בשבע 286: העתקה במבחן

שעון החול של מיגרון הולך ואוזל: המדינה הודיעה לבג"ץ כי היישוב ייעקר עד הקיץ, ובינתיים ייעשו מאמצים למצוא פיתרון מוסכם לפינוי מרצון.

חגית רוטנברג , כ' באדר ב תשס"ח

הפקס שהתקבל בשבוע שעבר בלשכתו של ראש מועצת מטה בנימין, אבי רואה, יצר גל שמועות שטענו כי עקירתו של היישוב מיגרון קרובה מתמיד. הפקס, שנשלח מטעם עוזר שר הביטחון לענייני התיישבות, איתן ברושי, הוכתר במילים: "הנידון: פינוי המאחז מיגרון", ופתח בתזכורת לעמדת המדינה בבג"ץ מיגרון, שניתנה לפני כחודשיים, הקובעת כי מיגרון תיעקר לכל המאוחר תוך שישה חודשים, ובפרק הזמן שנותר ייעשה ניסיון לפנות את התושבים באופן מוסכם לאתר אחר.

"אין צורך לומר כי בראייתנו, הפיתרון המועדף הוא פינוי בהסכמה של המאחז", מיתמם ברושי "ועל מנת לעמוד בלוח הזמנים עליו הצהירה המדינה, יש לפעול בזמן קרוב מאוד לגיבוש מתווה מוסכם ונקיטת צעדים מעשיים לפינוי המאחז", הוא מודיע לראשי מועצת יש"ע.

היישוב מיגרון הוקם לפני 9 שנים על גבעה נישאה באזור בנימין, סמוך לירושלים. הקמת היישוב זכתה מאוחר יותר לגיבוי ותמיכה של שר הביטחון, בנימין בן אליעזר, והממשלה אף העבירה ליישוב את התקציבים הדרושים לביסוסו. נכון להיום, מונה מיגרון 45 משפחות, כאשר שתיים מתוכן כבר מתגוררות בבתי קבע, ועשרות מגרשים נוספים הוכשרו לבנייה, על פי תכנית המתאר של משרד השיכון לבניית 580 יחידות דיור במיגרון. ביישוב פועלים גם מוסדות ציבור שונים, כמו בית כנסת, גן ילדים, מעון וספרייה.

מזה למעלה משנה מתמודדים התושבים עם תסבוכת משפטית שרקמה נגדם 'שלום עכשיו'. בעתירה לבג"ץ בעניינם, נטען כי היישוב ממוקם על אדמות פרטיות בבעלות פלשתינית. לפני כארבע שנים ריחפה סכנת עקירה ממשית על היישוב, במסגרת טיפול הממשלה בסוגיית המאחזים, אולם התגייסות רחבה של הציבור וגדולי הרבנים בראשו, גרמה לממשלה להיכנע. כעת מסתמן סיבוב שני למאבק, עם הודעת המדינה שצוטטה לעיל, לפיה תפונה מיגרון עד לקיץ הקרוב, אם לא יתגבש הסכם לפינוי מרצון של התושבים והעתקתם לנקודה אחרת. מיגרון, אגב, כלולה גם בסוגיית המאחזים, סוגייה שנמצאת גם היא כעת במשא ומתן בין ראשי מועצת יש"ע למשרד הביטחון, שהעומד בראשו הבטיח לטפל במאחזים הבלתי חוקיים, כלשונו.

לא סומכים על השופטים

מה עומד לקרות בראש אותה גבעה בעוד שישה חודשים? גם לראשי מועצת יש"ע אין כרגע תשובה. אמנם לדעתם עדיין לא כלו כל הקיצין מבחינה משפטית, כיוון שלא ניתן צו בית משפט המורה להרוס את המקום, ולכן בכוונתם להפעיל לחצים גם במישור הזה משום שהם כופרים בעצם הטענה שהיישוב עומד על אדמה פלשתינית. עם זאת, הם לא משליכים את יהבם על השופטים, בבחינת "אין סומכים על הנס", אומרים במועצה.

הערוץ המשמעותי היחיד הוא הגעה לפיתרון מוסכם מול הממשלה ומשרד הביטחון. בלשון המכובסת נקרא פיתרון כזה "העתקה" – כלומר פינוי מיגרון על תושביו לנקודה אחרת, על קרקע מאושרת. למועצת יש"ע קריטריונים ברורים להעתקה שתהיה מקובלת מבחינתה, אולם ממשרד הביטחון עדיין לא הגיעה כל הצעה שמתקרבת להיות רצינית בהתאם לאותם קריטריונים, אומר יו"ר מועצת יש"ע, דני דיין. "כרגע למילים 'העתקה בהסכמה' אין כיסוי. לממשלה אין יכולת לספק את מה שאנחנו רוצים. אם תהיה מצידם הצעה רצינית להקים את מיגרון כיישוב קבע, כולל הקמת בתי קבע, על אדמות מדינה סמוכות, נציג את ההצעה בפני תושבי מיגרון, והם יחליטו. כרגע אין אלטרנטיבה, ונראה שאם יגיעו לפנות את המקום – יהיה מאבק", מעריך דיין.

מבחינתכם, תהיה נכונות לקבל הצעה של פינוי היישוב והעברתו למקום אחר?

"זה תלוי בהסכמת תושבי מיגרון. לא נכפה עליהם דבר. אם למדינה תהיה נכונות להקים את מיגרון כיישוב קבע בנקודה סמוכה, ושם הוא יוכל להתפתח, מה שלא ניתן לו כיום, אפשר לדון בזה. אבל אני מדגיש: כרגע אין שום הצעה מעשית מצד המדינה".

דובר על אפשרות לכנוס את מיגרון ליישוב אדם, כך שייטמע בתוך היישוב הקיים.

"מבחינתנו זו לא הצעה רצינית. אולי המדינה היתה רוצה את זה, מבחינתנו זה לא מעשי. מיגרון צריך להישאר יישוב בפני עצמו עם חיי קהילה משלו".

קיימת טענה לפיה אתם לא משתפים את תושבי מיגרון במשא ומתן.

"אני יודע עובדתית שזה לא נכון", מכחיש דיין "היו מספר פגישות בין תושבי מיגרון לנציגי 'אמנה' ומטה בנימין, כולל בימים האחרונים. שום צעד לא ייעשה ולא יכול להיעשות ללא הסכמתם. למועצה גם אין מה לחשוף בפניהם, כי אין שום הצעה שנידונה כעת על השולחן".

תושבי מיגרון הודיעו כי בכוונתם להיאבק על ביתם בכל מקרה בו יהיה ניסיון להעבירם מהמקום בו הם נמצאים כעת.

מועצת יש"ע תגבה את מאבקם של התושבים?

"כרגע אין מה לגבות או לא, כי אין הצעה של המדינה", הוא עוקף באלגנטיות "לכן אין מקום אפילו תיאורטי לחילוקי דעות".
האם העתקה של יישוב קיים, במידה שתעלה הצעה שמקובלת עליכם, אינה בעצם מדרון חלקלק, דווקא בתקופה בה מתוכננת עקירה רבתי ביו"ש?   
       
"אני לא רואה פה מדרון, ולמה הוא חלקלק", מסתייג דיין "אם אפשר שעשרות משפחות יעברו מקרוונים לבתי קבע בגבעה סמוכה או אפילו באזור אחר על אותה גבעה, ויקום יישוב קבע בא"י – זה שווה דיון אמיתי. הרי במצב הנוכחי של מיגרון, הסיכוי לבנות בתי קבע הוא רחוק גם אם יתחלף השלטון". עם זאת, שב דיין ומדגיש כי ההחלטה תהיה של התושבים בלבד, כיוון שגורל ביתם הוא שעומד על הכף. 

בהקשר זה, מבקש דיין להזכיר למסתייגים מהעתקות יישובים למיניהן, את סיפור הקמתו של אלון מורה, לפני כמה עשרות שנים: "הנקודה הראשונה עליה קמה אלון מורה היתה על אדמות הכפר רוג'ב. בית המשפט הורה להם לעבור לנקודה סמוכה, שכן ברוג'ב היה מדובר בקרקע פרטית. הנקודה אכן זזה, והיום קיימת אלון מורה במיקום החדש. אולם ההעתקה לא גרעה דבר: בנקודה הקודמת, עומד היום היישוב איתמר. הרווחנו את שני המקומות בסופו של דבר".

במיגרון מאשרים אמנם כי קיימים מפגשים עם ראשי מועצת יש"ע ו'אמנה', אולם הם מסתכמים במסר החד משמעי שמעבירים התושבים: "כל דיבור שתכליתו היא שמיגרון לא תישאר כאן בסופו של דבר – אינו מקובל עלינו", כפי שמנסח זאת איתי הראל, מוותיקי מיגרון ובעל בית קבע ביישוב. "הזכרנו להם באחת הפגישות איך בסיבוב הקודם על מיגרון, פנחס (ולרשטיין) נפגש עם מופז (שהיה אז שר הביטחון), וכשמופז העלה את השם של מיגרון, פנחס הודיע לו בנחישות: 'במיגרון יישפך דם', ויצא מהחדר. אחר כך הוא ניתק את הטלפונים ולא רצה לשמוע מהם שום דבר. אנחנו מצפים שהגישה הזו תוביל את ראשי יש"ע גם הפעם. זו צריכה להיות התגובה שלהם בכל דיבור על מיגרון", תובע הראל בהחלטיות.

כשנפגשתם, שמעתם אלו הצעות יש לראשי יש"ע עבור מיגרון?

"לא שמענו את הפרטים, הם לא מעניינים אותנו. כל מה שלא קשור להשארת היישוב במקומו – אינו רלוונטי", הוא חותך.

מכאן לא זזים

במיגרון מביעים עמדה נחושה, אך מאידך מבקשים למנוע בכל דרך את ההגעה ליום המאבק. הראל אומר שמדובר בין השאר גם בפעילות משפטית, אך מעדיף שלא לפרט. במקביל, הוציא היישוב עלון לבתי הכנסת, בו הוא מבהיר לציבור את עמדתו ביחס לאפשרויות השונות העומדות על הפרק, כחלק ממסע הסברה בנושא. "ברצוננו להבהיר שכל המחשבות והדיבורים בדבר פינוי היישוב מיגרון או העתקתו למקום אחר, הרי הם אסון ואין להם כל תוקף רוחני, מוסרי או משפטי", נכתב בגילוי הדעת של תושבי מיגרון. "מחשבות כאלה... יש בהן מעין הסכמה ו'הכשר' לתפישת העולם שיישובים בא"י הם נכסי דניידי... בל נשלה את עצמנו שהטיעונים (המשפטיים) הנטענים היום כלפי מיגרון, לא יופנו מחר כלפי מקומות נוספים, גדולים וותיקים ממיגרון". התושבים חותמים את גילוי הדעת באמירה נחרצת ש"מכאן אנחנו לא זזים". 
 
כאמור, במיגרון לא רוצים לדבר כרגע על המאבק, שיתרחש במידת הצורך ובמלוא העוז, אלא על הדרך לסכל את מזימתה של 'שלום עכשיו'. הראל מסביר כי התשובה לטענה העיקרית בעתירה, לפיה עומדת מיגרון על קרקעות פרטיות, כורכת בתוכה את החוק עם ההיגיון הפשוט: "אם מישהו היה פולש לך לבית, היית מזמין משטרה שתעיף אותו, ואחר כך היו מגישים נגדו כתב אישום בבית משפט שלום, ואולי היה מגיע אחר כך למחוזי ובהמשך לעליון. אבל בגלל רמת השחיתות והקשקוש בסיפור הזה, לא קרה כאן התהליך שתיארתי, אלא הם פנו ישר לערכאה הפוליטית - בג"ץ - ועקפו את התהליך המשפטי המקובל.

 "אנחנו נמצאים פה תשע שנים, מרוחקים מכל כפר ערבי, על אדמה טרשית שמעולם לא עיבדו אותה. עד לפני שנה וחצי, כשהוגש הבג"ץ, לא הגיע אף ערבי להתלונן שפלשנו לקרקע ששייכת לו. זה קרה רק כשאנשי 'שלום עכשיו' באו לאותם ערבים, סיפרו להם שהם בעלי הקרקע והחתימו אותם על ייפוי כוח לעתירה לבג"ץ. במקום ללכת באופן טבעי למשטרה, 'שלום עכשיו' פנו ישר לבג"ץ, כי ידעו ששם לא ידחו אותם". הראל מוסיף בעניין זה כי "יש פה אצטלה מרושעת של החוק. באופן שיטתי הארגון הזה מצא את בג"ץ ככלי מתאים לקידום האג'נדה שלו. מעבר לנזק שלנו, זה מרסק את האמון בבית המשפט בכלל". הראל מדגיש, עם זאת, כי למרות המשא ומתן המשפטי, התפישה הבסיסית בהיאחזותם במקום היא אידיאולוגית נטו: "ביסוד הדברים עומדת השאלה הערכית האם אנו בנים ששבו לגבולם או שאנחנו כובשים המחזיקים שטח בתפיסה לוחמתית זמנית, כהגדרת שלום עכשיו. מהבדל זה נובע הכל".

נניח שתקבלו הצעה להעתיק את היישוב לנקודה סמוכה, שם תוכלו לבנות בתי קבע ולהתפתח, מדוע תסרבו לשמוע אותה?

"כי אז בעצם נהפוך את היישובים לנתונים לסחר-מכר, והרי אנחנו עוסקים פה בא"י ולא באחוזה פרטית של מישהו. זה לא עניין אזרחי, אלא פוליטי ומדיני. בעידן שבו לא בונים בגילה, הצידוק להחלטה שלנו הוא אידיאולוגי נטו, כי כשמתחילים בדברים כאלו – קשה לעצור. הרי גם לכפר אדומים ולעוד יישובים גדולים מחוץ לקו הירוק ובתוכו אין תב"ע ותוקף. עשרות יישובים עומדים על אדמות כביכול ערביות, זה סחף שלא ניתן לבלום". הראל גם כועס על השימוש במושג 'העתקה': "להעתיק זו מילה יפה ללעזוב יישובים בא"י. מקום כזה, עם קהילה וגני ילדים, זה לא מקום שמזיזים אותו. הרי אם מזיזים אותנו 5 ק"מ צפונה, אז אפשר כבר להזיז אותנו לתוך ירושלים".

אתם מתכוננים בעצם למאבק. אין לכם חשש מחזרה על תמונות עמונה?

"אנו מקווים ש'שלום עכשיו' לא יצליחו במזימתם לגרור את המדינה באמצעות בג"ץ לשפיכות דמים כמו זו שהיתה בעמונה, מה עוד שבעמונה מדובר על 9 בתים ריקים ופה מדובר ביישוב שלם", רומז הראל, ומדגיש: "אנו נערכים בכל הכוח למניעת הגעה ליום עקירה".      

מתי מותר להזיז קרוונים

במועצת יש"ע, כאמור, מכחישים כל משא ומתן שמתקיים כעת על העתקתו של מיגרון. אולם במקביל לסוגיית מיגרון, מתנהלת המועצה בערוצים נוספים הקשורים לפיתרון סוגיית המאחזים והקפאת הבנייה ביישובי יו"ש. בשיחות הללו דווקא נשמעות הצעות שונות של תזוזה ביישוב מסוים תמורת הכשרתו של יישוב אחר. לפני כשלושה שבועות פורסם כי מועצת יש"ע הגיעה להבנות מול משרד הביטחון שכוללות הורדת מבנים בארבעה יישובים תמורת הכשר ממשלתי של אחרים. בין השאר הורדה של שני קרוונים מענף הלול ביישוב יתיר תמורת הכשרת היישוב סנסנה בדרום הר חברון, הורדת קרוונים במבוא חורון כנגד הכשרת משכיות שבבקעת הירדן, ועוד. הצעדים הללו הוגדרו בפי הצדדים כ"צעדים בוני אמון".

פנחס ולרשטיין, מנכ"ל מועצת יש"ע, האם אכן אתם נוקטים בצעדים בוני אמון מסוג זה?

"צעדים בוני אמון זה רק כשמדינת ישראל תחליט לאשר חלק מהמאחזים. צעד בונה אמון זה לא שאני צריך לתת משהו בתמורה. כרגע אני לא רואה את הממשלה הזו מאשרת מאחזים".

אתה מכחיש שישנן הצעות כאלו לגבי מאחזים מסויימים?

"שיחות יש בלי סוף, אבל יש לנו עקרונות ברורים: הפיתרון לסוגיית המאחזים צריך להיות כולל וסופי, כל פיתרון יסתיים כיישוב קבע ובשטח שנמצא בריבונות היישוב. לגבי להוריד קרוון: כשהייתי ראש מועצת בנימין היו בעיות כאלה עם 17-20 מקומות. למשל, הוציאו צו הריסה על הקרוונים שהיו הפנצ'ריה בתחנת הדלק בפסגות. אז העברנו אותם לצד השני של הכביש. במקרים כאלה יש על מה לדבר. אם למשל יוכח שגבעת הרואה בעלי לא נמצאת על אדמות מדינה, נסכים להעתיק אותה לאדמות מדינה. אם יש ביישוב פלוני רצון לקבל היתר בנייה, ומשרד הביטחון אומר שיש ביישוב חריגת בנייה והוא מתנה את האישור בהסרת החריגה, אז פותרים את זה. זה לא קשור להסכם המאחזים". 

ביחס למיגרון, קובע גם ולרשטיין כי אין שום הצעה קונקרטית מעשית מצד המדינה, והוא מוסיף כי "מבחינת מועצת יש"ע, לא יהיה שום הסכם לפינוי מרצון. אנחנו רואים את המאחזים כחלק מתנופת ההתיישבות".

אתה לא חושב שמהלך של העתקה הוא מסוכן, דווקא בתקופה בה מתוכננת עקירת יישובים נרחבת?

"לכל דבר יש יתרונות וחסרונות, ומהלך כזה כולל בתוכו אחריות כבדה ואינני מזלזל בזה. אבל יש לנו אחריות גם כלפי הקרע בחברה הישראלית וכלפי עימותים מיותרים. הצגנו את עמדתנו לפני כל הציבור, את העקרונות הברורים שלנו שרק בקיומם נגיע להסדר. מי שחושב שאנחנו קבלני פינוי – טועה ומטעה את הציבור. ואם המנהיגות בישראל חושבת שתרוויח מעימותים על עקירת יישובים, ובכך תתרום לחוסן של עם ישראל – תבורך", הוא אומר בנימה של ציניות. "אבל כשאקרא לציבור לצאת למאבק, אדע שעשיתי קודם הכל כדי למנוע את זה. אני לא אסכים לפינוי מקום מאושר שנמצא על אדמות מדינה. כשתהיה לנו הצעה ביחס לכלל המאחזים, נביא אותה בפני המליאה, נציגי היישובים והמנהיגות הרבנית".

ולרשטיין מגנה גורמים מסויימים בתוך המחנה, שלדבריו מבקשים להציג את פעילות ראשי יש"ע בנושא המאחזים כמחטף, וטוען כי הם "יוצרים לוחמה פסיכולוגית ורוצים ליצור שסע בתוכנו. אני מציע להם לקחת נשימה עמוקה ולהתאפק".

אתה ממשיך להחזיק במדיניות שמבכרת שמירה על מרקם החברה הישראלית במחיר הימנעות ממאבק, על פני שמירה על היישובים.

"למה לא? אם נותנים לי אישור ל-20 מקומות, אם אפשר לבנות בתי קבע במיגרון? נפלנו על הראש? הלוואי שזה יקרה, אלא שאין היום ראש ממשלה שיגיע לדבר הזה. יותר כיף לנו כנראה לריב בתוכנו, להגיד כמה אלה תבוסתנים, בלי להבין שהוויכוח תיאורטי כי הממשלה ממילא לא מסכימה לכלום. לי יותר קל לדעת שניסיתי את כל המהלכים ומנעתי קרע".

איך אתה מעריך את סיומה של פרשת מיגרון?

"הכניסו אותנו למלכודת של לוח זמנים. האם בקיץ יהיו מאבקים? כנראה שכן. האם אני שמח? אני חושב שזה אסון. ראש הממשלה משחק פה בגורל עם ישראל".

ליזום את החיכוך עכשיו

בתנועת 'קוממיות', ככל הנראה אחד מאותם גופי ימין שמקוממים את ולרשטיין, מתנגדים באופן בסיסי לתפישת העולם שמובילה את ראשי יש"ע בבואם לדון בסוגיית המאחזים בכלל ומיגרון בפרט. "צריך להבין שהראש של זמביש (מזכ"ל 'אמנה') עבד מאז ומעולם בשיטה של להרוויח בשקט בשקט, אבל השיטה הזו לא רלוונטית היום", אומר בכיר בתנועה "כשהבולדוזר הורס, זה לא מפריע לו עוד בית או פחות בית. מה שקובע היום זו הרוח. אם הרווחת את משכיות אבל בתמורה בנית להם גשר לקואליציה – זה לא שווה. מדובר כאן בשעת שמד, ובשעת שמד לא עושים צעדים בוני אמון תמורת שני קרוונים. הם לא מבינים שעכשיו הקרב הוא על הכל, ותפקיד ההנהגה הוא לשדר עמידה איתנה על שלנו, לחשוף את השקר שבמושג 'המאחזים הלא חוקיים'".

האלטרנטיבה שלכם היא מאבק. אתם רוצים לראות עמונה שנייה?

"ראשית, עובדה שמאז עמונה לא פינו אף מאחז, והמדינה גם אמרה בבג"ץ שהיא לא רוצה לחזור על התמונות משם. לכן גם פה, אולי יפנו את מיגרון אבל אחר כך לא יעזו לפנות כלום. אלי ישי לא יוכל לשבת בקואליציה יום אחד עם תמונות של גולגלות מרוצצות. הרב עובדיה לא ירשה לו. ישי הודה שהמאחזים מבחינתו הם הקו האדום".

ב'קוממיות' אומרים שהדרך היא השגת מטרה פוליטית פשוטה והכרחית: פירוק הקואליציה החותרת לאובדן כלל היישובים, כשהמשמעות היא בעיקר הפעלת לחץ על ש"ס. על מנת להציל את ההתיישבות, צריכה מועצת יש"ע דווקא לתמוך במאבק, כואב ככל שיהיה, במיגרון, על מנת להכריח את ש"ס לעזוב את כסאותיה בממשלה. "אם הם יצליחו להשאיר את מיגרון באמצעות הסכם – אז עכשיו תהיה לנו מיגרון אבל בעוד שנתיים לא יישאר לנו כלום. ההנהגה צריכה לקחת סיכון שיפנו את המקום, אבל לתת גב לתושבים במאבק, להסביר להם שהם הקורבן למען כלל ההתיישבות והקרב שלהם הוא לטובת הצלת השאר. הרי כל עוד השטח רגוע – ש"ס לא תצא". ב'קוממיות' סבורים שנכון לצעוד שני צעדים קדימה וליטול יוזמה על מנת ליצור מוקדי חיכוך שיבעירו את השטח ויזרזו את פרישתה של ש"ס: "צריך ליצור עימותים בשטח כבר עכשיו באמצעות מבצע מכפיל, בנייה מחוץ ליישובים, וכך ש"ס תיאלץ לפרוש בטרם יגיעו למיגרון. הרי ברק רוצה הסכם מאחזים כדי לסגור הכל בשקט. אנחנו צריכים לרצות את ההיפך: האדמה בוערת עכשיו, בואו נציף את הכל לשטח".

ח"כ אורי אריאל תומך גם הוא באופן עקרוני במאבק על המקום: "עמדתי היא שאסור לעזוב יישוב, ופה מדובר ביישוב לכל דבר". יחד עם זה, מציע ח"כ אריאל, לכשתגיע העת, לכל אחד להתייעץ עם רבותיו ביחס לאופציות השונות שיוצעו למיגרון. "מדובר פה בסוגייה עם היבטים הלכתיים, וכיוון שכל אנשי מיגרון קשורים לרבנים, הם צריכים להתייעץ איתם על כל הצעה קונקרטית מעשית. הרבנים יקבלו את ההכרעה הסופית".

מי שמבטיחה הגעת ציבור נרחב שיגן על המקום בשעת מבחן, היא דניאלה וייס, המובילה את תנועת 'נאמני א"י'. וייס מתנגדת אפילו לתזוזה של מילימטר ביישוב, כהגדרתה, ומבטיחה להיאבק על כל מקום, שכן הוא בבחינת קודש. על הנהגת יש"ע וההידברות בינה לבין משרד הביטחון היא אומרת: "מי שעוסק בזה הוא ככלב השב על קיאו. כך אני רואה כל משא ומתן של מועצת יש"ע עם הממשלה".