בשבע 284: במילים אחרות

בספרו החדש 'עברית בג'ינס' מוכיח הבלשן ד"ר ניסן נצר שלסלנג יש מקורות אפילו בתנ"ך וששפת הרחוב גורמת גם לבני עדות המזרח לאמץ ביטויים ביידיש.

ירעם נתניהו , ו' באדר ב תשס"ח

"בסלנג של היום אומרים 'יוצא לו מהאף', אבל כבר בתנ"ך מוצאים 'עד אשר יֵצא מאפכם' שנאמר על השְֹלָו. בסלנג גם אומרים היום 'חכם לאללה', 'מוכשר לאללה', וזו תמונה מקבילה לספר יונה ג', ג': 'ונינוה היתה עיר גדולה לאלוקים'. מה הכוונה לאלוקים? והרי הם לא היו כלל יהודים. אלא אומר רד"ק ש'כל דבר שרוצה להגדילו, סומך אותו לא-ל דרך הגדלה, כמו כהררי א-ל, ארזי א-ל'". כך מוכיח לי ד"ר ניסן נצר, בלשן וחוקר שספרו המדעי-בלשני 'עברית בג'ינס – דמותו של הסלנג העברי' ראה אור בימים אלה, כי יש שדפוסי חשיבה מתקופת התנ"ך לא השתנו הרבה בימינו.


"אני חוקר את הסלנג, אבל מקפיד מאוד על לשון תקינה. הסלנג – כבודו במקומו מונח, ואני מדמה אותו למלח: מעט ממנו מוסיף טעם, אך הגזמה מקדיחה את התבשיל כולו"
"גם כותרת בעיתון 'בליל העצמאות חגגו הגנבים' איננה מכוונת לחגיגה כפשוטה אלא משמעה 'עשו כעולֶה על רוחם'", מוסיף נצר, "ומקביל לו הנאמר בתהילים צ"ד, ג': 'עד מתי רשעים יעלֹזו', שמובנו עולה מן ההמשך: 'אלמנה וגר יהרֹגו ויתומים ירצֵחו'. רואים שלא אנו המצאנו את הגלגל ושאין חדש תחת השמש". נצר ומספר שמישהו שאל אותו פעם, איך יכול להיות שיש סלנג בתנ"ך: "עניתי לו במילי דבדיחותא: מה אתה רוצה, אל מי משה רבנו דיבר? אל האספסוף".

לשון מדברת גדולות
 
בניגוד לדעה הרווחת, בעיקר בקרב חוגים דתיים, שהסלנג הוא בעיקרו לשון גסה, ועל כן יש לראות בו לשון קלוקלת שאינה ראויה לשימוש, נצר טוען שסלנג איננו בהכרח לשון גסה, אלא רק בחלקו, ואילו עצם קיומו של סלנג – קיומו דווקא, בלי השאלה עד כמה להשתמש בו – מעיד כמאה עדים על חיותה של הלשון: "אין לשון חיה בלי סלנג, וכך המצב בכל השפות בעולם. אומנם במאה ה-19 ראו בסלנג לשון מנוונת, לשון שוטים וחסרי השכלה, אבל היום מבינים שזו תת-לשון עממית, לא רשמית אלא דיבורית, לשון טבעית וקולחת, שהעַם יוצר בטבעיות לצרכיו".

ומהם אותם צרכים? נצר מונה שישה כאלה, לא פחות: "המעלה של הסלנג היא שהוא ממלא כל מיני סוגים של חסרים סמנטיים בעברית הכללית, שאם לא כן, לא היה נוצר. ששת הגורמים לשימושו של הסלנג – בהם הסלנג עולה על הלשון הכללית – הם: השאיפה לחידוש ולמקוריות – כגון בחידושים 'טופס טיולים' או 'שחורדינית' ("בלונדינית" ששיערה בעל עבר שחור – י"נ); צורך בהעצמת הריגושיות – בסלנג יש נטייה בולטת להאדרת הרושם של המבע הלשוני לעומת הלשון התקנית, כגון 'מטמטם', 'מפיל', 'פיגוז' במובן של יפה או מוצלח מאוד; צורך ברהיטות – הסלנג שואף לדיבור חופשי, קצר, בלי מאמץ ובלי מעצורים, כגון 'זבש"ך', 'בני"ש', 'מפד"לניק' (במקום חבר מפלגת המפד"ל – י"נ); הסלנג ממלא גם חסר במונחים – כגון 'לפרגן', 'בלבוסטה', 'חַרַקֶה', 'טרמפ', שאין להם חלופה בעברית הכללית".

שני הגורמים האחרונים לשימוש בסלנג הם בבחינת כוחות מנוגדים הפועלים זה לצד זה: ניבול הלשון וניקוי הלשון. "לשון הסלנג היא ספונטנית, בלא עכבות, ואדם פולט את שפולט בלא כל צנזורה. וכך, בתור חלק מניבול הלשון אומרים 'להתפגר' במקום 'למות', 'מרחק יריקה' במקום מרחק מה, ועוד. וכשהדובר תופס את עצמו שפלט מילה גסה מדיי, הוא מפעיל כאנטיתזה את הלשון הנקייה. כך למשל אומרים 'נקי' שהוא קיצור של 'נקי מסמים או מאלכוהול'. להפתעתי מצאתי בסלנג מגוון דרכים לניקוי הלשון, ואני פורט ומדגים אותם בספרי".

מנית שישה צרכים, ורק בצורך החמישי, ניבול הלשון, יש משהו בעייתי. מאין הגיעו הרתיעה הגדולה מהסלנג במאה ה-19 והתפישה השמרנית שגורסת כי הסלנג מתירני מדי וכי אין לו כל מקום בדיבור?

"המילים הגסות בסלנג בולטות מטבען, ולכן הן מטעות לחשוב שכל הסלנג הוא גס, אבל אין הן אלא חלק ממנו. ברוב ערכיו אין כל דופי, ודי אם נזכיר 'מרגיזן', 'פטפטת', 'כובע טמבל', 'פיצוחים', 'סטקייה' ועוד. גם אין בהכרח שבירת כללים בכל יצירת סלנג. למשל, חידושים כמו 'סחבת' ו'פטפטת' בנויים ב'משקל המחלות' העברי, ו'שוסייה', 'סטקייה' מחקים את 'מעדנייה' ו'מאפייה'.

עולה מדבריך שבעצם כמעט אין מי שלא משתמש בסלנג. אפילו אלה שיוצאים נגדו.

"נכון".

ובאמת, אף על פי שבעיקר החברה החרדית רואה בשימוש בסלנג דבר פסול, ואף שבכתבה "שפה כזאת כאילו" שפורסמה ב'יתד נאמן' לפני כשלוש שנים וחצי, ואשר עסקה בשפת הדיבור היום נכתב כך: "האווירה בעולם כיום היא לשנות.

להתחדש. להחליף. במילים אחרות: לברוח מכל הישן והטוב. אחד הביטויים הבולטים ל'בריחה' הזאת הוא הפגיעה הקשה בשפה. מילים רחוביות וזולות, המתאימות, אם בכלל, למחוזות אחרים, ממלאות את החלל הריק שנוצר עם נטישת השפה העברית. סימן ההיכר, ובעצם השם הכולל לתופעה זו, הוא 'סלנג'... ה'סלנג', שפת ההמונים, יצרה ויוצרת מילים חדשות ומוזרות, המשוות לשפתנו חזות לא נאה, שהולכת ומתכערת עם הזמן... שפת הדיבור הזו, למי שלא יודע, מגיעה ממקורות מפוקפקים מאוד. השפה הזו, לרוב, היא פרי פיתוחם של יושבי קרנות בטלים, במקרה הטוב. מתת-המדרגה הזו, מתפשטת השפה הזאת – אם אפשר לכנותה שפה – הלאה".

אף על פי כן, בתור תלמיד לשון בעצמי, בבדיקה שערכתי במוספי סוף השבוע של 'יתד נאמן' עצמו בין נובמבר 2004 ל-פברואר 2005, מצאתי גם מצאתי שימוש בסלנג. כך, למשל, מצאתי את המילים: "באסטות"; "ג'ובים"; "הפצרות ונידנודים"; "שולחן מלא דפיקות"; "לתפוס על חם"; "סחבת וטרטורים"; "חלטורות"; "שרלטן".

אבל לא רק ב'יתד נאמן' משתמשים בסלנג, אלא גם בחדשות. "בחדשות ערוץ 2, אני שומע שימוש בסלנג, כמו: 'תפר לו תיק', 'התלבשו עליו', 'פספס הזדמנות'. הם רוצים לרדת אל העם ולדבר בשפתו, ולכן משתמשים בסלנג", אומר נצר בשמץ של ביקורת.

"חשקה נפשי" או "בא לי"?


"לדאבוני, יש מורים המדברים בכוונה בסלנג, כדי להתקרב לתלמידים. מילא אם הם מדברים בסלנג פה ושם, אבל בשפע ובכוונה? המורה צריך לשמש דוגמה לתלמידיו, והתלמידים צריכים להיגרר אחריו, לא הוא אחריהם. איני טוען שמורה צריך לומר לתלמיד 'חמסי עליך', אבל עליו להקפיד על עברית ממוצעת טובה ולא 'לרדת אל העם'"
נצר עצמו מדבר עברית רהוטה, ומקפיד על קלה כבחמורה. לשאלתי אם הוא עצמו משתמש בסלנג, הוא עונה: "אני חוקר את הסלנג, אבל מקפיד מאוד על לשון תקינה. הסלנג – כבודו במקומו מונח, ואני מדמה אותו ללבוש או למלח. מוסכניק בעבודתו לבוש בבגד מלוכלך ומלא כתמים, אבל לתפילת ראש השנה הוא יבוא בבגד מכובד ונקי, המתאים לנסיבות. כך גם הסלנג – הוא מתאים לנסיבות אינטימיות לא רשמיות, כמו בין חיילים בצבא, אך לא ללשונם של משכילים, מורים, מרצים וקריינים החייבים לשמש מופת. הסלנג גם משול למלח: מעט ממנו מוסיף טעם, אך הגזמה מקדיחה את התבשיל כולו".

בבית לא תאמר "חשקה נפשי" אלא "בא לי"?

"בבית איני מדבר סלנג לשמו, אלא אם יש לי צורך במילה שאין לה חלופה רשמית – אשתמש בה כמו המילה 'דובון'. הרי אין מילה למעיל הזה. חשוב לי להדגיש כי יש להבחין בין שימוש מכוון בסלנג, כמו שאם אגיע לשוק אומר למוכר 'פספסתי את הסחורה הטובה', ובין שימוש הנובע מבורות – אדם שאומר 'פספסתי' כי אינו מכיר את 'החמצתי'".

אינך חושש ששימוש בסלנג גם מתוך מודעוּת יכול לגרום לרדידות השפה? הרי בסופו של דבר הסלנג אט-אט מוצא לו עוד ועוד אחיזה בשפה. היום אומרים "אני רוצה" לצד "בא לי", ומעטים מכירים את "חשקה נפשי", ועל אחת כמה וכמה שאין משתמשים בו. מי ערב לנו שבעוד דור "בא לי" לא ידחק את רגליה של "אני רוצה", וכך השפה תמשיך להידלדל ולהתדרדר?

"אי אפשר לעצור את הסלנג. זה כמו לנסות לעצור צונאמי. הסלנג הוא יצירה טבעית ללשון. אולם צריך לחנך אנשים שזו לשון עממית-אינטימית שאיננה מתאימה לכל הנסיבות, וצריך לדעת את גבולותיה.

"איני מבין כיצד ייתכן שבארץ, איש ציבור כמו ח"כ יכול לדבר בעברית קלוקלת ונמוכה, כאילו הוא בשוק. בבריטניה לא תשמע חבר פרלמנט שמתנסח ומדבר ברמה הנשמעת אצלנו. לצערי, הלשון בארץ לא הפכה לחלק מן התרבות, והיא אינה סממן תרבותי. הכל עניין של חינוך נכון, ולדאבוני, יש מורים המדברים בכוונה בסלנג, כדי להתקרב לתלמידים. מילא אם הם מדברים בסלנג פה ושם, אבל בשפע ובכוונה? המורה צריך לשמש דוגמה לתלמידיו, והתלמידים צריכים להיגרר אחריו, לא הוא אחריהם. איני טוען שמורה צריך לומר לתלמיד 'חמסי עליך', אבל עליו להקפיד על עברית ממוצעת טובה ולא 'לרדת אל העם'".

נצר קובל על כך שבדור שלנו הבעיה כללית יותר משימוש כזה או אחר בסלנג. הוא מצר על שהדור בעייתי בתחום רבים: "היום גם לקונצרט לא באים בלבוש הולם. גם דתיים רבים כבר לא באים לבית-כנסת בשבת בחולצות לבנות, אלא בכל מיני צבעים. אין דין לבוא בלבן, אבל זה עניין של כבוד. יש אובדן ערכים במידה רבה בדור הזה. רואים זאת ביחס להורים, לסבים וכדומה".

מימי הביניים לשפת השוק

נצר עצמו סבא ומתגורר בנתניה. הוא נולד בתש"א (1941 למניינם), וגדל בחיפה, שם למד בתיכון הדתי 'יבנה', והוא גם בוגר סמינר ליפשיץ למורים. נצר סיים את לימודיו ואת כתיבת הדוקטורט שלו באוניברסיטה העברית, היה מורה ללשון ולהבעה בבתי-ספר תיכוניים ובמכללות למורים, שימש יועץ לשון (במיל') בגל"צ, מרצה במכללת בית ברל, באוניברסיטת חיפה, בבית-הספר לעיתונאות 'כותרת', ביחידה לעיתונות ותקשורת ובמחלקה לעריכת לשון באוניברסיטת בר-אילן. מאז שנת תש"ל הוא מלמד במחלקה ללשון העברית באוניברסיטת בר-אילן, וכיום הוא מרצה בכיר בה. בעבר גם הגיש פינת לשון בערוץ שבע ('זיקוקי לשון').

בוודאי לחלק מכם תמונתו של נצר מוכרת, וזאת מהשתתפותו כיועץ לשון בפועל בתוכניות "פיצוחים" ו"אות ועוד" בטלוויזיה החינוכית. הוא גם כתב ספר הפורשֹ את תורת הניקוד וספר העוסק בענייני הבעה, וכאמור, כעת יצא לאור ספרו החדש שעליו טרח ועמל כשבע שנים – 'עברית בג'ינס'. הספר ממלא חֶסר של למעלה משנות דור, כ-50 שנה, שבהן תחום הסלנג לא נחקר. לא אחת, הממצאים שעלו מן הספר הפתיעו אפילו את כותב הספר עצמו.

נצר: "למשל בפרק העוסק בהשפעת הלעז על העברית. ידעתי שיידיש השפיעה על העברית, אבל לא שיערתי בנפשי שההשפעה רבה כל כך עד שאקדיש לה כ-30 עמודים מהספר". נצר בדק את האחוזים של ערכי הלעז מכלל הערכים הסלנגיים, ומצא כי מדובר בכמחצית. בחטיבת הלעזים השפעת יידיש תופסת כ-50%, הערבית כ-25%, האנגלית כ-15% ואירופית-כללית כ-10%.

נצר מסביר מדוע דווקא היידיש, שבתקופת תחיית השפה וקוּם המדינה נתפשה בתור שפה גלותית שיש להתנתק ממנה, השפיעה רבות כל כך על העברית: "בעליות הראשונות באו עולים ממדינות מזרח אירופה, ומכיוון שמבית אבא הם חיו, נשמו וחלמו ביידיש, חלחלה היידיש לעברית שבפיהם אפילו מבלי שהיו מודעים לכך. וכך, בטבעיות גמורה, הם תרגמו לעברית דפוסי לשון שהם הכירו מלשון האם. היום גם בני עדות המזרח אומרים 'אני לא מחזיק ממנו' או 'לך תדע', ושניהם תרגומים מילה במילה מיידיש. ברור שבשל ההשפעה האזורית, גם הערבית השפיעה על העברית, והחל משנות ה-70 האנגלית האמריקאית החלה להגביר את השפעתה על העברית, ואט-אט היא צוברת תאוצה בשל היותה שפה בינלאומית".

מכיוון שלא מדובר בריאיון לכתב עת מדעי-בלשני אלא לעיתון, קימצתי בהבאת הגדרות, מושגים, סעיפים ותת-סעיפים, חלוקות ותת-חלוקות ודוגמות שיְתַחמו, יאפיינו, יגדירו וידגימו את הסלנג. מנגד, הספר של נצר מלא וגדוש בכל אלה ועוד, ונדמה שנצר, שאת עבודת הדוקטורט שלו ייחד למחקר לשון ימי-הביניים דווקא, לא השאיר לאחרים מקום להתגדר במחקר הסלנג. "אני מַנחה דוקטורנטית שחוקרת את מקום הסלנג בעיתונות. כך שגם לאחר צאת ספרי לאור, בתחום הסלנג יש מה לחקור ברמה המגזרית, כמו בקרב ילדים, בקרב חרדים, בקרב דתיים וכדומה. שואלים אותי איך אני, שתחום המחקר העיקרי שלי הוא ימי הביניים, הגעתי לחקר הסלנג דווקא. אני אוהב גם את לשון המקרא, חז"ל ועוד, וגם בתחומים האלה כתבתי מאמרים, אבל הסלנג מרתק אותי במיוחד כי הוא עוסק בלשון החיה, הטבעית, הספונטנית. כבר 20 שנה שאני אוגר מילות סלנג, ובידי כרטסת ממוינת ומתוארכת של גזירי עיתונות מעשרים השנים האחרונות".

נצר מספר כי במשך שנות מחקרו בתחום הוא שמע אנשים שטענו נגדו שאם הוא חוקר את לשון הסלנג, סימן שהוא מעודד אותו. "הם לא מבינים שאני חוקר את התחום ולא נכנס לשאלה מהי לשון תקינה ומה לא, אלא אני רק מתאר את התופעות. ובמחילה, אם מישהו חוקר את לשון העבריינים, האם זה סימן שהוא מעודד עבריינות?".

thexfiles@013.net.il