, למשל, כיהן בעבר כיו"ר השדולה ואף ביקר את פולארד בכלאו פעמיים. גם הוא לא מקרין אופטימיות: "שנים אנחנו עובדים בכיוון, והמאבק ארוך וקשה, ואנחנו שבעי כישלונות. לצערי, הממשלה הזאת, כמו קודמותיה, לא עושה יותר מדי למענו".

המפלגה שלך חברה בקואליציה. כך גם מפלגותיהם של שרוני ושל ישי. מדוע אינכם מעבירים החלטת ממשלה לפעול למען פולארד?

"כרגע, בקונסטלציה אולמרט-לבני, זה לא ילך. אני לא מקורב למלכות, כידוע, ואין לי השפעה על הדברים. מצער אותי מאוד שלא עושים למענו מספיק".

אתה יכול להעלות את הנושא בישיבת סיעה.

"העליתי את הנושא בישיבות סיעה ומעל בימת הכנסת כבר מספר פעמים, אבל זה לא עוזר. הבעיה היא עם הממשל האמריקני, ולשם הח"כים שלנו לא מספיק מחוברים".

פינס חושב שסיום כהונתו של בוש יכול להיות יעד טוב לחתור אליו. את השיחה הוא מסיים בנימה מעשית יותר.

חבר הכנסת אברהם רביץ מיהדות התורה מתבטא בעד פולארד, אך משדר פסימיות בקשר ליכולת להשיג הישגים, בעיקר בגלל הממשלה. "היה אפשר לומר לבוש שכדי לקדם את תוכניתו עליו תחילה לשחרר את פולארד, אבל יש כאלה החושבים שתוכניתו של בוש טובה למדינה, ולכן הם לא מעמידים תנאים לקיומה". רביץ גם מזכיר את ניסיונו של נתניהו לשחרר את בוש, ניסיון שכשל.

חבר הכנסת אורי אריאל (האיחוד הלאומי מפד"ל) משמש כיו"ר השדולה למען יהונתן פולארד בכנסת. אריאל אומר כי העשייה למען פולארד מתרכזת היום בעיקר בהחדרת הנושא לתודעה מול מקבלי החלטות ישראלים, כאלה שבאים במגע עם אנשי ממשל אמריקניים, וכאלה שיש להם מילה אצל ראש הממשלה. לאחרונה, הוא מספר, נערכה פגישה עם שר המשפטים, דניאל פרידמן, שאמר שהוא מזדהה עם הדברים שהושמעו לו, אך מבקש לבחון אותם לעומק.

עוד מספר ח"כ אריאל, כי קיימת יוזמה של תתי אלופים ואלופים לשעבר שיכתבו מכתבים לראש הממשלה בנושא. גם אריאל מסמן את החודשים האחרונים לכהונתו של בוש. אריאל מסביר כי הלחץ על ראש הממשלה הוא בכיוון של הבהרה כי מדובר בנושא בעל חשיבות ערכית, ולכן צריכה להיות לו עדיפות עליונה כאשר הוא נפגש עם בוש "ולא שיכניס את זה כנושא שיחה בחמש דקות האחרונות של הפגישה, רק כדי שהוא לא ישקר כשיאמר 'העליתי את הנושא'".

ח"כ אריאל גם דוחה בשתי ידיים את הקו של עשיית דברים בשקט ובהסתר. "לא מזמן פנה אליי פקיד בכיר בלשכת ראש הממשלה, ואמר כי יש צורך בעשייה שקטה. אמרתי לו שכבר שנים מנסים בשקט ולא מצליחים, אז צריך לנסות היום באופנים אחרים. בנוסף, נתניהו לא עשה את הדברים בשקט. הוא נתן אזרחות לפולארד באופן רשמי, ובקול".

עוד אומר ח"כ אריאל שהוא קץ בלשון הננקטת כבר שנים מכיוון לשכות ראשי הממשלה השונים. ההסברים למחדל השחרור של פולארד תמיד מתחילים במילים "אם הייתם יודעים מה עשה פולארד...". "אנחנו לא רוצים לדעת מה הוא עשה", אומר ח"כ אריאל, "זה לא מעניין אותנו. גם אם היו דברים כבדי משקל שהוא עשה, הרי הוא כבר ישב מספיק. אישים אמריקניים בכירים אומרים שהוא כבר צריך להשתחרר. אמללו אותו מספיק. הוא צריך לבוא הביתה".
 
פולארד תמורת מחבלים

שר התמ"ת, אלי ישי, ניצל את נגישותו היחסית לנשיא האמריקני. מתוקף היותו סגן ראש הממשלה, הוא הוזמן לארוחת ערב חגיגית עם ג'ורג' בוש, כשהלה הגיע לישראל לפני כחודשיים.

אנשים שונים דיברו על לבו של ישי, והעלו בפניו את מצוקתו של פולארד. ישי פנה לרב עובדיה יוסף, וביקש ממנו לכתוב מכתב המבקש מבוש לשחרר את פולארד. הרב כתב מכתב בעברית, שתורגם מאוחר יותר לאנגלית. יום לפני הפגישה נפגש ישי עם אסתר פולארד, והיא מסרה לו מכתב לבוש.

מה שעלה על הפרק אז היה עסקה שלשכתו של ישי מכנה 'סיבובית': "אמרנו שש"ס תהיה מוכנה לחשוב על הגמשת הקריטריונים לשחרור מחבלים עם דם על הידיים, כלומר לא הרוצחים עצמם אלא מעגל שני, ובוש ישחרר את פולארד. באופן כזה, הפלשתינים יקבלו את האסירים שלהם, אנחנו נקבל את פולארד, וכולם יהיו מרוצים". אנשי ישי מספרים, שכאשר הנושא הועלה בפני פולארד, הוא הביע הסתייגות מן המהלך הזה מכיוון שהוא חושב שצריך לשחרר אותו בלי כל קשר. ישי פנה לדני איילון, שהיה שגריר ישראל בוושינגטון, והלה אמר לו שהדבר נשמע סביר.

את התובנות והמסמכים האלה ביקש ישי לשטוח בארוחת הערב בפני בוש. אבל אז החלו הלחצים מכיוון לשכתו של ראש הממשלה. הטענה הייתה שמדובר במעשה הנוגד כללים דיפלומטיים. ישי אמר, בשמו של הרב יוסף, כי פדיון שבויים דוחה כללים דיפלומטיים.

על השאלה אם הלחץ שהופעל על ישי ממחיש התנגדות עמוקה יותר מצד ראש הממשלה לעצם שחרורו של פולארד השיב רועי לחמנוביץ', דוברו של ישי: "מה שלא אומרים אנחנו לא יודעים, וזה גם לא אכפת לנו. בעבר ניסה ישי לשאול את ראש הממשלה מספר פעמים מדוע אין פועלים במרץ למען שחרורו של פולארד, אך לא קיבל תשובה ברורה. ביקשנו את הגב של ראש הממשלה, ולא קיבלנו. אנחנו לא מתעסקים במי עושה מה, אנחנו נמשיך לפעול".

בארוחת הערב החגיגית שנערכה לבוש, בה נכחו גם קונדוליזה רייס ובכירי ממשלת ישראל, הוציא ישי את המכתבים, והגיש לבוש. לדברי לחמנוביץ', בוש עיין במכתבים, אך לא הגיב. מאז לשכתו של ישי לא שמעה מבוש, אבל הם לא מתכוונים להרים ידיים. "אנחנו לא רוצים להפסיד את העיתוי. הנחת העבודה היא שבסוף כהונתו בוש יעניק חנינות. הנשיא האמריקני עומד לבקר שוב בקרוב, ואנחנו מתכוונים שוב להעביר לו מכתבים בנושא. לנו זה ממש לא אכפת איך הוא יתאר את מעשה השחרור שלו כלפי פולארד: 'מעשה אצילי' או 'מחווה'. העיקר שישחרר אותו". 

דתיים-לאומיים למען השחרור

אם החלונות הגבוהים עוד מתמהמהים ונבחרי העם מתלבטים, הרי שהציבור עצמו פועל למען הסוכן הישראלי במסגרת תנועות הנוער, קיימת גם עשייה סטודנטיאלית בקמפוסים, יש מועצות מקומיות שמעניקות לו אזרחות של כבוד, והוא מוזכר אפילו בשמחות משפחתיות. בעבר היה זה 'הוועד למען יהונתן פולארד' בלבד שפעל בשטח. היום רבים העושים.

"ויאמר העם אל שאול היהונתן ימות אשר עשה הישועה הגדולה הזאת בישראל... ויפדו העם את יהונתן ולא מת" (שמואל א' י"ד, מ"ה). הפסוק הזה צוטט מתוך 'תפילה למען יהונתן פולארד', שנכתבה כמזכרת מחתונתם של ישראל ויעל ניומן. השניים בחרו להעניק לאורחיהם מזכרת מקורית משמחת נישואיהם. החתן מסביר: "למדתי בשדרות, ושמעתי הרבה על העניין מהרב אשר מבצרי, שמדבר על נושא פולארד בלהט. התחברתי לנושא והחלטתי שביום הכי מיוחד בחיים שלי, אזכיר את זה. בנוסף, ביום החתונה תפילות ומשאלות מתקבלות, ולכן בחופה כיוונתי על פולארד ועל כל הצרות של עם ישראל".

הזוג הצעיר ניומן איננו היחיד שהעלה את פולארד על ראש שמחתו, הנושא הפך מרכזי בבר-מצוות, בשמחות לרגל הולדת ילדים חדשים ועוד.

אורית צור היא רכזת יהדות ומורשת בחטיבת הביניים בגבעת זאב בירושלים, שהחליטה לעסוק בנושא כבר לפני מספר שנים. החטיבה משתייכת לחינוך הממלכתי. "יום אחד שמעתי ברדיו על פולארד. נכנסתי לכיתה ושאלתי את הילדים מי זה פולארד. חלק חשבו שהוא שחקן כדורסל, אחרים חשבו שהוא שחקן קולנוע... ואז החלטתי לעסוק בנושא הזה".

צור הייתה צריכה להכין תחילה את חדר המורים. לא כל המורים ידעו מי הוא פולארד. אחרים התנגדו לעיסוק בנושא, וטענו כי מדובר בנושא פוליטי. "יש כאלה שעדיין חושבים כך", היא אומרת, אבל הדבר איננו מונע ממנה לעסוק בכך. התלמידים, מצדם, מתלהבים מאוד מהנושא. "הכנתי להם לימוד בית-מדרשי על פדיון שבויים, ואחר כך עברנו לעסוק במדרשים על נִסים שנעשו לפודי שבויים. בהמשך הם כתבו מכתבים, תלו שלטים, ויצאו להפגנות למען פולארד". צור מספרת כי תלמידה שלימדה לפני שלוש שנים פגשה אותה לאחרונה, והנושא הראשון שהעלתה היה פולארד. "זה נחרט בזיכרונם".

מינה פנטון היא חברת מועצת עיריית ירושלים מטעם המפד"ל. לאחרונה החליטה להירתם גם היא לשחרורו של יהונתן פולארד. פנטון קידמה שתי יוזמות לקראת ביקורו הקודם של הנשיא בוש. הראשונה היתה הסבת שמה של כיכר פריז ל'כיכר לשחרור יהונתן פולארד', והשנייה החתמת חברי מועצת העיר על מכתב הקורא לנשיא האמריקני לשחררו. "הטקס להסבת שמה של הכיכר התקיים יומיים לפני ביקורו של בוש. בגלל קוצר הזמן, לא עשינו זאת בהליך מסודר, אבל כל חברי המועצה הביעו את תמיכתם במהלך". הכיכר הזאת, מסבירה פנטון, נבחרה בשל מרכזיותה וסמיכותה לבית ראש הממשלה, לקונסוליה האמריקנית ולמלון המלך דוד, שם השתכן בוש בביקורו. פנטון הייתה מופתעת מעוצמת הגלים שהאירוע עורר. "קודם כל, הייתה כמות עצומה של אנשים שבאו להזדהות, ושנית, ההתעניינות של כלי התקשורת בארץ ובעולם היתה רבה".

על היוזמה השניה של פנטון, מכתב הקורא לבוש לשחרר את פולארד חתמו כל חברי מועצת העיר, בלי יוצא מן הכלל. "פנינו אליו כאל איש הומני, אשר אם יעשה את הצעד הזה, המחווה הזאת, האחרונה, תשאיר רושם ותכניס אותו להיסטוריה. זה הקלף שמשחק אצלו היום". את המכתב הגיש לבוש ראש עיריית ירושלים, אורי לופוליאנסקי.

באמתחתה של פנטון יוזמות נוספות. בערב שירת נשים שהתקיים לאחרונה, עלתה אסתר פולארד לדבר, והנשים נשאו תפילה מיוחדת שחוברה על-ידי הרב אליהו לשחרור הסוכן הישראלי. אחת הנשים, נעמי קנובל, שעובדת בלשכתו של הרב מרדכי אליהו, סיפרה על ביקור שלה אצל פולארד ואף שרה שיר שהלחינה במיוחד. הדבר, מספרת פנטון, הותיר רושם עז על הנשים שהגיעו לערב.

בציבור העשייה רבה, אך נדמה שהיא מובלת רק על-ידי ציבור אחד: חובשי הכיפה הסרוגה.

והחרדים שותקים

רועי לחמנוביץ', דוברו של השר אלי ישי, מודע לפער בין עמדתו של ישי למען פולארד ובין עמדת הציבור שהוא מייצג. הוא יודע שהפגנות המונים בביקורו הקרוב של בוש יכולות להיות אפקטיביות, אבל לדבריו, אין דמות חרדית שתוביל את ההפגנה. "אולי אירוע של תפילה יוציא המונים לרחוב. החברה החרדית לא מפגינה".

על 'מצעד הגאווה' יצאו המונים לרחובות.

"זה היה מהרחוב, ולא בארגון מלמעלה. אם תהיה הפגנה שתארגן הציונות הדתית, אני בטוח שיהיה שם הציבור הש"סניקי, ושגם מנהיגות הציבור הזה תגיע".

גם ח"כ רביץ אומר דברים דומים, רק ביתר חריפות: "הציבור החרדי לא יוצא לרחובות. הרבנים החרדים מתנגדים לזה. הם אומרים: 'אנחנו קטנים, עדיף שנשב בשקט, שיזיקו לנו כמה שפחות'".

ומה עם התאגדות של כלל הציבור הדתי?

"ראי, הרב אלישיב יצא מגדרו בנושא של פולארד. הוא לא מוציא מכתבים שאינם עוסקים בעניינים תורניים, והנה לפני שנה הוא כתב מכתב שיש לפעול לשחרורו. הוא לא יכתוב את זה שוב ולא יקרא לצאת להפגנות. לגבי 'תפילות-הפגנות', גדולי התורה מתנגדים כי הפגנה זה פוליטי ותפילה זה משהו אחר. לו הרבנים אלישיב ושטיינמן היו חושבים שהפגנה של 400 אלף איש היא זו שתשחרר את פולארד, הם היו קוראים לקיומה. כנראה הם לא חושבים כך".

ולגבי הציבור החילוני? ח"כ פינס אומר כי אם הציבור הציוני-דתי רוצה שציבורים אחרים יפעלו למען פולארד, עליו לחבר את כל תנועות הנוער לנושא. "מי שפעל למענו לפני 15 ועשרים שנה היו כל תנועות הנוער הציוניות. זה עניין של מוּדעוּת. אם יחליטו שחיבור ציבורים אחרים לפעילות למענו הוא יעד, הדבר אפשרי".

ואתם, הח"כים, כמנהיגי הציבור הכללי, אתם יכולים לארגן את הציבור שלכם לפעילות?

"אנחנו יכולים לעשות יותר, בהחלט".

קונדוליזה דורשת מכם? דרשו גם

הרב פסח לרנר, סגן נשיא 'המועצה הלאומית של ישראל הצעיר' בארצות הברית, פועל כבר שנים למען פולארד ונאבק בהתכחשות של הציבור היהודי-האמריקני לסוכן הישראלי. בראיון דוא"לי מעניק לרנר תמונת מצב לא שונה בהרבה מזו שהיתה לפני שנה. אגב, את המכתב מהרב אלישיב הוא הוציא כדי לגייס את הציבור היהודי-דתי-אמריקני.
לרנר ביקר את יהונתן לפני כחודשיים, והוא מספר שפולארד חזק פיזית ומנטלית, למרות שהסיטואציה קשה מאוד. "הוא לא במצב טוב, הימצאותו בבתי כלא קשים כבר 23 שנים גורמת הרבה בעיות רפואיות", הוא נוקט לשון המעטה. "האמונה שלו היא בלתי תאומן, יש לכולנו מה ללמוד ממנו".

מה יהודי אמריקה עושים למענו בימים אלה?

"לרוע המזל, לא הרבה. מעט מאוד ארגונים ויחידים פועלים לטובתו של יהונתן. היהודים האמריקנים חייבים לדרוש עוד מהארגונים שאליהם הם משתייכים".

האם אתה חושב שבוש ישחרר אותו בעתיד הקרוב?

"'חושב' אינו מספק. על כולנו להתפלל, על כולנו להתקשר מדי יום לבית הלבן, ולבקש מהנשיא לשחרר את יהונתן. עלינו לשאול את המועמדים לנשיאות על המחויבות שלהם לשחרר את יהונתן פולארד, עלינו לדרוש מהצירים הנבחרים שלנו לדרוש את שחרורו. ובישראל – על כל הישראלים לדרוש את שחרורו בכל הזדמנות.

"בכל פעם שמזכירת המדינה רייס דורשת דבר כלשהו מישראל, ובכל פעם שראש הממשלה מדבר עם הנשיא בוש. הנשיא בוש חוזר לישראל במאי, כדי לכבד את ישראל לרגל יום ההולדת השישים שלה. אולמרט צריך לומר לבוש שמתנת יום ההולדת שישראל רוצה היא החירות של פולארד".

מגילת אסתר

"איך מדינת ישראל מעזה לחגוג שישים שנים לקיומה?", שואלת אסתר פולארד. "יותר משליש השנים שהיא קיימת יהונתן יושב מאחורי הסורגים, והיא לא עושה דבר כדי להוציא אותו משם".

השיחה עם אסתר מחלישה את הרוח המעשית שנשמעת מצד אלה העושים למען בעלה. היא מסכימה שהאזרח הקטן מודע היום יותר מבעבר ליהונתן ולמצבו, אבל מההנהגה הציבורית והפוליטית, כן, גם זו של הציונות-הדתית, היא מצפה ליותר.

"ראשי הממסד הדתי טוענים שהם תומכים בפולארד, אבל הסוגייה שלו תמיד באה כמשהו שולי, סוגייה שהיא לצד הדברים החשובים והבוערים, ולא כך צריך להיות".

אסתר אומרת שהציבור הדתי צריך לדעת טוב יותר מציבורים אחרים ש"הקדוש ברוך הוא מגביר את הווליום שוב ושוב כדי שנשמע טוב יותר. כל ההפקרויות שהתרחשו אחרי שיהונתן הופקר הביאו למצב שבו כל המדינה נמצאת היום במצב של הפקר. אם נמשיך להתחמק מזה שמדובר בקו ישיר מההפקרה של יהונתן, אני חוששת מההגברה הבאה שתבוא מלמעלה".

אסתר מצביעה על כמה נקודות שהיו צריכות להיות מטופלות אך נזנחו: "אומנם אחרי בג"צים ומאבק משפטי, יהונתן הוכר כאזרח ישראלי וכסוכן שפעל למענה, אבל למרות שיהונתן ביקש פעמים רבות לעדכן את ארצות הברית בכך, במכתב רשמי מטעם המדינה, היא עדיין לא עשתה זאת". שינוי הסטטוס של פולארד יהווה איתות על הכיוון של מדינת ישראל, הדואגת לו והמבקשת את טובתו; בנוסף, תהיה לדבר השפעה מיידית על תנאי הכליאה שלו: "היום הוא מוגדר אסיר פלילי. אם יעבירו את ההכרה של מדינת ישראל בו, יפסיקו לענות אותו, ותנאי הכליאה שלו ישופרו".

עובדה נוספת שמציינת אסתר היא העובדה כי שחרורו של יהונתן סוכם בין קלינטון לנתניהו. נתניהו קיים את הצד שלו בהסכם ושחרר ערבים, אך מדינת ישראל מעולם לא דרשה וגם היום איננה דורשת את התמורה: יהונתן פולארד.

עוד היא אומרת שעצומת הח"כים, עליה חתמו 112 חברי כנסת כבר לפני מספר שנים, לא הועברה מעולם לארצות הברית.
גם ארוחת הערב החגיגית של בכירי הממשלה עם בוש נשמעת אחרת מפיה. לדבריה, בכירי המוסד והשב"כ, כמו גם בכירי הממשלה, קיבלו כולם הוראה מאולמרט שהם יכולים לדבר עם בוש על כל נושא שבעולם מלבד על פולארד. "הוא אמר להם שזה לא העיתוי. אבל לא יהיה שוב פורום כזה, שבו נמצאים כל האישים הרלוונטיים לשחרור של יהונתן. או במילים אחרות, המסר הוא שאין עיתוי מתאים".

אבל השר אלי ישי העביר את המכתבים שלך ושל הרב עובדיה.

"זה היה סתם תרגיל ביחסי ציבור. אלי ישי הצטלם איתי יום קודם, אבל מסר את המכתב ולא הוסיף על זה מילה אחת. האמריקנים קיבלו מסר שהוא היה מחויב לעניין בגלל יחסי ציבור. המכתבים נכנסו ישר לכיס של העוזר שלו. אגב, אלי ישי לא בקשר איתנו מאז הפגישה, שהיתה כבר לפני חודשיים.

מלשכת השר ישי הגיבו על הדברים ואמרו, כי המכתבים הוגשו לנשיא ג'ורג' בוש בליווי הסבר מפורט על השולחים ועל מטרת המכתב. המכתבים נפתחו בפניו וניתנו לו ביד. "זה נכון שצריך להעלות את הנושא על ידי יחסי ציבור, אבל המטרה היא מודעות ציבורית. חבל שאסתר מבלבלת בין שני המושגים".

"כל הדיבורים על מחווה שבוש ייעשה לישראל", מסכמת אסתר בהתרגשות עד שהנשימה קשה לה, "הם דביליים. בוש לא יעשה מחווה לישראל כשהיא לא באמת רוצה בה".

מלשכת רוה"מ לא נמסרו תשובות לשאלות 'בשבע', מלבד מכתבה של עו"ד ברנע-פרגו שצוטט בכתבה.

ofralax@gmail.com