בשבע 286: משטרת ירושלים חותרת למגע

יו"ר ארגון נפגעי הטרור, שגינה את אלימות המשטרה מול המפגינים בג'בל מוכאבר, נענש במכות ובמעצר שווא ● למי מותר ולמי אסור לעכב החלטות בפורומים משפטיים עד להשגת רוב לעמדתו.

יאיר שפירא , כ' באדר ב תשס"ח

מאיר אינדור, יו"ר ארגון נפגעי הטרור 'אלמגור', העביר 24 שעות במעצר במשטרת ירושלים, לאחר שהשתתף בהפגנה הגדולה בארמון הנציב בירושלים. את המהומות בג'אבל מוכאבר עשתה חבורה של כעשרים איש שהסתתנו לשכונה הערבית. את המעצרים בחרה המשטרה לעשות בהפגנה הגדולה. לא צודק, אבל הרבה יותר קל.

המעצר הוליד טקסט ארוך וקשה של תיאור התנהלות המשטרה. בקטע קטן ממנו שלפניכם, מתאר אינדור את הקורות אותו לאחר שהבחין בשוטרי יס"מ מכים נערים ללא סיבה נראית לעין.  "ירדתי אל הרחבה ועברתי מקצין לקצין וצעקתי: 'תפסיקו להכות פה, אין לכם סמכויות ענישה, אתם לא בית-משפט. תעצרו אבל אל תרביצו'", כותב אינדור "הם הסתכלו עליי במבט בוהה, אטום. המשכתי בגרון ניחר: 'במרכז הרב לא ראינו אתכם בגבורתכם, עד שבאו חבריהם של העצורים פה, והם שנלחמו. עכשיו אתם פתאום גיבורים על חלשים? על הנערים האלה?'. פגעתי כנראה בנקודה רגישה. הרי כבר דובר על כך רבות בתקשורת, והדבר הכעיס אותם. קצין אחד קרא לי בשמות גנאי. המשכתי והתווכחתי איתו, ועברתי לאחרים, שלא השיבו.

"הוזמנתי לדבר במגפון. אמרתי 'המשטרה פועלת באווירה של תרבות ניהול מושחתת. קו ישיר עובר בין חוסר התפקוד שלה באירוע הטרור במרכז הרב, לפעילות התקיפה פה בהפגנה'. סיפרתי על המכות לנערים. ואז ראיתי שלושה שוטרים מתלחשים ביניהם.

"דקות לאחר הנאום, היתה מהומה קטנה בצד המרוחק ממני. נשמעו משם צעקות. התקרבתי ושמעתי בלש אומר לחבריו: 'תתפסו את ההוא במרכז'. התקרבתי  לראות אם הם מכים אותו. פתאום הרגשתי מכה חזקה מאוד בגפיי, ודחיפה מאחור. חשבתי שהציבור הוא שדוחף  אותי. התברר שבאו מאחוריי אותם שוטרים שהתלחשו בעת נאומי, ודחפו אותי אל ערימת השוטרים שעל הצעיר, הפילו אותי אל הארץ בבעיטה אדירה בגב, ומשם גררו אותי עשרים מטר, לשטח ריק.

"אחד מאנשי המשטרה, בלבוש אזרחי, סייע לי לקום, ועם מבט אירוני בעיניים אמר: 'למה הרבצת לנו באגרופים?'. זה היה מבט אירוני של 'שנינו יודעים שאני משקר, אבל הנה דפקנו אותך'. מאוחר יותר, כשסיפרתי זאת לבעלי ניסיון בהפגנות קודמות, הם סיפרו שזה קרה גם להם. אותו מבט אירוני, אותו מעצר עם עלילה, והשוטר המעליל מחייך בסיפוק ובהתרסה.
"כשאחרים מספרים לך דברים כאלה, אתה בטוח שהם מגזימים. חברים, המעצר היה שווה  והמשכו היה שווה, רק בשביל להיווכח שאמת בטענות".

כך תשתחררו מהמעצר בקלות

אינדור, טיפוס רגשן ודרמטי, מצא את מפלטו בתוכחה פומבית למשטרה ולאנשיה אל מול שופטת המעצרים ובנוכחות העיתונאים שהוזמנו להארכת המעצר. אלא שנאומו כמובן לא זכה להדהד בכלי התקשורת השונים. מעבר לתרפיה אישית ושחרור מהיר של אינדור עצמו, נראה כי השפעתו היתה ותהיה מוגבלת.

בחור אמריקאי צעיר, עולה חדש שנעצר גם הוא, זכה לשחרור מוקדם בדרך קצת אחרת. משהסתיים הדיון, פנה הלה לשופטת וציין בפניה, באנגלית, שני פרטים חשובים. הראשון, כי הוא אינו מדבר עברית, ואשר על כן הדיון בעניינו התנהל כאשר הוא אינו מבין את תוכנו. השני, כי לא זכור לו שהוא הסמיך את פרקליטי העצורים לייצג אותו בהארכת המעצר. שני פרטים קטנים, חטאים קטנים ויומיומיים של אוכפי החוק, אך הם בהחלט הספיקו כדי לשחרר אותו לאלתר מהמעצר.
 
כל אמריקאי צעיר יודע שהתמודדות עם מערכת אכיפת חוק מושחתת ורבת כוח מתחילה ונגמרת בפרטים הקטנים. באמריקה שגיאות של שוטרים במעצר, או של תובע בהגשת כתב התביעה, יכולות להביא לשחרור מהיר של נאשם. בארץ, לטוב ולרע, המצב עדיין אינו כזה, אך גם כאן האפשרות להתמודד עם המערכת העוינת מצויה לא פעם בדברים של מה בכך. ועבירות קטנות של אנשי החוק משובצות בתיאורו של אינדור למכביר. טיפול פרטני בכל אחד מהם יהיה אומנם מייגע, אבל האפקט הכללי יכול להתגלות כמועיל. אינדור מציין, למשל, כי תאי המעצר בהם שוכנו הוא וחבריו להפגנה היו אפופים בעשן סיגריות. עישון במקום ציבורי כידוע אינו חוקי, והאחריות על עבירה על החוק בעניין זה מונחת גם על כתפי מפעילי המקום. החוק בעניין ברור, התקדימים בבתי-המשפט קיימים, ורק צריך להימצא מי שירים את הכפפה ויתבע את הרשויות על הלילה שעבר במעצר בחברת מעשנים. יידע כל קצין מעצרים כי אנשי ימין עומדים על זכותם לנשום אוויר נקי.
לא נוכל להשיב כך את שופטינו ושוטרינו כבראשונה, אבל לפחות לגרום להם להבין שלמעצר של אנשים שומרי חוק יש מחיר.

פתאום חשוב שלא יהיה עיכוב

עו"ד יורי גיא-רון, ראש לשכת עורכי הדין זועם על שר המשפטים, דניאל פרידמן. הזעם מופנה הפעם אל פרידמן בשל החלטתו לדחות את כינוס הוועדה למינוי שופטים. ההערכות הן כי פרידמן דחה את הכינוס מכיוון שלא הצליח להבטיח את בחירתה של מועמדת מטעמו לבית-המשפט העליון, שופטת בית-המשפט המחוזי יהודית צור. שני השופטים האחרים העתידים להתמנות לעליון ושבחירתם הובטחה הם דבורה ברלינר ועוזי פוגלמן. עו"ד גיא-רון, בן ברית נאמן לצמרת בית-המשפט העליון, טען השבוע בפני כנס עורכי דין כי דחיית כינוס הוועדה רק כדי לנסות להשיג רוב גובלת בהתנהגות שאינה חוקית.

ייתכן שיש מן האמת בדבריו של עו"ד גיא-רון, אלא שאת האמת הזאת לא זכינו לשמוע לפני מספר שבועות, כאשר פורסם כי נשיאת בית-המשפט העליון, דורית בייניש, מעכבת את פסק הדין בעתירה נגד הסכם הטיעון שחתמה הפרקליטות עם הנשיא לשעבר, משה קצב. אז פורסם כי בייניש עיכבה את פרסום פסק הדין שכן לא נואשה מלהעביר את אחד משופטי הרוב שצידדו בדחיית העתירה, ולהכריע את הכף לדעתה, דעת המיעוט, שצידדה בקבלתה. נזכיר כי בספרה החשוב על בית-המשפט העליון, כתבה העיתונאית נעמי לויצקי כי נשיא בית-המשפט העליון לשעבר, אהרון ברק, עיכב בכמה הזדמנויות פסקי דין שדעת הרוב נטתה שלא לקבל את דעתו, כדי לנסות להפוך את הקערה על פיה. 

הוא סוכן שב"כ? תוכיחו

אחרי שבית-המשפט האזרחי קבע כי לכנות אדם בשם 'סוכן שב"כ' יכול לעלות לכדי לשון הרע, עתה מתברר כי גם פסק דין תורני הגיע למסקנה דומה. הרב אליקים לבנון, רבה של אלון-מורה, כתב בפסק דין שניתן בשלהי החודש הקודם כי על אף שאנשי השב"כ עושים עבודת קודש, ועל אף שאף יש צורך בעבודתה של המחלקה יהודית בשב"כ, כדי למנוע טרור יהודי, הרי שהתנהלות השב"כ נגד הימין בשנים האחרונות היתה נגועה בעוולות רבות. אשר על כן, הורה הרב לבנון לאדם לפצות את חברו לאחר שכינה אותו 'סוכן שב"כ' מבלי שהצליח לספק כל לכך כל ראיה של ממש.