בשבע 284: מכתבים

קוראי העיתון , ו' באדר ב תשס"ח

ובמה עסוק השב"כ?/ עמיחי זליגר, אלון מורה 

בבוקר שלמחרת הפיגוע במרכז הרב, פורסם בכלי התקשורת כי השב"כ "מזהיר מפני נקמה יהודית".

נדמה לי שמרוב העיסוק האובססיבי של השב"כ ב"ימין הקיצוני", שכחו שם לטפל בפצצת הזמן המתקתקת לפתחנו – הערבים אזרחי ישראל תושבי אום אל פאחם וג'אבל מוכבר.

את התוצאות המרות חווינו על בשרינו בשבוע שעבר.

להתחזק בתורת הלאומיות/ גבריאל אמינוב, אלעד

אויבנו לא מתבלבלים, הם יודעים בדיוק היכן לפגוע על מנת להסב נזק מרבי לעם ישראל.

אויבינו השכילו להבין שמעוז הממלכתיות של בר קיימא שלנו היא התורה דהיום של מובילי המדינה דמחר. האויב הבחין נכונה את במגמה של תחיית הממלכתיות הדתית לעומת הגסיסה של האסכולות האידיאולוגיות שבבסיסם עומדת הפרגמטיות של העולם הזה גרידא.

מי שעדיין זלזל באויבנו, מבין היום שחוץ מהיותו אכזר הוא גם נבון ומתוחכם.

על ידי הפיגוע האויב הצביע היכן הוא רואה את הסכנה לגביו. לגבינו זה אומר שדווקא בזה אנו צריכים להתחזק, היכן שאתה מוצא את התקלה, שם תמצא את התקנה: יש להרבות בלימוד התורה על כל הדיסציפלינות שלה ובפרט את תורת הלאומיות והממלכתיות שלנו. יש להעמיד מוסדות תורניים לחקר ופסיקה ממלכתית.  אין שום סיבה שלשאלה "האם מותר לפגוע במשגרי הקסאמים הממוקמים בתוך אוכלוסיה אזרחית" ישעו לתשובת עורכי הדין ולערכאות הנוכרים. יש להפנות את השאלה לנציגי תורתנו אנו, יודעי אותה התורה, שהנחילה מושגי המוסר לכל העולם כולו.

השוטר לא אשם/ חיים יואבי רבינוביץ, תל אביב

מה רוצים מהשוטר, שהגיע עם אקדח לישיבת מרכז הרב ונשאר פאסיבי בכניסה, בעת שבפנים נמשך טבח התלמידים?
המשטרה אימנה וחינכה את השוטרים להכות באכזריות מפגינים כתומים, לרמוס ברגלי הסוסים נערים שנאחזים באדמתם, כמו בעמונה.

השוטר הזה אומן להכות באלה על ראשם של יהודים חובשי כיפות. מאין תהיה לשוטר כזה מוטיבציה לסכן נפשו ולהגן בנשקו על נערים הנטבחים ליד דף הגמרא.

השוטרים שלנו מיומנים פיזית ונפשית להשתמש באלות נגד יהודים אוהבי הארץ, ולא באקדחים, נגד ערבים רוצחי נערים.

התשובה: אחדות/ נתנאל זרביב, רעננה

שאלו פעם את הרב צבי יהודה זצ"ל מי מבין הציבור החילוני ציוני לבין הציבור החרדי קרוב יותר לציבור שלנו. הוא ענה ללא היסוס: הציבור החרדי, כיוון שאנחנו שואפים ומאמינים לאותו קץ הכולל ביאת המשיח ובנין בית המקדש.

היום אנחנו עדים עד כמה הפערים בין הציבור הציוני דתי לבין הציבור הכללי הולכים ומתעצמים. החברה החילונית עברה מתפישת עולם השמה את הכלל במרכז ומוכנה להקריב את חייה הפרטיים עבור אותו היעד,  לחברה אינטרסנטית הדואגת לצרכיה הפרטיים, ובינה לבין הציונות המקורית הקשר הינו מקרי.

לעומת זאת, ההבדלים בינינו לבין הציבור החרדי הולכים ונהיים הצהרתיים בלבד.

הפיגוע במרכז הרב הבליט את ההבחנה הזאת. מחד, ביקורי ניחומים של השרים (בעיקר למטרת תצלום תקשורתי בלבד) נתקבלו בקריאות גנאי; ומאידך ההזדהות הכנה והעמוקה של רבני ואדמו"רי הציבור החרדי על כל פלגיו כולל חסידות סטמר.

מהאירוע הנורא הזה יש להסיק את המסקנה הפשוטה: לאחד את כל הציבור הדתי והמסורתי ולרוץ ביחד בבחירות הקרובות, על מנת לחולל את המהפך האמוני לא רק בלבבות, אלא גם בשלטון.

לא להחניף/ משה ציוני, חיפה

צריך לומר יישר כוח לראש הישיבה הרב יעקב שפירא שליט"א, שעם כל הזעזוע על הרצח הנורא, לא נרתע מלגלות את פרצופו המרושע של השלטון. כבר זמן רב שלא שמענו מנושאי התורה דברי יושר ואמת שלא באים להחניף ולהצדיק, ולא נרתעים מ'מה יאמרו'.

צריך להמשיך ולהתמיד בקו זה בצורה ברורה: מי שמתנכל לקודשי ישראל ולארץ ישראל איננו רצוי אצלנו. שילך לחפש את החברים שלו בעזה ובוושינגטון.

ללמוד היסטוריה מחדש (בתגובה ל'המתנחלים הראשונים', גיליון 283)/ שלום פרידמן, באר שבע

הרבה דברים יש לנו ללמוד מהסיפור של 'העלייה הראשונה' האמיתית. למשל, שגאולת ישראל היא מהלך אלוקי, שהוא צריך להיעשות מתוך תורה, שדרכי הפעולה נגזרים מהתורה (ובאופן ניכר ניתן וצריך ללומדם מכתבי הגר"א), שצריך הרבה מאוד מסירות נפש, ועוד.

אבל אולי הלקח החשוב ביותר הוא שנבין שיש במדינת ישראל מישהו שמנסה לשכתב את ההיסטוריה; שמה שלמדנו בבית הספר (ולצערנו גם הילדים שלנו לומדים היום בבית הספר) לא בהכרח נכון, ושאנחנו חייבים להתפכח וללמוד הכול מחדש!

צימוקים לשבת/ משה טאו, רחובות

1. ניפץ זכוכיות ושמשות ברחוב וזוכה.
עבירה שאין עימה חלון.

2. סופר "על אהבה וחושך" תוקף את ישראל.
אשם עוז לעמו.