בשבע 286: בשיא החוצפה

למה יונתן בשיא חושב שמצב המגורשים מצוין, איזה מסר רוחני הוא מבקש להנחיל, ומי מאמין שבשיא נרדף ומתגייס להגנתו.

עמנואל שילה , כ' באדר ב תשס"ח

1.  כמה טוב למי שמסוגל לברוא לעצמו בדמיונו גרסה משודרגת, טובה הרבה יותר, של המציאות. אחד כמו יונתן בשיא, למשל.

לפי דעתו של ראש מנהלת סל"ע לשעבר (הצופה, יום שישי האחרון), "יש לנו ממשלה מצוינת". גם מצבם של עקורי גוש קטיף מצוין. העיכוב המתמשך בבניית בתי הקבע שלהם רק מוכיח "שיש להם מגורים טובים בקראווילה". עובדה, הוא עצמו גר בקראווילה והוא מאושר. לו מספיקים 90 מטר, אז למה שלא יספיקו למשפחות הגדולות של המגורשים?

תפקודה של מנהלת סל"ע בראשותו היה מצוין: "אין מישהו שיאמר שהמנהלת לא פעלה נכון". מבקר המדינה כתב דו"ח קשה על מחדלי המנהלת ומי שעמד בראשה? אל תהיו קטנוניים. בתודעתו של בשיא הדברים הקשים התפוגגו איכשהוא, מה שמאפשר לו ליהנות מדימוי עצמי מצוין.

הוא גם לא היה חלק ממערכת הגירוש: "לא עסקתי בפינוי ולא בהריסה". ולאנשי "מנהיגות גוש קטיף", כולם כאחד, יש דעה מצוינת עליו: "אין אצלם ויכוח שהעבודה שעשתה המנהלת היתה עם חמלה, שכל תכליתה היתה להקטין את השבר הנורא שהאנשים האלה עברו ועוברים".

אז למה השם שלו הוא סמרטוט אדום? ובכן, אלה שכועסים עליו הם סתם אנשים שאוהבים לשנוא. "מי שאוהב לשנוא תמיד מוצא סיבה". כאלה הם כנראה אנשי קיבוץ שדה אליהו, המקום שבו נולד ובו בחר לחיות, ולבסוף נאלץ לגלות ממנו בגלל הסתייגותם ממנו. במשך 60 שנה הם היו בעיניו האנשים הכי נפלאים, אבל כעת הם פשוט אוהבים לשנוא. זה לא הוא, זה הם.

2.  כמה טוב למי שמסוגל לשכוח עובדות מביכות, כאלה שעלולות להפריע לו להרגיש טוב עם עצמו.

כזכור, תושבי גוש קטיף התקוממו מייד עם היוודע דבר הבחירה הצינית דווקא באדם חובש כיפה לתפקיד כונס הנכסים של מפעל ההתיישבות החלוצי. מייד עם מינויו הם הפצירו בבשיא לעזוב את תפקידו, וסירבו בתוקף לכל קשר איתו. אבל בשיא בטוח שהבחירה בו היתה עבור המגורשים מתנה משמיים: "דוגמה לכך שהיה חשוב שדווקא אני, כאדם דתי, אעמוד בראש המנהלת, היא ההבנה של חשיבות המגורים בקהילה". זכרונו הקצר של בשיא, אשריו, הועיל לו לשכוח דברים שאמר שנתיים קודם בראיון לחגי הוברמן ב'הצופה'. כאשר הוברמן טען כי היה על מנהלת סל"ע להבין שהעקורים ירצו לגור ביחד, ולהכין עבורם אתרים קהילתיים נוספים כמו ניצן במקום לשכור מאות דירות בודדות בערים שונות, היתה אז לבשיא תשובה מיתממת: "מאיפה יכולתי לדעת שהם ירצו פתרונות קהילתיים?".

3.  כמה טוב כשאפשר להתעלם מעובדות מצערות. בשיא לא יודע כלום על תופעות קשות השוררות בקרב העקורים, גם לא כאלה שהתפרסמו בכל כלי התקשורת. הוא לא שמע על אנשים שמתו בשברון לב, על נוער שהתדרדר, על אחוזי אבטלה מבהילים, על עשרות תיקי גירושין שנפתחו, על עלייה דרמטית באחוזים של תחלואה על פי מחקרים מקצועיים. מבחינתו, כל נבואות הזעם התבדו. "אני מזכיר לך את האפוקליפסה שלפני הפינוי, שהזהירו שהרבה מאוד מתיישבים יתאבדו והמון זוגות יתגרשו, ותראה את המציאות עכשיו". במתחם הפאואר-סנטר בבארות יצחק, ממשרדי חברת 'מהדרין' לייצוא פרי הדר שהוא עומדת בראשה, המציאות נראית ורודה מתמיד.

4.  כמה טוב כשאפשר להקטין ראש ולהטיל את האחריות על הזולת. בשיא הוא לא פרסומאי ולא בן של פרסומאי, ולא בו האשם אם הוצאת 'ידיעות ספרים' בחרה לשווק בעלוני השבת את הספר שהוא ערך באמצעות מסר מתגרה. חנן פורת, תלמיד חכם ואיש ספר מהקיבוץ הדתי, יצא חוצץ על ההבלטה היתרה והפרובוקטיבית של שם עורך הספר: "במודעה אתה מתקשה להבחין שזהו ספר של שד"ל. ההסבר על הספר והמחבר כתוב באותיות קטנות, ואז באותיות גדולות מופיע השם יונתן בשיא, כך שהקורא סבור שבשיא חיבר את הספר. זה טעם לפגם בפני עצמו". אבל בשיא חושב שדווקא 'בשבע' חוטא בהתייחסו לעורך במקום למחבר: "במה שד"ל אשם? אני לא יודע למה צריך להעניש את שד"ל בגלל שאני ערכתי את הספר".

גם על הקמפיין השקרי הזכור לרע "יש פתרון לכל מתיישב" אין לבשיא אחריות. "זה לא היה קמפיין של מנהלת סל"ע", אמר בשיא לחגי הוברמן לפני שנתיים, "עשה אותו גוף אחר". אחר כך הוברמן בדק ומצא שהמודעה קראה לתושבים לפנות אל מנהלת סל"ע. אבל כאמור, בשיא הוא לא פרסומאי ולא בן של פרסומאי. הוא עורך ספרים, או בן של עורך ספרים, או לפחות אדם שיש לו אמירה רוחנית מוסרית להנחיל לעם ישראל בכלל ולקוראי עלוני השבת בפרט. לכן הוא, כאדם שמבין היטב את ערך החמלה, ההדיר מחדש את ספרו של שד"ל על החמלה.

5.  כמה טוב לשבת בבית זכוכית וליידות אבנים על דחלילים שיצרת, תוך שאתה נהנה מתצפית פנוראמית לכל הכיוונים.
הגישה הרווחת כלפי בשיא בציבור הדתי-לאומי נעה בין תיעוב כבוש לאדישות. לא מחפשים ולא רודפים אותו, אלא בעיקר לא רוצים לשמוע ממנו. אבל האיש שכפה את עצמו על תושבי גוש קטיף בחר לחזור ולהטריד אותנו בכל בית כנסת, מעל דפי עלוני השבת שאנחנו אוהבים לקרוא.

כתבתה של חגית רוטנברג התמקדה בעיקר בקו הפרסומי הפרובוקטיבי שנבחר לצורך שיווק ספרו של בשיא. מתוך קשת רחבה של עורכי עלוני השבת מזרמים שונים, רק אחד היה מוכן לטעון בזכות פרסום המודעה. דבריו, כמו דברי מנכ"ל הוצאת 'ידיעות', קיבלו בכתבה במה נרחבת והוגנת. רוב המרואיינים תקפו בחריפות את המודעה, את בשיא, ואת יומרתו לאלפנו מוסר.

אבל בעיני אריאל שנבל מ'מקור ראשון' - עיתון שלמרבה הצער לא הצליח לכבוש את הציבור החילוני, וגם לא להדק את אחיזתו בציבור הדתי-לאומי - הכתבה הזאת היא הוכחה להתרחקות של 'בשבע' מהציונות הדתית הקלאסית. שנבל נזעק להגנתו של בשיא, מאשים את 'בשבע' בניסיון לרדוף אותו בכל אשר ילך(!) ולגדוע את מטה לחמו (בהוצאת 'ידיעות'? בחברת 'מהדרין'?), ומסכם כי מדובר בשיטה שהיא "נלוזה וגם לא מוסרית". ועל כך יש לומר, קצר ופשוט: מי שמתנדב להגן על פושעי הגירוש, מכשיר את הגירוש הבא. וזהו כנראה מעשה נאצל ומוסרי.

6.  ואולי זה רק אני שלא הבנתי? אולי כתבת השער הזאת עם בשיא במוסף 'הצופה' מיום שישי האחרון לא היתה אלא מדור הומוריסטי מיוחד לפורים?