בשבע 286: על חוט השערה

עודד מזרחי , כ' באדר ב תשס"ח

בערב יום כיפור נולדה בת לאלדד ולאביגל מכוכב-השחר, והם העניקו לה את השם עטרת, המכתיר את הקדוש ברוך הוא. עד גיל ארבע הייתה עטרת ילדה מקסימה ובריאה לחלוטין. יום אחד עלה חומה, והיא החלה להקיא. הרופא בקופת חולים איבחן אצלה וירוס. כשבוע לאחר מכן מצבה החריף, הקאותיה גברו, והמדחום הורה על 40.2 מעלות.


אלדד ואביגל לא תיארו לעצמם שמצבה של בתם עטרת כה אנוש. הם חשו חסרי אונים, ובכו כפי שלא בכו מעודם. ואז קרה לאביגל דבר מיוחד. תחושה חזקה מאוד של אמונה מילאה את נפשה. היא אמרה לבעלה: "לרופא יש ידע רפואי והוא חייב למסור לנו אותו, אבל לנו יש ריבונו של עולם, שהוא קובע מי יחיה ומי ימות. אני מרגישה את רחמנותו ובטוחה ב-100 אחוז, לא ב-99.9, שעטרת תבריא". עטרת נרדמה, וכשקמה סיפרה: "יש רק ה' אחד ולא שניים, הוא שקוף ולא כחול כמו שחשבתי קודם... הוא נמצא בכל מקום, אבל לא רואים אותו, והוא אוהב אותי ושומר עליי"
הוריה נסעו עמה בבהילות למרכז לרפואה דחופה, שם נבדקה בבדיקות שגרתיות. לאביגל הייתה תחושה לא טובה, והיא ביקשה מהרופא לבדוק אם מדובר בדלקת קרום המוח. הרופא לא נעתר להפצרותיה, ושלח אותם לביתם. 

עטרת חזרה הביתה עם הוריה, ומצבה התדרדר. באותו ערב הופיעו שטפי דם על פניה. הוריה סברו שהדבר נובע מחום גופה, נתנו לה לשתות אקמול והשכיבו אותה לישון. למחרת בבוקר כל גופה היה מלא בשטפי דם. ההורים התייעצו עם ד"ר ארליכמן, ונסעו למיון ילדים ב'שערי צדק'.

הם נכנסו לחדר מיון, והיו בטוחים שימתינו כמה שעות עד שיירשמו ובתם תטופל, אבל אחות בשם תקווה קלטה את מצבה החמור של עטרת, והריצה אותה לחדר הטיפולים. בתוך שניות התמלא החדר ברופאים ואחיות שלבשו על פניהם מסכות בד. הם חיברו את עטרת למכשירים שונים ולעירויים למיניהם.

אחד הרופאים עדכן את ההורים המודאגים: "צר לי לומר לכם, אבל פגע בבתכם חיידק טורף אלים ביותר בשם מנינגוקוקוס. הסיכוי להחלים ממנו, בשלב שבו הגיעה לכאן, אפסי. אין לבתכם סיכוי רב להחזיק מעמד יותר מ-24 שעות".

אלדד ואביגל נדהמו. הם לא תיארו לעצמם שמצבה של בתם כה אנוש. הם חשו חסרי אונים, וישבו ובכו כפי שלא בכו מעודם.

ואז קרה לאביגל דבר מיוחד. תחושה חזקה מאוד של אמונה מילאה את נפשה. היא אמרה לבעלה: "לרופא יש ידע רפואי והוא חייב למסור לנו אותו, אבל לנו יש ריבונו של עולם, שהוא קובע מי יחיה ומי ימות. אני מרגישה את רחמנותו ובטוחה ב-100 אחוז, לא ב-99.9, שעטרת תבריא ותחזור להיות ילדה מקסימה כמו שהייתה".

מאותו רגע הרגישו שניהם עוצמה רבה. הם החלו להתפלל ולקרוא תהילים, הודיעו לקרוביהם ומכריהם שיתפללו על ילדתם שנמצאת בטיפול נמרץ, ופנו לכמה מגדולי ישראל שיתפללו עבורה. הרב מרדכי אליהו הנחה אותם לערוך לה פדיון נפש ופדיון כפרות, וכן עשו. 

צוות רופאים היה צמוד לעטרת המורדמת ומונשמת במשך 24 שעות, והשגיח עליה ללא הרף. בשבת הוחלט להוריד את מינוני ההרדמה ולנסות להעיר אותה. עטרת החלה להגיב באיטיות רבה, ואף החלה לדבר. לאחר שבוע הוחלט להעביר אותה למחלקת ילדים. גופה היה רפוי לגמרי, והיא הקיאה ושלשלה ללא הרף. במשך שתי יממות שלמות צעקה ובכתה, עם שתי הפסקות קצרצרות של שינה טרופה.

האם אביגל, שלא נרדמה כלל במשך כל אותה עת, חזרה מותשת לכוכב-השחר, והלכה למשפחת עוז, שאצלם השאירה את יתר ילדיה. לאחר שאביגל סיפרה לאם, נעמי, על המצב שמוסיף להיות קריטי, היא אספה בתוך חמש דקות תריסר נשים, שישבו וקראו בדאגה 'תהילים המחולק' וערכו 'סעודת אמֵנים', כשכל אחת מברכת על 'מזונות', 'גפן', 'עץ', 'אדמה' ו'שהכל' – מג"ע א"ש, והיתר עונות אחריה אמן. לאחר מכן אביגל קראה את 'נשמת כל חי', וחשה כל מילה בעוצמה רבה.

למחרת בבוקר התקשר אלדד, וסיפר לאשתו בהתרגשות: "עטרת נרדמה אתמול בעשר בלילה, וכעת היא ערה".

"הצלחת לדבר איתה?"
"כן, היא סיפרה לי על הקדוש ברוך הוא".
"מה היא אמרה לך?"
"היא אומרת שיש רק ה' אחד ולא שניים... הוא שקוף ולא כחול כמו שחשבה קודם... הוא נמצא בכל מקום, אבל לא רואים אותו, ושהוא אוהב אותה ושומר עליה..."

אביגל נסעה מיד לבית-החולים. כאשר בתה אמרה חלושות "מודה אני לפניך, מלך חי וקיים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך", חלפה באם צמרמורת. מעולם לא היו המילים הללו כה מוחשיות. היא חשה שהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו יושב על מיטתה של בתה, אוחז בידה, ומלטף את ראשה.

מאותו בוקר החל מצבה של עטרת להשתפר. לאחר שבוע שוחררה מבית-החולים, כשכל גופה רפוי עדיין וקשור לכסא גלגלים בעזרת סדין, כדי שלא תיפול. אט-אט הוטב מצבה, ולאחר כחודש שבה לגן הילדים.

בתקופת ההחלמה קראו אלדד ואביגל על פגיעתו הקשה של החיידק הנדיר, אשר פוגע בלב, בריאות, במעיים ובכליות, גורם לדלקת קרום המוח ולקריסת מערכות מהירה, ויוצא בצורת שטפי דם. כאשר מופיעים הכתמים הללו, עוברות בדרך כלל כמה שעות עד שהחולה הולך לעולמו.

ד"ר ארליכמן אמר בסעודת ההודיה: "עטרת הייתה כבר כולה בעולם הבא. רק שערה אחת ממנה נשארה בעולם הזה, ובשערה הבודדת הזו משכנו אותה לעולם הזה...".

ליצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם כתבו ל:  odedmiz@actcom.co.il