בשבע 288: "יאללה בית"ר יצהר, היידה גוש אימונים"

הרב ידידיה שילֹה , ה' בניסן תשס"ח

ומה אחרי הספורט, קזינו בקדומים? 

את הישובים הקמנו דווקא כי להתרחק מהתרבות הדיקנית, שמתבטאת גם במגרשי הספורט

מדי פעם עולה רעיון חדשני במוחות של חברנו, כיצד לשווק למתנחלים תדמית "נורמלית". הניסיונות הללו מלווים בדרך כלל באיבוד עצמיותנו לדעת, כמו גילוח זקנים ושאר גינונים שנועדו להסוות את הלהט המשיחי. אלו שניסו בעבר להתנחל בלבבות של השמאל על-ידי שינוי שפה ותדמית – סופם שהשמאל התנחל בלבבות שלהם, והם ממוקמים היום בפאתי המזרח של 'קדימה', מבלי שהצליחו לעצור את כדור השלג. המצלמות של הטלוויזיה תמיד יתמקדו במתנחלים הקיצוניים או באבישי רביב למיניהם, והניסיונות לשנות תדמית יצליחו רק אם השמאל הקיצוני יפסיק לשלוט בתקשורת.

ההצעה האחרונה שהתפרסמה כאן בשבוע שעבר היתה להקים מועדון כדורסל שיתמקם בליגת העל, ויעלה אותנו מחדש "על המפה" של טל ברודי. אני לא יודע מה מקום ההשוואה ליקבי יין, אתרי תיירות ומכללה אקדמית. הדברים הללו הם מפעלים רציניים של בניין הארץ, וצרכים אמיתיים של ציבור גדול. אני באמת מחכה ליום שבו תהיה טרמפיאדה בפתח-תקווה, שתיקח מאות פועלים לעבודה במפעל ההיי-טק בפדואל, במקום המצב כיום.

מה ל'הפועל' ולבית-אל? האם הקמנו את בית-אל כדי להיות עוד יישוב עם התרבות הריקנית שנגדה אנו קוראים תגר, או שמא בשביל ליצור אלטרנטיבה יהודית שורשית? הרב אבינר פסק שאצטדיון כדורגל הוא מושב לצים, והרב מלמד לא פתח עד היום שום מדור ספורט בערוץ שבע. האם זה מה שזקוקים אנו להנחיל לילדינו? להיות אוהדים שרופים של ה"אימפריה" המקומית, לצווח בקולי קולות שירי מזמור לקבוצת המכדררים, ולהריע לכבוד שינוי במיקום הגיאוגרפי של כדור גומי מנופח? "המרקדת לכותח הרי זה מדרכי האמורי" (שבת ס"ז, ועין אי"ה שם).

מה לנו ולמדורי הספורט? עיתונות הספורט מלאה רכילות, לשון הרע ו"סודות מחדר ההלבשה". במקום להוציא את העיתונים הללו מהיישובים שלנו, אנו ננסה להיכנס לתוכם? מדוע להיות חלק מ"תת התרבות" הזו? הרב קוק מעולם לא התכוון לספורט קרייריסטי, אלא להתעמלות של בחורי ישראל העוסקים בה, "על-מנת להיות בנים אמיצים לאומה". יש לנו כמה כאלו במכינות ובישיבות ההסדר. מה הקשר לאוהדי כדורגל שיושבים ביציע ושורקים בוז לשחקני היריב? לתרבות יוונית זו ייקרא "מציאות חיים טבעית פשוטה ונורמלית"? כך מסיחים את הדעת מן הבעיות האמיתיות. 'מה לי ולגוש קטיף? העיקר שמכבי יזכו בגביע'.

תושבי הגולן לא הקימו שום קבוצת כדורגל בעלת שם. הם הצליחו להתנחל בלבבות בעיקר בזכות העובדה שאין ברמה אוכלוסייה של מיליון ערבים עוינים שצריך לשלוט עליהם. זו הבעיה האמיתית שעומדת בין יש"ע לבין הקונצנזוס הלאומי, ואיתה צריך להתמודד באומץ אידיאולוגי יהודי, ולא בקוסמטיקה.

בתחילת 'אורות', הרב אומר ש"ארץ ישראל אינה קניין חיצוני לאומה". חבל שאנחנו מנסים להקנות את ארץ ישראל לאומה באמצעים חיצוניים כמו איומים, הפחדות על ההסכם שיתפוצץ, ועכשיו על-ידי קבוצת כדורסל.

ובאמת, למה רק כדורסל? נזמין אותם שיבואו בהמוניהם לקזינו בקדומים, ל"סנוקר-ני-שומרון" ול"דיסקוכב השחר". ובכלל, כדאי גם לשנות את השמות הקיצוניים שלנו. צביקי ברחי יהפוך לצביקה שרף, פנחס ולרשטיין לפיני גרשון, אורי אליצור לאורי מלמיליאן, ומשה זר למשה סיני. גם את היישובים ביש"ע אפשר להכניס ללב הקונצנזוס. השם התנ"כי המיושן 'מגרון' ייקרא  מעתה 'מיגרוני רוזנטל', עֱלי תהיה ל'אלי אוחנה', אלון-מורה לאלון מזרחי, עטרת לראובן עטר וטל מנשה לטל בנין. כך נרוויח עשרות אלפי אוהדים שיבואו למנוע את הגירוש. ישיבת עוד יוסף חי תהפוך לישיבת 'עוד יוסי בניון חי ובועט', ישיבת 'דורשי ייחודך' תיקרא 'דורשי פאול', ובראש המוסדות יעמוד בוני גינצבורג. אם רק נשכיל לאמץ את השפה הזו, במקום שאולמרט יחזיר שטחים לאבו-מאזן, הוא יחזיר את השידור לאולפן.

ידידיה שילה, בית-אל, שחקן ספסל בקבוצת הנערים 'אליצור נחלים' לשעבר.