בשבע 288: עבדים נהיינו

אלפי שנים לאחר יציאת מצרים, תופעת העבדות עדיין קיימת, גם בישראל ● עובדי קבלן נטולי זכויות, עובדים זרים שמקבלים פחות משכר מינימום ואפילו עובדי ההיי-טק, שנדרשים לשעבד את כל זמנם לטובת החברה.

שלמה פיוטרקובסקי , ה' בניסן תשס"ח

לפני כ-3,100 שנה יצאו בני ישראל מארץ מצרים, והביאו לעולם כולו את בשורת היציאה מעבדות לחרות. בשורה זו שימשה השראה לחלקים גדולים מהאנושות, אשר תחת סיסמה זו הביאו לשחרורן של קבוצות עבדים שונות במהלך ההיסטוריה. העבדות המסורתית אומנם פסה ועברה מן העולם, אולם צורות עבדות מודרניות צצו תחתיה.


כששאלנו את אסף, עובד בחברת אבטחה, לגבי הפנסיה, ומדוע לא מפרישים עבורו, הוא סיפר לנו כי כאשר התקבל לעבודה קיבל ערימה של טפסים עליה חויב לחתום. אחד מן הטפסים היה הצהרה לפיה הוא 'דורש' מהחברה בה הוא עובד שלא להפריש ממשכורתו כספים לפנסיה. "אז לא ממש הבנתי מה זה אומר, רק היום אני מבין עד כמה גדול הנזק הנגרם לי"
את המסע בעקבות העבדות המודרנית אנו מתחילים בעולם שמתקשר אצלנו פחות מכל לנושא העבדות, עולם ההיי-טק. אולם כנראה שהעולם הזה, המאופיין בתנאי עבודה טובים ובמשכורות גבוהות, אינו נוצץ כל כך מבפנים כפי שהוא נראה מבחוץ. הרכב הצמוד, מכון הכושר וחדר האוכל המפואר הם לעתים קרובות תמורה להשתעבדותו המוחלטת של איש ההיי-טק לחברה ולקידום מטרותיה. מספר שעות העבודה המקובל בתחום זה מזכיר לעתים את המקובל בתקופת המהפכה התעשייתית.

דרושים: חמורי עבודה להיי-טק

ניר (שם בדוי), אשר עבד בשתי חברות היי-טק מהגדולות בישראל, מספר כי כאשר סיים לימודי מתמטיקה, סטטיסטיקה ומחשבים, מיד מצא את מקומו בהיי-טק. "היו כל כך הרבה מודעות, הרבה הצעות עבודה. הציעו עבודה מעניינת עם משכורת גבוהות וחיים אטרקטיביים ומושכים, ופשוט נשאבתי לתוך העולם הזה".

לדבריו, התמונה שמציגים לך לפני כניסתך לעבודה אינה נכונה. "בראיון מדברים איתך על יכולת מקצועית טובה ועל כישורי עבודה בצוות, בפועל מה שמחפשים זה חמורי עבודה. היכולת המקצועית בתחום הספציפי חשובה הרבה פחות מאשר הנאמנות, המסירות והמוכנות לתת את כל כולך לחברה בה אתה עובד".

ניר מספר אנקדוטה שלדבריו מדגימה היטב את הדברים. "בחברה הראשונה בה עבדתי, היה בחור שרמתו המקצועית בתחום בו עסקנו היתה בינונית ביותר. אותו בחור היה מהמסורים ביותר, ביממה ממוצעת הוא עבד בין 18 לעשרים שעות, ונתן את כל כולו לחברה. הבחור התקדם בצורה מטאורית, על אף כישוריו הבינוניים, אך ורק על סמך נאמנותו ומסירותו".

מלבד הערכה וקידום מספר ניר על שיטה נוספת על-מנת לגרום לעובדים לעבוד יותר ויותר שעות. אחת לחצי שנה ערכו 'סקירת ביצועים' במסגרתה היו בוחנים את כל עובדי הקבוצה. כל עובד קיבל ציון על פעילותו במהלך התקופה. הבסיס לדירוג הזה גם הוא בעיקרו היה עניין של מסירות הרבה יותר מאשר של רמה מקצועית. בנוסף לציון האישי שניתן לכל עובד, פורסמה בקרב עובדי הקבוצה רשימה המדרגת את כל העובדים על-פי ציוניהם. בצורה כזו יצרו בחברה תחרות בין העובדים, שמטרתה להביא אותם להשקיע יותר מזמנם בעבודה.

ניר מספר כי לאחר שבע שנים בהם עבד בהיי-טק, ולאחר ששרד את המשבר הגדול שעברה התעשייה הזו בשנים 2002-2003, עזב את העבודה בתחום לטובת עיסוק בנושא המשיק להיי-טק, אולם קרוב יותר ללבו. "אני תמיד הייתי נגד המערכת, והמערכת לא אהבה את זה. לא האמנתי בהשתעבדות לחברה, בהשתעבדות שהיא מעבר לרמה המקצועית. לא התביישתי לומר אז לחבריי ולממונים עליי את מה שאני אומר היום. כבר אז, כשעבדתי בתחום, הסברתי לכל מי שהיה סביבי את האבסורד הגדול שבדברים", מסכם ניר את דבריו.

דרושים: עובדי קבלן שלא עושים בעיות 

לעומת עובדי ההיי-טק הנמצאים בעשירונים העליונים של מקבלי המשכורות במשק, וה'עבדות' שלהם היא 'עבדות' עם שוט של זהב, עובדי הקבלן, שהם התחנה הבאה במסענו, נמצאים במקום אחר לגמרי. דו"ח שפרסם בנק ישראל לפני כשבוע מציין כי מאז תחילת שנות התשעים התרחבה בישראל במידה ניכרת העסקת עובדים כעובדי קבלן. הסיבה המרכזית להתרחבות זו, שאותה מציין הדו"ח, היא העובדה שהעסקת עובדי קבלן זולה יותר.

בבנק ישראל מציינים כי ניתן למצוא עובדי קבלן בעיקר בעבודות שאינן דורשות לכאורה השקעה גדולה בהכשרת העובדים למקצוע הספציפי בו הם עוסקים. בנוסף נכתב בדו"ח כי העסקת עובדים אלו מאופיינת בדרך כלל במשכורות נמוכות ובאי שמירה על זכויותיהם החוקיות של העובדים.

שמולי בינג מ'מעגלי צדק', ארגון חברתי העוסק בין השאר בסיוע לעובדי קבלן בשמירה על זכויותיהם, מספר כי על-פי הערכות רשמיות, ישנם בישראל למעלה ממאתיים אלף עובדי קבלן. לדבריו, חשוב להפריד בין כלל העובדים שמועסקים באמצעות קבלנים, שגם זו רעה חולה המתפשטת והולכת, לבין אותם עובדי קבלן הנמצאים בתחתית הסולם, שהם עובדי השמירה והניקיון. בינג מסביר, כי אותם העובדים בשמירה ובמיוחד בניקיון, ששכרם הוא כמעט תמיד שכר מינימום, הם הסובלים הגדולים ביותר מחולייה של השיטה.

לדבריו, העוולות הנפוצות ביותר הן מעבידים המשלמים על פחות שעות עבודה מאלו שבוצעו בפועל, מעבידים שאינם משלמים על שעות נוספות, ומעבידים שאינם משלמים לעובדיהם את הזכויות הסוציאליות המגיעות להם, כגון ימי חופשה בתשלום, חגים, דמי הבראה ופנסיה.

אסף (שם בדוי) עובד בחברת אבטחה גדולה וידועה, ועוסק באבטחת בתי-ספר ובמשימות אבטחה נוספות. אסף, אשר חשש מאוד לדבר איתנו עקב פחד מאיבוד מקום עבודתו, סיפר על תנאי העסקה גרועים, תשלומים לא הוגנים, ניכויי שכר לא חוקיים ויחס משפיל מצד הממונים עליו.

מבט מהיר בתלוש השכר של אסף מלמד כי השכר המשולם לו, כמו לרבים מאוד מעובדי הקבלן, הוא שכר המינימום. לשאלתנו אם שולמו לו בעבר דמי הבראה, ואם הוא מקבל ימי חופשה בתשלום, הוא מגיב בחיוך נבוך. "עד לפני כמה חודשים לא ידעתי שמגיעות לי זכויות כאלו. אחרי ששמעתי על זה, ביקשתי מהאחראי לדעת למה אנחנו לא מקבלים גם כן. התשובה שלו היתה מזלזלת, ובסופה הוא איים עליי: 'אם אתה רוצה להישאר פה, כדאי שלא תעשה יותר מדי בעיות'".

כששאלנו את אסף לגבי הפנסיה, ומדוע לא מפרישים עבורו, הוא סיפר לנו כי כאשר התקבל לעבודה קיבל ערימה של טפסים עליה חויב לחתום. אחד מן הטפסים היה הצהרה לפיה הוא 'דורש' מהחברה בה הוא עובד שלא להפריש ממשכורתו כספים לפנסיה. "אז לא ממש הבנתי מה זה אומר, רק היום אני מבין עד כמה גדול הנזק הנגרם לי".

אסף מספר כי בתחילת כל שנה הוא וחבריו חויבו לקבל מדי עבודה חדשים, תמורתם חויבו בפיקדון. אולם כשניסו להחזיר את הבגדים ולקבל את הפיקדון בחזרה, קיבלו תשובות שונות ומשונות. לדבריו, מצב זה אינו ייחודי לו ולחבריו העובדים איתו באותה חברה. מִדברים שהוא שומע מחברים העובדים בתחום, הרי שהמצב דומה כמעט בכל מקום.

שמולי בינג מציין כי בעבודתו עם עובדי הקבלן הוא מקבל את התחושה שלעתים מצבו של עובד הקבלן גרוע יותר ממצבו של העבד. "אם העבד הוא רכוש האדון, הרי שלאדון יש אינטרס לטפל בו ולשמור עליו, ככל חלק מרכושו. אצל עובדי הקבלן זה לא כך. ככל שיותר קל להחליף את העובד, כך מצבו גרוע יותר. עובדי הניקיון, שהם הנמצאים בתחתית הסולם, הם הקלים ביותר להחלפה. השומרים והמאבטחים – מצבם מעט יותר טוב, רק מכיוון שקצת יותר קשה להחליפם בהתראה קצרה".

דרושים: עובדים זרים, ובזול 

התחנה האחרונה במסענו הקצר מובילה אותנו לעולם שונה, עולם שבו העבדות אינה מטאפורה ספרותית, אלא מציאות חיים יומיומית קשה וכואבת. בערב פסח תשס"ח העבדות במדינת ישראל חיה ובועטת אצל עשרות אלפי בני אדם: העובדים הזרים, או בכינויים הנוסף 'מהגרי עבודה'. אנשים שעזבו בית ומשפחה, שילמו לעתים סכומי כסף כלל לא מבוטלים, וכל זאת על-מנת לנסות ולפרנס את משפחתם בכבוד, וכאן בישראל הם חיים ועובדים כעבדים.

בישראל של שנת 2008 ישנם כתשעים אלף עובדים זרים בעלי היתרי עבודה, רובם הגדול עובד בענף הסיעוד, חלק נוסף עובד בחקלאות וחלק קטן יותר עובד בבניין. לגבי אותם עובדים הנמצאים בארץ ללא מעמד חוקי, אין, מטבע הדברים, לאף גורם נתונים מסודרים. ההערכות לגבי מספרם מדברות על מספר דומה לאלו שמועסקים בארץ בהיתר, כלומר כתשעים אלף עובדים זרים נוספים.

מול רשימה מכובדת של ארגונים אזרחיים העוסקים בזכויותיהם של עובדים ישראליים, מאורגנים ולא מאורגנים, בולטת דלותה של רשימת הארגונים העוסקים בשמירה על זכויותיהם הבסיסיות של העובדים הזרים. אחד הארגונים שבכל זאת עוסק בנושא, במקביל לעיסוק בנושאים אחרים, הוא 'קו לעובד' אשר נותן סיוע פרטני לאותם עובדים המנסים לדאוג לזכויותיהם שקופחו.

בעזרתה של ענת גונן, אשר עוסקת במסגרת 'קו לעובד' בסיוע לעובדים זרים, ניסינו ללמוד מעט על עולם זה של עובדים זרים, שלרובנו הגדול כלל אינו מוכר. הקבוצה הגדולה ביותר של עובדים זרים עם היתר היא עובדי הסיעוד, אותם העובדים המטפלים בקשישים ובבעלי מוגבלויות וסועדים אותם. בארץ כיום ישנם כחמישים אלף עובדים בענף זה, מספר שהולך וגדל משום שבענף זה אין מכסה, ובעצם כל מי שמוכיח שהוא זכאי לקבלת עובד סיעודי יכול 'לייבא' עובד כזה לארץ דרך חברות התיווך.

בענפים הנוספים בהם מועסקים עובדים זרים הקציבה המדינה מכסות למתן היתרי העבודה: 29 אלף מכסות בענף החקלאות, וכ-12 אלף עובדים בענף הבניין. מגמתה של הממשלה היא להפחית בהדרגה את מספר בעובדים הזרים בענף הבניין, עד להפסקת העסקתם בענף בשנת 2010. רובם הגדול של העובדים הזרים בענף החקלאות מגיע מתאילנד, ואילו ענף הבניין נשלט רובו ככולו על-ידי עובדים מסין.

דרושים תנאים סבירים לבני-אדם

בעייתם הגדולה של העובדים הזרים הוא מה שמכונה בפי העוסקים בתחום 'הסדר הכבילה'. על-פי הכללים הנוהגים כיום בישראל, עובד זר המגיע לארץ חייב להיות מועסק אצל מעסיק מסוים, ותוקף אשרת השהייה שלו בארץ מותנה בעבודתו אצל אותו מעסיק. אם מסיבה כלשהי הופסקו יחסי העבודה בין העובד הזר למעבידו, הרי שבתום תקופת מעבר מסוימת פג תוקף אשרת השהייה, והעובד הופך לשוהה בלתי חוקי.

לפני כשנתיים קבע בג"ץ כי הסדר זה אינו חוקי, אולם מאז עדיין לא הותקנו תקנות חדשות וההסדר עדיין נשאר בתוקף. השינוי היחיד שחל מאז הפסיקה הוא שבדרכונו של העובד לא רשום יותר לאיזה מעסיק הוא כבול, אולם במחשבי משרד הפנים מופיע נתון זה. ההסדר אומנם לא השתנה, אולם באותה פסיקה של בג"ץ חלו כמה שינויים לטובה, ביניהם נוהל המאפשר לעובד לקבל אשרת ביניים לתקופה מוגבלת לאחר שעזב מעסיק, וכן התחייבות של המדינה שלא לעצור עובדים תשעים יום לאחר שעזבו מעסיק.

מי ששולט בשוק העובדים הזרים הן חברות כוח האדם, אשר גוזרות דמי תיווך על כל עובד שהן מביאות מחו"ל. אותן חברות מעדיפות לייבא מחו"ל עובד נוסף, ולא לחבר בין מעביד לעובד שכבר נמצא בארץ. בענף החקלאות המצב אף חמור יותר, וזאת משום שגם החקלאים מקבלים אחוז מסוים מדמי התיווך – מה שגורם גם להם לרצות לייבא עובדים מחו"ל במקום להשתמש באלו שכבר נמצאים בארץ. אותם דמי תיווך הם ברובם של המקרים בלתי חוקיים, זאת משום שעל-פי החוק בישראל הסכום המקסימלי שמותר לגבות מעובד זר תמורת הבאתו לארץ הוא כשלושת אלפים ש"ח.

כמה זמן שוהה עובד זר בישראל? "לפי החוק, עובד זר זכאי להישאר בישראל תקופה של חמש שנים ושלושה חודשים", מספרת גונן. "אולם חוק זה אינו חל על העובדים בענף הסיעוד, אשר מתוך התחשבות במעסיקיהם, הקשישים והנכים, ניתן להם להישאר בארץ כל עוד המעסיק זקוק להם. התוצאה של ההיתר החריג הזה היא שלעתים אנו נתקלים בעובדים זרים אשר נמצאים בארץ כבר למעלה מעשר שנים".

מה מצבם של העובדים מבחינת שכרם ותנאי העסקתם? "בענף הבנייה נעשה צעד גדול מאוד קדימה, עם הפיכתם של כל העובדים בענף לעובדי חברות כוח אדם, והגברת הפיקוח על החברות, כך שהתשלום לעובדים נעשה בתלושי שכר מסודרים". גונן מספרת שגם בתחום זה ישנן לעתים חריגות, דוגמת שעות נוספות המשולמות ב'שחור' וכדומה, אולם ככלל המצב טוב.

"בענף החקלאות שכרם של העובדים הזרים נמוך משמעותית משכר המינימום, והתעריף הממוצע ליום עבודה של שמונה שעות הוא 102 ש"ח. העובדים בענף זה עובדים בדרך כלל שעות רבות הרבה יותר ביום, שבעה ימים בשבוע, ואחרי כל זה שכרם מגיע בקושי לכ- 4,000 ש"ח בחודש. בענף הסיעוד גם כן ישנה חריגה משמעותית, ושכרו של עובד זר בענף זה נע בדרך כלל בין 600 ל-700 דולר בחודש, שבמצבו של הדולר היום הם הרבה פחות משכר המינימום, עבור עבודה שהיא הרבה יותר מאשר שמונה שעות ביום", מוסיפה גונן.

גונן מסכמת את דבריה בכך שאומנם נעשו צעדים גדולים בנושא, זאת בעקבות עבודתם של ארגונים שונים, ומצבם של העובדים הזרים השתפר לא מעט, אולם עדיין מצבם קשה מאוד ואפילו פסיקתו של בג"ץ בעניינם עדיין לא מיושמת, שנתיים לאחר שהתקבלה.