חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 285ראשיהפצה

השרה באה לנחם - שולחן עורך

יולי תמיר ידעה היטב שהביקור הפרובוקטיבי שלה ב'מרכז הרב' הוא הדבר הכי רחוק מניחום אבלים.
20/03/08, 13:13
עמנואל שילה

1.  רק תמימים יאמינו שהשרה יולי תמיר באה לישיבת 'מרכז הרב' מתוך מניעים טהורים של רצון לתמוך ברבני הישיבה ובתלמידיה בשעתם הקשה, ולנחם אותם מאבלם על מות שמונת חבריהם. אם יש בה מעט דעת והבנה, היא מן הסתם ידעה שביקור שלה, בוודאי בעיתוי שבו נערך, הוא בעיקר כאב ראש וכאב לב למי שנדרשו לקבל את פניה בכבוד השמור לשרים.

2.  ביום שישי, עד זמן קצר לפני כניסת השבת, היו תלמידי 'הישיבה לצעירים' ורבניהם עסוקים בליווי חבריהם הנרצחים למנוחת עולמים. אחר כך נסעו הביתה לשבת. ביום ראשון הם החלו להגיע אל הישיבה. במקום להתפנות לשיחה והקשבה למצוקות הנערים הצעירים שחוו טראומה קשה, נדרש צוות הישיבה לארח ביקור מיניסטריאלי שהיה טעון, מביך, מכביד ומקומם כאחת. מצד אחד, הדבר האחרון שהישיבה היתה זקוקה לו כעת הוא ביקור של השרה השמאלנית-חילונית-עוינת, שללא ספק היה צפוי לעורר תחושת מצוקה והתקוממות בקרב לפחות חלק מהתלמידים. מצד שני, מדובר בשרה שעומדת בראש מערכת החינוך. סירוב מעליב להזמנה העצמית שלה עלול לעלות ביוקר.

3.  יולי תמיר יודעת היטב מה חושבים עליה בצד הכתום של המתרס הפוליטי. זה לא רק העבר שלה ב'שלום עכשיו'. זו גם ההתנהלות העוינת שלה בהווה בכל מה שנוגע לתקציבי החינוך הממלכתי דתי. הרי לא עוברים חודשיים-שלושה בלי שאנו שומעים על עוד רעיון יצירתי שהיא המציאה כדי לכרסם בתקציבי מוסדות חינוך דתיים מסוגה של 'הישיבה לצעירים', עד שהוריהם ברוכי-הילדים של התלמידים כבר לא יוכלו לממן את לימודיהם שם.

וזו גם התמיכה הנלהבת שלה בהרס ההתיישבות, בעבר ובעתיד. רבים מתלמידי 'הישיבה לצעירים' ויתרו על חופשת הקיץ שלהם לפני שנתיים וחצי, כדי להשתתף במאבק להגנת גוש קטיף על גג בית הכנסת בכפר דרום. מבין שמונת הנרצחים ב'מרכז הרב', רק אחד גר בצד 'הנכון' של הקו הירוק. כל השאר, מבחינתה של תמיר, הם מועמדים לגירוש כפוי משפיל ואכזרי. אז מה חושבת שרת החינוך הנכבדה, שפגישה עם כבודה זה בדיוק הדבר שלו היו זקוקים כעת צוות הישיבה ותלמידיה, כאשר נאספו יחד לראשונה מאז הלוויות חבריהם? גם אם השקפותיה הן לגיטימיות (והן לא), מותר לה לגלות קצת התחשבות והבנה כלפי מי ששילמו את המחיר גם בגוש קטיף וגם בספריית 'מרכז הרב', ולא לדחוף את עצמה מולם כמו סמרטוט אדום דווקא בעת אבלם הכבד.

4.  רק לאחרונה הביאה גב' תמיר להחלטה בדבר הענקת פרס ישראל לפרופ' זאב שטרנהל. שטרנהל, איש השמאל הקיצוני, קבע באחד ממאמריו כי על מנת להציל את הדמוקרטיה הישראלית יש לעלות עם טנקים על עפרה. במאמר אחר הוא המליץ לפלשתינים להפנות את מאבקם המזוין נגד המתנחלים וההתנחלויות, ולהניח מטעני צד רק בצדו המזרחי של הקו הירוק. אגב, לא ברור עדיין לפי שטרנהל מה מעמדם של בני המתנחלים בעת שהותם בצד 'הנכון' של הקו הירוק, למשל בישיבת מרכז הרב. האם גם אז הם נחשבים כמי שמומלץ לירות בהם, כפי שעשה המחבל? או שמא הנערים משילה, אפרת, כפר עציון, אלקנה ועוד התנחלויות הם מטרה ראויה רק בעת שהותם בבית או בדרך אליו? בכל אופן, השרה תמיר לא חשבה לרגע שהתבטאויותיו החמורות של שטרנהל מטילות צל על מועמדותו לקבלת פרס ישראל בשנת ה-60 למדינה. מדוע? או משום שהיא שותפה להשקפותיו, או משום שהיא פשוט לא סופרת את המתנחלים. בעיניה הם אבק אדם, אזרחים סוג ב'.

5.  "הרגשתי צורך לבוא לשם" אמרה תמיר בראיון מיתמם לגלי צה"ל. אני באמת לא באתי לשם כדי לעשות פוליטיקה ולא לדון בשאלות של מדיניות, אלא להיות עם אנשים ברגע של צער". מי שרוצה, שיאמין. סביר לא פחות שהיא וחבר יועציה צפו, לפחות כאפשרות, את גילויי המחאה נגדה, ואף תכננו להשתמש בהם כדי לעצור את גל הסימפטיה הציבורית השמורה לקרבנותיה של מתקפת מחבלים רצחנית. מייד לאחר הביקור מיהרה תמיר לצאת אל התקשורת, לתקוף את אנשי הישיבה השרויים בצער ובכאב, ולהתבטא כאילו היא ולא הם היא הקרבן האמיתי בסיפור הזה.

6.  כמי שעמדה בעבר בראש 'מרכז רבין', יולי תמיר היתה שותפה למדיניות של הדרת כל גורמי הימין מן ההשתתפות באבל ובעצרות הזיכרון, מתוך מטרה ברורה להפנות כלפיהם אצבע מאשימה כמי שנושאים באחריות לרצח. גם בחלוף למעלה מעשור, ולמרות כל דברי התחנונים על החמצת ההזדמנות למסר מאוחד של שלילת רצח פוליטי על ידי כל חלקי העם, יולי תמיר וחבריה מתעקשים להשאיר בחוץ את מי שלטעמם נושאים באחריות על "ההסתה שקדמה לרצח". אבל כאשר אנשי המחנה הכתום משלמים יום יום את מחיר הייסורים והדמים של 'תהליך השלום' שהובילו תמיר וחבריה; כאשר עוד לא יבש דמם של שמונה תלמידים צעירים שבעיני חבריהם תמיר נושאת באחריות לחופש הפעולה שניתן למחבל שפגע בהם - היא מתעקשת להכביד עליהם בנוכחותה, בעוד הם רק מתחילים לאסוף את השברים ולשקם את עצמם. אני שייכת לצד הנפגע, היא אומרת, ולא סייענית של הצד הפוגע. ואוי לכם אם לא תתנהגו אלי יפה, כי אז אתם תחטפו ממני בתקשורת. אכן ניחום אבלים במיטבו.

7.  אנשי 'הישיבה לצעירים' התנהגו באיפוק מופתי והעבירו שעה מנומסת ומכובדת עם השרה. אחר כך היא התעקשה ללכת גם אל ספריית הישיבה הגבוהה, למרות שהומלץ לה בחום להימנע מביקור מפתיע ולא מתואם שכזה. היא התעקשה, אולי משום שהביקור הפרובוקטיבי עדיין לא הניב את התגובות הנזעמות שלהן ציפתה. שם, בכניסה לספרייה, היא קיבלה את מבוקשה, כאשר היו מי שהפנו כלפיה חרפות, גידופים ודחיפות, ונתנו לה את העילה להתגוללות תקשורתית על מוסדות החינוך שבהם ביקרה.

"רוצחת", קראו לעברה מי שרואים אותה כנושאת באחריות למות חבריהם. אכן, לא מנומס, לא מכובד ובעיקר לא חכם. אבל את הסגנון המשתלח הזה הכניסו לשיח הציבורי בישראל חבריה של תמיר מ'שלום עכשיו', שבעקבות מבצע שלום הגליל השתמשו דרך קבע בקריאות 'בגין רוצח', 'שרון רוצח'.