בשבע 287: הפקולטה למדעי הרוח הנכונה

אחת לשבוע מגיעים סטודנטים דתיים וחילונים מאוניברסיטאות שונות ל'מכללה למדינאות יהודית' בקדומים, כדי להתעדכן בעובדות נשכחות וברעיונות צודקים שמציבים אלטרנטיבה לקו השמאלני השולט בפקולטות שבהן הם לומדים.

עפרה לקס , כ"ז באדר ב תשס"ח

חמישי בערב. סדנת כתיבת מאמרים פובליציסטיים במכללה למדינאות יהודית, קדומים. עדי אידר, המרצה, מעניק לתלמידים כללי ברזל בכתיבת מאמרי דעה לעיתונים ולאתרי אינטרנט. אחד מהם עוסק בגישה. אסור לה להיות אפולוגטית, מתנצלת. אסור לה לבוא ממקום נפשי של 'וואו, האדון מסכים שאביע את דעתי מעל דפי העיתון שלו". מצד שני, הוא מסביר לסטודנטים, "אם אתה כותב מתוך עמדה של מגזר, אז אתה יכול להישאר בעמדה שלך, נכון. אבל האמת הזאת היא אמת מגזרית, היא לא תפרוץ את מחסום התודעה. הכתיבה צריכה להיות אחרת. אני לא רואה את זה כפשרה, אני רואה את זה כאחריות: אתה נכנס לליגה הלאומית, ויש לך אחריות על עוד זוויות ראייה בישראליות".


אסף מלאך, ממייסדי המכללה: "חשוב ללכת ולהיאחז בכל גבעה ובכל הר, אבל מעבר לזה יש אפשרות שאדם יקדיש את חייו למען עם ישראל ולמען ארץ ישראל בלי שהוא ירוץ כל היום. הוא ייקח לעצמו מקצוע, ויסלול לעצמו דרך בתוך המקצוע הזה. בכך הוא יועיל לעם ולארץ באופן חשוב מאוד. הוא יישב ויכתוב ויוציא מחקרים שעם ישראל כולו משווע להם, ובכך הוא ישפיע לטווח ארוך"
התלמידים מתרעמים, שואלים מה הגבול בין אמת לפשרה, ולא מוכנים לקבל באופן אוטומטי את עמדת המרצה. אידר משיב: "אתה לא משתמש בכלים שמאלניים כדי למצוא חן, אתה משתמש בכלים אינטלקטואליים כדי לומר אמיתות".

הסטודנטים, חלקם בחורי ישיבה, אחרים לפני אחרי או תוך כדי לימודים באוניברסיטה, לא מאוד מסכימים. "למה להיכנע לסגנון המקובל?", הם שואלים, "מרוב לבושים לא יזהו את המסר שלך". הדיון ממשיך, ובקצהו שיעורי הבית: לכתוב מאמר בן 100 מילה. בסופו של יום, אידר רוצה שהתלמידים שיוכלו לכתוב מאמרי דעה מעל כל במה.

"הקורס הזה אינו אופייני", מסבירים לי סטודנטים וגם מייסדי המכללה, עמית הלוי ואסף מלאך. רוב הקורסים הם עיוניים מאוד ופורשים משנה רחבה בתחומי הביטחון, הכלכלה, המשפטים, המזרח התיכון התרבות וההיסטוריה. אבל גם מביקור קצר ב'קורס לא אופייני' ניתן למשש את האווירה ולחוש ברוח.

הכיוון הברור הוא העמקת הידע והענקת כלים משוכללים כדי לפרוץ את גבולות דל"ת האמות של הסטודנטים אל שדה העשייה האינטלקטואלי הציבורי.

זו היא השנה הראשונה של 'המכללה למדינאות יהודית', והתוכנית השנה פועלת רק יום אחד בשבוע, במעין פיילוט. אבל המייסדים כבר משתמשים במונחים סמסטרים, קמפוס ואפילו סילבוסים. לשנה הבאה יש כבר ארבע תוכניות, ומבחינתם הגבול הוא השמיים. תואר אקדמי? גם זו אפשרות. והסטודנטים? מתכוונים להשפיע. בשביל זה הם כאן.
 
אינטלקטואליות אינה מילה נרדפת לשמאלנות

'המכללה למדינאות יהודית' לא נולדה בבום. הרעיון נבט בראשו של הלוי, מנכ"ל המכללה, במשך תקופה ארוכה. הלוי למד תשע שנים בישיבת מרכז הרב, שם הערה לתוכו ידע תורני רב, וגם אידיאולוגיה וערכים לגבי המדינה היהודית והדרך בה היא אמורה להתנהל. אך במציאות, לאמונות שלו ושל הציבור הלאומי כולו, כך הוא חש, אין שום השפעה על הדרך שבה מתנהלת המדינה. "הרעיון נולד מהפער שבין האידיאולוגיה המאוד נחרצת ומסורה לעם היהודי ולארצו, והשבר הלאומי שמתרחש לנגד עינינו כבר שנות דור. המדינה נמצאת, מבחינות מסוימות, בתהליכי הידרדרות קשים מאוד, ודווקא אנחנו, כאנשים שהאידיאולוגיה שלהם מבוססת על היהדות והנאמנות לעם ולארץ, לא מצליחים להצמיח שיח ציבורי בתחומים כמו יחסים בינלאומיים, משפט, כלכלה, מדיניות, צבא וביטחון ועוד".

הלוי מסתכל על הערכים שהצליח אהרן ברק להחדיר למערכת המשפט כולה, מגיע למסקנה שהוא פרט המעיד על הכלל, ומסביר מדוע לדעתו כל זה התרחש: "לא התפתחו מוסדות ודפוס חשיבה מתאימים לתפישה הלאומית, וזאת בניגוד למשנה הליברלית, הערכית וההומניסטית שהתפתחה על-ידי קבוצה שישבה באוניברסיטה העברית – תלמידי אחד העם למיניהם, כמו מרטין בובר וישעיהו ליבוביץ'. המשנה הזאת תורגמה לצורות משטר, משפט וחשיבה מדינית הכוללת את כל המערכות. בהתחלה פחות ראו את זה אחד לאחד, אבל בעשרים-שלושים השנים האחרונות אנחנו מרגישים איך שזה פושט כמו וירוס בכל המוסדות הציבוריים בישראל".

הלוי מסביר שגם היום קיימת בישראל אליטה אינטלקטואלית שעל-פי תפישותיה התפתחו הנחות עבודה ומהן דרכי פעולה, והדבר משפיע על כלל המוסדות. העלית של האקדמיה, כך לפי הלוי ומלאך, הם היום אנשים שמאליים קיצוניים ופוסט-ציוניים. די לפתוח את רשימת הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי ולראות שרוב החברים בארגון מגיעים ממדעי הטבע, ולא ממדעי החברה.

ומה קורה לאנשי ימין שנכנסו לאקדמיה? הם בורחים החוצה, אומרים הלוי ומלאך, או שמתחילים לשחות עם הזרם. "יש לנו חברים שנכנסו לתפקידים שונים באקדמיה ובשירות הציבורי. עם השנים, האנשים הטובים שבהם קיבלו את הנחות היסוד של המערכת. אומרים לך 'זו דמוקרטיה, וזה הפירוש שלה'. מי שאומר 'רגע, יש גם פרשנויות אחרות לדמוקרטיה', אומרים לו 'בסדר...' בסוג של בביטול".

אתם מביאים לכאן את עו"ד אביעד בקשי, דוקטורנט למשפטים, כדי להרצות לקבוצה של 35 תלמידים ימנים. אבל אולי הכיוון צריך להיות לדחוף אנשים כמוהו ללב האקדמיה? כך סטודנטים רבים, מכל קצוות הקשת, ישמעו אותו.

מלאך: "המטרה של המקום הזה היא לעודד אנשים שיש להם עמדות לאומיות להגיע למקומות חשובים באקדמיה. המטרה היא לגרום לאנשים לעסוק בתחומים האלה, לכתוב מחקרים ולהגיע לעמדות משפיעות, לשאת הרצאות ולהיות חברים במכוני מחקר. אביעד בקשי יש אחד, אין חמישים".

אז אתם רוצים להצמיח חמישים אביעד בקשי?

"המטרה היא להצמיח קבוצה גדולה של חוקרים, אנשים בעלי יכולת אינטלקטואלית, שישתלבו במערכות אקדמיות וציבוריות, וישפיעו.

"אנחנו מנסים להתמודד עם הבעיה שציינו קודם, שאנשים מאמצים את הנחות היסוד של המערכת ומשתלבים בתוכה כי זה מה שהם שומעים וזאת 'האמת' של המערכת; או שהם מצליחים לשמור על עמוד השדרה הפנימי שלהם ועל הנחות היסוד שאיתן הם באו לאוניברסיטה, אבל אז הם מרגישים דחויים מהמערכת, בראש ובראשונה מבחינה נפשית".

מלאך מסביר כי בסופו של דבר לדברים האלה יש השלכות תכליתיות מאוד. "אדם שלומד באוניברסיטה העברית וכותב בנושא זכויות אדם – יש לו מלגה לתואר ראשון ממכון 'מינרבה' לזכויות אדם או מכון 'הארי טרומן' לקידום השלום, שמכיר לו בקורסים. בהמשך המכון נותן לו מלגות ל-MA ולדוקטורט, והכל מרופד כדי להצמיח אותו להיות חוקר בעל אוריינטציה שמאלנית. לעומת זאת, אם התלמיד לא מאמץ את ההנחות הרווחות, האוניברסיטה לא עוזרת לו להתקדם".

ללמוד עם חבר'ה ימנים כמוני

הלימודים במכללה מתחלקים בעיקרם לשלוש חטיבות. האחת היא לימודים בנושאים אסטרטגיים-מקצועיים, כמו מדעי המדינה, המזרח התיכון, משפטים וכו'. השנייה נסובה סביב ההיבט היהודי של המדינה, כגון תרבות והיסטוריה יהודיים, מבט יהודי על כלכלה, יחסי חוץ ועוד. החטיבה השלישית היא החטיבה המעשית, באשר המכללה מבקשת להעניק לתלמידיה כלים מעשיים להעברת עמדותיהם המושכלות הלאה. זאת הסיבה שהתלמידים מקבלים סדנה לכתיבת מאמרים פובליציסטים וגם סדנה לכתיבת נאומים, סדנת ויכוחים וגם סדנת פרזנטציות ועוד ועוד.

אחת מהמטרות של המכללה היא גיבוש חברתי באופן שיגבה ויגן על 'משוגעי הכפר' שיש בכל פקולטה. הענקת תחושת ה'ביחד', מעבר לידע הנרכש, היא דבר שיש בכוחו לחזק את הסטודנטים ולהמריץ אותם להיות אוונגרד, חיל חלוץ בשינוי המיוחל באליטה האקדמית בישראל.

הלוי ומלאך יודעים על מה הם מדברים. הלוי חווה את הדברים כשלמד היסטוריה ומדעי המדינה לתואר ראשון, ומלאך עדיין חווה את הדברים, באשר הוא עומד לפני סיום הדוקטורט שלו בפילוסופיה פוליטית באוניברסיטת בר-אילן. שורשיו של מלאך, אגב, גם הם נטועים עמוק בבית-המדרש: הוא למד במרכז הרב ובבית מורשה, וגם ב'אור עציון'.

מלאך מספר על קורס שלמד אצל פרופ' עדי אופיר, "סמן של קצה-קצהו של השמאל הקיצוני בישראל". מלאך מספר שאופיר הוא פילוסוף נחשב מאוד, שמלמד בדרך כלל באוניברסיטת תל-אביב ושהוא אחד מאלה שהעבירו את שמותיהם של קציני צה"ל לבית-המשפט בהאג. "הוא היה מכניס לשיעור הרבה פוליטיקה, כאילו לא במכוון. הדוגמאות שהוא היה מביא דיברו על זכות ההתנגדות ונגד הכיבוש". סטודנטים סיפרו למלאך שאופיר אמר שהיה מעדיף שלא לבדוק עבודות של סטודנטים שמשתתפים בצבא הכיבוש, רק שעליו לציית לחוקי האוניברסיטה. "היו תלמידים שלמרות שהיו רחוקים מעמדותיי, הגנו על זכויותיו של הפרט", אומר מלאך, "אבל אחרים בהחלט גרמו לאנשים להצניע את דעותיהם".

חנה קקון היא סטודנטית למשפטים באוניברסיטה העברית, ובמקביל לומדת במכללה למדינאות יהודית. היא בוגרת החינוך הדתי ותושבת קרית משה. באוניברסיטה העברית היא בחרה משום שזה "המוסד האקדמי הטוב ביותר, ויש לו השפעה בתחומים רחבים". קקון אומרת שהתחושה שמשדרים בפקולטה שלה היא שהפוליטיקאים הם כלי משחק של האקדמיה. בגדול, היא מסכימה. "אין להם שליטה של מאה אחוז, אבל לאורך כל הדורות, מי שהוביל מהלכים היו אנשי הרוח, וגם כאן המהלכים הגדולים – גם אם הם לוקחים הרבה זמן – נוצרים באוניברסיטה".

אף שהלימודים במכללה למדינאות מתקיימים רק אחרי צהרים, אחת לשבוע, יש בכוחם לעשות מרענן לעומת שנה א' שלה. "במהלך כל השנה שעברה הרגשתי מתוסכלת, כי הגעתי לאוניברסיטה כלוח חלק בתחום המשפטים, וקיבלתי עמדה מאוד חד-צדדית, במסווה של פלורליזם. חיפשתי את עצמי בדברים האלה, ולא מצאתי. אני מדברת על זה הרבה עם חברות. מוסדות החינוך הדתיים נותנים לנו המון, אבל לא מעניקים לנו כלי התמודדות עם העולם החיצוני".

במכללה, מספרת קקון, היא מקבלת כלי ביקורת באופן שהיא יכולה לבחון בצורה מושכלת יותר את הידע המוגש לה במלבוש של אמיתות ברורות. בנוסף, היא מסבירה, המכללה נותנת לה ידע שלא נכלל בתוכנית הלימודים, אולי משום שהודר ממנו.  
  
וכן, המכללה נותנת לה גם את הגב החברתי: "למרות שיש לי חברים באוניברסיטה, בשנה שעברה הרגשתי בודדה מאוד, כי אין הרבה אנשים שיש להם את 'השיגעון' שלי. במכללה גיליתי הרבה שותפים לדרך. אנחנו מתייעצים איך להגיב במקרים כאלה ואחרים שמתרחשים בשיעור, ומעבר לזה אנחנו מקווים שלא רק 'נשרוד' באוניברסיטה שלוש-ארבע שנים, אלא שזו תהיה דרך ארוכה יותר".

קקון מגלה שהיא מלכתחילה חשבה לא לעצור בתואר ראשון ולעסוק באקדמיה או בתחום ציבורי אחר. אחרי השנה הקודמת היא כמעט התחרטה, אבל עם הגב שהיא מקבלת השנה, היא מתחילה לחשוב שהדבר אפשרי.

גם סטודנטים מהימין החילוני


חנה קקון, סטודנטית: "בלימודי המשפטים באוניברסיטה העברית קיבלתי עמדה חד-צדדית, במסווה של פלורליזם". במכללה, מספרת קקון, היא מקבלת כלי ביקורת באופן שהיא יכולה לבחון בצורה מושכלת יותר את הידע המוגש לה במלבוש של אמיתות ברורות. בנוסף, היא מסבירה, המכללה נותנת לה ידע שלא נכלל בתוכנית הלימודים, אולי משום שהודר ממנו. וכן, המכללה נותנת לה גם את הגב החברתי: במכללה גיליתי הרבה שותפים לדרך"
חנניה שילוח הוא תלמיד ישיבת הסדר הנמצא היום על צומת דרכים בין הליכה לקורס קצינים או סיום מסלול הסדר רגיל. גם הוא לומד במכללה. "הלימודים נותנים לי ראייה רחבה יותר, כלים גדולים יותר, ולא סיסמאות".

זה מחזק אצלך את הדרך?

"אני לא מאמין יותר בדרך, אני פשוט יודע טוב יותר איך נבצע את הדברים, מה רוצה ארצות הברית ומה אירופה, ובכלל מה היא מדינה יהודית בהיבטיה השונים".

מלאך מחזק את הדברים: "אדם יודע שהוא באופן כללי בעד ההתיישבות וארץ ישראל. אבל כשהוא רואה משנה מסודרת, עם חשיבה שמתחילה בשאלות של זהות וערכים, וממשיכה בשאלות של חשיבה אסטרטגית כמו למה לקדם מדיניות כזאת או אחרת, זה נותן לו יותר כוח וזה גם מעורר אותו לפעולה".

שילוח עדיין לא יודע מה הוא יעשה 'כשיהיה גדול'. ייתכן שהוא ינסה להשתלב בהנהגת העם, ואם כך יהיה, הוא שמח שרכש לעצמו ידע נרחב יותר.

אבירם פוליטי, פעיל במפלגת התקווה, הוא האחרון בשיירת הסטודנטים איתם שוחחנו. בידי פוליטי תואר ראשון במנהל עסקים והוא נמצא בעיצומו של קורס מורי דרך. פוליטי הוא אחד מהחילונים הספורים שלומדים במכללה. מלאך אומר שזה הוא קהל רצוי שמחפשים דרך להביא אותו, אבל הקהל הדתי, המקובץ סביב עיתונות מגזרית ומוסדות ברורים, נגיש יותר.

לפוליטי לא מפריע שהוא במיעוט במכללה. "זו המציאות. הציבור בישראל רדום היום. שטיפת המוח כל כך חזקה, שאנשים בורחים ממנהיגות ומעיסוק ציבורי בכלל". פוליטי מרגיש שההרצאות מעניקות לו כלים שלא היו לו עד עכשיו. הוא, אגב, נהנה בעיקר מהסדנאות המעשיות, שמסייעות לו לכתוב מאמרים כבר היום.

פעם היתה אליטה חילונית-לאומית חזקה. היא נעלמה. יש סיכוי לשחזר אותה?

"לדעתי, הכוחות בימין החילוני הצטמצמו, נשחקו ואפילו הסתאבו. הביטי על לבני ועל אולמרט ועל עזרא. מישהו מאמין שהם היו פעם ימנים? עם כל הכאב, הגאולה לא תבוא מהציבור החילוני, המהפכה תהיה אמונית, כך אני חושב". 
 
קשה לפוליטי לקבוע אם הסטודנטים שסובבים אותו הם אלה שיצמיחו אליטה אלטרנטיבית. "זה פיילוט, זה מחזור ראשון", הוא אומר. ובכל זאת, הוא מזהה כמה מנהיגים לעתיד. וגם אם לא, "הידע והכלים חשובים בכל רמה לכל אחד". 
 
אלטרנטיבה אקדמית לשמאל
 

אחת המטרות של המכללה היא להעניק ידע, מידע שהודח מן הסילבוסים של פקולטות שלמות כיוון שאינו תואם את השקפת העולם השלטת בהן. הלוי: "אין פה הפגנות, יש פה לימוד של חבורה רצינית מאוד. אנשים שמסתובבים באוניברסיטה עם תחושה של משוגעי הכפר מקבלים פה ביסוס ועומק לערכים שלהם, מחבורה רצינית של פרופסורים ואנשי רוח. זה גיבוי חשוב מאוד".

עם סגל המכללה נמנים חתן פרס נובל לכלכלה, פרופ' ישראל אומן, ד"ר משה יגר, לשעבר סמנכ"ל משרד החוץ, ד"ר שלמה פרלה, האלוף במיל' יעקב עמידרור ועוד.

מלאך מספר כי מלאכת מציאת המרצים לא היתה פשוטה. "באופן כללי, אין הרבה חוקרים שמוכנים לעמוד עמידה בהירה מול המערכת ולומר דברים שהם נגד המיינסטרים. מצד שני, מצאנו היענות יפה מאוד, מעורבות והשקעה מצד המרצים. פרופ' טליה אינהורן, למשל, העבירה שתי הרצאות, ולכל אחת הכינה מצגת ספציפית עבור התלמידים".

הרב זאב סולטנוביץ', מרצה לפילוסופיה, ספרות והיסטוריה יהודית, העביר השנה קורס סמסטריאלי במדעי הרוח, שנקרא: "מושגי יסוד בחקר התרבות וההיסטוריה, כממד של הקיום האנושי".

ההכרות שלו עם הלוי ומלאך הולכת שנים אחורה, בעת שהיו תלמידים שלו במרכז הרב. השניים שיתפו אותו ברעיון ההולך ומתרקם, והוא כמובן שמח: "זה חיסרון כל כך מורגש כבר הרבה זמן. ראיתי בפתיחת המכללה דבר טבעי והכרחי".
הרב סולטנוביץ' מדבר גם הוא על מערכת ערכים המותווית בידי אנשים מתחום מדעי החברה והרוח, שעל פיהם נוהגת, בסופו של דבר, "הנבחרת הציבורית שלנו".

אפשר גם לערער על המוסכמה הזאת. חדשות לבקרים מתפרסמים מחקרים שאיש אינו מכיר אותם או מכיר בהם. בנוסף, לא נעים לומר, אבל שרי הממשלה שלנו וגם הפקידים במגזר הציבורי אינם משכילים כל כך. קשה לראות איך הם מושפעים מהאקדמיה בצורה כה מובהקת.

הרב סולטנוביץ' צוחק בהסכמה, אבל מסביר: "מדובר בפירמידה חברתית, והרעיונות מחלחלים מלמעלה למטה. התקשורת היא אחד המתווכים רבי העוצמה בהקשר הזה. הפרשנים הרציניים בתחום הפוליטי, הצבאי והכלכלי אינם כותבים את המחקרים בעצמם, אבל הם יודעים להעביר את הדברים לציבור באופן שמשפיע על דעת הקהל בהשפעה ארוכת טווח וקצרת טווח".

איך אתה מתרשם מן התלמידים?

"קשה לי לתהות על קנקנם, כיוון שמדובר בקבוצה הראשונה. וגם בגלל שלא יכולתי להישאר עם הסטודנטים אחרי ההרצאות. אבל מהשאלות ומהתגובות שלהם, התרשמתי שמדובר באנשים בעלי מוטיבציה גבוהה להוביל, ובאנשים בעלי אינטליגנציה גבוהה. מדובר באנשים צעירים שכל עתידם לפניהם, ואני חושב שהם יוכלו להצליח, אם הם יפעלו כקבוצה".

ד"ר דוד בוקעי, מזרחן מאוניברסיטת חיפה שברקורד שלו אפשר למצוא הקמת פקולטות ומחלקות באוניברסיטת חיפה, הוא אחד המרצים במכללה וגם חבר הוועדה המייעצת. "הקיום של המכללה הוא קריטי בחשיבותו", אומר בוקעי. "בשנים האחרונות, האקדמיה היא נוראית. ככל שהעמדות של השמאל מתבדות, הם נהיים יותר פנאטים". 

בוקעי מסכים שהמכללה חושפת פן אחד של עמדות, אבל, הוא אומר, מדובר בידע ולא בדעות. "אני פונה אל ההיגיון שלהם, ולא אל האמונות שלהם. זו מעין 'מקדמה' כדי ליצור תמונה מאוזנת יותר, כדי שיהיה להם מגוון של דעות. בקורס שהעברתי, המסר שלי היה 'תעזבו אותי מהאמונות שלכם'". בוקעי מאמין שאם המקום יצמח להיות אוניברסיטה, ומדובר על עתיד רחוק מאוד, זו לא תהיה אוניברסיטת ימין "כפי שהיום יש אוניברסיטאות של שמאל שרק נקראות בשם אחר".

ויש לו מילה על הציונות הדתית: "חשוב מאוד לחשוף את הכיפות הסרוגות לא רק לדברים שהם למדו בבית-המדרש, כי כשהם נכנסים לאוניברסיטה חסר להם ידע, והם לא יודעים איך להתמודד".

דרוש שינוי בשיח הישראלי


הענקת תחושת ה'ביחד', מעבר לידע הנרכש, היא דבר שיש בכוחו לחזק את הסטודנטים ולהמריץ אותם להיות אוונגרד, חיל חלוץ בשינוי המיוחל באליטה האקדמית בישראל. אסף מלאך מספר על קורס שלמד אצל פרופ' עדי אופיר, "סמן של קצה-קצהו של השמאל הקיצוני בישראל" ופילוסוף נחשב, שהוא אחד מאלה שהעבירו את שמותיהם של קציני צה"ל לבית-המשפט בהאג. סטודנטים סיפרו שאמר כי היה מעדיף שלא לבדוק עבודות של סטודנטים שמשתתפים בצבא הכיבוש, רק שעליו לציית לחוקי האוניברסיטה"
המכללה שוכנת, כאמור, בקדומים, המקום בו חי פרופ' יוסף בן-שלמה, שהלך לעולמו לפני כמעט שנה. בן-שלמה האמין – והלך אחר אמונתו זו באש ובמים – שהאוניברסיטה לא צריכה לחנך, אלא להעניק ידע. הוא היה גאה בכך שלמרות שהרצה על פילוסופים ותפישות עולם שונות, הצליח להעביר את החומר באופן אובייקטיבי, כך שתלמידיו לא ידעו מעולם עם מי ממושאי הלימוד שלו הוא מזדהה. כשטענו באוזני בן-שלמה שעמיתיו השמאלנים מנצלים את הכוח שלהם, ובעודם בכיתה הם מגייסים את תלמידיהם לפעילות פוליטית כזו או אחרת, ושאולי כדאי לו בכל זאת לפרוס את האמיתות שלו, הוא טען שאם לא נכון לעשות משהו, הוא לא עושה אותו, נקודה. 

אתם טוענים שהמצב באוניברסיטאות מעוות. אבל מה שאתם בונים זה לא מוסד מתוקן, עם לימודים אובייקטיביים, אלא מוסד מוטה לכיוון אחר.

הלוי: "זה לא מוסד לחיילים פה. מדובר בלימוד ובחשיבה שתמיד קשורים לעצמאות. תכליתו של המקום הוא לפתח חשיבה עצמאית. בנוסף, אנחנו רוצים לתת כיוון חדש. 'מדינאות יהודית' היא לא שם סטנדרטי – יש יומרה לתת חשיבה חדשה בנושא, דגמים חדשים וכיוונים אחרים, יותר יהודיים. הדברים האלה דורשים חשיבה מחודשת, והם לא ציטטה של מישהו.

"אבל זה נכון שהתשתית שממנה אנחנו ניגשים לדברים היא התשתית האידיאית הלאומית. אומנם כשבאים לנושא אנחנו לומדים את כל מגוון הדעות בנושא, אבל כן, אנחנו יוצאים מתוך נקודת הנחה שדרוש שינוי בשיח בישראל, שהערכים שעל בסיסם המערכת קיימת היום דורשים שינוי, ולכן ברור שאנחנו מגיעים עם נימה ערכית מסוימת".

מלאך מערער בכלל על השאלה ומדבר בשפת ה'פוסט': "התפישה לפיה אפשר להתייחס לדברים בהיסטוריה, פילוסופיה או פוליטיקה מ'נקודת מבטו של האל' זו תפישה שהיום אף אחד לא מחזיק ממנה. ברור שכל חברה משדרת משהו מעבר לאמירות הכאילו אובייקטיביות. כל אדם שניגש לחקור משהו בא עם השאלות שמעניינות אותו, וזה בגלל המטען הערכי שאיתו הוא מגיע למחקר. לכן, היום חושבים שזו אשליה רומנטית לחשוב שהמחקר הוא אובייקטיבי".

הלוי מוסיף: "החיים באמת בנויים מיסודם מהרוח. החלוקה בין ידע ורוח היא מלאכותית. אנחנו אומנם לומדים דברים באופן יסודי, אבל מדובר בנושאים שבהם הפרדה בין הערכים לבין העובדות היא לא אמיתית. בסוף מדובר בהכרעה בין ערכים".

מלאך מוסיף ואומר, שבעצם המוסד הזה מהווה השלמה לסטודנטים, ושאם המכללה תתפתח בעוד מספר שנים לאוניברסיטה של ממש, אז יהיה לשאלה מהסגנון הזה יותר משקל כי אז אולי יצטרכו לפתוח את השורות. "אם אני צריך לדאוג לכל המזון של התלמיד, אני צריך לתת לו גם פחמימות וגם סוכרים, אבל כרגע אני נותן לו רק ויטמינים טובים".

הפעם המלגות לחוקרים לאומיים 

בשנת הלימודים הבאה מתכוונים לפתוח במכללה לא פחות מארבעה מסלולים: האחד לסטודנטים (יום לימודים מלא); השני לאנשים שלא לומדים כרגע באקדמיה (אחר צהרים אחד בשבוע); השלישי – תוכנית לבוגרים של השנה; והרביעי הוא תוכנית סטודנטים לתארים מתקדמים שתלווה במלגות: "אנחנו מכון לקידום הזהות היהודית והלאומית של מדינת ישראל", מסביר מלאך, "אם מישהו יגיד 'אני כותב עבודה בגיאוגרפיה על פריסת אדמות קק"ל ועל איומים עליהם מצד גורמים משפטיים, גיאוגרפיים ודמוגרפיים בגליל' – אני נותן לו מלגה. אם מישהו יכתוב עבודה בסוציולוגיה על איומים על המצב הדמוגרפי והזהות היהודית מצד העובדים הזרים בארץ או של עולים מכוח סעיף הנכד בחוק השבות – הוא יקבל מלגה. בדיוק כמו המכונים הפועלים היום באוניברסיטאות, רק בכיוון הפוך".

להקמת 'המכללה למדינאות יהודית ולחשיבה אסטרטגית' והפיכתה מחלום למציאות קיימים מספר שותפים. מלבד 'חבר הנאמנים', קיימים חברי הנהלה ובהם שרה אליאש ונחמן זולדן. הלוי מספר שהרעיון להקים את המכללה הוא לא חדש, אבל הצעדים המעשיים החלו לפני פחות משנה, עת נפגשו הוא ומלאך עם זולדן. "נחמן אמר שזה רצון עתיק יומין שלו ושל שרה אליאש, וככה השתלבו החלומות". אחרי רצח בנו של נחמן, עידו, שונה שמה של המכללה והיא נושאת היום גם את שמו.

חברי הנהלת המכללה מסייעים להלוי ומלאך בהקמת המקום ובאיסוף תרומות. בהתאם לכך, הפיקה המכללה חוברת מהודרת שבה מפורטים חברי הסגל, המטרות והתכנים הנלמדים בה.

בכריכה האחורית בחרו מפיקי החוברת לצטט משפט מ'אורות התחייה' של הראי"ה קוק, שכתב: "כאשר הגיע התור של בניין האומה בארצה, והצורך המעשי של הסדורים המדיניים והחברתיים נעשה חלק מתוכנית פעלי הכלל, אזי הם הם גופי תורה".

מדוע הציבור הציוני-דתי לא הצליח לבנות עד היום אליטה אינטלקטואלית לאומית – זו שאלה שאפשר להשיב עליה תשובות רבות. מלאך מעדיף להביט קדימה, ובכל זאת הוא מעלה מספר השערות: "אפשר לתלות זאת בטעויות של הנהגה, בחוסר הבנה של החשיבות של הדברים האלה. היו גם דברים אובייקטיביים. היה צריך להקים יישובים וללמוד תורה, והמשאבים היו מוגבלים. לא חשוב לנו למה הדברים קרו, אנחנו חושבים שיש חשיבות מכרעת בפיתוח אליטה בעלת חשיבות והשפעה".

מייסדי המכללה מאמינים בכל לבם שהליכה לאקדמיה גם היא שליחות, כפי שאומר מלאך: "בכל תחום היום במדעי הרוח והחברה יש שדות מלאי קוצים שאפשר לבער. מגיאוגרפיה, סוציולוגיה ומדעי המדינה ועד לפסיכולוגיה. מדובר בתחומים שלמים שצריך להציג אותם באופן שונה, וחסרים אנשים שילמדו וינתחו ויציגו את הדברים מזוויות אחרות.

"חשוב ללכת ולהיאחז בכל גבעה ובכל הר, אבל מעבר לזה יש אפשרות שאדם יקדיש את חייו למען עם ישראל ולמען ארץ ישראל בלי שהוא ירוץ כל היום. הוא ייקח לעצמו מקצוע, ויסלול לעצמו דרך בתוך המקצוע הזה. בכך הוא יועיל לעם ולארץ באופן חשוב מאוד. הוא יישב ויכתוב ויוציא מחקרים שעם ישראל כולו משווע להם, ובכך הוא ישפיע לטווח ארוך".

ofralax@gmail.com