חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 285ראשיהפצה

נס פורים של צביה שריאל - בגליון השבוע

לרגע נדמה היה שמערכת המשפט בישראל הפקידה את גורלה של צביה שריאל בידי הרכב מיוחד של 'הסנהדרין המתחדשת', שהורה לשולחה לחופשי.
20/03/08, 13:13
יאיר שפירא

עבדאל עמאר לא ידע איך התיק הזה נפל עליו. הוא כבר לא היה צעיר אז, בסוף שנות השמונים, כאשר אנשים מכפרו רצחו ילד יהודי מאלון מורה, סמוך למטע הזיתים שלו הניצב כמה מאות מטרים מבתי היהודים. בעקבות הרצח, המטע הוקף גדר והוכרז כשטח צבאי. בתחילה ניסה עמאר את כוחו בבית המשפט העליון, אך לכשנדחתה עתירתו, קיבל עליו את הדין.


עבדאל עמאר טען כי מלהיטותם של אנשי המנהל האזרחי הוא הסיק שיתכן ויבולע לו אם לא ישתף פעולה. הוא הגיע לאן שאמרו להגיע, חתם על מה שאמרו לו לחתום, וכשהגיעה ההזמנה להעיד בבית המשפט של היהודים בכפר סבא הוא קיבל עליו את הדין בהכנעה ונסע. אך באולם בית המשפט החליט עמאר כי הוגדשה הסאה. "הבאתם אותי לכאן כדי להגיד שהנערה הזו הכתה אותי?!" שאל בתדהמה את התובעת, "אני מאמין באללה ולא אגיד שקר" הטיח הזקן בבית המשפט, "ולא משנה אם מדובר בערבי או ביהודי"
עשרים ואחת שנה הזדקן לו בנחת בכפר ומסק את זיתיו בחלקות אחרות, עד שבסתיו האחרון החלו נציגי הכיבוש הישראלי להטריד אותו ואת שכניו. קציני המינהל האזרחי שהגיעו לכפר בקשו כי תושבי הכפר ייגשו למטע שבפאתי היישוב היהודי ויטפלו בזיתים, העומדים בשיממונם כבר שנות דור.

עמאר, כבר בן שמונים, ושכניו, לא צעירים בהרבה, לא ששו אלי קרב, או בלשונם לא רצו בעיות, וסירבו בנימוס. אנשי המנהל לא ויתרו, ואיימו על הזקנים כי מי שלא ייגש לזיתיו אשר מעבר לגדר ייחשב כמי שמכר את אדמתו ליהודים.  עמאר לא יכול היה להרשות לעצמו להיחשב לבוגד, ועוד בעיני אנשי המינהל. הוא גם לא יכול היה לעמוד בהפצרותיהם להגיע לשטח ולו לשעה, שעה וחצי.  וכך יצאה מהכפר משלחת קשישים כדי לבקר את זיתיהם בשליחות כוחות הכיבוש.

כשהתקרב עמאר אל העצים נוכח כי כאשר יגור בא לו. שלוש נערות יהודיות עמדו בסמוך, וכשהבחינו בו ובחבריו החלו צועקות בעברית מתובלת ערבית קלוקלת. עמאר לא הבין אלא את תורף הדברים: הן דרשו שיסתלק מהאזור. אחת הנערות אף ניסתה לאחוז במקל ההליכה שאחז בידו, אך חיש קל הגיחו מאחור אנשי המנהל האזרחי, ובעקבותיהם כוחות צבא ומשטרה, שמיהרו לחלץ את אנשי המשלחת מידי הנערות. עמאר חזר לביתו וקיווה שבזה נסתיימה הפרשה.

אלא שהטלפון בביתו לא הפסיק לצלצל. גם אם נניח כי הגזים מעט בעדותו בבית המשפט כאשר טען כי אנשי המנהל התקשרו אליו מידי שעה כדי לשכנעו להגיש תלונה ולמסור עדות, הרי שאפשר להניח שדייק כאשר טען כי מלהיטותם של אנשי המנהל הוא הסיק שיתכן ויבולע לו אם לא ישתף פעולה. הוא הגיע לאן שאמרו להגיע, חתם על מה שאמרו לו לחתום, וכשהגיעה ההזמנה להעיד בבית המשפט של היהודים בכפר סבא הוא קיבל עליו את הדין בהכנעה ונסע. אך באולם בית המשפט החליט עמאר כי הוגדשה הסאה. "הבאתם אותי לכאן כדי להגיד שהנערה הזו הכתה אותי?!" שאל בתדהמה את התובעת, "אני מאמין באללה ולא אגיד שקר" הטיח הזקן בבית המשפט, "ולא משנה אם מדובר בערבי או ביהודי".

את מכבדת את בית הדין?

הילה (שם בדוי) מיחידת נחשון של השב"ס לליווי אסירים, לא ידעה איך התיק הזה נפל עליה. ביום שישי בצהריים, כשנדמה היה כי תלאות השבוע תמו, התקשר מפקד היחידה והודיע על ליווי דחוף. כבר יותר מארבעה חודשים מביאים אנשי יחידת הליווי את המתנחלת הצעירה לבית המשפט בכפר סבא, שם היא מואשמת כי תקפה ערבי זקן שביקש למסוק זיתים. בכל פעם היא אומרת שהיא מוכנה להישפט רק בבית דין יהודי, בית משפט ההולך לפי חוקי התורה. היא יושבת בבית המשפט ושותקת עד שהדיון נגמר, ואז מלווים אותה בחזרה לתאה בנווה תרצה.

הפעם התבקשה יחידת הליווי להוביל אותה לירושלים. החלטה דחופה של שופטת בית משפט השלום בנתניה הורתה להביא אותה בדחיפות לבית הדין לענייני העם והארץ בירושלים. על בית הדין הזה לא שמעו עדיין בשב"ס, וביחידת הליווי היו מוכנים כולם להישבע שמעולם לא ליוו לשם עציר.

להילה נראה בית הדין יותר כמו בית כנסת. חמישה גברים, כולם עוטי טליתות, רובם מזוקנים, ישבו בחדר קטן בשכונת נחלאות. כוח הליווי הקטן הכניס את העצירה לחדר והסיר את אזיקיה, כנהוג באולמות השופטים. הדיון ב'בית הדין המיוחד לענייני העם והמדינה' של 'הסנהדרין' החל לא לפני שאנשי השב"ס ננזפו על שהביאו את העצירה לאחר הזמן הנקוב בזימון שהוציאו הדיינים. באופן לא מפתיע שברה הפעם העצירה את שתיקתה, שכן הטליתות העידו כי מדובר בבית משפט יהודי, וההסתברות הצביעה כי שופטיו פוסקים על פי חוקי התורה. באופן לא מפתיע פסקו הדיינים לאחר דיון קצר כי יש לשחרר את העצירה לאלתר.

הילה עמדה חסרת אונים. היא לא הצליחה עדיין להבין היכן היא נמצאת, מי הם האנשים עטופי הטליתות, מדוע נשלחה העצירה לשם, והאם היא אמורה לציית להם. חמשת הדיינים הישירו אליה מבט תקיף, ואחד שאל האם היא מכבדת את בית הדין. היא ענתה כי היא מכבדת, אבל היא חייבת לשאול את המפקד מה לעשות. "לקחת את העצירה ולעוף לכאן בחזרה", היתה התשובה.

הופעה בסנהדרין כעילה לשחרור

עו"ד אביעד ויסולי מהמטה למען א"י לא מפסיק להפתיע את מערכת המשפט, והיא, כך נראה, לא מפסיקה להפתיע אותו.
בשבוע שעבר הוא הרגיש שהגיעו מים עד נפש. שופטת בית משפט השלום בכפר סבא שלחה את התביעה המשטרתית לתקן את כתב האישום נגד צביה שריאל, לאחר שבבית המשפט התעקשו עדי התביעה הערבים כי צביה לא תקפה איש, כמיוחס לה בכתב האישום. השופטת גם קבעה את המשך הדיונים רק לחודש הבא, ולצביה, המסרבת לשתף פעולה ולו כדי להשתחרר בערבות, עתיד היה להתווסף עוד  חודש מעצר על החודשים הרבים בהם היא מאחורי סורג ובריח.

בצר לו פנה ויסולי אל 'בית הדין לענייני העם והארץ', הרכב מיוחד של 'הסנהדרין המתחדשת' שקנתה לה זה מכבר שם, לפחות בקרב מקצת אוכלוסיית היישובים היהודיים בגב ההר. ויסולי ביקש מאנשי הסנהדרין לזמן בדחיפות נציגי ארגונים העוסקים בהגנה על זכויות אנשי ימין, ולכפות עליהם להעניק הגנה ראויה לצביה הצעירה. הדיינים מיהרו לזמן נציגי ארגונים רבים, אחד מהם גם טרח להגיע. הוא טען כי צביה מסרבת לקבל סיוע משפטי שכזה, ואשר על כן, ראשית חכמה, יש לזמן אותה לבית הדין. הדיינים מיהרו לעשות כן, והוציאו צו המורה לצעירה העצורה להתייצב לפניהם כעבור יומיים.

ויסולי לקח את צו הסנהדרין והגיש בקשה דחופה לבית המשפט בכפר סבא, בה הוא טען כי יש לשחרר את צביה בעיקר בגלל שנגרם לה עוול, אך גם בגלל שעליה להתייצב לדיון בפני הסנהדרין. במזכירות בית המשפט בכפר סבא שכחו להעביר את הבקשה לשופטת המטפלת בתיק, וכך התגלגלה הבקשה לידי שופטת תורנית בבית משפט השלום בנתניה.
השופטת, שאינה מתמצאת בפרטי המקרה, לא יכולה היתה להתייחס לטענותיו הענייניות של ויסולי. היא דחתה את בקשת השחרור תוך שהיא מציינת, בצדק, כי דיון בסנהדרין אינו מצדיק שחרור, וכי במקרה כזה ניתן פשוט ללוותה לשם.

ויסולי מיהר לשלוח את פסק הדין לשב"ס, ושם התבלבלו וחשבו שהשופטת מורה להביא אותה לבית הדין. גם מיטב עיתונאי ישראל התבלבלו, ופרסמו כי בית המשפט הורה לדון בעניינה של צ' בבית הדין. גם בסנהדרין התבלבלו, וחשבו לרגע שנס נעשה להם והם הוכרו בין-לילה על ידי מערכת המשפט בישראל.

מכל מקום, גם אם לא תמיד נושעים בניסים גלויים, הרי שהרבה דרכים לו למקום להתיר אסיריו. פרשת הבאתה של צביה בפני הסנהדרין הותירה רושם ודווחה בתקשורת. כבר ביום ראשון התבקש ויסולי בידי מזכירות בית המשפט בכפר סבא לשלוח לשופטת עותק מפסיקת הסנהדרין. למחרת קבעה השופטת דיון דחוף בתיק עוד השבוע.

וביום רביעי, אחרי דיון קצר, זוכתה צביה שריאל מחמת הספק ושוחררה לביתה.