בשבע 287: שלום לך אורחת

הספר 'אורחת לשבת' מאיר באווירה של אופטימיות, עין טובה ואמונה את חיי השגרה. השפית החרדית, אביגיל מייזליק, אספה סיפורים קטנים מנשות המגזר החרדי, כולל טיפ לערב פסח.

עפרה לקס , כ"ז באדר ב תשס"ח

אינפורמציה: 'אורחת לשבת – הסיפורים', אביגיל מייזליק, 'מייזליק ספרים', כריכה רכה, 383 עמודים

אביגיל מייזליק היא שפית מוכרת במגזר החרדי, אשר מפרסמת כבר שנים מדור שבועי בעיתון 'משפחה'. המדור, הנקרא 'אורחת לשבת', מארח בכל שבוע אישה אחרת. מייזליק מספרת את סיפורה של האורחת ומפרסמת מתכונים מהמאגר שלה. הסיסמה של מייזליק: היא "אין כזה דבר אישה בלי שלושה מתכונים טובים, פשוט אין". באמתחתה של מייזליק קיימים מספר ספרי בישול שפרסמה. בספר זה הסיפורים מקבלים קידום, ובמקום להיות מלווים – הם מקבלים מקום בלעדי.

מייזליק הגדירה בעבר את בית הוריה כ"חילוני שמאלני ואנטי-דתי". היא גדלה בקיבוץ גזית, שירתה בצבא, שימשה שפית במספר מסעדות בארץ ובעולם, ואף הפעילה חברת קייטרינג בקיסריה. בשלב מסוים התחילה לחזור בתשובה, ונישאה לבעל תשובה.

כאמור, את העיסוק בבישול היא לא הפסיקה, אבל כיום היא עוסקת בזוויות אחרות שלו. את מטעמיה זוכים לטעום היום רק בני המשפחה והאורחים.

רוב הסיפורים שמביאה מייזליק בספר עומדים בפני עצמם. הם קצרים ומתוקים ומספרים סיפורים קטנים על נשים קטנות וחוויות קטנות, יומיומיות. הספר לא מחפש נִסים גרנדיוזיים, להיפך: כל סיפור בו ממחיש איך היופי של המציאות נמדד בעיניו של המסתכל. וכך, בלגן שמחולל ילד בן שלוש הוא בעצם מתנה משמיים לאיזון אמו הפדנטית; כישלון של ערב גיבוש הוא בעצם לקח שמלמד הקב"ה את מפיקת הערב (ששנה אחרי דווקא מאוד הצליחה); ואפילו עוגה שהיתה אמורה לעלות למקפיא אך לא הוקפאה היא השגחה פרטית.

לא כל הסיפורים מגוללים מקרה מרתק. חלקם מעלים נקודה קטנה לתשומת לבה של הקוראת (ממתקים כן או לא, קניית בגדי חורף, התמודדות עם משפחה גדולה לעומת בדידות ועוד). וכן, יש גם כמה סיפורים שמפספסים, אבל הם מיעוט.
הסיפורים של מייזליק מאפשרים לקורא הציוני-דתי הצצה לעולמם של החוזרים בתשובה לחיק הציבור החרדי, על האירוח אצל משפחות, ההססנות, ההתמודדות עם השינוי וההתפעלות ממספר הילדים. סיפורים אחרים מגיעים מתוך העולם החרדי ממש, ומגוללים מציאויות שהקורא הסרוג כלל אינו מכיר, כמו בחורה שלמדה בבית-הספר ביידיש וקיבלה מוסר מה'מפקחת' שלה ועוד. אנינות העברית שבינינו ייאלצו לבלוע מספר צפרדעים הקשורות לסגנון הדיבור והכתיבה החרדי, אבל מי שתצליח לעבור את המשוכה הזאת יכולה לזכות בספר מתוק.  
 
'אורחת לשבת' לא יחולל מהפך בחייכן. אין בו סיפורים מאלפים שלא יאומנו. אבל הוא מסוגל להאיר באווירה של אופטימיות, עין טובה ואמונה את חיי השגרה של הקוראת. כמו למשל סיפור המתאים במיוחד לימים אלה של טרום פסח, שקטעים ממנו מובאים להלן:

"יש לנו בבית גמ"ח מיוחד", אומרת לוסי במבטא ארגנטינאי כבד. "גמ"ח לנשים בהיסטריה. כל מי שמרגישה שכולם משיגים אותה ורק אצלה עדיין לא עשו מספיק לפסח, יכולה לבוא אלינו לבית ולהירגע". ובאמת קשה מאוד להאמין שערב פסח, כאן בבית העליז של משפחת וייס. תשעה בנים יש למשפחה – "אצלנו הסדר הוא אורח נדיר שלא מרבה לבקר, הבלגן הוא החיים עצמם".

(...) מזל ופלא גדול שהקב"ה, יחד עם הברכה הכל כך מיוחדת הזאת בצורת הרבה בנים שובבים, פעילים וחביבים, נתן ללוסי גם חוש הומור מפותח, שלוות נפש מאוד נדירה ואדישות מוחלטת בתחום הסדר והניקיון.

"בתור ילדה, דבק בי הכינוי 'פרופסור מפוזר' בגלל שהייתי קוראת לפחות ארבעה ספרים ביום, אבל מסביב למיטה שלי ובתוך הילקוט היו חגיגות. בתור ילדה קטנה די סבלתי מזה ולא ידעתי בכלל שזאת הכנה לבאות, או יותר נכון לבאים".

(...) "אני הקו האחרון. אצלי עוד לא התחילו כלום. וגם מה שהתחילו כבר שכח שהתחילו איתו. אצלנו מוכרים כמה שיותר, מנקים כמה שפחות, ובעיקר משתדלים לבער את החמץ, זה שבחוץ וגם זה שבפנים... בגלל זה כולם אוהבים לבוא אלינו, כדי להרגיש שאצלם זה בוודאי הרבה יותר מתקדם, נקי ומאורגן. וזה הגמ"ח שלנו".
  
ofralax@gmail.com