חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 285ראשיהפצה

תשמעו בדיחה - תרבות ופנאי (ספר)

'מושב לצים' הוא אסופת בדיחות מההומור היהודי, שמשלבת את חידודי בחורי הישיבות מפולין עם פשטותו של הכפרי מתימן.
20/03/08, 13:13
עפרה לקס

אינפו':  'מושב לצים – ממיטב ההומור היהודי', עורכים: שאול מייזליש וציפי פינגלה, הוצאת 'דני ספרים', כריכה קשה 160 עמ'

"כל מגילה שקוראים בבית-הכנסת – יש קדיש אחריה", אמר איצ'ה, "ואילו רק לאחר קריאת מגילה של פורים, אין אומרים קדיש. למה זה?"

"מכיוון שהמן", ענה לו חברו, "לא הניח אחריו קדיש'ל".

הבדיחות והמעשיות הגודשות את ספרם של שאול מייזליש וציפי פינגלה אולי לא יגלגלו אתכם מצחוק, אבל הן בהחלט יעלו חיוך על פניכם והן גם עשויות לתבל דרשה טובה או דבר תורה הנישאים בשמחה משפחתית או בבית-הכנסת.

העורכים, המעידים על עצמם ש"הומור יהודי זורם בעורקיהם" (מייזליש) ו"צחוק והומור הם חלק משגרת יומם" (פינגלה), החליטו ללקט מעשיות החובקות את עולמו של היהודי ממזרח וממערב, ולכנס זאת בספר.

"ניסינו להביא ולשלב בספר את הפלפול של בחור הישיבה בוורשה, עם התבונה והעמקות של החכם מפס, את תמימותו של החלמאי, עם פשטותו של הכפרי מתימן", הם כותבים בהקדמה. הרעיון להביא הומור 'עיירתי' חובק גלויות, ממזרח ועד מערב, הוא נעים ונכון. הנושאים הרי, כפי שכותבים המחברים בעצמם, הם תמיד אותם נושאים: קיום המצוות ובית-הכנסת, העבודה והמשפחה, ואיך לא – ההתמודדות עם הגויים שמסביב. ניחוח הצ'ולנט, הדג המלוח והערק מורגשים היטב בבדיחות השונות, ואף על פי שגלות היא לא דבר להתרפק עליו, הרי שהספר מביא חתיכת תרבות: ההומור דרכו הצליחו דורות של יהודים להתמודד עם שאלות ובעיות, מכשולים וצרות. אין ספק שהראייה היהודית – לפעמים עוקצנית, לפעמים תמימה ובפעמים אחרות מיתממת – היא אחד האמצעים שעזרו לאבותינו להתגבר על הימים הקשים, לשרוד אותם ולהביאם עד הלום.

עם זאת, לא כל הבדיחות יהודיות או גלותיות בהכרח. חלקן יכולות להתלבש על עמים אחרים ולהתרחש בזמננו זה. בדיחות אחרות כבר הושמעו אי פה אי שם, בלבוש כזה או אחר.

העורכים לא מתיימרים להמציא בדיחות אלא ללקט אותן, והם מצטטים ליצן יהודי שאמר פעם "על שלוש בדיחות העולם עומד, ואילו כל שאר הבדיחות המתגלגלות בו הן אותן שלוש במלבושים שונים ומשונים ותו לא. אלא שנדמה כי גם הבדיחה הראשונה היא גניבה, הבדיחה השנייה היא חיקוי לה, והבדיחה השלישית היא ערבוב של שתיהן".

מייזליש ופינגלה סידרו את הבדיחות בשערים שונים, ולא תמיד ברורים. לשים מחיצות ברורות בין מעשייה למעשייה אינה מלאכה פשוטה. השער הראשון עוסק גם במערכות יחסים בין היהודים לגויים, כך למשל כשיהודי נשא לאישה בחורה גויה: "כבר אין יהודיות טובות להתחתן איתן?", שאלו אותו. "ודאי שיש", ענה הבחור, "אבל כששקלתי זאת חששתי ונבהלתי שמא בחורה יהודייה תחלה ותמות". "נו", שאלו אותו, "ואישה גויה מחוסנת מפני כך? וכי אינה עלולה לחלות ולמות?". "ודאי שכן", אמר הבחור, "אבל אם גויה תחלה ותמות, מה אכפת לי ולכם?".

השערים האחרים עוסקים בשמחה, ב'חוכמות' של חכמים ושל בורים, בחטא ועונש (ופעמים בשכרו של החטא...), בתירוצים לשאלות, בגבירים ודלפונים, במקצועות של העיירה או הכפר, במשוגעים וחולי רוח, בפתרונות ובתירוצים וכמובן, שער החגים.

וכשפורים בפתח, אי אפשר בלי עוד טעימה אחת, מחויכת: "מעילו של רבי יהודה נפל לתוך מי הנהר הקרים!", זעק משוגע העיירה בכיכר. "והיכן הוא רבי יהודה?", שאלו אותו עוברים ושבים. "בתוך מעילו, כמובן".

פורים שמח!

ofralax@gmail.com