בשבע 288: מיקרוסקופ

עדי גרסיאל, חגית ריטרמן, חני לוז, ישראל מידד , ה' בניסן תשס"ח

ראיון מבריק/ עדי גרסיאל

ביום שלישי התחרו ביניהם שלושת העיתונים הגדולים בפרומואים על הראיון של המדינה ביום שישי: נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרן ברק, פותח סופסוף את הפה ומשיב לשר פרידמן מנה אחת אפיים. ידיעות: נשיא ביהמ"ש העליון בהתקפה חריפה על שר המשפטים שבירת כלים כללית" ; מעריב: ראיון ראשון: אהרון ברק מדבר 'פרידמן הופך אותנו למדינת עולם שלישי"; הארץ: נשיא העליון לשעבר בראיון למוסף הארץ שיתפרסם בסוף השבוע.

ברק: היוזמות של השר פרידמן הן תחילת הסוף של מערכת המשפט".

בדרך כלל, התחרות בין העיתונים כה עזה עד שמי שמעניק ראיון בלעדי לאחד מהם, יזכה לעקיצות מצד האחרים ולפעמים אפילו להחרמה – עד שיתרצה ויעניק כמה סקופים לעיתון הנעלב.

כך למשל, עפ"י מגזין התקשורת 'העין השביעית', החרים ידיעות אחרונות את דוברת צה"ל לפני חמש שנים בעקבות הפרת בלעדיות לראיון חג עם הרמטכ"ל דאז, בוגי יעלון.

אבל כשמדובר באהרן ברק, כבודו, כללי התחרות לא תופסים. למרות שהוא כבר יותר משנה מחוץ לתפקיד, ימחלו העיתונים על כבודם וימתינו בהכנעה למוצא פיו.

שני דברים ניתן ללמוד מכך: הראשון, שאריאל שרון יכול להתמודד מקסימום על המקום השני בתחרות האתרוג התקשורתי הישראלי. השני, שברק הוא אולי משפטן דגול, אבל לא פחות מכך – יחצ"ן מבריק, בעיקר של עצמו, שיכול ללמד אפילו את רני רהב כמה דברים על התנהלות מול התקשורת.

דברים שרציתי לומר / חגית ריטרמן

גבי גזית אמר בחמישי האחרון, בתוכניתו ברדיו 'FM103', ששדרנית הרדיו שוש עטרי, שנפטרה בשבוע שעבר, בעצם נרצחה.

"הסיבה העיקרית שלא הלכתי (ללוויתה)", אמר, "(היתה) כי לא רציתי לפגוש ליד הקבר את אלה שאחראים למותה. שוש עטרי לא מתה, שוש עטרי נרצחה. שוש עטרי לא נפטרה, שוש עטרי חוסלה. שוש חוסלה על-ידי חבורת בריונים בורים, גסי רוח, ציניים, חמדנים, אטומים, שבמשך שנים שאבו מתוכה את המעיין הזך של עסיס חייה... אלה האנשים בתחנות הרדיו שבהן עבדה, שביזו אותה והשפילו אותה ושילמו לה שכר רעב וקיצרו את חייה, גם כאשר חלתה, ורצו במותה. אלה האנשים שההצלחות שלה בטלוויזיה שיבשו את דעתם".

גזית תקף את 'קול ישראל' והאשים: "גם 'קול ישראל' לא יכול להתהדר באהבתו הרבה לשוש, גם שם אתם יודעים מה עשיתם לה".

לפי הטון של הדברים, זה נשמע שגזית לא רק כואב את לכתה של חברה לדרך. בין השורות אפשר לקרוא שהתכוון גם לשדרן רדיו אחר שכועס על 'קול ישראל' ושהצליח בטלוויזיה, לעצמו.

הרשות נתונה/ חני לוז

חוק רשות השידור אמור ליצור חיץ בין התקשורת הציבורית לפוליטיקה. האם החוק ייתן מענה הולם לנוהג הבא: בשבוע שעבר שודרה תוכנית ביקורת התקשורת של ערוץ 1 בהשתתפותו של יו"ר ועדת הכלכלה, האחראי על העברת חוק רשות השידור החדש – הנחוץ לביצוע הרפורמה שנועדה להצלת הערוץ. בזמן המסך הנינוח שניתן לאותו ח"כ, לא היה גילוי נאות לצופים מהו תפקידו החשוב של האורח להמשך שרידותו על ערוץ 1. אך זה באמת לא קשור לשידור: נושא הדיון היה הקשר החזק מדי בין הון-שלטון ותקשורת, כששק החבטות הנכון-פוליטית היה הרדיו המסחרי-אזורי בבעלותו של  ארקדי גיאדמק...

ומה עוד שידרו לנו השבוע בערוץ הממלכתי? במסגרת "אין מאפיה שמאלנית בתקשורת" שודרה כתבה בליל שבת על עמותת אלע"ד, שמפתחת את אתר עיר דוד. לדידו של כתב 'יומן' מדובר בעמותה של הדתיים-לאומיים, שמנשלת את המוסלמים, ושוטפת את מוחם של התיירים והחיילים התמימים הפוקדים את האתר.

הנה קטע מהכתבה: מדריך בעיר דוד מציג בפני כתב אנגלי רחוב בן 2000 שנה, מהתקופה של ישו. אומר כתב 'יומן' לצופים: ל"נוצרים מוכרים את ישו, ליהודים את עיר דוד  ולמוסלמים מה נשאר?"

אכן, יש תמורה לאגרה.

אשת הפוליטיקאי והתקשורת/ ישראל מידד
 
אשתו של בנימין נתניהו, שרה, מהווה מטרה עבור התקשורת הישראלית.  להערכתי, יותר ממחצית נשותיהם של כל החברים של אותם עיתונאים בכירים וחצי-בכירים, שלא לדבר על רוב רובן של נשות התעשיינים, בעלי ההון, של הזמרות, השחקניות, מתנהגות בצורה הרבה יותר גרועה משרה נתניהו. אבל כלפיהן התקשורת היא אוהדת.  ויותר מאוהדת, היא מסתירה.

רק כאשר יש איזה ריב פומבי או תיק גירושים עסיסי, דוךף החוצה קצת ממה שקורה בעולם הנוצץ.
 
יש עוד אשת פוליטיקאי שמשום מה, התקשורת נזהרת בכבודה או אולי, בכבודו.  כוונתי לסוניה פרס.  אינני מתכוון שסוניה מתנהגת שלא כשורה.  להיפך.  היא בסדר גמור.  אבל איך זה שהתקשורת מתעלמת, להוציא כמה ימים בתחילת השתכנותו של בעלה בבית הנשיא, שנשיא מדינתו חי בעצם בנפרד מאשתו?  מדוע היא איננה עוברת למשכן נשיאנו?  האם היא דרשה משהו ממנו וכוסעת עליו?  האם יש עוד משהו?  אם אשת פוליטיקאי היא מטרה מוצדקת לביקורת, מדוע לא אשתו של שמעון פרס?  או האם התשובה היא שהתקשורת הישראלית איננה מסוגלת לדווח על שום דבר חריג כשמדובר בשמעון פרס?

חדשות בחדשות/ חגית ריטרמן

* המיליארדר היהודי-אמריקני שלדון אדלסון, הבעלים של 'ישראל היום', מקיים משא ומתן עם בעלי מעריב, על רכישת העיתון. חברת 'מעריב אחזקות' הודיעה על כך לרשות לניירות ערך. הצדדים כבר קיימו בעבר משא ומתן כזה, שלא הבשיל לידי רכישה. על-פי ההערכות, אם העסקה תיסגר, ייתכן כי אדלסון יהפוך את מעריב לחינמון, וימזג לתוכו את 'ישראל היום'.  
 
* סגן מפכ"ל המשטרה, ניצב שחר איילון, יתבע את ערוץ 10 ואת כתב הפלילים שרון גל בגין לשון הרע, בעקבות שידור כתבה לפיה איילון עבר ברכבו רמזור אדום. איילון, שהיה עד לאחרונה ראש אגף התנועה במשטרה, אמר כי הרכב שצולם לא היה שייך לו. במשטרה גם מתכוונים להגיש תלונה נגד הכתב גל וצוותו בטענה שעל-מנת לבצע את הצילומים, עברו העיתונאים עבירות תנועה בעצמם.

* ח"כ פרופ' אריה אלדד (האיחוד הלאומי) העלה לדיון דחוף בוועדה לזכויות הילד את השאלה אם תוכנית הטלוויזיה 'סופר נני' (ערוץ 2) מהווה פגיעה בילדים. אלדד קבל על כך שבשידורים נראים ילדים שמתחצפים להוריהם והורים שמכים את ילדיהם. "שימוש בקטינים חסרי ישע", אמר, "הוא מעשה בלתי מוסרי בעליל". בערוץ 2 השיבו כי התוכנית מסייעת בפתרון בעיות, ומהתוכנית צומחת תועלת הן למשפחה המטופלת והן לצופים הלומדים מכך.

* במסגרת תרגיל פיקוד העורף שהתקיים השבוע, תרגלה הרשות השנייה פריצה לשידורי ערוץ 2 וערוץ 10 בהתאם להנחיות גורמי הביטחון. המטרה: להיות מוכנים לשידור מידע לציבור בשעת חירום. בתרגיל השתתפו גם כל תחנות הרדיו האזורי שבאחריותה.