בשבע 288: אין בידם להושיע

אולמרט רדוף הכישלון מנוע מלהוביל מערכה בעזה, וברק כבול בידי השמאלנים במפלגתו ● איך כל הגוונים ביש"ע ישבו לשולחן אחד.

עמנואל שילה , ה' בניסן תשס"ח

יש מצבים שאין להם פתרון פשוט. טיפש אחד יוצר בעיה שעשרה חכמים לא יכולים לפתור.

זהו מצבה של ישראל היום מול עזה.

אדריכלי ההתנתקות הבטיחו לנו את השקט שלאחר הנסיגה, שיתבסס במקרה הטוב על הכוונות הטובות של האויב ובמקרה הרע על מאזן אימה. אבל האויב לא מפסיק לחרוש רעות, ויכולותיו מתעצמות מיום ליום בזכות האפשרויות שנפתחו לפניו בעקבות נסיגת צה"ל, הפקרת המעברים והרס היישובים.

הבטיחו לנו שגדר ההפרדה המופלאה תגן עלינו מפניהם, למרות שעוד לפני הנסיגה הוכח שאפשר לירות רקטות מעליה ולחפור מנהרות מתחתיה. אחר כך למדנו שאפשר גם ללכת מסביב, ולחדור דרך האין-גדר בינינו לבין מצרים. הבטיחו לנו שגם לנו יש מרגמות, ואם הם רק יעזו לירות אז נוכל לטווח אותם בחזרה. רק שכחו את האמריקנים ואת האירופאים ואת האו"ם, ואת צלמי התקשורת שקונים בחדווה כל תצוגת מסכנות שלהם, גם כשהם משתמשים בנרות בצהרי היום.

אהוד א' ואהוד ב' שבויים בכישלון של עזה בלי יכולת להיחלץ ממנו. פעולה צבאית לכיבוש עזה לא באה בחשבון לגבי אולמרט משום שהוא חסר כישורים ביטחוניים ואינו יכול להסתכן בכישלון נוסף אחרי לבנון. אהוד ברק כבול בידי מפלגתו, שהרוב שלו בתוכה נשען על אחוז גבוה של קולות ערבים. לא נותר להם אלא לגזור את גורלנו להמשיך ולדמם, עד שיסתיים פיתוחם של הפתרונות הטכנולוגיים היקרים שבהם הם תולים את תקוותם.

ההחלטה הנואלת על נסיגה חד-צדדית מעזה התקבלה אצל שרון מתוך מניעים אישיים צרים של הישרדות מול חקירות משפטיות. את הרוב הפוליטי להחלטה הוא קיבל באמצעות חלוקת אתנן של קידום פוליטי לתומכיו, ובזכות אצבעותיהם של מי שמוכנים שהמדינה תיפגע ובלבד שיוכלו להתענג על הרס ההתיישבות היהודית החלוצית ביש"ע. את בכירי הצבא הוא הטה לצדו תוך שהוא מנצל את שאיפתם האינטרסנטית לשמור על מעמדם ולהתקדם. את הרמטכ"ל יעלון שהעז לרטון ולהביע ספקות הוא הזיז הצדה, ובמקומו הביא את חלוץ שהצטיין בגירוש יהודים אך כשל לגמרי מול האויב השיעי בלבנון.

למרבה האירוניה, בין מוחאי הכפיים למראה מצעד האיוולת הנסוג היו גם מנהיגי ציבור כמו שי חרמש ואלון שוסטר מהאזור מוכה הטרור המכונה כעת 'עוטף עזה'. במקום לתמוך בשכניהם המתנחלים ולהצדיע לגבורתם, הם ייחלו למפלתם. עכשיו החיים ביישוביהם ובשדותיהם הפכו לסכנה יומיומית.

כמה קשה מצבו של עם שכאלה הם מנהיגיו. אוי לעדר שבראשו עומדת עז עיוורת.

לו נשכיל לפחות למנוע מהכושלים והמכשילים הללו להמיט עלינו עוד מהלכים מדיניים מבריקים שכאלה. הלא אותם אנשים שהוציאו אותנו מעזה ושמו את מבטחם בגדר, הם שיושבים כעת יום יום מול פרטנר פלשתיני עוין עלוב וכושל, ומתכננים להפקיר בידיו גם את יהודה ושומרון. הלא אותו רמון קל-דעת, שמצא לעצמו פנאי להתעסק עם חיילת צעירה בעוד חיילינו נחטפים ונהרגים בצפון, הוא היושב ולוחש יום יום על אזנו של ראש הממשלה, המוציא והמביא, אדריכל חוק 'פינוי פיצוי' ביהודה ושומרון שמטרתו להפקיר גם את לב הארץ לידי המרצחים.

כדת צ'יקו וישראל

אם יש לכם שאיפות להתברג במה שמכונה 'הנהגת המתנחלים', אין ספק שהסיכויים שלכם יגברו באחוזים ניכרים אם תאמצו לעצמכם כינוי עסיסי במקום השם שנתנו לכם הוריכם. המינון הגבוה של בעלי כינויים מוזרים בקרב ראשי יש"ע והארגונים הכתומים למיניהם, מסכל כל ניסיון לטעון כי מדובר בתופעה מקרית. ואני לא מדבר על מי שמכונה דני במקום דניאל או בני במקום בנימין, אלא על כינויים שאיתור הקשר בינם לבין השמות המקוריים של בעליהם הוא אתגר לבלשנים. להלן ההוכחות.

יו"ר תנועת ההתיישבות 'אמנה', זאב חבר, האיש הדומיננטי במועצת יש"ע כבר שנים רבות, ידוע בעיקר בכינויו 'זמביש'. מי שהיה יו"ר מועצת יש"ע עד לא מכבר עולה לתורה בשמו הרשמי ברוך-צבי, אבל ידוע בציבור כבנצי ליברמן. פעילים כתומים במעצר לא יודעים שבראש ארגון 'חננו' שמסייע להם עומד שמואל מידד. בשבילם הוא זנגי. ואפילו יו"ר הנהלת הארגון החדש 'קוממיות', שעוקף את מועצת יש"ע מימין, עונה לשם מוסא כהן.

לא נשכח גם את מי שבמשך שנים כיהן כדובר דומיננטי וכמזכיר מדיני של מועצת יש"ע ונודע בכינויו דומפה, ואת המנכ"ל-בפועל מומו פילבר, שהספיק לעבוד גם בלשכת יו"ר האופוזיציה נתניהו לפני שנעלם מהנוף הציבורי. גם השם יעקב כ"ץ מזוהה עם סטטיסטיקה ועם סקרי דעת קהל רק משום שאיש ההתיישבות רב הפעלים שהשם הזה רשום בתעודת הזהות שלו ידוע ברבים בכינויו כצל'ה.

בין הכתומים בעלי הכינויים לא נפקד גם מקומו של האיש שידיו רב לו בארגון עצרות כתומות רבות משתתפים, מראשי מטה מאמ"ץ, הנודע לתהילה בכינויו צ'יקו בן-זמרה. במשך שנים דשו רכילאים ובעלי כוונות טובות ברווקותו הנדירה של צ'יקו, שנחשף לציבור הרחב כאשר החזיק במיקרופון המנחה בעצרות הימין בכיכרות ת"א וירושלים ובחגיגות חול המועד בחברון. היו שגרסו כי צ'יקו מנוע מלהתחתן משום שהוא נשוי לחברון. ואכן, בשבוע האחרון, כשנה לאחר שנודע כי צ'יקו כבר לא גר בחברון, הוא עמד תחת החופה בירושלים עם בחירת ליבו.

צ'יקו בן-זמרה רגיל לארגן אירועים של המחנה הלאומי שקהל המשתתפים בהם נספר ברבבות. זו כנראה הסיבה לכך שלחתונתו נשכר אולם ענק-מימדים בבנייני האומה, אליו הוזמנו כל המי-ומי בתנועת ההתיישבות, מכתום חיוור ועד כתום כהה. מספרים שבמהלך הערב הוכרז מעל הבמה כי בחתונה נוכחים כבר עשרת אלפים איש, ועוד שלושים אלף עושים את דרכם בעשרות אוטובוסים שתקועים בפקקים שבדרך.

אל השולחנות הערוכים התיישבו יחדיו ברוך מרזל עם ניסן סלומיאנסקי, רבני יצהר עם ראשי מועצות ממלכתיים, פעילי 'קוממיות' עם אנשי מועצת יש"ע. וכך נפל לי האסימון והבנתי כיצד ניתן להשיג את האיחוד המיוחל במחנה הימין.

תושיבו את כל האנשים האלה ביחד לדיון על עצרת בחומש או על הסכם המאחזים, וזה יתפוצץ אחרי עשר דקות. אבל כשמדובר בהקמת בית נאמן בישראל, אז הקונצנזוס הוא מושלם ואפשר לשבת ביחד שעות. בקיצור רבותיי, אם אתם רוצים לאחד את המחנה הכתום, עשו חתונות במקום הפגנות.