חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 288ראשיהפצה

עוד נקודה טובה - בגליון השבוע

ארבע שנים אחרי שהפתיע את מספידיו בברנז'ה התרבותית עם הסרט הכובש 'האושפיזין', שולי רנד שוב מציג את עולמו היהודי-ברסלבי בכלים אמנותיים, הפעם עם 'נקודה טובה' - אלבום בכורה מוסיקלי.
10/04/08, 16:01
עמנואל שילה

יום שני השבוע, שעת ערב מוקדמת בתל-אביב. סניף סטימצקי בגן העיר מארח אירוע שבמרכזו מופע מוסיקלי קצר. עשרות כסאות מסודרים בצפיפות בין כונניות הספרים. על הבמה המאולתרת הרכב מוסיקלי חילוני-חרדי, שכולל בין השאר את הזמר אסף אמדורסקי. בקהל, רובו חילוני, בולטות כמה דמויות בלבוש חרדי. נוכחים גם זמרים ויוצרים, בעיקר בעלי זיקה יהודית ברורה, וכתבי תרבות מכל ערוצי התקשורת. על תיעוד האירוע בווידאו מטעם המארגנים הופקד איש בלבוש חרדי, חוזר בתשובה שעוסק בין השאר בהעמדת דור חדש של קולנוענים בני ישיבות. כל אלה התכנסו כאן לכבודו של שולי רנד, לרגל השקת אלבום הבכורה 'נקודה טובה', שאותו רנד כתב, הלחין וגם מבצע.
 

"כשאמרתי לו שאני שחקן, הרב ארוש תפס את הראש בשתי הידיים ואמר: 'איזה תיקון!'. הוא הבין מייד שאיתי תהיה עבודה קשה. שמעתי גם קודם שיעורים וקלטות שלו והגישה שלו דיברה אליי, אבל מאז המפגש עשיתי אותו לרב שלי"
בגלגולו החילוני הוא היה שחקן תיאטרון וקולנוע מהמובילים בארץ. אחר כך רנד חזר בתשובה והצטרף לעדת חסידי ברסלב. אחרי כמה שנים של הפסקה, עם מגבעת ומעיל שחור, הוא חזר אל התיאטרון והקולנוע, הופיע בהצגות יחיד בתיאטרון, כתב את התסריט המצליח 'האושפיזין' שכבש את האקרנים, את הקהל ואת מחמאותיהם של מבקרי הקולנוע, ואף זכה בפרס אופיר, האוסקר הישראלי, על משחקו בתפקיד הראשי בסרט.

אם בקהילת האמנות הישראלית הספידו את שולי רנד, כמו שביכו בעבר את הליכתו של אורי זוהר, אז הם טעו. הוא עדיין כאן, עם תכנים אחרים לגמרי אבל עם הכישרונות המוכרים בתוספת עוד כמה, פחות מוכרים. בגיל 46 הוא שוב ממציא את עצמו מחדש, הפעם כיוצר מוסיקלי וכזמר. בחודשים האחרונים הוא שיחרר כמה סינגלים שנכנסו לפלייליסט בגלגל"צ וברשת ג' וזכו להשמעות. עכשיו יצא האלבום המלא, ושולי רנד, חסיד ברסלב מירושלים, יוצא לסיבוב נוסף בניסיון לכבוש שוב את תל אביב. נראה אם היא תתמסר לו גם הפעם.

*

את עיניי עצמתי, סגרתי את הספר
שעה שהיתי ליישב את דעתי
את גאוותי השלכתי בפינת החדר
וכך עמדתי לפרש את שיחתי
(מתוך השיר 'מה התכלית')

ערב קודם לכן, עד סמוך לחצות, אנו יושבים לשיחה עם רנד בדירתו הירושלמית הצנועה בבית משותף בשכונת הבוכרים, שם הוא מתגורר עם אשתו מיכל-בת-שבע ועם שבעת ילדיהם. רנד מסביר מדוע בחר להפיץ את האלבום דווקא ברשת סטימצקי: "אחד השיקולים היה שהדיסק הוא מאוד מילולי, ולטקסט יש בו חשיבות משמעותית. אלו שירים שאי אפשר להקשיב להם בלי להיכנס לטקסט, וסטימצקי מעלה אסוציאציה של ספרים".

רנד מאמין שהשירים שלו, עמוסי המוטיבים היהודיים בכלל והברסלבים בפרט, מתאימים גם למאזיני גלגל"צ ורשת ג' וגם לציבור הדתי והחרדי. מבחינתו, זה דיסק בשביל כולם. התקדים המוצלח בעיניו הוא חברו הטוב עדי רן, שאותו הוא מכנה "הסבא עתיק יומין של המוסיקה היהודית האלטרנטיבית", שעשה דברים כאלה בהצלחה, והתקבל בציבור החילוני וגם בחרדי.

אבל למרות קווי הדמיון בין השניים, 'נקודה טובה' של רנד שונה בהרבה דברים מ'האחרון שבעם', אלבומו הראשון המפורסם והמצליח של עדי רן. הסבא עתיק היומין יצא עם מוסיקה רועשת ועם אמירות בסגנון ישיר ונחרץ, שמטיח את היהדות בפרצוף. לעדי רן היו שורות מחץ כמו "איזה כיף להיות יהודי", והתרסות נועזות בסגנון "התרבות הזאת לא לנו", "אבא נהייתי דוס, זה לא אומר שאתה צריך לכעוס", "גיליתי את האמת וכל השאר סתם טפט". האמירות המרעישות שהוטחו בפניה של החילוניות הישראלית אומצו בחדווה על ידי הנוער הדתי, אך לא זכו כמעט להשמעות ברדיו מחוץ לסקאלה של ערוצי הקודש.

שולי רנד מתקרב בזהירות. המוסיקה שלו עכשווית, ברובה עדינה ושקטה, גם אם לא קלה לעיכול ודורשת שמיעה חוזרת עד לקליטה. גם לקולו המחוספס-קמעא צריך להתרגל. הטקסטים של רנד מציגים את עולמו של יהודי מאמין מהגוון הברסלבי שחי בתודעה של עמידה לפני ה', ומבטאים מגוון רחב של רעיונות ומצבים, תוך שהם מצליחים להתרחק ממנטרות ברסלביות מוכרות, שכבר הפכו קצת למטבע שחוק על ידי המוסיקאים הרבים מהז'אנר הברסלבי.

רוחו של ר' נחמן מרחפת מעל כל הטקסטים, אך שמו המפורש אינו מוזכר ולו פעם אחת. רנד מכחיש שר' נחמן הוצנע כדי לא להרתיע את החילונים: "מה פתאום? ר' נחמן זה להיט! בכלל, יש פה תורות שלמות של ר' נחמן: נקודה טובה, מוחין דקטנות, התבודדות. אני חושב שחלק מהדעת של ר' נחמן נמצא פה. לא צריך להגיד את זה. חוץ מזה, הוא מוזכר חזק בתודות שבסוף חוברת המילים המצורפת לדיסק".

*

כל העם אשר איתי נעמדו מרחוק
בעיניהם לצנינים הייתי ולשחוק
יהיה אשר יהיה, לעצמי ממלמל
זה הזמן לפסוע אל תוך הערפל
כי שמה, כי שמה
כי שמה האלוקים
(מתוך השיר 'ערפל')

עוד רב אחד, בן זמננו, חותם באותיות מודגשות את רשימת התודות. זהו הרב הברסלבי שלום ארוש, שעליו כותב רנד: "מורי ורבי שהוליך אותי בגן האמונה, ונטע בי את האומץ ללכת ללקט את האבדות שלי ולהחזיר אותן לשורשן". אני שואל את רנד מיהו הרב ארוש בשבילו.

"הרב ארוש", אומר שולי, "זו דרך חיים, גישה שדורשת עבודה על הדבר החשוב ביותר, שזו האמונה. אני מקבל ושומע עצות שלו ולומד בישיבה שלו. הרב ארוש זה לא 'וורטים' ועניינים, זו עבודת פרך יומיומית שחוזרת על עצמה. לא מזמן שמעתי אותו בסעודה שלישית, הוא דיבר על אותה נקודה שעליה דיבר איתי לפני עשר שנים, באותה עוצמה. אני עומד כמו נודניק ליד הדלת שלו".

הקשר של רנד עם הרב ארוש החל חודשים ספורים לאחר החלטתו לחזור בתשובה. את התהליך הנפשי שעבר בדרך אל התשובה רנד מתאר כהצטברות של הרבה תחושות ושאלות שקיננו בו במשך השנים ובבת-אחת הבשילו לכדי החלטה. "זה קרה במהירות הברק. יום אחד נפל האסימון באופן סופי, הכול התפוצץ אצלי, ומרגע שזה קרה המהלך היה מהיר מאוד. היו דמויות שהפגישה איתן קודם השפיעה, אך הן היו טיפות בדרך". רנד מקווה שגם השירים שלו עשויים להיות טיפות בדרך עבור מישהו.

אחת ההזדמנויות להיפתח אל הקודש באה אליו בנסיבות לא סימפטיות. זה קרה כשעוד גר עם אשתו בתל אביב ושיחק בתיאטרון. "התחלתי להשתתף בכל מיני מפגשים סביב יהדות, וגיסי, שחזר בתשובה לפניי, התלהב וקנה לי את 'ילקוט מעם לועז'. יום אחד באתי הביתה, פתחתי את הדלת וגיליתי בית ריק. אין טלוויזיה, אין כלום. כנראה שבאו מעקלים ולקחו הכול. לא היה לי מה לעשות, אז התיישבתי על הספה, לקחתי 'ילקוט מעם לועז' והתחלתי לקרוא".

רנד, שגדל בבית דתי, חזר בהדרגה לשמירת מצוות, ובמקביל המשיך לשחק בתיאטרון, אבל הרגיש שזה לא זה. "באותה תקופה היתה הפעם הראשונה שהפסקתי ליהנות מהעשייה בתיאטרון", הוא משחזר. הוא המשיך לחיות בין שני העולמות, עד שפעם אחת תוכננה לו ולחבריו השתתפות בפסטיבל בגרמניה שהיתה כרוכה בנסיעה בשבת. "אני לא הסכמתי לנסוע, ובגללי ביטלו את הנסיעה. זה היה מבחינתי הקש ששבר את גב הגמל. הבנתי שאני לא שייך לשם יותר".

איך הגיבו חבריך בבראנז'ה האמנותית?

"היו אנשים בעלי נטייה סנטימנטאלית שהגיבו בהתאם. שמעתי משפטים כמו 'אוי ואבוי, למה הוא הלך, הוא היה יכול לעשות כך וכך'. מצד שני", הוא אומר בקריצה, "היו הרבה שחקנים שהיו מרוצים מהתפקידים שהתפנו להם אחרי שהלכתי. בשלב הראשון יש באמת היסטריה, אבל עם רבים מהם הצלחתי לשמור בסוף על קשר סביר".

רנד זוכר היטב את הפגישה הראשונה עם הרב שלום ארוש, חודשים ספורים לאחר שהחליט לחזור בתשובה. הוא הגיע אל הרב יחד עם עוד שתי משפחות במצב דומה. הרב התעניין מה עיסוקו של כל אחד מהאורחים. "אחד אמר שהוא תאורן, אחד היה עובד במה. כשהוא הגיע אליי אמרתי: 'אני שחקן'. הרב תפס את הראש בשתי הידיים ואמר: 'איזה תיקון!'. הוא הבין מייד שאיתי תהיה עבודה קשה. שמעתי גם קודם שיעורים וקלטות שלו והגישה שלו דיברה אליי, אבל מאז המפגש עשיתי אותו לרב שלי".

למה הרבה אמנים נמשכים דווקא לזרם של ברסלב?

"בברסלב יש מקום ביטוי לנפשות סוערות. אמנים מרגישים מאוד נוח בעולם הזה של ביטוי אישי, זה חשוב להם. ר' נחמן דיבר אל הנשמות האלה בבירור. למרות שהיה מוקף בצדיקים עובדי ה', הוא דיבר אל בעלי תשובה. להיות בעל תשובה זה לא פשוט. זה לשבור את העולם שלך ולהגיע לעולם חדש. ר' נחמן בא ונותן להם תקווה. החסידות בכלל נותנת תקווה לכל אדם בכל מצב להתקרב אל ה'. הרי אם אדם עומד רק מול הספרים, הוא אומר 'אין סיכוי, אף פעם לא אצליח'. אבל החסידות נותנת פרמטרים נוספים כמו כוונת הלב ועוד. זה מעודד".

מקור משיכה נוסף לאמנים, אומר רנד, זו העובדה שר' נחמן "היה סופר ומשורר גדול, מחזאי אדיר. וחוץ מזה, ר' נחמן זה צדיק אמת אז מה השאלה?"

רנד נותן לרב ארוש את הקרדיט גם על החלטתו לחזור לעשייה אמנותית, לאחר שנים של ניתוק בעקבות חזרתו בתשובה. "הרב הוא גורם מאוד חזק שהשפיע עליי לחזור לאמנות. הוא והגברת כאן" - הוא מצביע על מיכל בת-שבע, אשתו והמנהלת האמנותית שלו, שיושבת בקצה המרוחק של השולחן. "הרב דיבר איתי על זה, וגם מיכל סברה שאני צריך לעשות את זה. היתה לה אמונה חזקה שאני צריך להמשיך בתחום ולא לעזוב אותו".

יש לך עוד בני שיח חרדים בנושא של עשייה אמנותית מתוך יהדות, או שכאן אתה מוצא שפה משותפת בעיקר עם חילונים או דתיים-לאומיים?

"אני מדבר גם עם אנשים בעולם החרדי על הצורך והערך שיש בעניין הזה. יש לי על זה שיחות עם הרב אורי זוהר. אנחנו אמנם מדור אחר, והוא גם לא חזר לעולם האמנותי. השיחות שלנו מגיעות לפעמים לטונים גבוהים. לפעמים הוא מחזק אותי ולפעמים מערער אותי, אבל כל שיחה איתו משמעותית אצלי. אני חושב שלעשייה האמנותית יש ערך, זה יכול לעזור מאוד לקרב אנשים ולהוריד את מפלס הכעס והשנאה.

"בדור שלו החזרה בתשובה היתה בצורה של היטמעות מוחלטת בחברה החרדית. ביטול מוחלט של כל מה שהיה קודם. היום זה אחרת, יש הצפה של בעלי תשובה, שהכריחה את החברה החרדית להתמודד עם בעלי תשובה כציבור בפני עצמו. יש כאלה שיכולים להיטמע בעולם החרדי ולבנות לעצמם דמות חדשה, ויש כאלה שזה יגרום להם לעזוב הכול".

לחוזרים בתשובה קשה להשתלב במרקם החיים החרדי? אומרים שיש בעיות בשידוכים, ואפילו במסגרות חינוך לילדים.
רנד לא מסגיר שמץ של התמרמרות: "אני חושב שבעלי תשובה הם שונים קצת, ואני לא רואה בזה בעיה. נורא קל לצייר את החרדים בצורה מסוימת ולהגיד לנו שהם לא יתחתנו איתנו ולא באמת נקלטנו. ההיטמעות שלנו היא מוגבלת, ואני לא נפגע מזה. אני לא חושב שצריך להיות אחרת. אני שונה, זו עובדה. השאלה היא לאן אתה לוקח את זה. יש בינינו נקודות השקה ויש דברים שלא דומים. גם מבחינה חברתית, הם רוצים אנשים שמדברים בשפה שלהם ושנוח להם איתם. אנחנו לא מיעוט, לא מדוכאים ולא סוג ב'. גם לי יותר נוח עם החברים שלי".

* * *

למה באתני זה הקלון
רק לנפץ בי את הדמיון
שאני מין כל יכול
נוח לסלוח, נוח למחול
(מתוך השיר 'מה התכלית')

במידה רבה הדיסק 'נקודה טובה' הוא המשך של הסרט 'האושפיזין'. בסרטו המצליח שיחקו שולי ואשתו דמויות שבמידה רבה הם בני דמותם: חוזרים בתשובה ברסלבים, שחיים בשכונה חרדית בירושלים ומתמרנים בין חייהם המעודכנים לבין עברם. גם בשירי הדיסק רנד חושף את עולמו, מחשבותיו, רגשותיו ומעשיו. הטקסטים שכתב רנד מובילים את שומעיו בתחנות חיים, מהן אמיתיות ומהן דמיוניות, חלקן שלו וחלקן של אחרים. פעם הוא שר על מסע לקבר רשב"י כדי להתפלל על אם חולה, ופעם מעודד את בת-זוגו בחזון אופטימי על החיים היפים הצפויים להם בקרוב, לאחר שיתקן את מידותיו, יתחזק בעבודת ה' ויהיה כמו חדש. שיר אחר מגולל את סיפור מותו תוך הבזק של אמונה של משורר כופר שעמו היו לזמר המאמין ויכוחים מרים ונוקבים. השיר המשעשע 'מוחין דקטנות' מתאר ניסיון לערוך התבודדות ולהתפלל שמצליח רק לאחר מאמץ רב, ואילו 'בן מלך שעשוי מאבנים טובות', הרועש והקצבי מכל שירי הדיסק, מתאר מלחמת חורמה אגרסיבית ביצר הרע באמצעות משפט מחץ מיוחד מהספרים הקדושים.

רנד אינו חושש לדבר על הבעיות שבדרך, על הנפילות ועל החסרונות. דווקא הכנות הזאת, שמשדרת אמונה חזקה בדרך אך לא מסתירה את הבעיות, עשויה לסייע לטקסטים שלו להתקבל גם אצל קובעי הטעם בבראנז'ה התרבותית. נקודות גישור נוספות הן הנגיעות ההומוריסטיות, האירוניה העצמית, והשפה הססגונית שמתעקשת לצרף מילים ומטבעות לשון ממקורותינו העתיקים ביחד עם ישראלית מדוברת, מתובלת בחי"ת ועי"ן מזרחיות ובסלנג חרדי-אידישאי. מתי לאחרונה ראיתם טקסט אמנותי שמחבר את הפתגם המתורגם מערבית "כל כלב בא היום שלו" עם ביטויים חז"ליים כמו "חלשה דעתו", "פה תהא קבורתו"? איפה עוד תמצאו שילוב משובב נפש כמו "ואם המצב הוא געוואלד אוי ויי זמיר / ברוך השם, הנה התפלק לי שיר"?

בעצם למה אתה צריך לכתוב טקסטים? למה לא להלחין את שירי דוד המלך, כמקובל במוסיקה החסידית?

"כי אתה לא דוד המלך. אתה צריך לדבר מהחוויה האישית שלך. ר' נחמן מדבר על זה. פעם מישהו שאל אותו איך הוא אמור למצוא את עצמו בפסוקי תהילים, למשל כשדוד אומר על עצמו שהוא חסיד. ר' נחמן הסביר לו: יש בך נקודה טובה, תתחבר אליה. בנקודה הזאת אתה בבחינת חסיד. זו הדרך להתחבר לטקסטים של דוד המלך. אבל בטקסט אישי אתה כותב בדיוק בהתאם לנפש שלך, והשומעים יכולים להתחבר לחוויה שלך".

החיבור הטקסטואלי בין חדש וישן, בין סלנג חרדי לסלנג חילוני - זה בא לך בטבעיות או שזו קריצה מכוונת אל הקהל החילוני?

"זה בא לי די בטבעיות. זו השפה שמדברים כאן בשכונה, שפה של בעלי תשובה, שבעיניי היא מדהימה ביופייה. זו שפה שמשלבת חול וקודש, זה זורם טבעי".

***

אחותי,
מה לענן הזה שעל פנייך
מחי דמעה שבזווית עינייך
אל תבכי
אחותי,
ימים גדולים באים עלינו
ימים של שפע וברכה
ורוב שלום, ורוב שמחה
(מתוך השיר 'אחותי')

מיכל בת-שבע רנד, אשתו והמנהלת האמנותית שלו, צועדת לצד בעלה שולי לאורך כל הדרך מהחילוניות אל התשובה ועד לחזרה אל הבמה. במידה רבה היא הכוח הדוחף את העשייה האמנותית שלו בגלגולה הנוכחי. שורות תודה מיוחדות בספרון התמלילים המצורף לדיסק מוקדשות "לאשתי האהובה מיכל בת-שבע, שכמו תמיד היתה שותפה מבדל הרעיון ועד לתו האחרון, על שהיתה לי מקור של השראה ותמיכה". השותפות האמיצה שלהם במסע החיים קיבלה ביטוי בולט בסרט 'האושפיזין', בה גילמו השניים זוג חוזרים בתשובה. גם באלבום 'נקודה טובה', בעיקר בשיר 'אחותי', יש ביטוי מעודן לזוגיות של אהבה ושותפות נאמנה, שבמרכזה עבודת ה' משותפת. ניכר על בני הזוג רנד שחשוב להם להראות את היופי שבחייהם החדשים גם מההיבט הזה.

בסרט 'האושפיזין' הראיתם דוגמה של זוגיות בעולם החרדי. גם לשיר 'אחותי' יש מטרה דומה?

"אני לא כותב שיר מתוך מחשבה על מה שהעולם החילוני תופס לא נכון ועכשיו צריך להבהיר לו את זה באמצעות השיר. אני כותב שיר מתוך תחושה, מתוך מצב שאני נמצא בו. זה לא עובד ככה שהשיר בא מתוך מחשבה מה צריך לתקן בציבור. חוץ מזה", מוסיף רנד כשהוא שולח חיוך אל אשתו, "מיכל אמרה לי שהדיסק יותר מדי דיכאוני וצריך משהו אופטימי".

עשייה אמנותית מתוך מגבלות הלכתיות בכלל והקפדה על צניעות בפרט היא די מסובכת. הטיפול בתחום האהבה בין איש לאשתו הוא שדה מוקשים שקל יותר ליוצר חרדי לא להתקרב אליו. בני הזוג רנד מתמודדים עם האתגר בעדינות ובזהירות, גם בסרט וגם בדיסק של שולי. בסרט 'האושפיזין' היתה מיכל שחקנית יחידה בסרט שכולו גברים. "בתור יוצרים דתיים", אומרת מיכל, "שיא הקושי שלנו הוא לא להביא את הרעיון והדרמה, אלא דווקא כל אותם חישובים שלא קשורים לתסריט, שיקולי הצניעות למיניהם".

אז גם בסרטים הבאים שלך אשתך תשחק את התפקיד הנשי, אני שואל, או שיש לך פתרונות נוספים? "אם אשחק עם דמות נשית, זה רק עם אשתי", קובע שולי, ומפרגן: "זו לא ברירת מחדל, כפי שבוודאי שמת לב. הקב"ה זימן לי פרטנרית כל כך טובה, למה אני צריך לחפש פתרונות?"

כבמאי, תאפשר לשחקן אחר לשחק עם שחקנית שאינה אשתו?

"שאלות קשות", אומר רנד. "אנחנו מאוד מוגבלים. אני לא יכול ולא רוצה לביים אישה. אז מה הפתרון, שאני אביים את הגבר ומיכל את האישה? אולי. אני לא יודע אם זה אפשרי מבחינה מקצועית. אנחנו לוליינים שהולכים על חבל דק. 'האושפיזין' היה שיא הלוליינות".

גם בתיאטרון רנד נתקל בבעיות דומות, כמו מה שהוא מספר על הצגת-היחיד 'יארצייט': "היה שם נס גדול מאוד. רצינו שהתיאטרון יהיה בתוך הקהל, אבל מצד שני לא רצינו נשים בקדמת הקהל. אז הושבנו את הגברים מסביב לשולחן, וזה גם יצא הגיוני ומתאים כי מדובר ביארצייט. זו גם הסיבה שאני לא יוצר הרבה, כי יש חישובים מורכבים כאלה בכל דבר".

אבל הקשיים ההלכתיים לא מרפים את ידיו של הקולנוען המוכשר. בימים אלה הוא עובד על כתיבת תסריט חדש, שנמצאת בשלביה האחרונים. "מדובר באדפטציה מודרנית לסיפור החסידי על האוצר שמתחת לגשר. אחרי שנסיים לכתוב את התסריט נעבור בעזרת ה' לשלב ההפקה".

***

כשאני עומד ללכת, עייף ומדוכדך
מהשמיים מרחמים עליי, פתאום הלב נפתח
שפתי דובבות מילה ועוד מילה
ופתאום אני מוצא ת'עצמי עומד בתפילה
אבא עתיק, אבא רחמן
הלב יבש כמו דיקט כל כך הרבה זמן
רחם עליי, רחם בבקשה
קרב אותי אל אור פניך, אל הקדושה
(מתוך השיר 'מוחין דקטנות')

לפחות בהיבט של הבעיות ההלכתיות, הפקת דיסק היא עניין הרבה פחות מסובך. מצד שני, שולי רנד נכנס כאן לתחום חדש שבו עוד לא יצאו לו מוניטין כמו בתחום התיאטרון והקולנוע. 'נקודה טובה' הוא דיסק מגוון ומושקע שניכר עליו שהתבשל זמן רב עד שהשירים שלו נכתבו, נאספו ויצאו החוצה. מסתבר שניצנים של יצירה מוסיקלית התגלו אצל שולי רנד כבר בגלגוליו הקודמים, אלא שעשייתו על במת הקולנוע והתיאטרון האפילה עליהם.

הוא גדל בבית מוסיקלי, ויש לו אחות שהיא בוגרת האקדמיה למוסיקה. הוא עצמו התקשה להתמיד בלימודי מוסיקה בימי נעוריו: "אני חצי ימני וחצי שמאלי. היתה לי בעיה כי השמאליים צריכים להפוך את המיתרים. לא הצלחתי להתקדם".

כשרנד היה סטודנט למשחק, העיסוק שלו במוסיקה החל להתפתח. ביחד עם דן תורן וחברים נוספים לספסל הלימודים, הם נהגו להיפגש אחת לשבוע ולהציג איש בפני רעהו את יצירתם. באותה תקופה הוציא רנד שני תקליטי שדרים והשתתף כמבצע אורח בהופעות של חבריו, דן תורן ואסף אמדורסקי.

באירוע ההשקה בסטימצקי השבוע התבלט אמדורסקי במרכז התזמורת שנגינתה ליוותה את שירתו של רנד. קשה היה לפספס את התמונה הציורית של החיבוק האמיץ בין רנד הגבוה, הרחב והמזוקן לבין אמדורסקי הצנום בעל ה'בייבי פייס' והחזות התל אביבית. רנד מספר שהקשר עם אמדורסקי, יוצר נחשב בתעשיית המוסיקה החילונית, החל כשאסף היה נער שהתבלט בכישרונו המוסיקלי. "עזרתי לו עם טקסטים ועם עצות באלבום הראשון שלו. הוא חיפש מישהו שיעזור לו עם הדיסק, ודן תורן חיבר בינינו. המפגש עם אסף, שהיה בן דור צעיר יותר משלי, היה כביכול חיבור לא טבעי, אבל זה היה מדהים מבחינתי. פגשתי מוסיקאי יוצא דופן, והתחברנו".

חבר נוסף של רנד שהיה שותף מרכזי בהפקת הדיסק הוא אהוד בנאי, יוצר מוסיקלי מהשורה הראשונה וחוזר בתשובה גם הוא. בנאי אף מצרף את קולו המוכר בדואט עם רנד בשיר הנושא של האלבום, 'נקודה טובה'. רנד מספר שגם לשיתוף הפעולה המוסיקלי עם בנאי היו גלגולים קודמים. בתחילת דרכו כחוזר בתשובה הוא התגורר ברמת גן, וחשב על אלבום של פיוטים. "עבדתי עם אהוד בנאי לקראת תקליט, כבר היו לנו סקיצות. הלחנתי אז פיוטים, מה שהיום הפך לטרנד. ואז חשבתי: את מי יעניינו פיוטים ותהילים? זנחתי את זה. הרגשתי שלא הגיע הזמן של זה לצאת".

רנד מתאר את תהליך הפקת אלבום הבכורה שלו כבלתי שגרתי בהשוואה לנהלי העבודה המקובלים בעולם המוסיקה: "לא ידענו בדיוק מה אנחנו רוצים לעשות. אנחנו אנשי תיאטרון, מחפשים שדברים יקרו. חשבנו באיזה שיר הפסנתרן יכול לעשות משהו, למה הוא מתחבר. הבאנו את דניאל זמיר, ופתאום כשמצאנו משהו שהתאים לו קראנו לו לאולפן".

חשבת על אסף אמדורסקי בתור שם שיקדם את הדיסק?

"אסף הוא פשוט חבר שלי, ואני אוהב להיות איתו באולפן. אני אוהב את הטעם שלו, את הנגיעות שלו. בכלל, צוות הנגנים בנוי מהרבה ניגודים, למשל של עדכני מול מיושן יותר".

לא עדיף בעיניך לעבוד רק עם נגנים שומרי מצוות?

"בחסידות מקובל שהניגונים צריכים לבוא דווקא על ידי אדם כשר. אבל מי שכתב את השירים הוא בעצמו לא כשר, אז מה, הוא יחפש עכשיו נגנים כשרים?", משיב רנד בקריצה, ועובר לטון רציני: "אני מאמין שכל הנגנים הם יראי שמיים, גם אסף אמדורסקי. אני חושב שיש לו כבוד גדול לכל העניין הזה. כשעשיתי מהלך ועזבתי את העולם החילוני, יחסים עם אנשים הגיעו לרגע האמת שלהם. הכבוד, היחס והתמימות שאסף רחש כלפיי עושים אותו לירא שמיים".

***

שבע בבוקר על הכביש הישן המוליך
רפאל אחי ואנוכי
מחכים למכונית שתיקח אותנו
מהר לאמא
(מתוך השיר 'רפאל')

אי אפשר לסיים כתבה ל'בשבע' עם שולי רנד בלי לדבר על זיקתו לציבור הדתי-לאומי. שולי רנד הוא בן למשפחה דתית-לאומית ענפה ומפורסמת שחותמה ניכר בעולם האקדמיה, החינוך והתיאטרון. אביו, יעקב רנד, הוא פרופסור ידוע מאוניברסיטת בר-אילן, חתן פרס ישראל. אחד מדודיו הוא פרופ' ראובן פוירשטיין, פסיכולוג בעל שם שזכה גם הוא בפרס ישראל, ואביהם של הרב רפי פוירשטיין, יו"ר הנהלת רבני צוהר, ושל השחקן אהרל'ה פוירשטיין. הבמאית והסטנדאפיסטית הדר גלרון (או בשמה הקודם נורית הדר-פוירשטיין) נשואה לבן-דוד אחר. בת דודה נוספת של רנד ממשפחת פוירשטיין נשואה לרב יונה גודמן, מחנך ידוע ממכללת 'אורות ישראל' ולשעבר מזכ"ל תנועת 'בני עקיבא'.

בראיון מלפני ארבע שנים תיאר שולי רנד את בית הוריו כבית "שעמודו המרכזי היה חסד ואהבה, שדלתו היתה פתוחה תמיד לכל עצב ושפל רוח. שיכולת תמיד למצוא בו ארוחה חמה ואוזן קשבת. בית שחינך לאהבת התורה ומצד שני פתח בפניי פתח לאהבת התרבות והמוסיקה". על הוריו יעקב ובלהה רנד אמר בנם שולי שהיו תמיד לצידו בתמיכה ובאהבה אין קץ בכל הפיתולים שעבר, ולימדו אותו לקבל כל אדם באשר הוא.

רנד אומר שהבחירה שלו לחזור אל היהדות בגירסה הברסלבית אינה מעיבה על היחסים עם המשפחה הדתית-לאומית. "בהיבטים מסוימים אני גם היום דתי-לאומי", הוא אומר. "בדברים מסוימים הוריי היו רוצים שאחשוב ואתנהל אחרת, אבל זה בסדר, יש יותר השלמה. פעם היו לנו יותר ויכוחים".

פה ושם יש לרנד שיתוף פעולה גם עם הציבור הדתי-לאומי בתחום האמנותי. בדרכו חזרה אל התיאטרון הוא שיתף פעולה עם בית הספר לקולנוע 'מעלה', לאחר שאודי ליאון, אז מנהל בית הספר, ביקש ממנו לפתוח שם מגמת תיאטרון. רנד הדריך שם קבוצה של בוגרי ישיבות, שלימים הקימו את 'תיאטרון תאיר'. "הם חבר'ה רציניים ומתפתחים יפה", מחמיא המורה לשעבר. "אולי לא היה מזיק להם ללמוד עוד שנה שנתיים, אבל המפעל שלהם הוא מפעל חיובי שאני גאה שיש לי קשר אליו".