בשבע 288: מה נשתנה החוק הזה

השופטת בר-אשר-צבן אישרה את הנאמר בחוק החמץ, בפסק דין מנומק היטב ולא מתחכם. האחריות לשמירת צביונו של הפסח מוטלת על כתפי הח"כים.

יאיר שפירא , ה' בניסן תשס"ח

צר לי לפגום בחדוות המהומה שגרם פרסום פסק דינה של שופטת בית-המשפט לעניינים מקומיים בירושלים תמר בר-אשר-צבן  בנושא החמץ, אך אין מדובר בפסק דין מהפכני, לא בפסק דין שישנה את צביונה של רשות הרבים בישראל, ובוודאי שלא בפסק דין אנטי יהודי. נהפוך הוא.

השופטת דחתה כל ניסיון של הנאשמים לטעון כי חוק החמץ, או בשמו המדויק 'חוק חג המצות', יש כפייה דתית שאינה לגיטימית או פגיעה בלתי נסבלת בחוק יסוד חופש העיסוק. בפסק הדין פורסת השופטת יריעה הלכתית קצרה בה היא מוכיחה כי חוק החמץ אינו בא לכפות על אזרחי ישראל את שמירת הפסח, אלא על צביונה היהודי של המדינה, וזאת בעיניה מטרה ראויה וחוקית.

כל מה שפסקה השופטת בר-אשר-צבן הוא כי החוק אוסר מכירת חמץ בפומבי, כלומר בראש חוצות, ואינו אוסר מכירת חמץ במקום ציבורי, הווה אומר בתוך חנויות או מסעדות. מפסק הדין עולה כי אם בעל עסק ימכור חמץ גמור בחנותו הוא לא יעבור על החוק, אך אם יוציא את הסחורה לדוכן שלפני החנות הרי יעבור על החוק. למען הסר ספק, נאמר שפסק הדין מנומק היטב ולא ניכר בו ניסיון להתחכם למחוקק או לרוח המחוקק. אם חברי הכנסת ששמירת המצוות קרובה ללבם חושבים שיש להחיל את החוק גם על החנויות מבפנים, כל שעליהם לעשות הוא לשנות את החוק כך שייכתב בו כי מכירת החמץ אסורה בכל מקום ציבורי. אם הם חפצים אף ביותר מכך, שיעזבו במנוחה את החוק כפי שהוא, ואת פסק דינה של השופטת על מכונו, ויפעלו לאכיפת חוק החמץ, שלמעט אכיפתו בירושלים לתקופה קצרה, לא נאכף מעולם; בדומה לחוקים מסורתיים רבים אחרים הנרמסים בראש חוצות.

שתיקת הכבשים

חוקים הקרובים יותר ללבן של רשויות האכיפה, ואשר על כן נרשמה עלייה תלולה באכיפתם, הם חוקים נגד התעללות בבעלי החיים. כאן מעמידים וטרינרים לדין פלילי על כל סטייה מהנהלים בטיפול בחיות רחוב. ניתנים צווי בית-משפט להרחקת בעלי חיים בסיכון, מבעליהם החשודים בהתעללות. שופטים מחדשים גדרים ואיסורים. ואפילו משטרת ישראל המנומנמת מוצאת כוח אדם כדי לחלץ סוס מורעב מאורוותו. כל זאת, נזכיר, מבלי לשנות אות אחת מהחוקים הרלוונטיים בספר החוקים. אומנם אף אדם עדיין לא הועמד לדין על העלבת חתול, אך בהחלט יש ללמוד מדרכי הפעולה של ארגוני החיות, איך בנחישות אפשר לגייס את רשויות החוק להגנה על ערכים חשובים.

ייתכן כי הפופולריות לה זוכים ערכיהם באזור הפרקליטות והתקשורת לעומת נחיתותם הבולטת של ערכים יהודיים באותם המחוזות הביאה את ארגון 'תנו לחיות לחיות' להתבזות בבקשה לצו מניעה שיאסור הדגמת הקרבת קורבן פסח ביום עיון של מכון המקדש. ההדגמה נועדה להיעשות במתקן של בית-ספר לשחיטה בירושלים, בידי שוחט מוסמך. בשר הכבש הנשחט, כך פורסם, יועבר למשפחות עניות לסעודת החג. שופטת בית-משפט השלום בירושלים, חגית מאק-קלמנוביץ', לא התלבטה הרבה לפני ששלחה את הארגון לחפש לו קרבות אחרים. הניסיונות הדחוקים משהו להשוות את שחיטת הכבש הפומבית לקרבות תנינים שנאסרו בפסיקה, כמו גם טענות דחוקות עוד יותר באשר לעגמת הנפש הנגרמת לכבש המוצג בפני קהל גדול, או טענה כי מדובר במעין ניסוי בבעלי חיים, לא היוו אתגר משפטי של ממש. השופטת ציינה בפסק הדין כי איש - גם לא ארגוני בעלי החיים - לא ערער מעולם על זכותן של קהילות אחרות בישראל לשחוט כבש לצרכים פולחניים. לא את שחיטת השומרונים לקראת חג הפסח, ובוודאי שלא על שחיטת הכבשים ההמונית של המוסלמים בישראל לרגל חג הקורבן.

בית אהרן לכו ונלכה

אומנם אהרון ברק יצא לגמלאות לפני יותר משנה וחצי, אך מורשתו עוד ממשיכה להתגלגל אל מחוזות האבסורד. ראשון להפעם הוא שופט בית-המשפט המחוזי בתל-אביב, מגן אלטוביה, מהשופטים הבולטים בישראל בנושאי מיסוי, שפסק דין שפרסם בשבוע החולף מאיים לשנות מהותית את סדרי העדיפויות של ממשלת ישראל בנוגע להטבות מס.

השופט אלטוביה קבע בפסק דין תקדימי כי הוצאות שמרטפות על ילדים בגילים שמתחת לגיל חינוך חובה (כלומר גן חובה) יוכרו עקרונית כהוצאות היכולות להיות מנוקות לצורכי מס. בפסק דין מפורט, מורה השופט לפקידי השומה מתי להכיר בהוצאות טיפול הילדים, ואיזה שיעור בדיוק מכלל ההוצאות יוכר. דמי מטפלת, למשל, יוכרו במלואם, ודמי צהרונים יוכרו בשיעורים שונים התלויים בשירותים אותם נותן הצהרון. ההטבה אותה קבע השופט תעלה לקופת המדינה כשני מיליארד שקלים בשנה, כמעט אחוז מתקציב משרדי הממשלה, וכתקציב משרד המשפטים כולו לשנת הכספים הנוכחית.

אי אפשר לטעון כי בפסיקתו של אלטוביה אין היגיון וכי היא לא ניתנה למטרות ראויות, אלא שבחברה דמוקרטית, העמדת סדרי העדיפויות התקציביות, והאחריות הכוללת על התקציב, ניתנו בידי המוסדות הנבחרים ולא בידי שופט יחיד. ברור, למשל, שהרפורמה של השופט אלטוביה תפגע ביכולת המדינה לבצע רפורמות מס אחרות, כמו למשל המשך הורדת המסים למעמד הבינוני, או בהטבות מס לחיילים המשרתים במילואים.

הרפורמה של השופט אלטוביה לוקה, בין השאר, בעובדה כי היא מטיבה בעיקר עם אימהות המשתכרות היטב, אך אמהות שמרוויחות שכר נמוך ולא נדרשות לשלם מס, כלל לא ייהנו כלל מההטבה. נזכיר כי אימהות לילדים נהנות כבר היום מנקודות זכות במס ההכנסה, כך שמס מנוכה רק מאימהות המרוויחות שכר גבוה יחסית, ואת מלוא ההטבה יקבלו מקצת האימהות, ודווקא המבוססות יותר. דיון מסודר בנושא בכנסת או בממשלה היה נשמע אינטליגנטי הרבה פחות מפסק הדין הרהוט של השופט אלטוביה, אך סביר להניח שהיה מגיע לתוצאה סבירה יותר ואולי אפילו צודקת יותר.

בג"ץ כמנהל זוטר

מוטציה נוספת שהתפתחה ממורשתו האקטיביסטית של השופט ברק היא טרחנות שיפוטית ההולכת וכובשת לה מקום בדיוניו של בג"ץ. ההיגיון דווקא ברור, לאורך זמן בית-המשפט העליון נאלץ לשלם את מחיר ניהולה בפועל של המדינה. ניהול בפועל, יודע כל מנהל, דורש ירידה לפרטים. לפיכך, מי שחושב שמתפקידו להורות מה לעשות, מוצא עצמו טרוד גם בלהדריך איך לעשות.

אות ומופת להתנהלות שכזו היא החלטות השופטים בעתירה של מספר נשים דתיות שעתרו לבג"ץ נגד ההפקרות שמאפשר משרד התחבורה בקווי תחבורה ציבורית בהן הונהגה הפרדה בין המינים. קיומם של קווים שכאלו אושר כפיילוט לפני שנים, בהגבלות שעיקרן וולונטריות ההפרדה ושמירה על כבוד הנוסעים. אלא שהפיילוט הלך ותפח לתופעה לא וולונטרית כלל, ונשים רבות מצאו עצמן מושפלות ואפילו מותקפות בקווים הללו.

העותרות לא חלקו על לגיטימיות של הקמת קווים שכאלה באזורים חרדיים, אך דרשו שמשרד התחבורה יקבע עקרונות ברורים להפעלת הקווים, יפקח עליהם ויאכוף אותם. השופטים הציעו להקים ועדה שתסדיר את הנושא, המדינה הסכימה, ובנוהג שבבג"ץ כאן היתה אמורה להסתיים מסכת העתירה. אלא שדעתו של ראש ההרכב, השופט אליקים רובינשטיין, לא נחה עד שהורה למדינה לדווח בתוך שלושים יום האם מונתה ועדה, מה הוא הרכבו ומהן סמכויותיו, והוא הזמין את העותרות להעיר בפני בית-המשפט על שביעות רצונן מהתקדמות הנושא.

הממשלה עשתה כפי שנצטוותה, ושר התחבורה מיהר להקים ועדה כאמור. גם העותרות עשו כאשר נצטוו, והעירו את הערותיהן. "נציע לשר לשקול את משאלת העותרים", כתב השופט רובינשטיין בהחלטה בשבוע שעבר, "להרחבה מסוימת של ההרכב באופן שיגוון את הוועדה במישור המקצועי ובתחום הייצוג הנשי". הוא גם מציע שאולי יצרפו לוועדה נציג, או נציגה כמובן, של היועץ המשפטי לממשלה. הוא גם יוצא מנקודת הנחה שהוועדה מבינה כי בג"ץ מצפה ממנה למצוא דרך לנהל את דיוניה בצורה כזו של "מי שיש לו מה לטעון בנושא – טענותיו תישמענה". הוא מאפשר לוועדה להגיב להצעות של השופטים בתוך 15 יום. מכל מקום, עינו של בג"ץ ממשיכה להיות פקוחה וללוות, צעד אחר צעד, את כינונה של אחרונת הוועדות במשרד התחבורה.

הרשות המשודרת

בשנתיים האחרונות אנו עוקבים כאן אחרי התהליך התקרבות שבין שופטי בית-המשפט העליון, בעבר ואפילו בהווה, ובין קדמת הבמה התקשורתית. אם נכונה הידיעה שפרסם מעריב השבוע, אזי נוכל להיפטר מחובה נעימה זו, שכן נוכל רק לסכם ולומר כי התהליך הושלם. העיתון פרסם כי לכבוד שישים שנות המדינה, מפיקה הטלוויזיה החינוכית סדרה בת שישה פרקים בה יוצגו פסקי דין חשובים של בג"ץ ששינו את פני המדינה. הידיעה מספרת כי כל פסקי הדין יוצג בדיון משוחזר שיצולם באולמות בית-המשפט העליון. מיד לאחריו יתנהל פנל בהשתתפות שופטי בית-המשפט העליון בדימוס. לצוות העריכה תצורף נשיאת בית-המשפט העליון בפועל, השופטת דורית ביניש.